קורבן גר

בהלכה, קורבן גר הוא קורבן עולה שהגר מקריב עם השלמת תהליך גיורו, כחלק מכניסתו לעם ישראל שכרת ברית עם ה' במעמד הר סיני. מעת שנחרב בית המקדש, אין הגרים מקריבים קורבן זה.

מקור הדין

דיני הגיור נלמדו ממעמד הר סיני, שבו, על פי המסופר בספר שמות, נכנס עם ישראל לברית עם ה'. למעמד זה קדמו מילה^[1] וטבילה^[2], ובמסגרת המעמד הוקרבו קורבנות הברית, כפי שנאמר בפרשת משפטים: ”וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים” (שמות פרק כ"ד פסוק ה'). חכמים למדו מכך שגם כל גר שמתגייר צריך מילה (אם הוא זכר), טבילה וקורבן, על מנת להתגייר^[3].

עוד למדו חכמים מהפסוק: ”וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם” (במדבר ט"ו, י"ד) שבכל דור ניתן להתגייר, וממילא גם לאחר חורבן בית המקדש, כשלא ניתן להקריב את קורבן הגר, אפשר לגייר גם ללא הקרבת הקורבן.

דיני הקורבן

קורבן הגר הוא שני תורים או שני גוזלי יונה, שבשונה משאר הקינים - שניהם מוקרבים כקורבן עולה. אמנם ניתן להביא את קורבן הגר גם מבהמה. כמו כן, ניתן להקריב שני קורבנות אחד לעולה ואחד לשלמים, כפי שהקריבו ישראל בעת מעמד הר סיני^[4]

קישורים חיצוניים

• קורבן הגר, שו"ת חבל נחלתו חלק ו' סימן ל"א, באתר ויקיטקסט