אדריכלות מודחאר באראגון
אתר מורשת עולמית בספרד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדריכלות מודחאר באראגון (בספרדית: Arquitectura mudéjar de Aragón) היא מגמה אסתטית בסגנון מודחאר, שמרכזה באראגון (ספרד) והוכרה בכמה מבנים מייצגים כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
 | |||||
| כיפת קתדרלת טרואל | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
אדריכלות אזורית  | ||||
| מיקום |
אראגון | ||||
| מדינה |
 ספרד | ||||
| קואורדינטות | 40°20′38″N 1°06′26″W | ||||
  | |||||
התקופה של בנייה בסגנון מודחאר באראגון משתרעת מהמאה ה-12 עד המאה ה-17 וכוללת יותר ממאה מונומנטים אדריכליים השוכנים בעיקר בעמקי הנהרות אברו, חילוקה (ספ') וחאלון (ספ').
לביטויים הראשונים של סגנון מודחאר באראגון יש שני מקורות: מצד אחד, אדריכלות של ארמונות המקושרת למלוכה, שהוסיפה והרחיבה למשל את ארמון אלחפריה תוך שמירה על מסורת העיטורים האסלאמית, ומצד שני, מסורת של התפתחות האדריכלות הרומנסקית תוך שימוש בבנייה בלבנים במקום בנייה באבן ושימוש לעיתים קרובות במסורת תחרת חלונות ספרדית מושרשת. דוגמאות לסוג האחרון של אדריכלות מודחאר ניתן לראות בכנסיות בעיירה דרוקה (ספ'), שנבנו במקור באבן והושלמו במאה ה-13 עם חיפויי לבנים של מודחאר.
מבחינת הבנייה, מאמצת אדריכלות מודחאר באראגון סכמות פונקציונליות של אדריכלות גותית ציסטרציאנית (אנ'), אך עם כמה הבדלים. בדרך כלל אין שימוש בתומכות, במיוחד באפסיסים אשר בדרך כלל מתאפיינים במבנה מתומן עם קירות עבים שיכולים לעמוד בעומס של הגג ומפנים בכך מקום להדגשת קישוטים באמצעות לבנים. מצד שני, תומכות הן לעיתים קרובות מאפיין של ספינות, כשלעיתים יהיו בנויים עליהן צריחים, כמו בסגנון הבזיליקה של גבירתנו של העמוד (ספ') בסרגוסה. במבנה ייתכנו קפלות צד שאינן בולטות מבחוץ. בכנסיות בשכונות (כמו סן פבלו בסרגוסה) או בעיירות קטנות אין בדרך כלל ספינות משנה, אך יש מקומות למזבחות נוספים בקפלות בין התומכות של הספינות. מקובל שבקפלות הצדדיות הללו יש גלריה עם חלונות המשקיפים אל מחוץ למבנה ולתוכו. מבנה זה מכונה מבצר-כנסייה (iglesias-fortaleza), והאבטיפוס שלו יכול להיות הכנסייה במונטאלבאן (ספ').
בדרך כלל מראים מגדלי הפעמונים התפתחות יוצאת דופן של העיטורים, כשהמבנה יורש סגנון מהמינרט האסלאמי: מרובע שהליבה המרכזית שלו הם גרמי המדרגות עם קמרונות, כמו במינרטים של האל-מוואחידון. על מבנה זה ניצב המגדל, בדרך כלל מצולע. יש גם דוגמאות למגדלים מתומנים.
בשנת 1986 הכריזה אונסקו על מכלול מודחאר של טרואל כאתר מורשת עולמית,[1] אשר הורחב בשנת 2001 כך שיכלול מונומנטים מודחארים נוספים של אראגון:
| קוד | שם | מקום | שנה |
|---|---|---|---|
| 378-001 | המגדל, גג וכיפה של קתדרלת סנטה מריה דה מדיאוויה | טרואל | 1986 |
| 378-002 | המגדל והכנסייה של סן פדרו | טרואל | 1986 |
| 378-003 | מגדל סן מרטין | טרואל | 1986 |
| 378-004 | מגדל כנסיית סלבדור | טרואל | 1986 |
| 378-005 | האפסיס, קלויסטר והמגדל של קולחיאטה דה סנטה מריה | קלטיוד | 2001 |
| 378-006 | כנסיית הקהילה של סנטה טקלה | סרברה דה לה קניאדה | 2001 |
| 378-007 | כנסיית סנטה מריה | טובד | 2001 |
| 378-008 | השרידים המודחארים של ארמון אלחפריה | סרגוסה | 2001 |
| 378-009 | המגדל והכנסייה הקהילתית של סן פבלו | סרגוסה | 2001 |
| 378-010 | האפסיס והכיפה של קתדרלת סלבדור | סרגוסה | 2001 |
בהסבר להכרזת אתר המורשת העולמית נכתב:
ההתפתחות באמנות המודחאר של המאה השתים-עשרה באראגון היא תוצאה של התנאים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ששררו בספרד לאחר הרקונקיסטה. אמנות זו, המושפעת מהמסורת האסלאמית, משקפת גם סגנונות אירופיים שונים בני אותה תקופה, במיוחד גותיים. קיימת עד ראשית המאה השבע-עשרה, מאופיינת בשימוש מעודן ביותר ורב תושייה בלבנים ואריחים מזוגגים באדריכלות, במיוחד במגדלי הפעמונים בכנסיות.[1]
ההצדקה להכרזה זו מתבססת על קריטריון מספר 4 של הארגון:
האתר הוא דוגמה יוצאת דופן לסוג בנייה, אדריכלות, טכנולוגיה והנוף המדגים שלבים משמעותיים בתיזמור (ensemble) הכולל שלהם בשלבים משמעותיים בהיסטוריה של האנושות.
- מונומנטים ואלמנטים מודחארים (בספרדית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
