Loading AI tools
מלכת האמזונות במיתולוגיה היוונית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנתסיליאה (ביוונית: Πενθεσίλεια), בתו של ארס אל המלחמה, הייתה מלכת האמזונות במיתולוגיה היוונית.
תפקיד | מלכת האמזונות |
---|---|
תרבות | מיתולוגיה יוונית |
אב | ארס |
אם | אוטררה |
אחים | היפוליטה, אנטיופה, מלניפה |
בן או בת זוג | אכילס |
ישנם מקורות רבים וסותרים לסיפורה של פנתסיליאה.[1] סיפורה הופיע בחיבור האבוד "האתיופיס" (Aethiopis), שנכתב על פי המשוער במאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס. מבחינה כרונולוגית האתיופיס ממשיך את האיליאדה של הומרוס, שמסתיימת במותו וקבורתו של הקטור ולא מספרת את סיפורה של פנתסיליאה. לפי גרסה אחת שקיימת לאיליאדה, היא מסתיימת במשפט הצופה את בואן של האמזונות.[2]
האתיופיס עצמו לא השתמר, אך קיים דיווח על תוכנו, שבו מוזכרת פנתסיליאה, בקטעים מחיבור של סופר בשם פרוקלוס, אשר זהותו אינה ידועה.[3] סיפור זה הורחב משמעותית על ידי קינטוס מסמירנה בספר "נפילת טרויה" מהמאה ה-3 לספירה.[4] בין המקורות המוקדמים יותר שמספרים את סיפורה של פנתסיליאה בהתאם לכתוב באתיופיס, ניתן למנות גם את הביבליותקה היסטוריקה של דיודורוס סיקולוס (המאה ה-1 לפנה"ס), הביבליותקה של פסאודו-אפולודורוס (המאה ה-1 או ה-2 לספירה). האינאיס של ורגיליוס (נכתבה בשנים 29–19 לפנה"ס) מסתמכת גם היא על המעשה כפי שהוא מסופר באתיופיס.
חיבור מוקדם אחר הוא פואמה של סטסיכורוס (אנ'), בן המאות ה-7 וה-6 לפנה"ס. בפואמה זו פנתסיליאה, ולא אכילס, הרגה את הקטור. עוד מקור שמספק גרסה שונה של המעשה הוא הפואמה "אלכסנדרה" של ליכופרון. זהות המחבר ותאריך יצירתה לא מקובלים על כל החוקרים. בעבר היא זוהתה עם ליכופרון (אנ') איש כלקיס בן המאה ה-4 לפנה"ס, אך זיהוי זה היה שנוי במחלוקת עוד בעת העתיקה, ומבקריו טוענים שמקור הפואמה הוא במאה ה-3 או ה-2 לפנה"ס.[5] הפואמה מתארת סוף ברוטלי במיוחד לחייה של פנתסיליאה כשעיניה מנוקרות וגופתה מושחתת ומשלכת לנהר הסקמנדר (אנ').[1]
מקורות מימי הביניים, ביניהם ספר עיר הגבירות של קריסטין דה פיזאן, הדגישו יותר את הגבורה של פנתסיליאה הלוחמת והאדירו אותה יותר מאת אכילס. אצל דה פיזאן, פנתסיליאה מתאהבת בהקטור ומגיעה לטרויה בעקבות אהבתה, אך היא מגיעה לעיר לאחר שהקטור נהרג. היא נהרגת בידי בנו של אכילס, נאופטולמוס.[6]
בפרגמנטים של פרוקלוס, אשר מדווחים על הכתוב באתיופיס, כל שמסופר על פנתסיליאה נתון בקטע הבא (כאן בתרגום מתרגום לאנגלית): "האמזונה פנתסיליאה, בתו של ארס ממוצא תראקי, באה לעזרתם של אנשי טרויה, ואחרי שהציגה עוז רוח כביר, היא נהרגת על ידי אכילס ונקברת על ידי הטרויאנים". לפי המסופר באותו המקור, לאחר מותה, אכילס שחט את החייל היווני תרסיטיס, משום שהאחרון לעג לו על אהבתו כביכול לפנתסיליאה. בעקבות מרחץ הדמים, אכילס יוצא למסע שבמהלכו הוא סוגד לאלים ומטוהר על ידי אודיסאוס.[7]
בפואמה "אלכסנדרה" של ליכופרון, שליח מספר למלך טרויה פריאמוס על נבואתה הנוראית של קסנדרה (אותה הוא מכנה אלכסנדרה) לגבי מלחמת טרויה ומה שיקרה אחריה, בעת שספינותיו של פאריס יצאו לדרכן.[8] בתוך כך, נבואתה של קסנדרה מזכירה נשים שונות שעימן היה מעורב אכילס, וביניהן פנתסיליאה. בניגוד לסיפור המוזכר באתיופיס, בפואמה של ליכופרון לא מתואר כיצד היא מוצאת את מותה, אלא רק את שהתרחש לאחר מותה. אכילס הורג את החייל תריסטיס, לא בגלל דברים שאומר האחרון, אלא משום שלאחר מות פנתסיליאה תריסטיס מנקר את עיניה. ניתן לפרש מכך שאכילס כועס משום שהוא התאהב בפנתסיליאה, אך הפואמה לא אומרת זאת במפורש.[9]
הנרטיב של ליכופרון מזכיר את פנתסיליאה בחטף בלבד ומתמקד יותר באמזונה קליטה (Kleitê), שלפי ליכופרון הייתה העוזרת של פנתסיליאה. כשפנתסיליאה מבוששת לחזור מטרויה, קליטה יוצאת לחפשה יחד עם מספר אמזונות, אך ספינתן נקלעת לסערה ומתרסקת בברוטיום (קלבריה) שבדרום איטליה. קליטה הופכת למלכת האמזונות בברוטיום ובנה הוא הגיבור המיתי קולון, מייסד העיר העתיקה קולוניה (אנ') (Καυλωνία).[10]
בספר 2 של הביבליותקה היסטוריקה של דיודורוס סיקולוס, מדווח המספר שאומת האמזונות הייתה בעבר כה חזקה, שהיא לא רק כבשה חלקים נרחבים של שכניה, אלא הכניעה גם חלק גדול מאירופה ואסיה. הוא מכריז שהוא יספר על ההיסטוריה שלהן, על אף שמה שייאמר בנושא הוא כה מדהים שהוא עשוי להישמע כמו מעשייה מהמיתולוגיה.[11] לאחר תקופה של הצלחה משכנעת, הן נתקלו בהרקולס, שהגיע במטרה להשיג את החגורה של היפוליטה מלכתן. במאבק זה הרקולס ניצח ועשה שמות בצבא האמזונות, שעתה נאלצו להתמודד עם העמים סביבן, שזכרו היטב המפלות שספגו מהאמזונות בעבר. מצב זה הביא כמעט לחורבנן המוחלט של האמזונות.[12] סיפורה של פנתסיליאה מובא כהמשך ההיסטוריה של האמזונות שנותרו לאחר ירידת גדולתן.
לפי דיודורוס, פנתסיליאה בת ארס הייתה המלכה של האמזונות הנותרות, אך היא נאלצה לברוח ממולדתה לאחר שפגעה באחת מקרובותיה. היא לחמה לצד טרויה לאחר מות הקטור, הרגה הרבה יוונים, ומתה בגבורה במאבק עם אכילס.[12] סיפור ההתאהבות של אכילס בפנתסיליאה המתה לא מובא על ידי דיאודורוס וגם לא מסופר שהיו עמה בנות לוויה.
דיאדורוס מסכם שגבורתה של פנתסיליאה הייתה הפרק האחרון בהיסטוריה של האמזונות ושמאז סיפורן נדמה לאנשים כמעשייה:[13]
כעת נאמר כי פנתסיליאה הייתה אחרונת האמזונות לזכות בהוקרה על אומץ לבה, ושבהמשך הידלדל גזען יותר ויותר ואיבד את כל כוחו; בשל כך, בעתות מאוחרות יותר, בכל פעם שמספרים המחברים על עוז רוחן, אנשים חושבים שהסיפורים העתיקים על האמזונות הן מעשיות בידיון.
— הביבליותקה היסטוריקה של דיודורוס סיקולוס, 2.46.6[14]
כמו ליכופרון, ורגיליוס עיבד את הסיפור של פנתסיליאה ובאופן רחב יותר מלחמת טרויה, באופן שיוצר הקשרים בין המיתוס היווני למיתוס עלייתה של והאימפריה הרומית. באינאיס, הרומאים הם צאצאיהם של פליטים שהיגרו מטרויה לאיטליה בעקבות המלחמה.[15] חלק מפרשניו טוענים שסיפורה של פנתסיליאה היוה השראה לגיבורות נוספות באינאיס: הלוחמת הוולסקית (אנ') קמילה (אנ').[16][17] ודידו מלכת קרתגו.[18]
הגיבור של ורגיליוס הוא איניאס הטרויאני, בנה של ונוס. בספר הראשון, אמו מעודדת אותו לבקר בקרתגו. הוא מגיע לשם ונכנס למקדשה של האלה יונו, שם הוא חוזה בציורי קיר, ובהם תמונות ממלחמת טרויה. בתחילה איניאס מעודד מכך שקורות עירו זכו לתהודה גם בערים זרות, אך במהרה עיניו מגיעות לתמונה "ריקה" שממלאת את ליבו בצער. התמונה, שעוקבת אחרי מפלתה של טרויה כפי שהיא מסופרת באתיופיס, מראה כיצד טרויה מובסת בידי היוונים. התבוסה היא מוחצת וסופית כאשר אכילס הורג את הקטור וגורר את גופתו שלוש פעמים סביב חומות העיר. לאחר מכן, מוכר אכילס לפריאמוס, מלך טרויה המובס, את גופת בנו בעבור זהב – פרט שלא מופיע בגרסאות קודמות ואשר מעצים את סופיות התבוסה. כשפנתסיליאה מגיעה "בחן מתנשא", במאמץ אחרון לנצח את היוונים, היא מתוארת כמי שעומדת בראש האמזונות, בידה האחת חצים מחודדים, באחרת מגן בצורת סהר ולגופה חגורת זהב.[19] היא מתוארת כ-bellatrix – אישה לוחמת. עם זאת, הגעתה מתוארת כמעט מידי ומאוחר מידי. העיר כבר מובסת, ואין מי שיציל אותה.[20]
הסיבה שבשלה באה פנתסיליאה לעזרת טרויה לא מפורטת אצל פרוקלוס, והיא הייתה נושא שבו עסקו מחברים הן מהעת העתיקה והן מתקופות מאוחרות יותר.[21] קינטוס מסמירנה, שבמאה ה-3 חיבר את המעשה הידוע ביותר לגבי פנתסיליאה, מספק שתי סיבות להתערבותה של פנתסיליאה במלחמת טרויה: ראשית, מתוך רצון להשיג תהילה וממון, ושנית, כדי לפייס את האלים ואת בנות עמה הזועמות, לאחר שהרגה בטעות את אחותה היפוליטה בשעה שערכה מסע ציד. אבלה ונרדפת, היא מגיעה לעזרתו של פריאמוס מלך טרויה.[22]
לפי קינטוס, פנתסיליאה לא הגיעה לטרויה לבדה, אלא מלווה בשתים-עשרה אמזונות, שאת שמן ויופיין הוא מפרט. בהגיען עורך להן פריאמוס קבלת פנים מפוארת ומרעיף על פנתסיליאה מתנות, והעיר מתמלאת תקווה, אף שמהתאור של קינטוס ברור כי זוהי תקוות שווא. רק אנדרומאכה, אלמנתו של הקטור, מנבאת את חורבנה של פנתסילאה במאבק עם אכילס ותוהה על גאוותנותה. בלילה חולמת פנתסיליאה שאביה מעודד אותה לצאת לקרב, והיא מתעוררת מלאת תקווה לניצחון, אך קינטוס מעיר שזה טיפשי לבטוח בחלומות. היא מתכוננת לקרב ומצטיידת בכלי נשקה, אותם מתאר קינטוס כמופלאים וזוהרים. הם כוללים בין השאר שריון חזה מזהב, חרב מכסף ושנהב, פגיונות, האלברד שנתנה לה אריס אלת המריבות והכאוס, קסדה בוהקת עם שערות מוזהבות ושני כידונים. היא רכובה על סוס מלחמה שנתנה לה אורתיאה, "כלתו של רוח הצפון". בהופיעה כך, אנשי טרויה ששים אלי קרב, אך קינטוס מבהיר שגורלה וגורלם נחרץ.[23]
הקרב נראה בתחילה מבטיח, כשפנתסיליאה ובנות לווייתה פוגשות את היריבים המופתעים והורגות בהם ללא רחם. אולם, בהדרגה מצליחים היוונים להרוג חלק מהאמזונות, מה שממריץ את פנתסיליאה הנחושה לנקום. קינטוס מתאר את שדה הקטל בפירוט ואת פנתסיליאה עצמה כ"לביאה צמאת דם". בעוד היא שוחטת את יריביה, קוראת פנתסיליאה תיגר על היוונים המפוחדים ומכריזה כי אף אחד לא מהם לא יחמוק מידיה ולא יזכה לראות את ביתו ומשפחתו. היא קוראת תיגר על אכילס ואיאס, שאת היעדרם היא מפרשת כפחד מפניה, אך קינטוס מסביר ששני הגיבורים עדיין לא הופיעו משום שהם עדיין מתאבלים על קרוביהם שנהרגו.
בתוך המהומה משלב קינטוס דרמה שמתרחשת בקרב נשות טרויה, שלמראה פנתסיליאה עומדות בפני הפיתוי להצטרף לקרב. אישה צעירה בשם היפודמיה אחוזה לפתע בתשוקה עזה לקרב, והיא נושאת נאום שמלהיב את נשות טרויה, "כי אנו, הנשים, איננו יצורים שנוצקו לתבנית שונה מגברים: גם לנו ניתנה אנרגיית חיים כזו שרוחשת בהם. עיניים יש לנו כשלהם, וגפיים גם. מכל וכל אנו כמוהם: באור אחד אנו רואים ואוויר אחד אנו נושמים; מאותו מזון אנו ניזונים... אז אל לנו להירתע מן הריב".[24] נלהבות, משליכות נשות טרויה את מסרגותיהן ושולחות ידיהן לנשק. אולם, לפני שהן מספיקות להצטרף לטבח, תיאנו משכנעת אותן כי הן אינן מוכנות למלחמה משום שלא התאמנו לכך. לפי תיאנו, השמועה היא שפנתסיליאה היא בתו של אל המלחמה ועל כן אף אחת לא יכולה להשתוות לה. עם זאת, היא מסבירה "כן, דם אחד הם כל בני המין האנושי; אך הם פונים למלאכות שונות". לפי אדריאן מייור, נאומים אלו משקפים את האמונה בעת העתיקה, שלנשים יש את היכולת להיות לוחמות, אם רק הן יקבלו את ההכשרה והאימונים המתאימים לכך.[25]
לבסוף, מגיעים איאס ואכילס ממקום מושבם ומצטרפים לקרב תוך שהם הורגים בחיילי טרויה בהמוניהם, וכן את ארבעת האמזונות שנותרו, בנות לווייתה של פנתסיליאה. כשפנתסיליאה רואה אותם, היא מנתרת לעברם כמו חיית טרף. היא משליכה עליהם את כידוניה, אך השריון ששניהם לובשים הוא בלתי-חדיר. פנתסיליאה לא נמלכת בדעתה, וקוראת לשניים להעז להתקרב אליה על מנת להילחם. איאס מסתלק, ומותיר את אכילס ופנתסיליאה להילחם לבדם. אכילס לועג לה: "אישה, באיזו התרברבות יהירה באת לפה, כולך צמאה להילחם בנו, שאנו רבי עוצמה מכל גיבור ארצי?".[23] הוא מטיל את חניתו לעבר חזה, ושותתת דם נשקה נופל. פצועה, היא חוככת בדעתה האם לנסות להרוג את אכילס בחרבה או להיכנע ולנסות לקנות את רחמיו בזהב וכסף. אך בהבחינו שהיא עודנה חיה, משליך לעברה אכילס חנית נוספת, בעוצמה כה רבה שהיא חודרת גם אותה וגם את סוסה.[26]
קינטוס מתאר את מותה של פנתסיליאה כמוות יפה.[26] היא צונחת לארץ "בחן ושלווה", והיא זכה ללא אשמה ומבלי שיוכתם כבודה. בינתיים, אנשי טרויה אחוזים בבהלה, והם בורחים לחומות העיר תוך שהם מתאבלים ומבכים את מותה. אכילס ממשיך ללעוג לפנתסיליאה ("בעפר שוכבת את שם, טרף לכלבים, למקורם של עורבים, דבר אומלל שכמוך!"), אך כשהוא מסיר ממנה את קסדתה נגלה לו יופיה המהמם, והוא מתמלא חרטה וחמלה. פניה קורנות כמו השמש, והיא נדמית לארטמיס או אפרודיטה בעיני אכילס והסובבים. לבו של אכילס נשבר והוא מתמלא בצער ובחרטה של אוהבים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.