Loading AI tools
סופר שווייצרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שארל-פרדינאן ראמי (בצרפתית: Charles-Ferdinand Ramuz; 24 בספטמבר 1878 – 23 במאי 1947) היה סופר ומשורר שווייצרי בשפה הצרפתית. ראמי כתב רומנים, מסות ושירים שהתמקדו בתקוותיו ומאווייו של האדם. ראמי שאף להגדרה מחדש של סוגת הרומן בעזרת השראה מצורות אמנות אחרות כמו הציור והקולנוע. השתמש בכתיבתו בשפה הוולדזית המדוברת באזור הולדתו. ראמי נחשב לפורה ולחשוב בין סופרי "שווייץ הרומנדית" (האזורים דוברי הצרפתית של שווייץ).
ערך ללא מקורות | |
ציור של הסופר בשנת 1903, מאת הציירת קרולין סנגריה | |
לידה |
24 בספטמבר 1878 לוזאן, שווייץ |
---|---|
פטירה |
23 במאי 1947 (בגיל 68) לוזאן, שווייץ |
מדינה | שווייץ |
מקום קבורה | Pully cemetery |
מקום לימודים | אוניברסיטת לוזאן |
שפות היצירה | צרפתית |
יצירות בולטות | אמה פאש, צייר ולדזי, לולא חזרה השמש |
בן או בת זוג | Cécile Cellier |
פרסים והוקרה | |
www | |
ראמי נולד לאמיל ראמי, בעל מכולת בעיר לוזאן בקנטון וו וללואיז לבית דאוול. גדל בלוזאן ובאחוזה המשפחתית בשזו-סיר-לוזאן,[1] במסורות של בני סאבויה (סבואה) והוולדזים המקומיים, דוברי הניב הוולדזי של האוקסיטנית. מגיל 12 חלם להיות סופר, חלום שאמו עודדה. בשנת 1895 סיים את בחינות הבגרות ובילה חצי שנה בגרמניה, בעיר קרלסרוהה. למד ספרות קלאסית באוניברסיטת לוזאן, בה סיים תואר ראשון בשנת 1901.
לזמן קצר התפרנס כמורה במכללה ביישוב הסמוך אובון ואחר כך כמורה פרטי אצל משפחת הרוזן הרוסי מוריס פרוזור בויימאר בגרמניה. בשנת 1903 עבר לגור בפריז, בנימוק שעליו להתכונן לכתיבת עבודת דוקטורט על יצירתו של המשורר הצרפתי מוריס דה גרן (1839-1810). הוא חי בפריז עד מלחמת העולם הראשונה, אך נטש את רעיון הדוקטורט ולאורך כל התקופה הזאת ערך נסיעות רבות למולדתו, והיה מעורב בחיי התרבות שלה. בשנת 1903 פרסם את קובץ השירים Le petit village (הכפר הקטן).
בשנת 1904 יחד עם הסופרים שארל-אלבר סנגריה וגונזאג דה ריינולדס והמשורר אנרי שפיס הקים את המגזין הספרותי "La Voile latine" (1911-1904) ששאף להגן על הלטיניות של שווייץ הרומנדית (הצרפתית) נגד "הגרמניזציה הזוחלת" "לגלות מחדש את נשמתה ואת גופה של המולדת באמצעות השקפה חדשה על האמנות ועל הספרות".[2] כתב גם בעיתונים "לה גאזט דה לוזאן", "ז'ורנל דה ז'נב", "לה סמן ליטרר" (La Semaine littéraire "השבוע בספרות") ו"פואייה רומאן" (Foyer romand - הבית הרומנדי).[1]
בפריז חיפש ראמי את דרכו האישית לכתיבת רומן לירי. העריץ את כתבי גוסטב פלובר וגי דה מופאסאן ופקד את הסלון הספרותי של אדואר רוד שפרש עליו את חסותו. התעניין באמנות של פול סזאן ( L'Éxemple de Cezanne, 1914 הדוּגמה של סזאן) ואמנים אחרים.[1] באותן השנים כתב ראמי את הרומן Aline "אלין" (1905), הספרים Jean-Luc persécuté ("ז'אן-לוק נרדף", אותו כתב תוך כדי שהות ממושכת בלאנס, בקנטון ואלה) (1909), Aimé Pache, peintre vaudois (אמה פאש, צייר ולדזי) (1911), Vie de Samuel Belet (חיי סמואל בלה) (1913), בהם באים לידי ביטוי הנושאים שהעסיקו אותו במיוחד - בדידות האדם מול הטבע, שירת האדמה[2] ותחיית הזהות הוולדזית בפריז הרחוקה[1] ב-1913 התחתן ראמי עם הציירת סיסיל סלייה מנשאטל.
עם פרוץ מלחמת העולם ביוני 1914 חזר ראמי לשווייץ, בה חי חיים רחוקים מהזרקורים והמוקדשים לכתיבה. עם שובו לשווייץ שינה את צורת כתיבתו. נטש את הסיפור הכרונולוגי והליניארי, ארגן את הסיפור ב"תמונות", הציג נקודות מבט מרובות, הכניס כרוז מספר כמו במחזות היווניים, החליף את הגיבור המסורתי בקהילה שלמה.[1] בספרים כמו "Le règne de l'esprit malin (ממלכת הרוח המרושעת) (1917), La guérison des maladies (ריפוי החולאים)(1917), Les signes parmi nous (הסימנים הם בינינו) (1919), Présence de la mort (נוכחות המוות) (1922), La séparation des races (הפרדת הגזעים) (1922) שאף ראמי לבטא את המאבק הנסער של הקהילות הכפריות נגד כוחות הרוע - המלחמה, העוני, הפחדים, האיומים הקוסמיים. ספרים אחרים כמו Salutation paysanne (ברכה כפרית) (1919), Terre du ciel (אדמת השמיים) (1921) Passage du poète (מעבר המשורר) (1923) ביקש לשקף את ההנאה שבפעילות היצירתית.[2] Les Circonstances de la vie (נסיבות החיים) היה מועמד לפרס גונקור.[1]
נסיבות המלחמה הביאו בשנים 1918-1916 את המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי שפעל בצרפת, להימלט לשווייץ. המנצח השווייצרי ארנסט אנסרמה עשה לו היכרות עם ראמי ושיתוף הפעולה בין השניים הוליד יצירות שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות: (Noces חתונה), (Renard שועל) שבהן ראמי השתתף רק בתרגום לצרפתית ובמיוחדHistoire du soldat מעשה בחייל שלבריתו נכתבה על ידו.
ב-1914 יחד עם אדמון ז'יליאר ופול בודרי ייסד ראמי (במקום "la Voile latine) את כתב העת לספרות "Les Cahiers vaudois" (מחברות ולדזיות). גיליונו הראשון כלל את גילוי הדעת-מסה של ראמי "Raison d être" (1914), שבו, ברוח ה"רגיונליזם" שרווח בתקופה, ביקש להזדהות עם טבע אחד, אדמה אחת, מבטא אחד ושפה אחת.[1] עם זאת ראמי ראה באזור הולתדו מעין "צרפת בזעיר אנפין" העשוי לייצג את האוניברסלי שבמצב האדם.[3] ראמי העז להשתמש בסגנון יותר ויותר אישי תוך שימוש חופשי בשפה ובחיבור הנרטיב, דבר שמשך נגדו בקורת חריפה בעיקר בצרפת. שיאה של תקופה זו בחיי הסופר הגיע בשלהי שנות ה-1920 כשכתב רומנים כמו L'amour du monde (אהבת העולם) (1925), או "La grande peur dans la montagne" (הפחד הגדול בהר) (1926) שבו ההר, ההודף את חמדנות בני האדם, מקבל ממדים של אל מן המיתולוגיה.[1] ב-1926 ערך הסופר יחד עם שני ידידים, העיתונאי פול בידרי והצייר אנרי בישוף, את "המסע הגדול" של חייו - בצרפת, כשתחנותיו העיקריות היו קלרמון-פראן, לה פוי-אן-ולה, ז'ואייז, נים, אוראנז', סן פיליסיין-אן-ויבארה, אנסי. למרות העוינות הכללית כלפי הסופר בזירה הספרותית, אנרי פולאי הצליח בפריז לשכנע את ההוצאה לאור גראסה לפתוח שעריה לפניו, וכישרונו זכה להערכה מצד סופרים ז'אן פולאן, אנרי ברביוס, אנדרה ז'יד, ז'אן קוקטו, פול קלודל, לואי ארגון ואחרים. בשנת 1926 המגזין הספרותי "Les Cahiers de la quinzaine" הקדיש לראמי גיליון שלם "בעד או נגד ש.פ. ראמי?". בשנת 1929 הסופר עצמו לימד סנגוריה על סגנונו ב"מכתבו לברנאר גראסה". אנרי-לואי מרמו סייע לו להפיץ טוב יותר את כתביו בשווייץ. בשנים 1932-1930 ניהל ראמי כתב עת משל עצמו - Aujourd'hui (היום), אותו ערך יחד עם גוסטב רו.
כתיבתו של ראמי הגיעה למלוא הבגרות בסוף שנות ה-1920 ובתחילה שנות ה-1930[2] עם הספרים La Beauté sur la Terre (היופי על הארץ) (1927) Fête des vignerons (חג הכורמים) (1929), Adam et Ève (אדם וחווה) (1932), Derborence (דרבוראנס) (1934), Le garçon savoyard (הנער הסבואי).(1936) Si le soleil ne revenait pas (לולא חזרה השמש) (1937). גבורי ספרים אלה מגלמים את התכונות המיתיות הגדולות של האדם. הסופר השתלט בהצלחה על סוגת הרומן הלירי, ודרכו הציג השקפה טרגית על האדם שרק המוות יכול להושיעו בסוף החיפוש. ראמי כתב בתקופה זו מסות כמו "Taille d 'homme" (קומת אדם) (1933),Questions (שאלות) (1935), Besoin de grandeur (צורך בגדולה) (1937), שבהם חזר אל הנושאים המיתיים החביבים עליו - הטבע, האיכר, הסדר, החירות, הכסף, העבודה. הסופר חקר את האמיתות הראשונות שאותן חובה להגן ולשמר.
בשנת 1937 עורר ראמי תרעומת רבה בקהל השווייצרי כשטען במכתבו למגזין "אספרי" ש"לא קיימת ישות רוחנית שווייצרית". בשנים 1940–1941 מיוזמת המו"ל שלו בלוזאן, אנרי-לואי מרמו, עבר ראמי על כל אחד ואחד מכתביו וערך בהם שינויים, לקראת פרסום מכלול כתביו ב-20 כרכים. אחרי מותו התווספו עוד 3 כרכים.
שארל פרדינאן ראמי נפטר בשנת 1947 בפילי (Pully), על יד לוזאן. הובא לקבורה בכנסייה הפרוטסטנטית של סולנס.
כתביו השפיעו על כתיבתם של ז'אן ז'יונו ולואי פרדינאן סלין.[1]
מנישואיו לסיסיל סלייה נולדה להם בת אחת, מריאן.
מוזיקת במה ובלטים מאת איגור סטרווינסקי על לבריות שנכתבו או תורגמו על ידי ראמי:
1925/1926 La Grande Peur dans la montagne, (הפחד הגדול בהר) רומן ריאליסטי, גרסה מתוקנת ב-1925, בכרך אחד בינואר 1926
Vues sur le Valais, Bâle et Olten : Éditions Urs Graf. (מראות של ואלה) מאויר בצילומים
(משרתים ונובלות אחרות)
פורסמו אחרי מותו:
(ש.פ. ראמי, ידידיו ותקופתו)
(היום - אוז'ורדואי - מגזין ספרות בניהולם של ש.פ. ראמי וגוסטב רו)
Noël Cordonier „Les universalités à la française” in
לפי Jean-Pierre Monnier
Dictionnaire historique de la Suisse 2012
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.