שורש מחומש
שורש בעל חמישה רדיקלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שורש מחומש (או שורש חֲמָשִי[1]) הוא שורש בעל חמישה רדיקלים, כלומר חמישה עיצורי שורש.
הספרות המקצועית בתחומי המורפולוגיה, הבלשנות הקוגניטיבית ורכישת השפה מתארת את השימוש בשורשים מחומשים פרודוקטיביים (כלומר, כאלה הניטים ביותר ממשקל יחיד או כפועל) ואת השיטתיות שבדרכי גזירתם ובאופן שבו הם ניטים;[1][2][3][4][5][6] כמו כן מתועדת שם יצירה לקסיקאלית של שורשים מחומשים בספרות היפה[7] (ראו להלן). מעט שורשים מחומשים מוכרים כתקניים על ידי האקדמיה ללשון העברית – השאר הם בגדר סלנג או בשימוש בז'רגונים שונים (ראו להלן). רובם ככולם ניטים כפועל לפי דוגמת אחד או כמה מהבניינים הכבדים (פיעל, פועל והתפעל) ובאחד או יותר משמות הפעולה הנגזרים מבניינים אלה. שורשים אלה נוצרים במספר אופנים, בעיקר כגזורי־שם (ממילים עבריות, למשל שמרט"פ → "שמרטף", או לועזיות, למשל סנכר"נ → "סִינְכְּרוֹנִיזַצְיָה") אך לעיתים גם בדרכים אחרות, כמו על ידי הלחם בסיסים (דסקל"ד → "dys" + קל"ד) או בגזירה ישירה ממילה זרה (רסטר"ט → restart) או מביטוי שאול (סמלט"ק → small talk)[6] (ראו דוגמאות להלן).
בעברית ישראלית קיימים גם כמה שורשים משושים.