Loading AI tools
מטוס אמריקאי רחב גוף דו-קומתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בואינג 747 (המכונה "ג'מבו", או "מלכת השמיים"), הוא מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. במשך 37 שנים, עד לכניסתו של האיירבוס A380 לשירות, היה זה מטוס הנוסעים בעל מספר המושבים הגדול ביותר. המטוס טס לראשונה בשנת 1969. הוא יכול להכיל עד 660 נוסעים בתצורת מחלקה אחת. במטוס שתי קומות - העליונה קיימת בשליש הקדמי של גוף המטוס. בקומה זו ממוקמת בדרך כלל המחלקה הראשונה שבה 6–8 מושבים, וכן תא הטייס.
בואינג 100–747 בשירות איראן אייר | |
מאפיינים כלליים | |
---|---|
סוג | מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי |
ארץ ייצור | ארצות הברית |
יצרן | בואינג |
טיסת בכורה | 9 בפברואר 1969 |
תקופת שירות | 22 בינואר 1970[1] – הווה (54 שנים) |
צוות | 2–3 טייסים |
נוסעים | עד 660 בתצורת מחלקה אחת |
יחידות שיוצרו | 1,574 |
משתמש ראשי |
קרגולוקס לופטהנזה קוריאן אייר אטלס אייר |
משתמשים משניים |
חיל האוויר של ארצות הברית חברות תעופה רבות, בהן ק.א.ל. |
דגמים | Boeing 747SP, Boeing 747-400, Boeing 747-8, Boeing VC-25, Boeing E-4 |
מחיר |
747-100 – 24 מיליון דולר 747-200 – 39 מיליון דולר 747-300 – 83 מיליון דולר 747-400 – בין 228 ל-260 מיליון דולר 747-8i – 351.4 מיליון דולר 747-8F – 352 מיליון דולר |
המתכנן הראשי של דגם המטוס הזה הוא ג'ו סאטר (Joe Sutter), מהנדס תעופה בכיר בחברת בואינג.
כן הנחיתה של המטוס גדול מאוד, והוא בעל 16 גלגלים חזקים במיוחד. אורך המטוס כ-70 מטר ומוטת כנפיו בחלק מהדגמים מעל 60 מטר.
ל-747 ארבעה מנועים, הוא מסוגל לטוס במהירות תת-קולית גבוהה (כ-0.86 מאך), לטווח של עד 15,570 ק"מ. קיימים מטוסי 747 שטסים בקו ניו יורק-הונג קונג ללא עצירה, קרוב לשליש היקפו של כדור הארץ. בשנת 1989 הפעילה חברת קוואנטס האוסטרלית טיסת מטען מלונדון לסידני ללא עצירה, מרחק של כ-17,000 ק"מ וכ-20 שעות טיסה במטוסי בואינג 747.
דגמים מיוחדים של מטוסי 747 משמשים כמטוסם הפרטי של נשיאי ארצות הברית ("אייר פורס 1"), כמטוס שליטה ופיקוד אסטרטגי E-4B, כמטוס תובלה למעבורת החלל, כמטוס כיבוי "סופרטנקר", וכמטוס ניסוי נושא לייזר נגד טילים.
ביוני 2016 הוחלט להפסיק את ייצור המטוס. המטוס האחרון יצא ממפעלי בואינג בחודש דצמבר 2022 ובתחילת פברואר נמסר לאטלס אייר.
לשמו זכה משום ש"ג'מבו" הוא כינוי באנגלית ליצור גדול. ג'מבו היה שמו של פיל ענק, אשר הפך לאטרקציה תחילה בשנת 1861 עת הובא לגן החיות של פריז, מאוחר יותר בשנת 1865 כאשר הוצג בגן החיות של לונדון, ולבסוף כאשר הפך לאחת האטרקציות המרכזיות של קרקס ברנום וביילי. כך בשפה היומיומית באנגלית הפך השם מילה נרדפת לדבר גדול מאוד. פירוש השם הוא ככל הנראה טעות בהיגוי של אחת משתי מילים בסוואהילית: Jambo שפרושה שלום או המילה שפרושה צ'יף, JUMBE.
747-100 הגרסה הראשונה למטוס. בתחילה יוצרו המטוסים עם שישה חלונות בסיפון העליון (שלושה בכל צד), אולם לאחר שהחלו חברות התעופה להשתמש בסיפון להושבת נוסעים, החלה בואינג לייצר את המטוסים עם עשרה חלונות.
גרסה זו צוידה במנועי JT9D-3A תוצרת פראט אנד וויטני. בסה"כ נבנו 167 מטוסים מדגם זה.
747-100SR גרסה זו פותחה על פי מפרט חברות התעופה היפניות שביקשו דגם בעל קיבולת גבוהה לטווחים קצרים. למטוס קיבולת דלק נמוכה, וקיבולת מטען גבוהה יותר. המטוס יכול לשאת 450 נוסעים בדגמים הראשונים, ו-500 בדגמים המתקדמים.
כדי להתמודד עם הלחץ הרב שנגרם בהמראות ובנחיתות הרבות, חוזקו הכנפיים וכן הנחיתה. (בממוצע 747SR מבצע כ-52,000 שעות טיסה במשך 20 שנה, לעומת דגם סטנדרטי שמבצע במשך 20 שנה כ-20,000 שעות טיסה)[2].
בגרסה זו נעשה שימוש במנועי JT9D-7A, בסה"כ נבנו 29 מטוסים מדגם זה.
747-100B לגרסה זו קיבולת דלק של 48,070 גלונים. דגם זה הוצע עם מנועי CF6 תוצרת ג'נרל אלקטריק, או RB211 תוצרת רולס-רויס.
בסך הכל נבנו תשעה מטוסים מדגם זה, אחד נרכש בחברת איראן אייר ושמונה בחברת סעודי ערביין איירליינס.
דגם ה-747SP פותח בשנות השבעים לבקשת חברות התעופה פאן אמריקן ואיראן אייר, החברות ביקשו מטוס בעל קיבולת גבוהה שיוכל לטוס לטווחים ארוכים, פאן אמריקן לטיסותיה ליעדים במזרח הרחוק, ואיראן אייר לטיסותיה בין טהראן לניו יורק.
בעת השקתו היה דגם זה למטוס בעל הטווח הגבוה ביותר. דגם זה הוקטן ב-14.73 מטרים מ-100–747, וחלקו המרכזי תוכנן מחדש. דגם זה הוצע עם מנועי JT9D-7 תוצרת פראט אנד וויטני, או RB211-524 תוצרת רולס-רויס.
מדגם זה נבנו בסה"כ 45 מטוסים, קו הייצור נסגר באוגוסט 1982 לאחר שיוצרו 44 מהם, ונפתח מחדש בשנת 1987 לייצור מיוחד עבור ממשלת איחוד האמירויות הערביות.
מטוס אחד מדגם זה הוסב עבור פרויקט SOFIA, פרויקט משותף לנאס"א והמרכז הגרמני לחקר החלל לפיתוח טלסקופ מוטס.
גרסה משופרת ל-100–747, לדגם זה מנועים חזקים יותר וקיבולת דלק מוגדלת. מספר מטוסים מדגם זה יוצרו עם שישה חלונות בסיפון העליון, ורובם עם עשרה חלונות.
747-200B גרסה המבוססת על ה-747-100B. בדגם זה הוגדלו הסיפון העליון, הספק המנועים, קיבולת הדלק, ומשקל ההמראה המרבי. מדגם זה נבנו 225 מטוסים.
747-200C גרסה המבוססת על ה-747-200B. דגם זה מאובזר בצורה שניתנת להסבה לתצורת נוסעים או מטען, וכולל דלת מטען בצד המטוס. מדגם זה נבנו 13 מטוסים.
747-200M Combi גרסה המותאמת לנוסעים, מטען, או בשילוב שניהם. למטוס זה דלת מיוחדת למטענים הממוקמת בצידו האחורי. המטוס הראשון מדגם זה נמסר לחברת אייר קנדה במרץ 1975, והאחרון נמסר לאיבריה איירליינס באפריל 1988. נבנו 78 מטוסים מדגם זה.
747-200F גרסה למטענים בלבד, במטוס זה מערכות המסייעות להעמסה ופריקה מהירה. המטוס הראשון נמסר לחברת לופטהנזה במרץ 1972, והאחרון נמסר לאול ניפון קרגו בנובמבר 1991. סה"כ נבנו 73 מטוסים מדגם זה.
747-200SUD גרסה בה הוגדל הסיפון העליון, והוא יכול להכיל עד 69 נוסעים. בנוסף שונו בדגם זה מדרגות החירום.
ממדי גרסה זו מקבילים ל-200–747. השינויים העיקריים בדגם זה: הסיפון העליון הורחב, הוספו לו מערכות אווירודינמיקה משופרות, ומנועים מתקדמים המאפשרים חיסכון בדלק עד 25%.
למרות הביצועים המשופרים של מטוס זה, נבנו ממנו 81 מטוסים בלבד. כיוון ששנתיים בלבד לאחר טיסת הבכורה של דגם זה, הודיעה בואינג על ייצור הדגם המתקדם יותר ה-400–747.
747-300 גרסה לנוסעים בלבד, בדגם זה המדרגות לסיפון העליון שהיו לוליינות, הוחלפו בישרות. המטוס טס לראשונה באוקטובר 1982, ונמסר לסוויסאייר במרץ 1983. האחרון נמסר באוקטובר 1988 לג'פאן אסיה איירווייז. סה"כ יוצרו 56 מטוסים מדגם זה.
747-300M Combi בגרסה זו ניתן להסיר את המושבים, ובכך להפוך את המטוס להובלת מטענים. בסה"כ נבנו מגרסה זו 21 מטוסים. כיום מפעילות את המטוס אייר צ'יינה ואסיאנה איירליינס בלבד.
747-300SR בדומה ל-747-100SR גם גרסה זו פותחה עבור חברות התעופה היפניות, בדגם זה צומצם טווח הטיסה 3800 ק"מ, והוא יכול להכיל עד 624 נוסעים. מדגם זה נבנו ארבעה מטוסים בלבד, עבור ג'פאן איירליינס ואול ניפון איירוויז.
המטוס יוצר בין השנים 1988 ועד 2009 ובמשך 4 שנות ייצורו האחרונות הוא יוצר בגרסת מטען בלבד. ובסך הכול נבנו כ-694 מטוסים מדגם 400.
דגם זה נחשב למוצלח ביותר מבין שאר הגרסאות. בואינג הכריזה על ייצורו באוקטובר 1985, הוא טס לראשונה באפריל 1988, וקיבל את אישור הרשויות בינואר 1989.
לגרסה זו הוסף קוקפיט מזכוכית שביטל את הצורך במהנדס טיסה, מערכות רבות הוחלפו באוטומטיות. בכנפיים שולבו חומרים מרוכבים שהפחיתו ממשקלם, מוטת הכנפיים הוגדלה בכ-5 מטרים, המנועים משופרים ולהם בקרת מנוע אלקטרונית (FADEC), למטוס הוסף מערכת ממוחשבת לניהול טיסה.
747-400 גרסה משופרת ל-300–747. בשנת 1989 טס מטוס מדגם זה בשירות קוואנטס בטיסה ישירה בין לונדון לסידני, מרחק של 18,001 ק"מ ב-20 שעות ו-9 דקות, ובכך קבעה שיא עולמי לטיסה למרחק שכזה. בואינג הפסיקה את ייצור דגם זה במרץ 2007, לאחר שנבנו 442 מטוסים מדגם זה.
חברת אל על הפעילה 6 מטוסים מדגם זה החל מאמצע שנות ה-90 ועד שנת 2019.
747-400F גרסת מטען, המטוס טס לראשונה במאי 1993 ונכנס לשירות בחברת קרגולוקס בנובמבר אותה השנה. בין החברות שמפעילות דגם זה אטלס אייר, קוריאן אייר, צ'יינה איירליינס, וסינגפור איירליינס. חברת ק.א.ל (קווי אוויר למטען) הישראלית מפעילה מטוס מדגם זה, ברישום 4X-ICB.
בדגם זה הסיפון העליון קצר יותר, חרטום המטוס מתרומם דרכו ניתן להכניס מטענים בגובה 12 מטרים, בדגם זה גם מערכת מתקדמת להכנסת סחורות ללא צורך במנוף. מדגם זה יוצרו 126 מטוסים.
747-400M Combi גרסת נוסעים או מטען או בשילוב נוסעים ומטען על ידי מחיצה המחלקת את המטוס לשניים. מדגם זה יוצרו 61 מטוסים.
747-400D גרסה שפותחה עבור חברות התעופה היפניות, דגם זה מיועד לנשיאת נוסעים רבים לטווחים קצרים. בדגם זה הוספו כיסאות במקום בו מוצב המטבח האמצעי במרבית הדגמים. למטוס קיבולת מקסימלית של 660 נוסעים בתצורת מחלקה אחת, בסה"כ יוצרו 19 מטוסים מדגם זה.
747-400ER גרסה שיוצרה במיוחד עבור חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס מטוס זה מסוגל לטוס 805 ק"מ יותר מדגם ה-400, ולשאת מטען של 6,800 ק"ג יותר. בסה"כ יוצרו שישה מטוסים מדגם זה.
747-400ERF גרסת מטען ל-747-400ER. במטוס זה הופחת מטען הדלק, כך שיוכל לשאת 9,980 ק"ג מטען יותר מדגם המטען הרגיל. המטוס טס לראשונה באפריל 2001 ונמסר לאייר פראנס באוקטובר 2002, סה"כ ייוצרו 40 מטוסים מדגם זה. חברת ק.א.ל (קווי אוויר למטען) מפעילה מטוס מדגם זה 4X-ICA.
גרסת מטען ל-400–747 המיועדת למטענים גדולים במיוחד. המטוס מיוצר בשיתוף פעולה עם חברת השילוח הטאיוואנית אוורגרין גרופ (Evergreen Group). מטוסים אלו הם מטוסים רגילים בהם הורחבה בטן המטוס בצורה משמעותית. זנב המטוס נפתח ודרכו ניתן להכניס מטענים.
גודלו הוא 1,840 מטר רבוע ויכול להחזיק פי שלושה ממטען של 747-400F. טיסתו הראשונה הייתה ב-9 בספטמבר 2006 והוא פעיל עד היום. המטוס נבנה על ידי חברת בואינג, והוא מועסק על ידי החברה אטלס אייר. נכון ל-2021, נבנו 4 מטוסים מסוג זה.
ביוני 2006 הושלם בניית המטוס DBL-100, הראשון מסוג זה, אשר שימש להעמסת חלקי בואינג 787. הסמכתו תוכננה לתחילת 2007 אך נדחף ליוני באותה שנה, ועד אותה נקודה השלים המטוס 639 שעות של טיסה.
דגם 8–747 הוא הדגם הגדול והמתקדם ביותר של המטוס, והוא נועד להתחרות באיירבוס A380. בואינג הכריזה על כוונתה לייצרו בנובמבר 2005. המטוס מיוצר בשתי גרסאות - נוסעים ומטען, והוא תוכנן לשאת עד 550 נוסעים בשלוש מחלקות, לטווח של 14,800 ק"מ במהירות של 0.86 מאך. דגם הנוסעים ארוך יותר מדגם ה-400–747 ב-5.8 מטר וקומתו העליונה של המטוס הוגדלה לאורך של בואינג 737-800. ה-747-8 מסוגל לשאת 34 נוסעים יותר מ ה-747-400 דגם המטען ארוך יותר ממנו בכ-5.6 מטר. טיסתו הראשונה של ה-747-8F נערכה ב-8 בפברואר 2010 וטיסתו הראשונה של דגם הנוסעים נערכה ב-20 במרץ 2011. המטוס הראשון בגרסת המטען נמסר לחברת קרגולוקס ב-12 באוקטובר 2011, והמטוס הראשון בגרסת הנוסעים נמסר לחברת לופטהנזה ב-25 באפריל 2012. ייצורו הופסק בדצמבר 2022.
דגם[3] | 747-100 | 747-200 | 747SP | 747-300 | 747-400 | 747-8 | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אורך | 70.60 מ' | 56.31 מ' | 70.60 מ' | 76.40 מ' | ||||
גובה | 19.3 מ' | 19.94 מ' | 19.3 מ' | 19.4 מ' | ||||
רוחב | 6.1 מ' | |||||||
מוטת כנפיים | 59.6 מ' | 64.4 מ' | 68.5 מ' | |||||
שטח כנפיים | 511 מ"ר | 541.2 מ"ר | 524.9 מ"ר | |||||
משקל ריק | 162,400 ק"ג | 174,000 ק"ג | 178,100 ק"ג | 178,756 ק"ג (דגם ER) 184,600 ק"ג | 214,503 ק"ג | |||
משקל המראה מרבי |
333,400 ק"ג | 374,850 ק"ג | 317,515 ק"ג | 374,850 ק"ג | 396,890 ק"ג (דגם ER) 412,775 ק"ג | 442,255 ק"ג | ||
מהירות שיוט | 900 קמ"ש | 1028 קמ"ש (דגם ER) 968 קמ"ש | 1089 קמ"ש | |||||
מהירות מרבית | 955 קמ"ש | 1127 קמ"ש | ||||||
טווח מרבי | 9800 ק"מ | 12,700 ק"מ | 15,400 ק"מ | 12,400 ק"מ | 13,450 ק"מ (דגם ER) 14,205 ק"מ | 14,815 ק"מ | ||
מספר מושבים מרבי |
452 | 440 | 496 | 524 (דגם 400D) 660 | 600 | |||
מספר מושבים ממוצע |
366 | 316 | 412 | 416 (דגם 400D) 568 527 | ||||
אורך מסלול מינימלי |
3,190 מ' | 3,320 מ' | 3,018 מ' (דגם ER) 3,090 מ' | 3,090 מ' | ||||
הנעה 4X |
JT9D 7A תוצרת P&W בעלי דחף 206.8 kN או CF6-45A2 ת' GE בעלי דחף 206.8 kN | JT9D-7R4G2 ת' P&W בעלי דחף 243.5 kN או RB211-524D4 ת' RR בעלי דחף 236.2 kN או CF6-50E2 ת' GE בעלי דחף 233.5 kN | JT9D-7AW ת' P&W בעלי דחף 218.4 kN או RB211-524B ת' RR בעלי דחף 222.8 kN או CF6-45A2 ת' GE בעלי דחף 206.8 kN או CF6-50E2-F ת' GE בעלי דחף 206.8 kN | JT9D-7R4G2 ת' P&W בעלי דחף 243.5 kN או RB211-524D4 ת' RR בעלי דחף 236.3 kN או CF6-50E2 ת' GE בעלי דחף 233.5 kN או CF6-80C2B1 ת' GE בעלי דחף 252.2 kN | PW4062 בעלי דחף 281.6 kN או RB211-524H2-T ת' RR בעלי דחף 264,7 kN או CF6-80C2B5F ת' GE בעלי דחף 276.2 kN | GEnx -2B67 ת' GE בעלי דחף 295.8 kN | ||
טיסת בכורה | 9 בפברואר 1969 | 11 באוקטובר 1970 | 4 ביולי 1975 | 5 באוקטובר 1982 | 29 באפריל 1988 (דגם ER) 31 ביולי 2002 | 8 בפברואר 2010 | ||
צוות טיסה | 3 | 2 |
מאז תחילת שיווקו המטוס היה מעורב ב-124 תאונות ותקריות, מתוכן 49 תאונות קטלניות בהם נהרגו 2,852 איש בסך הכל. כמו כן המטוס היה מעורב ב-31 מקרי חטיפה שהסתכמו בסך הכל ב-25 אבדות בנפש. להלן כמה מהן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.