Loading AI tools
צבא היבשה של צרפת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבא צרפת (בצרפתית: Armée de Terre – "צבא היבשה") הוא המרכיב הקרקעי והגדול בכוחות המזוינים של צרפת יחד עם ארבעת המרכיבים האחרים: חיל הים, חיל האוויר,[1] המשמר הלאומי והז'נדרמריה של הרפובליקה הצרפתית.
פרטים | |
---|---|
מדינה | צרפת |
שיוך | הכוחות המזוינים של צרפת |
סוג | צבא יבשה |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 26 במאי 1445 – הווה (579 שנים) |
מלחמות | מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה |
נתוני היחידה | |
כוח אדם | 114,500 |
פיקוד | |
יחידות בת |
|
דרגת המפקד | גנרל |
ראש מטה הצבא (Chef d'état-major de l'Armée de terre בקיצור: CEMAT) הוא קצין בדרגת גנרל. הוא אחראי על בניין הכוח: אימון, ארגון, תכנון, הצטיידות ורכש. הוא כפוף לראש מטה הכוחות המזוינים (Chef d'État-Major des armées בקיצור: CEMA).
נכון לשנת 2020 הצבא מונה 114,500 חיילים סדירים. בשנת 2011 תקציבו עמד על 8.3 מיליארד אירו.[2]
להגן על האוכלוסיות (בפרט האוכלוסייה הלאומית), על השטח, על האינטרסים החיוניים של המדינה ולספק את הכבוד לבריתות, לאמנות ולהסכמים בינלאומיים.
לעזור לאוכלוסיות ולהגיש סיוע בשטח הלאומי או מחוצה לו, להגן על שדות תעופה ומקומות ציבוריים אחרים מפני טרור. לישב סכסוכים באמצעות יישום יכולות ביטחון וסיוע.
הצבא הצרפתי הוקם על ידי שארל השביעי ב־1455 לאחר מלחמת מאה השנים.[3]
מלחמות לואי הארבעה עשר במאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 הרחיבו את גבולות צרפת אך רוששו את קופתה. מאוחר יותר, היריבות עם בריטניה הגדולה מובילה לאובדן הנכסים באמריקה הצפונית .[4] מלחמות נפוליאון בראשית המאה ה-19 הביאו לצרפת השפעה ללא תחרות וכמו אימפריות קולוניליסטיות אחרות היא התמקדה בשימור מושבותיה.
היריבות הצרפתית-גרמנית, שהתעוררה במהלך המאה ה-19 שבה במלחמת העולם הראשונה, והגיעה לשיאה עם מלחמת העולם השנייה, כאשר בעלות הברית התאחדו נגד ציר רומא-ברלין. המלחמה הותירה מדינות מוחלשות פוליטית ונשלטות צבאית על ידי שתי מעצמות על: ארצות הברית וברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. שתי מלחמות העולם צמצמו את היריבות הצרפתית-גרמנית, והכינו את הקרקע לרעיון האיחוד האירופאי ואינטגרציה כלכלית, פוליטית וצבאית.
לצד נושאים אירופיים אלה מילא הצבא הצרפתי תפקיד חשוב ביצירת אימפריה קולוניאלית עצומה, ששרדה עד תום מלחמת העצמאות של אלג'יריה.
ב-1996 צרפת עזבה את הפיקוד המשולב של נאט"ו ופיתחה כוח הרתעה גרעיני. ב-2006 היא שבה לארגון וכיום רוב המבצעים הצבאיים מתנהלים במסגרת זו וכן במסגרת כוחות שמירת השלום במושבותיה לשעבר.
בשנת 1981 ולרי אנדרה הועלתה לדרגת גנרל לראשונה בצבא צרפת.
ארגון צבא היבשה מחדש נקבע ב"קוד ההגנה" מיום 21 ביוני 2000 והוא כולל:[5]
הצבא מחולק לזרועות[7] הכוללים:
יחידות צנחנים קיימות בכמה מהזרועות.
פיקוד לגיון הזרים הצרפתי ("Légion étrangère") מונה כ־7,000 חיילים. הם אינם מאורגנים ככוח מאוחד אלא מצורפים בגדודים לזרועות הצבא השונות, בעיקר לחיל הרגלים ולזרוע (חיל) ההנדסה.
זרוע 'התעופה הקלה של הצבא' (Aviation Légère de l'Armée de Terre – ALAT) מפעילה מסוקים לתמיכה בצבא הצרפתי. מסוק התקיפה העיקרי שלה הוא "טייגר HAD"[8] של איירבוס.
מנהלת משאבי אנוש של הצבא (DRHAT) אחראית על ניהול משאבי אנוש (צבאיים ואזרחיים) של הצבא וכן על בתי הספר הצבאיים של הצבא ובכללם "המרכז לדוקטרינת הפעלת הכוח".
שירות התחזוקה התעשייתית של הצבא (SMITer) אחראי על תמיכה בניהול פרויקטים בכל הציוד היבשתי של הצבא הצרפתי.
הפיקוד היבשתי לטריטוריה הלאומית (COM TN) אחראי על ההגנה והביטחון בשבעת האזורים הצבאיים: איל-דה-פראנס (המפקדה בפריז), צפון (המפקדה בליל), מזרח (המפקדה ברן), דרום-מערב (המפקדה בבורדו), דרום (המפקדה במרסיי), דרום-מזרח (המפקדה בליון), מזרח (המפקדה בשטרסבורג).[9]
בצבא היבשה של צרפת כ-114,500 משרתים סדירים:
חיילים – ישנם שני סוגי גיוס לחיילי הצבא הצרפתי: מתנדבים לצבא (כללי) (VDAT) החתומים לשנת שירות אחת, מתחדש. ומתנדבים לכוחות הקרביים של הצבא (לוחמים) (EVAT), עם חוזה לשלוש או חמש שנים, מתחדש.
נגדים – נגדים משרתים בחוזים קבועים, או באופן חריג בחוזים מתחדשים לחמש שנים.
קצינים – קציני קבע משרתים בחוזים מתחדשים למשך 20 שנות שירות לכל היותר באחד משני המסלולים: קצינים קרביים וקצינים מומחים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.