Loading AI tools
קבוצת חומרים סיביים שמקורם בסלעים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אזבסט (מיוונית: ἄσβεστος: אַ - "לא" וזבֵסט - "בעיר") הוא שם לקבוצה של חומרים סיביים שמקורם בסלעים הבנויים ממינרלים סיליקטיים של מגנזיום ו/או ברזל הידרידי.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. ויקיזציה (עריכה טכנית, קישורים פנימיים, הגהה, תבניות ועוד) 2. פסקת "מקורות", 3. פרקים המורכבים משורות הקופצות מנושא לנושא ללא ציר מאחד. | |
האזבסט נוצר בטבע בצורות רבות (ראו למטה); האזבסט מנוצל על ידי כרייתו ממכרות של סלעי אזבסט.
סוגים רבים של סיבי אזבסט אשר נשברו לפיסות קטנות, פולטים "אבק אזבסט". לאבק האזבסט מיוחסת רשימה ארוכה של מחלות ריאה הכוללות את מחלת האזבסטוזיס וסרטן הריאה וזאת, בגלל שאיפה של חלקיקי האבק הקטנים אל תוך הריאות. שימושיו הרבים של האזבסט בתעשייה ובבנייה נאסרו בגלל סכנות אלו במדינות רבות, בהן ישראל. בשנים האחרונות מסולקים לוחות האזבסט מבתי ספר, ממחנות צבא ומקומות נוספים בהם נעשה בו שימוש רב בעבר. פיסות שלמות של אזבסט אינן מהוות סכנה אלא רק שבירה של לוחות הגורמת להיווצרות אבק.
עמידותו של האזבסט לאש, חום ומים נוצלה לאורך ההיסטוריה למספר נרחב של מטרות, בעיקר עד שהתגלתה השפעתו המזיקה של האזבסט על הבריאות:
כריזוטיל (ראו תמונות), מספר CAS 12001-29-5, סוג של המינרל סרפנטין. אזבסט הכריזוטיל הוא סוג האזבסט הנפוץ ביותר בשימוש התעשייתי בארצות הברית.
ישנן עדויות אשר מציינות שסוג זה של אזבסט איננו מזיק כאשר חלקיקיו נשאפים. מנגד, ישנן עדויות אשר מציינות שסוג זה של אזבסט רעיל אך במידה פחותה ביחס לסוגי אזבסט אחרים.[1]
אמוסיט, בעל מספר CAS של [12172-73-5], הוא שם מסחרי למינרל גרונריט מקבוצת האמפיבול הנכרה בדרום אפריקה ושם זה מורכב מראשי תיבות של "מכרות האזבסט של דרום אפריקה" (Asbestos Mines of South Africa) הנותן את השם אמוסיט.
אחת מהנוסחאות שניתנו לתיאור תכולת האמוסיט היא Fe7Si8O22(OH)2.
ריבקיט, בעל מספר CAS של [12001-28-4], הידוע גם תחת השם קרוקידוליט, הוא סוג של אמפיבול הנכרה במכרות באפריקה ובאוסטרליה. סיבי האזבסט הכחול נחשבים בעיני רבים כסוג הרעיל והמסוכן ביותר מבין סוגי האזבסט.[2]
נוסחה כימית אחת הניתנת לקרוקידוליט היא Na2Fe2+3Fe3+2Si8O22(OH)2
סוגים אלו שכיחים פחות בתעשייה מאשר הסוגים האחרים אך עדיין יכולים להימצא במספר רב של בניינים כמבודדי חום.
אזבסט בעל סיבים עדינים במיוחד נקרא לפעמים גם "אמיאנתוס".
כריזוטיל נמצא בטבע בדרך-כלל בצורת סיבים רכים ופריכים (דבר הגורם לסכנה הגדולה ליצירת "אבק אזבסט"). צורות אחרות של אזבסט אמפיבולי יכולות, במקרים מסוימים, גם להופיע בטבע כסיבים רכים ופריכים, אך כמה סוגים כגון האמוסיט (ראו: אזבסט חום) קשיחים יותר בצורתם הטבעית. האזבסט האמפיבולי בעיקר נמצא בטבע, בצורה בטוחה יותר, שאיננה סיבית. סוגי האזבסט האמפיבולי נחשבים ליותר מסוכנים מאשר סוגי האזבסט שאיננו אמפיבולי (למשל, אזבסט לבן), בגלל תכונותיהם של סוגי האזבסט האמפיבולי לשהות ממושכת בריאות ואי היכולת של הגוף לנקות את חלקיקי האזבסט הללו.
כל סוגי האזבסט הסיביים מורכבים מסיבים מעורבבים בעלי רוחב של פחות ממיקרומטר אחד ובעלי אורך גדול.
חפצים אשר היו עשויים מאזבסט בעבר, נחשבו לכל-כך יקרים וחשובים עד שהוחזקו בקפידה רבה כל כך, כאילו היו עשויים מזהב. מלכים וקיסרים אחדים יכלו להרשות לעצמם יוקרה גדולה בהחזקת מפיות ומפות עשויות אזבסט. סוחרי עתיקות אחדים מאמינים כי בתרבויות העתיקות היו מכינים כיסויי אזבסט ואיתם היו מכסים את מלכיהם המתים ושורפים את גופותיהם, כדי לשמר רק את אפרם ולמנוע את אפר מלכיהם להיות מעורבב עם אפר העץ או חומרים בעירים אחרים המשמשים לבניית מכלי קבורה, אשר אם היו מכסים אותם בהם.[3]
אחרים משערים שבני האדם הקדמונים היו משתמשים באזבסט ליצירת פתיליות ללפידים שאינן מתכלות. בתרבויות מאוחרות יותר, ידוע בוודאות שהאזבסט שימש ליצירת הפתיליות. למרות שכאשר האזבסט בא במגע עם העור הוא גורם לעקצוצו, בספרות העתיקה מצוין שהאזבסט נרשם כתרופה למחלות עור ובמיוחד לעקצוץ העור.[3]
סיבי אזבסט נמצאו בעבר במנגנוני המעצורים של מכוניות וגם בנעליים המבודדות חום. באמצע שנות ה-90, רוב מנגנוני המעצורים אשר היו עשויים מאזבסט הוחלפו במעצורים העשויים מקבלר (המשמש גם ליצירת אפודי מגן).
אזבסט לבן הוא סוג של אזבסט הנגזר מקבוצת הסרפנטין. לסוג זה מספר שימושים.
בארצות הברית, האזבסט הלבן הוא הסוג הכי שכיח בתעשייה. האזבסט הלבן יכול להמצא במגוון רחב של חומרי גלם, אשר חלקם כוללים:
אזבסט האמוסיט והקרוקידוליט (אזבסט חום ואזבסט כחול, ראו סוגי אזבסט וסיביו) נכללו במגוון רחב של מוצרים עד תחילת שנות ה-80.
השימוש בכל סוגי האזבסט הנכללים בקבוצת האמפיבול נאסר באמצע שנות ה-80 בעקבות פרסום מסקנות מחקרים בנושא השימוש בחומר.
המוצרים שבהם היה נוכח אזבסט מקבוצת אמפיבול הם:
אזבסט נישא באוויר ולפעמים גם מרחף במי השתייה, הכוללים מים ממקורות טבעיים (מים מינרליים).[4]
מחקרים הראו שאנשים החיים באוכלוסייה עירונית רגילה יכולים לשאת אלפים עד מאות-אלפים של סיבי אזבסט בכל גרם של רקמת ריאה, כלומר, מיליוני סיבי אזבסט ועשרות-אלפי גופים של אזבסט בריאותיו של אדם ממוצע.[5]
ארגון EPA האמריקאי קבע תקן של כמות אזבסט במים. התקן עומד כיום על עד 7 מיליון סיבים ארוכים (ארוכים או שווים ל-5 מיקרומטר - µm) לכל ליטר.
ארגון OSHA (משרד הבטיחות והבריאות בתעסוקה, Occupational Safety and Health Administration) קבע תקן של עד 100,000 סיבי אזבסט הקצרים מ-5 מיקרומטר לכל מטר רבוע של אוויר במקום עבודה בעל משמרות של שמונה שעות ו-40 שעות עבודה שבועיות.[4]
רוב חלקיקי האזבסט הנישאים באוויר ושיכולים להיכנס למערכת הנשימה אינם נראים על ידי העין האנושית, מהסיבה הפשוטה שגודלם אינו עולה על 20 מיקרומטר ועוביים אינו עולה על 0.01 מיקרומטר (10 ננומטר). לשם השוואה, עובי שערה אנושית נע בין 17 עד 181 מיקרומטר.[6]
סיבי האזבסט אשר נמצאים בריאות מתגבשים ליצירת סיבים גדולים יותר של אזבסט, זאת מכיוון שבאופן טבעי, כאשר סיבי האזבסט - העשויים אותו מונומר - מתקררים ומתגבשים, מתגבשים הסיבים זה עם זה ליצירת פולימר גדול יותר עם תאי יחידה קריסטלים רבים יותר.
קריסטלים אלו נוטים להשתנות כאשר הם באים במגע עם פני שטח מסוימים ומשתנים לצורת פני השטח. כאשר מופעל כוח מסוים על הגביש, הגביש נוטה להישבר בחזרה לצורותיו הקטנות, ובכך ליצור מאות סיבים קטנים ודקים יותר מאשר לפני תהליך הגיבוש. בעקבות תהליך זה, נעשים סיבי האזבסט קטנים וקלים יותר, וכך הם נכנסים למערכת הנשימה ביתר קלות וגורמים לחשיפה חוץ גופית ולבעיות רפואיות.
סיבי האזבסט יעצרו במקום מסוים (בריאות, בקנה הנשימה ומחוץ לגוף), אך הם יכולים לנוע שנית בעקבות רוחות או תנועה. סיב האזבסט איננו נוטה להתמקם במקום אחד בנקודת שחרורו מהסיב העיקרי, ועשוי, בסופו של דבר, להתפרס לכל המקומות הנגישים בבניין, ואפילו למקומות אשר אינם בנויים ממוצרים העשויים מאזבסט. כל מכה קטנה או נזק למוצר מצוי המכיל אזבסט יכולה לשחרר מיליוני ואפילו מיליארדי של סיבי אזבסט מיקרוסקופיים לסביבה המיידית. תכונות מוצרי האזבסט אשר מכילים סיבי אזבסט שבירים גורמות גם למגע יד קל להיות מספיק כדי לשבור חלק מהסיבים.
בעקבות זאת, חומרים בהם נמצאים סיבי אזבסט הם מקור לחשש סביבתי, בגלל היותם רגישים כל-כך לנזק.
בדרך כלל, המוצרים העשויים מסיבי אזבסט נתונים ללחץ ומגע חזקים יותר ממגע כף יד.
מוצרים אשר עשויים מאזבסט שאינו סיבי משחררים אף הם חלקיקי אזבסט אל הסביבה.
עוד בשנת 1898, דיווח מפקח המפעלים הראשי של בריטניה לפרלמנט הבריטי בדו"ח השנתי שלו על "השפעותיו המרושעות של אבק אזבסט". הוא דיווח גם את "טבעם החד כמו זכוכית של החלקיקים" כאשר האזבסט נישא באוויר בכל כמות שהיא, "נמצא להוות מפגע בריאותי, כמו שניתן היה לצפות".
בשנת 1906, ועדה פרלמנטרית בריטית אישרה את מקרה המוות הראשון כתוצאה מחשיפה לאזבסט במפעלים בבריטניה והמליצה על אימוץ תקנים חדשים כגון אוורור יעיל וטוב יותר ואמצעי בטיחות אחרים. בשנת 1918, חברת ביטוח אמריקאית פתחה במחקר שהראה מתאם בין תוחלת חיים קצרה לבין עבודה בתעשיית האזבסט בארצות הברית. בשנת 1926, ועדת תאונות העבודה התעשייתיות של מסצ'וסטס בדקה את המקרה המוצלח הראשון של תביעת פיצויים בגין מחלת אזבסט. מספר ניכר של פציעות אזבסט נגרמו מחשיפה לאזבסט במספנות בזמן בניית אוניות למלחמה בזמן מלחמת העולם השנייה.[7]
בעיות הבריאות הנגרמות מאזבסט מתחילות כאשר חלקיק האזבסט משתחרר מצבר האזבסט ונישא באוויר ונשאף אל תוך הריאות. בגלל הגודל המזערי של אותם סיבים, ריאות האדם אינן יכולות להוציא את הסיב וכך נוצרת הצטברות החלקיקים בריאה. [להרחבה: קאסארט ודאוול - טוקסולוגיה (2001), עמודים 520–522].
המחלות המיוחסות לחשיפה לאזבסט כוללות את המחלות[8][9]:
ארגון הסביבה האמריקאי - "הצוות הסביבתי" (Environmental Working Group), מעריך שבארצות הברית בלבד, מתים מדי שנה כ-9,000 אנשים כתוצאה ממחלות הקשורות קשר ישיר לחשיפה לאזבסט כגון אזבסטוזיס, מסותליאומה, סרטן הריאות כתוצאה מאזבסט וסרטן מערכת העיכול.[14]
הדיון המשפטי לגבי האזבסט היה לדיון הארוך, היקר והמזיק ביותר בהיסטוריית ארצות הברית, הכולל יותר מ-6,000 נאשמים ו-600,000 תובעים.[15] מומחים מעריכים שאחוז האנשים אשר יחלו במחלות אזבסט יעלה, ככל הנראה, במהלך העשור הבא. חשבים מעריכים שעלותה הכוללת של הדיון המשפטי בנושא אזבסט לבדו בארצות הברית יגיע לבסוף ל-200 מיליארד דולר. בשל שכיחותו של האזבסט בחומרי בנייה עד הופעת התקנות, התרחש במקומות רבים בעולם תהליך סילוק המוני של אזבסט מבתים, דבר שעלה למדינות סכום כסף רב.
נפחו הגדול של הנטל שנגרם על ידי האזבסט הרתיע את התעשיינים ואת המבטחים. מספר השיטות הרב לתביעות פיצויים היה למקור למספר רב מאוד של תיקים משפטיים וניסיונות של הממשלה לגבש פתרונות לגבי התיקים המתהווים והעתידים.
עד תחילת שנות ה-80, בניינים רבים בעולם הכילו אזבסט בחומרי בנייתם כדי למנוע התפשטות אש במקרה של שרפה, מניעת מעבר חום מחוץ לבית בימי קיץ ומספר רחב של שימושים עם מבחר מוצרים. מוצרי האזבסט לרוב נצקים אל תוך קירות, אל תוך המרחב המקיף את צנרת הבית ומספר מקומות קטנים אחרים כדי להגן מפני אש על המקומות אשר אליהם מתקשים הכבאים להגיע. מוצרים לתמיכה מבנים נכללו גם ברשימת המוצרים הכוללים אזבסט כגון לוחות בנייה. בבנייני מגורים, לוחות ומוצרי אזבסט שימשו ליצירת תקרות אקוסטיות שלרוב נקראו "תקרות פופקורן", עד אשר תהליכי הפקת מוצרי אזבסט נעצרו בחרם בשנת 1978. החרם, למרות שהורה להפסיק יצור מוצרי אזבסט, הרשה למפעלים להשתמש במוצרי המלאי שעדיין לא הוכנסו לשימוש ויוצרו לפני החרם, לכן גם בתים שיוצרו עד שנת 1986 יכלו להכיל מוצרי בנייה הכוללים אזבסט ליצירת קירות אקוסטיים. הדרך יחידה להיות בטוחים שבקירות הבניין אין אזבסט היא להשיג דגימה מקיר הבניין הנבדק ולבודקו במעבדה מהימנה.
הסיכון שנגרם מהאזבסט תלוי במיקום האזבסט בבניין. אם האזבסט הונח במיקום פחות מסוכן, הוא יכול להוות סיכון רק למספר מצומצם של הנוכחים בתוך בניין. אם סיבי האזבסט אינם ניתקים מהפיסה הגדולה של האזבסט, הם לא יכולים להישאף ובכך לא מהווים סכנה לסובבים.
למרות זאת, כמה שיטות של בנייה עם אזבסט גורמות לסיבים להינשא אל תוך האוויר בהדרגה. במקרה זה, האזבסט יכול להוות סכנה לעובדים אשר קודחים בקירות הבניין כדי להתקין צנרת וחיווט במסגרת עבודתם.
גם אם אותם עובדים מוגנים מפני שאיפת אזבסט על ידי אמצעי מיגון, עבודתם משחררת את הסיבים לאוויר ושאר תושבי הבית שלא מוגנים יכולים לשאוף את אותם חלקיקים. עבודות שינוי ובנייה באזורים שבהם נמצאים מוצרי אזבסט, בדרך-כלל חייבות לעבור בדיקות ותהליכי ניקוי קפדניים ומחמירים. אם תהליך הסרת מוצרי האזבסט מהבניין מתקיים כאשר תושבים עדיין גרים בו, נוצר בדרך-כלל צורך להעבירם למקום מגורים זמני כדי לבצע את התהליך. כדי לבצע את תהליך ההיפטרות כהלכה, יש צורך לאטום את החלק שבו מתבצע התהליך כדי שהחלקיקים שמשתחררים אל האוויר לא יזהמו את שאר אזורי הבניין.
כאשר עבודת סילוק מתבצעת בבניין שאין בו דיירים, יש צורך לאטום את הבניין מהחלל החיצוני כדי לא לזהם את האוויר החיצוני עם אזבסט. דוגמאות למקרי סילוק אזבסט במקומות גדולים כוללות את עבודת סילוק האזבסט בבנין הקמפוס של אוניברסיטת ג'וסיו בפריז, צרפת. עבודת סילוק זאת ארכה משנת 1996 עד 2005. דוגמה נוספת כוללת את בניין מונפרנאס, גם הוא בפריז. תחילת עבודת הסילוק התרחשה ב-2005 ונמשכה שלוש שנים, עד שנת 2008.
בניין אשר נבנה עם מוצרים הכוללים אזבסט ומועמד להריסה חייב, קודם להריסה, להיאטם, ותכולת האזבסט שבתוכו, חייבת להיות מסולקת באופן בטיחותי. סילוק האזבסט מהבניין עלול לדרוש יותר זמן וכסף משאר ההריסה עצמה. לדוגמה, בניין בית הפרלמנט לשעבר של מזרח גרמניה - "פאלאס דר רֵפובליק" ("Palast der Republik") הופשט מרוב תכולת האזבסט בתוכו בין השנים 1998 עד 2001 לפני שהוא נהרס בשנת 2006. תהליך ההריסה לבדו צפוי להיות בין 20 ל-60 מיליון אירו.
האנשים אשר מגנים את תקנות אשר יצרו את חרם האזבסט כוללים את עורך האתר Junkscience.com וכותב הטור בערוץ הטלוויזיה האמריקאי Fox News סטיב מילווי ועובדי תעשיית האזבסט.[16] הם לפעמים טוענים שחרם האזבסט הזיק יותר מאשר הועיל ושתחליפי אזבסט נחותים ממנו.
דוגמה אשר נתנה על ידם לנזק כתוצאה מחרם האזבסט היא התפוצצות המעבורת "צ'לנג'ר", שבה בוני האטמים של המעבורת הוכרחו על ידי ארגון ה-EPA ליצרם ממוצרים נטולי אזבסט, דבר שלפי טענתם גרם לחיכוך גבוה ולהתפוצצות. למרות זאת, מדענים מציינים שהאטמים על גבי המעבורת דווקא הכילו אזבסט, והתקלה באטמים שגרמה להתפוצצות המעבורת לא נגרמה בגלל אי הימצאות אזבסט.[17][18]
מילווי טען גם שמגדלי התאומים היו יכולים לשרוד את פגיעת המטוסים בספטמבר 2001, או לפחות להחזיק מעמד יותר זמן - דבר אשר היה נותן לצוותי ההצלה מעט יותר זמן לטפל באירוע, אם לא היו מוציאים חלקים רבים של מוצרי אזבסט בשנים שלפני הפיגוע. נושא זה לא הוזכר בדו"ח אשר פרסם ארגון הסטנדרטים והטכנולוגיה האמריקאי (National Institute of Standards and Technology) לגבי נפילת מרכז הסחר העולמי. מומחים רבים מאמינים שלחומרים אשר החליפו את רוב חומרי האזבסט בבניין יש תכונות התנגדות לאש זהות לתכונות האזבסט. למרבה האירוניה, רוב חומרי האיטום נגד אש שהונחו בבניין כדי למנוע התפשטות שריפות, כולל כל אריחי האזבסט שאולי נשארו, הוסרו במספר רב של אזורים בבניין ברגע התנגשות המטוס ובפיצוצים המשניים.[19][20][21][22]
במפעלים רבים שייצרו מוצרים המבוססים על אזבסט אשר הוכרחו להפסיק את יצורם בעקבות חרם האזבסט, החלו לפתח מוצרים המבוססים על סיבים אורגניים (לעומת סיביו ה-אנאורגאנים של האזבסט, מקור עיקרי לתכונותיו הגורמים להתפתחות מחלות בבני אדם) אשר אמורים להחליף את פעולת האזבסט כחומר העיקרי בתעשייה המשמש למניעת התפשטות שרפה. מספר שמות של מוצרים כאלו כוללים את השמות אטרניט, אברייט וגם מוצר יותר חדש הנקרא נאטק אשר עשוי מסיבים אורגניים, צמנט פורטלנד (Portland cement) וצורן חמצני - סיליקה (חול).
כיום רווח השימוש באיסכורית כתחליף לגגות אסבסט. האיסכורית היא לוח פלדה גלית והיא משמשת גגות קלים ולהחלפת גגות אסבסט מכיוון שהיא עמידה, אטומה וניתן להרכיבה בקלות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.