סרגוסה - Wikiwand

סָרָגֿוֹסָה (בספרדית: Zaragoza,‏ IPA‏: [θaɾaˈɣoθa]) היא עיר בצפון-מזרח ספרד, במחוז סרגוסה, על גדות נהר האברו. היא משמשת כעיר הבירה של הקהילה האוטונומית אראגון, וכן כבירת המחוז שנושא את שמה. בסרגוסה יש כ-650,000 תושבים, נתון שמקנה לה את המקום החמישי בדירוג האזורים העירוניים בספרד. יותר ממחצית מאוכלוסיית אראגון שוכנת בסרגוסה.

עובדות מהירות מדינה, קהילה אוטונומית ...

סרגוסה שוכנת במרחק כמעט שווה של כ-300 קילומטרים ממדריד, ולנסיה, ברצלונה, בילבאו וטולוז. בזכות מיקומה המרכזי עוברת בה הרכבת המהירה AVE.

Remove ads

מקור השם

שמה של סרגוסה נגזר משמה של הקולוניה קיסראוגוסטה (Caesaraugusta), שייסדו לגיונרים רומיים משוחררים בשנת 14 לפנה"ס, והיא נקראה לכבוד אוגוסטוס קיסר.^[1]

היסטוריה

במקום היה יישוב איברי קטן. בשנת 24 לפנה"ס הוקמה במקום מושבה של יוצאי צבא מהצבא הרומי, בשם קַיְסַר אַוּגוּסְטַה (Caesar Augusta). מאוחר יותר השם התגלגל לקייסרקוסטה (Caesaracosta). כשנכבשה קייסרקוסטה על ידי המוסלמים שובש שמה לסַרַקֻסְטַה (سرقسطة). כשהתפוררה חליפות קורדובה במאה ה-11 קמה בה ממלכת טאיפה, הטאיפה של סרגוסה (אנ'), שהייתה במשך כמאה שנים אחת מהטאיפות הבולטות בספרד, תחת שושלת בַּנוּ הוּד (אנ') (بنو هود). בשנת 1118 נכבשה העיר בידי אלפונסו הראשון "הלוחם" מאראגון, שהפך אותה לבירת ממלכתו.

בזמן מלחמות נפוליאון התחוללו בעיר קרבות קשים, שבעקבותיהם קטנה האוכלוסייה מ-55,000 תושבים ל-12,000 בלבד.

במהלך מלחמת האזרחים הספרדית התרחש בעיר ניסיון מפורסם של כוחותיו של האנרכיסט בואנוונטורה דורוטי להוציא את העיר מידי כוחותיו של פרנקו.

Remove ads

יהודים

סכם

פרספקטיבה

בימי הביניים התקיימה בסרגוסה קהילה יהודית חשובה, ששימשה מרכז בולט ללימוד תורה. בישיבות שפעלו בעיר שולבו לימודי פילוסופיה לצד לימוד התלמוד.^[2] לקהילה היו שבעה בתי כנסת, מהם ידועים כיום שניים: בית הכנסת המרכזי "לה מאיור" ובית הכנסת "דה לוס קליסוס" (או "דה סהאן").^[3]

אברהם אבן דאוד, היסטוריון יהודי ספרדי בן המאה ה-12, כתב כי בעקבות מלחמת האזרחים שפגעה בקורדובה במאה ה־11 נמלטו יהודים מהעיר והתיישבו בסרגוסה, שם המשיכו לחיות עד תקופתו.^[4] בניגוד לערים רבות אחרות בספרד, ניצלה קהילת סרגוסה מפרעות קנ"א בשנת 1391, בעיקר בזכות נוכחות המלך בעיר והתערבותו של המנהיג היהודי הבכיר, חסדאי קרשקש.^[5]

ב-1481 מינה הכתר את הנזיר מיגל פרר לאכוף את הפרדת היהודים מיתר תושבי סרגוסה, אך אכזריותו הקיצונית הביאה את המלך פרננדו השני, מלך אראגון להסירו מתפקידו. ב-29 באפריל 1492 הוכרזה בסרגוסה בפומבי בפני פרוקורטורים של הממלכה החלטת הכתר לגרש את כלל היהודים, יומיים לפני שצו הגירוש הוכרז רשמית גם בממלכת קסטיליה השכנה.^[6]

בדומה ליתר קהילות ספרד, הקהילה היהודית בסרגוסה הגיעה לקצה במסגרת גירוש יהודי ספרד בשנת 1492. ב-13 במאי נצטווה רבי צ'אקון, רבה של העיר, על ידי הרשויות המקומיות והאזוריות לעזוב את הרובע היהודי בתוך יום אחד ואת הממלכה בתוך שלושה ימים.^[6] לקראת הגירוש, סודרו תשלומי חובות המסים ונכסי הקהילה היהודית. למטרה זו מונו שמאים לנכסים, ואחדים ממנהיגי הקהילה, בהם אברהם אבן-איוּט, אצ'אכי גוטינה ובונאפוס אבנרבי, נעצרו לזמן קצר; העיקר הוטל על יוסף אבוזמל, אוצר הקהילה, ומוסא סדוסילו, שכלל העברת בתים וגן ברובע היהודי לנוטריון חואן אזנאר גוואלארט.^[6] בנוסף, הוטלו חלקים מן התשלום על אברהם אבן-איוּט, מוסא אבוזמל, שמואל אבן-רבי (המכונה "פטרון") ואדרט אנינאי.^[6] מרבית חברי הקהילה עזבו את העיר בין ה-27 ל-29 ביולי 1492, בדרך כלל לעבר נמל סגונטו ממנה הפליגו לארצות אחרות. חלק עזבו גם ב-18 וב-30 ביולי.^[6]

בחודשים שלאחר הגירוש פיקחו הכתר והאינקוויזיציה על חילוט והעברת רכוש הקהילה, שכלל ספרי תורה, כתרי כסף, בדים מעוטרים וחפצי פולחן נוספים. רבים מהפריטים הללו פורקו לשם ערכם החומרי, חולקו מחדש או ניתנו לעירייה ולמוסדות דת נוצריים. בספטמבר ובדצמבר 1493 קיבלה העיר רשמית את הרובע היהודי ואת הבניינים המשויכים לו.^[6]

בקרב מגורשי ספרד שהתיישבו באימפריה העות'מאנית נפוצה אגדה, שהשתמרה במסורות שונות, על נס שהתרחש בסרגוסה בימי הביניים והציל את יהודיה מגורל מר.^[7] לפי אחת הגרסאות, לרגל יום הולדתו של מלך ספרד נערכה בעיר תהלוכה חגיגית, ויהודי סרגוסה נצטוו להשתתף בה תוך שהם נושאים את סמלי דתם – ובהם ספרי תורה. מחשש לחילול הקודש, החליטו לשאת רק את תיקי הקלפים הריקים, ללא ספרי התורה עצמם. אולם משומד מקומי הלשין על כך למלך, והאשים את היהודים בביזוי המלך. על פי האגדה, בליל התהלוכה הופיע אליהו הנביא, פגש את שמש בית הכנסת, והורה לו להחזיר את ספרי התורה לתוך תיקיהם. כאשר הגיע רגע האמת והמלך דרש לבדוק את התיקים – נמצאו בהם הספרים, בשלמותם. המלך התרצה, התרשם מכבוד היהודים למסורתם ולשלטונו, וציווה להוציא להורג את המלשין. לזכר האירוע נקבע חג בשם "פורים דסרגוסה".^[7] החוקרת מתילדה כהן-סראנו תיעדה את קיומו של חג זה גם בדורות מאוחרים יותר: משפחת בכר מאיסטנבול שבטורקיה, למשל, נהגה לציין את היום בחלוקת ממתקים וקריאת מגילה מיוחדת – בעברית ובלאדינו.^[7]

Remove ads

דמוגרפיה

ההתפתחות הדמוגרפית של סרגוסה בין השנים 1991 ו-2004
1991	1996	2001	2004
594,394	601,674	614,905	638,799

אתרים

בזיליקת אל פילאר (El Pilar, "העמוד"), כנסייה בסגנון הבארוק, הבנויה סביב העמוד שעליו, על פי המסורת, התגלתה מרים, אם ישו ליעקב הקדוש בשנת 40 לספירה. במקום הייתה קיימת קפלה במשך שנים רבות. הכנסייה שקיימת היום נבנתה החל מ-1754 במצוותו של פרננדו השישי מלך ספרד. משמשת במשותף עם קתדרלת לה סאו כמושב הארכיבישוף.
קתדרלת לה סאו (מושב הארכיבישוף יחד עם בזיליקת אל פּילאר), שמשלבת בתוכה סגנונות אדריכליים רבים.
ארמון אַלְחַפֵרִיַה, שבנה ג'עפר משושלת בנו הוד. הוא אחד המבנים המוסלמיים המרשימים ביותר בצפון ספרד. כיום הוא משמש מושבו של הפרלמנט האראגוני.