פסק דין אדוארדס נגד אגילארד
פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פסק דין אדוארדס נגד אגילארד (באנגלית: Edwards v. Aguillard) הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1987, שבו נקבע שחוק של מדינת לואיזיאנה, אשר מחייב בתי ספר ציבוריים שמלמדים את תורת האבולוציה ללמד גם תאוריות בריאתניות, אינו חוקתי, משום שהוא מפר את האיסור בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית על קידום דת באמצעות המדינה. חשיבותו של פסק הדין היא בקביעה שהתכלית של חיוב לימודי בריאתנות אינה חילונית או מדעית, אלא קידום אמונה דתית ומניעת לימודי אבולוציה. בית המשפט דחה את טענת המשיבים, שתכלית החוק היא חילונית - לקדם חופש אקדמי. עם זאת, נקבע בהחלטה שהמדינה יכולה לחייב לימוד של מגוון תאוריות לגבי מקור האנושות, כל עוד המטרה אינה לקדם דת כזו או אחרת. הפסיקה מוזכרת לעיתים קרובות כאירוע משמעותי ב"מלחמת התרבות" בארצות הברית, שבמסגרתה המחלוקת לגבי לימודי ביולוגיה בבתי ספר הייתה נושא משמעותי החל משנות ה-20 של המאה ה-20.[1]
מידע החלטה | |
---|---|
ערכאה | בית המשפט העליון של ארצות הברית |
תאריך טענות | 10 בדצמבר 1986 |
תאריך החלטה | 19 ביוני 1987 |
מראה מקום | 482 U.S. 578 |
הליכים קודמים | בית משפט פדרלי מחוזי בניו אורלינס קבע שהחוק אינו חוקתי; בית המשפט הפדרלי החמישי אישר להעביר את התיק לבית המשפט העליון של לואיזיאנה, שאישר את החוק; בית המשפט המחוזי קבע שוב שהחוק אינו חוקתי; בית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים אישר את ההחלטה וסירב לקיים דיון בהרכב מורחב. |
החלטה | |
התניית לימודי תורת האבולוציה בלימוד של תאוריות בריאתניות אינה חוקתית. החוק מפר את התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית ולכן בטל. | |
חברי המותב | |
נשיא בית המשפט | ויליאם רנקוויסט |
חברי המותב | ויליאם רנקוויסט, ויליאם ברנן, ביירון וייט, ת'ורגוד מרשל, הארי בלקמן, לואיס פאוול, ג'ון פול סטיבנס, סנדרה דיי או'קונור, אנטונין סקאליה |
דעות בפסק הדין | |
דעת רוב | ויליאם ברנן; הצטרפו: מרשל, בלקמן, פאוול, סטיבנס, או'קונור (למעט חלק II) |
דעות נוספות |
מסכימים: פאוול; הצטרפה: או'קונור. מסכים עם המסקנה: וייט מתנגדים: סקאליה; הצטרף: רנקוויסט |
חוקים אליהם התייחס בית המשפט | |
התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית; חוק היחס המאוזן למדע-הבריאה ומדע-האבולוציה בהוראת ביולוגיה בבתי ספר ציבוריים (לואיזיאנה) | |
היסטוריה מאוחרת | |
משפט הפנדה של דובר | |
דעת הרוב בפסק הדין נכתבה על ידי השופט ויליאם ברנן. חמישה שופטים הצטרפו לפסיקתו, והשופט ביירון וייט הסכים עם המסקנה מבלי להסכים עם הנימוקים. שני שופטים, נשיא בית המשפט ויליאם רנקוויסט והשופט אנטונין סקאליה, התנגדו לדעת הרוב בנימוק שיש לקבל את התכלית המוצהרת של החוק, קידום החופש האקדמי, כביטוי כן של כוונת המחוקק.