רצח אולוף פלמה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ב-28 בפברואר 1986 נורה ראש ממשלת שוודיה אוּלוֹף פָּלְמֵה בידי מתנקש ברחוב סוואוויגן שבסטוקהולם, בזמן שחזר מקולנוע יחד עם אשתו ליסבת, ללא שומרי ראש. פלמה נפצע אנוש ומת מפצעיו, וליסבת נפצעה אך נותרה בחיים.
 | |
| אזרחים מניחים פרחים באתר ההתנקשות ביום שאחרי הרצח | |
| תאריך | 28 בפברואר 1986 |
|---|---|
| מקום | סטוקהולם, שוודיה |
| מטרה |
אולוף פלמה  |
| קואורדינטות | 59°20′12″N 18°03′46″E |
| סוג | התנקשות פוליטית |
| נשק | 357. מגנום |
| הרוגים |
1 |
| פצועים | 1 |
| מספר מפגעים | 1 |
|
(למפת סטוקהולם רגילה)   רצח אולוף פלמה | |
  | |
הרוצח הצליח להימלט מהזירה, ולא זוהה בוודאות עד ימינו. זהותו נותרה מקור לתאוריות קשר רבות בשוודיה. ב-1988 הרשיע בית המשפט ברצח את כריסטר פטרסון, אדם שכבר הורשע בעבר בהריגה. האשמתו התבססה על עדותה של ליסבת פלמה, שזיהתה אותו כרוצח. פטרסון ערער לבית המשפט לערעורים של סוואה וזוכה מאשמה. התובע הכללי השוודי הגיש בקשה למשפט חוזר, אולם בקשתו נדחתה בידי בית המשפט העליון. פטרסון נפטר ב-2004.
ב-10 ביוני 2020 הודיע התובע הכללי בשוודיה שסטיג אנגסטרום הוא החשוד הסביר ביותר. לא הוצגו ראיות ישירות לכך, אך ידוע שאנגסטרום היה חובב כלי נשק, מקורב לחוגים פוליטיים שהתנגדו לפלמה, ולבש באותו יום בגדים זהים לאלו של הרוצח. עם זאת, מאחר שאנגסטרום מת בשנת 2000, ולא היו אפשריים צעדי חקירה או משפט נוספים, נסגר התיק רשמית. קביעתו של התובע זכתה לביקורת רבה בשוודיה.
אולוף פלמה (יליד 1927) נבחר כראש ממשלת שוודיה ב-1969 מטעם מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה. ב-1976 הובסה מפלגתו בבחירות והוא הפך ליו"ר האופוזיציה. ב-1982 הוא נבחר שוב לראשות הממשלה. הוא הנהיג במדינה מדיניות של שמאל כלכלי שנויה במחלוקת. הוא הוביל לחקיקת חוק בשם "קרנות השקעה של מרוויחי המשכורת" במטרה למנוע פיטורים נרחבים במשק, באמצעות שחיקת שכר השכירים. החוק הקים קרנות בשליטת איגודי העובדים, שכספיהם יושקעו חזרה למשק השוודי במטרה להבטיח את המשך הצמיחה ולמנוע פיטורין. במסגרת חוק זה נקבע כי לכל חבר במשק השוודי יהיה סף עליון של רווחים, אשר כל רווח נוסף לו ייכנס אף הוא לקרן. על חוק זה נמתחה על פלמה ביקורת חריפה מצד תעשיינים בכירים במשק השוודי.[1]עם זאת, גם בתוך מפלגתו פלמה לא היה אהוד במיוחד בשל מוצאו הבינוני-גבוה.
גם בתחום מדיניות החוץ, היה פלמה אגרסיבי והרבה להתבטא בגנות משטרים רודניים ודיקטטוריים ברחבי העולם, אך גם נגד ארצות הברית. למרות מעמדו, פלמה השתדל לשמור על אורח חיים פשוט. לעיתים קרובות הוא נהג לצאת מביתו ללא כל אבטחה.
ביום שישי 28 בפברואר 1986, אולוף פלמה שחרר מוקדם את שומרי ראשו וחזר בעצמו לביתו שברחוב ואסטרלאנגטאן (Västerlånggatan) מס' 31. הוא הגיע לבית בשעה 18:30, ואכל ארוחת ערב עם אשתו ליסבת שהציעה לו ללכת לאחר מכן לקולנוע. הוא שוחח בטלפון עם בנו מרטן שגם כן תכנן לצאת לקולנוע באותו יום עם ארוסתו. הם החליטו להיפגש בקולנוע גרנד (Grand) ברחוב סוואוויגן (Sveavägen) מס' 45. בשעה 20:30 יצאו אולוף וליסבת מביתם לכיוון תחנת הרכבת התחתית בגמלה סטאן. הם עלו על הרכבת ב-20:42, וירדו ממנה ברחוב ראדמנגאטאן (Rådmansgatan) ב-20:47. קצת לפני השעה 21:00 הם פגשו את מרטן וארוסתו בגרנד.
פלמה עצמו קנה כרטיסים לסרט השוודי "האחים מוצרט" שהתחיל בשעה 21:15. הסרט הסתיים בין 23:05 ל-23:10. אולוף וליסבת נפרדו ממרטן והחלו ללכת לביתם. הם הלכו דרומה לאורך רחוב סוואוויגן. הם הלכו לאט, ועצרו לפחות פעם אחת ליד חלון ראווה של חנות בגדים. בשעה 23:21, בצומת הרחובות סוואוויגן וטונלגאטאן (Tunnelgatan), ליד חות הבגדים דיקורימה (Dekorima), התקרב אליהם גבר וירה באולוף ירייה אחת בגבו ממרחק קצר. אולוף נפל על המדרכה, והרוצח ירה ירייה נוספת בליסבת, ונמלט מהמקום.[2] אולוף מת במקום, אולם פונה לבית החולים שבתסברג (Sabbatsbergs) שם ניסו לבצע בו החייאה. ב-23:30 יצאה הודעה לתקשורת שראש הממשלה הוא זה שנפגע. מותו של פלמה נקבע רשמית רק בשעה 00:06. ליסבת נפצעה פציעה קלה בלבד.[3] סגנו של פלמה, ינגוואר קרלסון, מונה למחליפו הזמני בתפקיד ראש הממשלה וכמנהיג המפלגה.
הרוצח נמלט אל רחוב טונלגאטאן, ומשם המשיך אל רחוב מאלמסקילנדסגאטאן (Malmskillnadsgatan). הוא נצפה בפעם האחרונה לקראת סוף הרחוב.
הראיות הפורנזיות היחידות שנותרו בזירה היו הקליעים שנורו. בידי המתנקש. החוקרים זיהו אותם כקליעי אקדח 357. מגנום. המשטרה בדקה 500 אקדחים זהים, והשקיעה את מירב מאמציה בחיפוש אחר עשרה אקדחים מסוג זה שדווחו כגנובים באותו זמן. כולם נתפסו לבסוף, מלבד אחד, אשר נגנב מביתו של הקולנוען ארן סוקסדורף. מי שגנב את האקדח היה סוחר הסמים סיגווארד קדרגרן (Sigvard Cedergren). לימים, על ערש דווי, טען קדרגרן שמכר את האקדח לכריסטר פטרסון.[4]
נשק נוסף שתפס מקום בולט בחקירה הוא "אקדח מוקפיארד". אקדח זה נרכש לראשונה באופן חוקי על ידי אזרח בעיר לולאו שבצפון שוודיה. האקדח, יחד עם 91 קליעים, נגנב בפריצה בהפארנדה ב-1983, וסביר להניח כי שימש לשוד של סניף דואר בעיירה מוקפיארד, שבדלרנה. ניתוח איזוטופ עופרת של כדור שנורה במהלך השוד אישר שיש לו הרכב איזוטופי זהה לכדורים שנשלפו מזירת הפשע של ההתנקשות, מה שאומר שהקליעים יוצרו באותו זמן.[5] בסתיו 2006, משטרת שוודיה, בעקבות מכתב אנונימי שנשלח לעיתון "אקספרסן", שלתה אקדח מקרקעיתו של אגם בדלארנה. המספר הסידורי של האקדח אישר שמדובר באותו אקדח ששימש במהלך השוד במוקפיאד. האקדח הועבר למעבדה הלאומית למדע משפטי בלינקופינג לניתוח נוסף. עם זאת, במאי 2007 הודעה המעבדה כי האקדח חלוד מדי מכדי שניתן יהיה לאשר אם זהו אותו אקדח ששימש ברצח פלמה.[6][7]
לרצח היו עדים רבים, ויותר מ-25 מהם התייצבו כדי להעיד במשטרה. הרוצח תואר על ידי העדים כגבר שגילו נע בין 30 ל-50, בגובה של כ-180–185 ס"מ, ולובש ז'קט כהה או מעיל. זוג אחד העיד שראה אותו מתעסק עם תיק קטן.
כריסטר פטרסון
ערך מורחב – כריסטר פטרסון
ב-1988, כמעט שלוש שנים לאחר הרצח, נעצר אדם בשם כריסטר פטרסון. אלכוהוליסט, ומכור לסמים שכבר רצח אדם בעבר, ממש בסמוך למקום שבו בוצע הרצח של פלמה. פטרסון נעצר באקראי בשל עברו המפוקפק ושמועות על מעורבותו ברצח. הוא הפך לחשוד מרכזי לאחר שבמסדר זיהוי, זיהתה אותו ליסבת פלמה מתוך עשרה אנשים בתור האדם שירה בבעלה. בעקבות כך החלה המשטרה לתחקר את מכריו של פטרסון, שסיפרו שהוא נמצא בסמוך לזירת הרצח באותו לילה. בית המשפט הרשיע את פטרסון ברצח וגזר עליו מאסר עולם.[8]
פטרסון ערער לבית המשפט לערעורים של סוואה וזוכה מאשמה כעבור כמה חודשים. בית המשפט נימק את החלטתו בהיעדר ראיות, ופקפק באמינות עדותה של ליסבת פלמה. הוא שוחרר ממעצר וקיבל פיצוי של 50,000 דולר. במהרה הוא בזבז את כל הכסף על אלכוהול וסמים, אולם הפך לידוען והתפרנס ממכירת ראיונות לתקשורת. לעיתים קרובות ניסו לחלץ ממנו בכוח הודאה ברצח. במקרים כאלו הוא נהג להיגרר לתרחישים של תאורטיים לכאורה שהתקרבו להודאה באשמה. ב-1998, בעקבות אחד מהראיונות, התובע הכללי של שוודיה הגיש בקשה לשפוט מחדש את פטרסון. בית המשפט העליון השוודי דחה את הבקשה בנימוק שלא התגלו ראיות חדשות.[9]
ב-2004 נפטר פטרסון. שנתיים לאחר מותו, שודר בתאגיד השידור השוודי סרט תיעודי בו הובאו עדויות מפי חבריו של פטרסון, אשר טענו שפטרסון הודה בפניהם שהוא זה שרצח את פלמה. לטענתם, פטרסון התכוון בכלל לרצוח סוחר סמים שנהג לעבור במקום, אולם רצח בטעות את פלמה. בעיתון דגנס ניהטר התפרסם תחקיר נגדי שביקר בצורה חריפה את הסרט התיעודי. נטען שיוצרי הסרט בדו את חלק מהצהרות העדים, והשמיטו הצהרות אחרות שלא תאמו את התזה שלהם.[10]
הבן ה-33
חשוד נוסף שנעצר בסמוך לרצח, היה ויקטור גונארסון, לאומן שוודי קיצוני אשר בביתו נמצאו עלונים נגד פלמה וממשלתו. עדי ראייה טענו שראו את גונארסון בזירת הרצח. גונארסון שוחרר עד מהרה לאחר סכסוך בעניינו בין המשטרה לפרקליטות.[11] עם זאת, משטרת שוודיה המשיכה לעקוב אחריו ולהאזין לטלפונים שלו.[12] בהתאם למדיניות התקשורת השוודית של אי-חשיפת שמות חשודים, הוא נודע לציבור בשם הקוד "הבן ה-33". בשלב מסוים, גונארסון מאס בתשומת הלב הציבורית והמשטרתית, והיגר לארצות הברית.
העניין בגונארסון התחדש ב-1993 כאשר גופתו נמצאה עם פצעי ירי בצפון קרוליינה. חובבים רבים שחקרו את הפרשה האמינו שגונארסון רצח את פלמה בשירות מדינה או ארגון כלשהו, וחוסל כדי להעלים ראיות. עם זאת, עד מהרה התגלה שגונארסון נרצח בידי שוטר אמריקני שגונארסון ניהל רומן עם ארוסתו.
GH
במהלך החקירה המוקדמת, סומן חשוד מרכזי נוסף אשר מעולם לא נחשף בשמו ונודע רק בכינוי GH. ידוע כי לחשוד היה אקדח זהה לזה ששימש את המתנקש, אולם הוא סירב למסור אותו למשטרה וטען שמכר אותו. על פי עדויות מאוחרות שנחשבות ללא-אמינות, החשוד אף נמצא בזירת הרצח.[13] ידוע שהחשוד תיעב את פלמה באופן אישי, ובאחת הפעמים רישיון הנשק שלו אף נשלל באופן זמני לאחר שירה בטלוויזיה שלו כשפניו של פלמה הופיעו בה. היה לו עבר של התנהגות אלימה, והוא הורשע בתקיפה פעמיים. במהלך שנות ה-90 הוא סירב להופיע בחקירות משטרתיות. באוגוסט 2008, GH התאבד בירייה לאחר ששוטרים צלצלו בפעמון הדלת שלו וביקשו להיכנס.
סיעת הצבא האדום
רבים בשוודיה חשדו שמאחורי הרצח עומד ארגון הטרור הגרמני סיעת הצבא האדום.[14][15] לאנשי הארגון היה עבר עשיר של פעילות בשוודיה. ב-1975 הם השתלטו על שגרירות גרמניה המערבית בסטוקהולם. המשטרה השוודית הצליחה ללכוד את הטרוריסטים ושלחה אותם למאסר בגרמניה המערבית. המצור על השגרירות חשף רשת שלמה של אנשי סיעת הצבא האדום שפעלה בשוודיה ובדנמרק, וכ-20 איש נעצרו בימים שלאחר מכן.[16] בעקבות כך, סיעת הצבא האדום סימנה את שוודיה כיעד מרכזי. במאי 1977, קבוצת טרוריסטים שהונהגה בידי נורברט קרוכר ניסתה לחטוף את שרת המשפטים השוודית אנה-גרטה לייון.
קונספירציה משטרתית
במרץ 1995 פרסם העיתונאי הגרמני קלאוס-דיטר קנאפ מאמר בעיתון די צייט אשר בו טען שהרצח בוצע בידי שוטרים שוודים שהיו מזוהים עם הימין הקיצוני.[17]
דרום אפריקה
כחלק ממדיניות החוץ האגרסיבית שלו כנגד משטרים רודניים וגזעניים, פלמה נודע בתור מתנגד חריף של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. פלמה אף דאג להעביר בחשאי כספים לקונגרס הלאומי האפריקני דרך שווייץ. ב-21 בפברואר, שבוע לפני שנרצח, פלמה נשא את הנאום המרכזי בכנס שנערך בסטוקהולם כמחאה על שלטון האפרטהייד. הנאום נישא בפני כל חברי הריקסדאג, לצד מאות מתנגדי אפרטהייד, וכן חברים ופקידים מהקונגרס הלאומי האפריקני כולל אוליבר טאמבו. בנאום אמר פלמה, "אי אפשר לעשות רפורמה באפרטהייד, יש לבטל אותו."[18]
עשר שנים מאוחר יותר, לקראת סוף ספטמבר 1996, מסר קולונל יוג'ין דה קוק, קצין משטרה מוכר ובעל השפעה בתקופת האפרטהייד, עדות לבית המשפט העליון בפרטוריה. בעדותו, טען קוק שהרצח של פלמה אורגן בידי ה-NIS, שירות החוץ הדרום-אפריקני. קוק טען שהרצח בוצע בפועל בידי קרייג ויליאמסון, קצין משטרה ומרגל לשעבר.[19]
כמה ימים לאחר מכן, קצין משטרה דרום אפריקאי נוסף, דירק קוטזי, אישר את עדותו של קוק וטען שהרצח בוצע בידי אנתוני וייט, איש הכוחות המיוחדים של רודזיה שעבד גם אם המודיעין הדרום-אפריקני, כמי שרצח בפועל את פלמה. בו זמנית, קצין משטרה שלישי פיטר קאסלטון, טען שהרוצח היה שכיר החרב השוודי ברטיל ודין, אשר עבד בעבר עם ויליאמסון, ומתגורר מאז 1985 בקפריסין.[20] חודש לאחר מכן, ביקרו חוקרי המשטרה השוודית בדרום אפריקה, אך לא הצליחו מצוא ראיות למעורבות דרום-אפריקנית ברצח.
ב-2007 ראה אור ספר מאת ויין תאלון (Wayne Thallon) בשם "Devil Incarnate: A Depraved Mercenary's Lifelong Swathe of Destruction". בספר זה העלה תאלון מחדש את השערה למעורבות דרום אפריקנית ברצח, וטען שהרוצח היה אתול ויסר (Athol Visser), שכיר חרב שעבד עם הלשכה לשיתוף פעולה אזרחי ונודע בכינוי "איוואן האיום".
ב-8 בספטמבר 2010 התראיין טומי לינדסטרום, אשר עמד בראש הבולשת השוודית בזמן הרצח לתוכנית Efterlyst בערוץ השלישי השוודי. כשנשאל מי לדעתו ביצע את הרצח, הוא השיב ללא היסוס שדרום אפריקה עמדה מאחורי הרצח.[21]
חברת הנשק בופורס
בשנת 2005 פרסם הסופר הבריטי-שוודי יאן בונדסון ספר בשם Blood on the Snow: The Killing of Olof Palme, אשר בו הציע פרשנות חדשה לרצח של פלמה. בונדסון קשר בין הרצח של פלמה לבין פרשה שנחשפה שנה לאחר מותו, "שערוריית בופורס". במרכז השערורייה עמדה חברת הנשק השוודית בופורס אשר זכתה בחוזה למכירת תותחי הוביצר לצבא הודו בשווי של 1.4 מיליארד דולר. עיתונאית הודית חשפה שאנשי בופורס שיחדו פקידים ופוליטיקאים בממשלת הודו ובקונגרס הלאומי ההודי כדי להבטיח את זכייתם בחוזה.
בונדסון טוען שהחוזה בין בופורס לצבא הודו נחתם סביב התקופה בה נרצח פלמה. כמו כן, ידוע כי יום לפני שנרצח, נפגש פלמה עם שגריר עיראק בשוודיה מוחמד סעיד א-סחף. א-סחף הכיר היטב את חברת בופורס ופעולותיה - בופורס סיפקה נשק לצבא העיראקי במהלך מלחמת איראן-עיראק. בונדסון טוען כי במהלך השיחה, א-סחף סיפר לפלמה על מעלליה של בופורס. אנשי החברה חששו מסיכול עסקת הנשק עם הודו, ולפיכך יזמו את ההתנקשות.
רוברטו תיימה
ב-2008 פרסם העיתונאי השוודי אנדרס לאופולד ספר בשם "Det svenska trädet skall fällas" ("יש לכרות את העץ השוודי"). בספר זה, הציע לאופולד אשם חדש ברצח - הלאומן הצ'ילאני רוברטו תיימה (Roberto Thieme). חבר הארגון "מולדת וחירות" - ארגון ימין קיצוני אשר מומן בחשאי בידי ה-CIA. תיימה ואנשיו סייעו לאוגוסטו פינושה במהלך ההפיכה שלו כנגד סלבדור איינדה. לאחר ההפיכה, פלמה העניק מקלט בשוודיה לסוציאליסטים צ'ילאנים רבים. לטענת לאופולד, תיימה רצח אותו כנקמה.[22]
פרופוגנדה שתיים
במאי 1990 טען העיתונאי השוודי אולה אלסן כי מאחורי הרצח עומד הארגון האיטלקי "פרופוגנדה שתיים", ארגון שהחל את דרכו כלשכה של הבונים החופשיים, אולם התפצל ממנו ב-1976, והפך לארגון טרור ופשיעה בעל אופי מיליטנטי אנטי-קומוניסטי. הארגון היה בעל עוצמה רבה באותה תקופה, וביצע פעולות רבות באיטליה ומחוצה לה. אלסן הסתמך בעיקר על מברק ידוע ששלח אחד מראשי הארגון, ליסיו ג'ילי, לחברו פיליפ גוארינו, זמן קצר לפני כן, ובו ציין "הודיע לחברינו שהעץ השוודי ייכרת". מברק זה פורש בידי רבים כמזימה של הארגון לזעזע את שוודיה. הסיבה לכך היא ככל הנראה אופיה הסוציאליסטי של ממשלת פלמה והמקלט שהעניקה לסוציאליסטים רבים מכל רחבי העולם.[23][24]
ה-CIA
ביולי 1990 ריצ'רד ברנקה, איש עסקים מאורגון אשר במשך שנים טען שהיה חבר בעבר ב-CIA, טען שה-CIA הוא זה שעמד מאחורי רצח פלמה.[25] הסיבת לכך, לטענת ברנקה, הייתה מדיניותו ארוכת השנים של פלמה כנגד ארצות הברית. פלמה מתח ביקורת חריפה על מלחמת וייטנאם, והשווה את הפצצת הירושימה ונגסאקי לפשעי הנאצים. בעקבות דבריו קראה ארצות הברית לשגרירה לעזוב את שוודיה.[1] דובר ה-CIA כינה את האשמותיו של ברנקה "שטויות מוחלטות בעלות אופי שערורייתי", וטען שברנקה מעולם לא עבד עם הסוכנות.[26]
מפלגת הפועלים של כורדיסטן
במהלך החקירה הראשונית שלאחר הרצח, עצר הנס הולמר, נציב במשטרת סטוקהולם, כמה מחברי מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) בחשד לרצח. העצורים שוחררו כעבור זמן קצר, והולמר סולק מהחקירה. 15 שנים מאוחר יותר, במהלך משפטו של מנהיג ה-PKK עבדוללה אג'לאן בטורקיה, טען אג'לאן שייתכן ופלמה נרצח בידי פלג כורדי מתנגד בהנהגת גרושתו של אג'לאן.[27] באפריל 2001, צוות של שוטרים שוודים יצא לטורקיה כדי לראיין את אג'לאן בכלאו אולם לא הצליחה לדלות מידע חדש.[28] העיתונות הטורקית ניסתה מספר פעמים לחדש את התאוריה על פי ה-PKK עמד מאחורי רצח פלמה.[29] ה-PKK הכחיש את הטענות באופן עקבי, וטען שמדובר בתעמולה טורקית.[30]
יוגוסלביה
בינואר 2011 חשף המגזין הגרמני "פוקוס" רישומי חקירה של שירות הביון הגרמני מ-2008, אשר מעלים באקראי את החשד שרצח פלמה בוצע בידי המינהל לביטחון המדינה של יוגוסלביה.[31][32]
איש סקנדיה
ב-2016 פרסם הסופר לארס לארסון (Lars Larsson) ספר בשם "אויב האומה" (Nationens Fiende). בספר זה הציע לארסון חשוד חדש אותו כינה "איש סקנדיה", מכיוון שהוא עבד בחברת הביטוח סקנדיה אשר משרדה נמצא בסמוך למקום הרצח. לטענת לארסון, איש סקנדיה העיד במשטרה וטען שהיה בזירה בזמן הרצח. הוא היה ידוע כחובב כלי נשק, והיה חבר במפלגת המתונים, האופוזיציה העיקרית של פלמה.[33][34] ב-2018 פרסם העיתונאי תומאס פטרסון (Thomas Pettersson) מאמר בשם "Den osannolika mördaren" (הרוצח הלא סביר), במגזין "פילטר" (Filter). במאמר זה, בחן פטרסון את התאוריות השונות לגבי רצח פלמה, ובסופו של דבר הסכים עם טענתו של לארסון לפיה "איש סקנדיה" היה הרוצח.
הן לארסון והן פטרסון טענו שאיש סקנדיה לא תכנן מלכתחילה לרצוח את פלמה ב-28 בפברואר. מסיבה לא ידועה, הוא נשא עמו כלי נשק כשיצא לעבודה באותו יום. כשיצא מסקנדיה, הוא ראה באקראי את הזוג פלמה פוסעים לבדם ברחוב, והחליט לירות בהם. לאחר מכן הוא חזר לבניין סקנדיה, סיפר למאבטחים על האירוע, ואז הלך ישר לביתו (או, לפי לארסון, חזר שוב לזירת הרצח). לפי פטרסון ולארסון, עדותו במשטרה לאחר מכן, נועדה לבלבל את עדי הראיה שהיו במקום ולהסיר את החשד ממנו. כמו כן פטרסון ולארסון הצביעו על עדויות לפיהן איש סקנדיה לבש בגדים דומים לבגדיו של הרוצח. הם גם הדגישו את העובדה שהמאבטחים בסקנדיה העידו שאיש סקנדיה נשא עמו תיק קטן זהה לתיק שנשא הרוצח. פטרסון ראיין את מרטן פלמה אשר טען שאיש סקנדיה דומה לאדם שהתבונן בהוריו ברחוב זמן קצר לפני הרצח.[35][36] מבקריו של פטרסון הצביעו על העובדה שמרטן כבר זיהה בעבר את כריסטר פטרסון בתור האיש שהתבונן בהוריו. לארסון לעומת זאת, ראיין עד ראייה אחר שסיפר שמבנה גופו של הרוצח זהה למבנה גופו של איש סקנדיה. עם זאת, אותו עד לא הצליח לראות את פניו של הרוצח, ולפיכך לא יכול להשוותם לפניו של איש סקנדיה.[37]
סטיג אנגסטרום
ב-10 ביוני 2020, הכריז קירסטר פיטרסון, חוקר מטעם רשות התביעה השוודית, כי התביעה סוגרת את התיק. הוא חשף כי איש סקנדיה הוא למעשה סטיג אנגסטרום, והציג אותו כחשוד המרכזי בפרשה. אנגסטרום התקשר למשטרה יום לאחר הרצח ומסר עדות. הוא נחקר בידי המשטרה ארבע פעמים. בחקירותיו הוא טען שניסה לרדוף אחרי הרוצח, סייע לפנות את גופתו של פלמה מהזירה, ואף החליף כמה מילים עם ליסבת פלמה. עם זאת, חלק מעדי הראייה האחרים בזירה לא זכרו שראו את אנגסטרום. שני עדים כן זיהו אותו על סמך פרטים מזהים שהיו מתאימים גם לעד אחר, אולם עדותם נחשבה למפוקפקת מכיוון שאנגסטרום הרבה להתראיין בטלוויזיה בימים שאחרי הרצח, ופניו כבר היו מוכרים בציבור.[38][39][37] תוך זמן קצר הגיעה המשטרה למסקנה שאנגסטרום משקר, ופטרה אותו כמטרד שמחפש פרסום.[40]
בחוג מקורביו, אנגסטרום היה ידוע כאדם חובב דרמה ותאב פרסום, שניסה להתראיין לעיתונות בכל הזדמנות אפשרית.[41] גם לאחר שהמשטרה פסלה את עדותו, הוא המשיך להתראיין בכלי התקשורת השונים, והרבה לבקר את המשטרה על רשלנותה בחקירת הרצח. באחד הראיונות, הוא אף לבש את הבגדים שלבש בליל הרצח, וביצע שחזור מלא של האירועים בשידור חי בתאגיד השידור השוודי.[42]
התובע הכחיש במפורש שהסתמך על ספריהם של לארס לארסון ותומאס פטרסון, אך הציג תיאור דומה להפליא של המקרה. פיטרסון הודה שהראיות נגד אנגסטרום נסיבתיות, אולם טען שהן היו מספיקות כדי להעמידו לדין לו היה בחיים. ההצהרה זכתה לביקורת רבה בשוודיה.
על פי סקר שהוזמן בידי העיתון סוונסקה דאגבלט, 19% מהשוודים מאמינים שאנגסטרום הוא זה שרצח את פלמה, בעוד 62% לא יודעים.[43]
- Bondeson, Jan (2005). Blood on the snow: The killing of Olof Palme. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4211-7.
- Poutiainen, Kari; Poutiainen, Pertti (1994). Inuti labyrinten [Within the labyrinth] (בשוודית). Grimur. ISBN 978-91-630-8128-6.
- Holmér, Hans (1988). Olof Palme är skjuten! [Olof Palme has been shot!]. Stockholm: Wahlström & Widstrand. ISBN 91-46-16153-8.
- Springer, Elzo; van Soest, Dolf (2006). Ah, was it him? The predicted murder of Olof Palme and the Dutch connection. Netherlands. ISBN 90-810277-1-9.
- Persson, Leif G.W. (2003). Mellan sommarens längtan och vinterns köld: en roman om ett brott [Between Summer's Longing and Winter's End] (בשוודית). [Stockholm]: Piratförlaget. ISBN 91-642-0072-8.; Leif GW Persson is a Swedish criminologist and, 9 years prior to the assassination, a member of the Swedish National Police Board. The book is the thinly disguised story of events leading to the assassination of Olof Palme. The book has Palme as having been a CIA agent in his days of student politics. Palme is mistakenly assumed by the American journalist who is killed at the start of the book to have later turned to work for the Soviets. In a later book Persson makes the assassination be carried out by a hit man hired by a renegade member of the Swedish Security Service.
- Douglas-Gray, John (ביוני 2011). The Novak Legacy. ISBN 978-0-7552-1321-4.
{{cite book}}: (עזרה)
- מתן בוינס, 30 שנים לתעלומת רציחתו של ראש ממשלת שוודיה, אולוף פלמה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 בנובמבר 2016
- 34 שנה אחרי: זוהה רוצח ראש ממשלת שבדיה, באתר ynet, 10 ביוני 2020
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
