מנהלת בית החולים היא ד"ר תמר אלרם[1], והיא מכהנת בתפקיד זה החל מנובמבר 2017.
הפעילות הרפואית של ההסתדרות הרפואית הדסה בירושלים החלה עם קבלת הניהול של בית החולים מאיר רוטשילד לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, קודם לכן ובמקביל פתח הארגון מרפאות ובתי חולים בערים אחרות בארץ ישראל.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 התרחבה הפעילות של "הדסה" בעיר ירושלים והשתרעה על פני מספר אתרים בעיר, בשנת 1929 נבנה בית הבריאות נתן שטראוס עבור "הדסה" ובסמוך לכך התחיל התכנון של מרכז רפואי מודרני שיוכל לשרת את צורכי העיר שגדלה לאחר מלחמת העולם הראשונה מעיר שדה ענייה וזנוחה למרכז אורבני.
תכנון המוסדות על הר הצופים
ביום 24 ביולי1918 הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים. בעקבות זאת פנה חיים ויצמן למתכנן הערים הנודע פטריק גדס בבקשה שיכין תוכנית כוללת לאוניברסיטה. בחודש דצמבר 1919 הוגשת תוכנית כללית שהתוותה מתווה גס לגוש מבנים מסביב למבנה מרכזי בעל כיפה המזכירה מבנים מזרחיים ובראשם איה סופיה באיסטנבול. במבנים המסתעפים מהמבנה המרכזי אמורים היו לשכון הפקולטות השונות ובהן פקולטה לרפואה ובית חולים הסמוך לפקולטה.
התוכנית השאפתנית לא יצאה לפועל ומבנים שונים ללא מכנה משותף נבנו על ההר כמשכן לפקולטות השונות.
תוכנית מנדלסון
בשנת 1934 התיישב בארץ האדריכל אריך מנדלסון, ובשנת 1935 הוא הגיש לאוניברסיטה תוכנית אב כוללת בה הוא שילב את המבנים הקיימים עם מבנים מתוכננים - כגון בית החולים האוניברסיטאי- מבנים האמורים להיות קשורים אחד לשני על ידי מעברים מקורים ותכנון סביבתי קפדני.
"תוכנית מנדלסון" הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון בשנת 1936 ואושרה על ידה.
תכנון ובנין בית החולים
בית החולים בעת הקמתו, ב-1934מרכז ריקליס, מאחוריו בית הספר לריפוי בעיסוק ומאחוריהם בית החולים הדסה הר הצופים. מימין בתי עיסאוויה המגיעים עד לגדר בית החולים
בנוגע לבית החולים תכנן מנדלסון קמפוס מודרני ובו מספר גושים של בניינים. בית החולים נסמך בעיקרו על שני מבנים מלבניים גדולים המחוברים על ידי שלושה מבנים הניצבים אליהם. בין המבנים תוכננו חצרות פנימיות.
בנין בית החולים, מודרני בתפיסתו ובצורתו הפונקציונלית, מצטיין בקווים ישרים בהם שילב מנדלסון אלמנטים קישוטיים במטרה להדגיש חשיבות של חלקים מסוימים וסייע בשילוב הקמפוס בנוף ההר. קווים אופקיים ומדורגים מסייעים בהשתלבות המבנים בטופוגרפיה. מרפסות, חלונות גדולים ונקודות תצפית אל נוף ההרים ממזרח ואל העיר ממערב מנצלים את מיקום המבנה כנקודת תצפית על נוף קדומים עוצר נשימה.
הכניסה הראשית לבנין קושטה והובלטה על ידי מבנה ועליו שלוש כיפות שמטרתן היחידה היא אסתטית וממקמת את המבנה המודרני באופיו בתוך המרחב האוריינטלי ובדיאלוג עם האלמנטים התכנוניים של העיר. באגף המזרחי של הבניין נבנתה מרפסת רחבת ידיים בצורת חצי עיגול התלוי מעל המצוק ופונה לנוף של הרי ומדבר יהודה. אלמנטים תכנוניים דומים - מבנים חצי עגולים שימשו את מנדלסון בבנין בית הספר לאחיות, על מנת לרכך את השפעת הקווים הישרים של המבנה.
אלמנט העיגול מופיע בחלקים שונים של בית החולים: בחצר הפנימית נקבעה בריכת נוי עגולה, בדלתות נקרע חלון עגול, חלונות עגולים דקורטיביים נקרעו בקירות הבניין, ושקעים עגולים שמטרתם קישוטית בלבד הותקנו בתקרות. הבניין מצופה באבן ירושלמית מנוסרת המונחת בקווים אנכיים ולא מאוזנים כמקובל, באופן שמדגיש את היות האבן ציפוי בלבד.
בשנת 1938 נפתח בית החולים ובו 300 מיטות, בית ספר לאחיות, מכוני מחקר ומחלקות אשפוז מודרניות. בית החולים היה שונה מכל מוסד רפואי שפעל עד אז בעיר והיה קפיצת דרך משמעותית - בצעד אחד זכתה העיר לבית חולים "אמיתי" במקום מוסדות קטנים חסרי יכולת להתמודד עם דרישות כרך מודרני, ועם קשר למחקר רפואי ובית ספר המכשיר את כוח האדם הנדרש להפעלת בית החולים. עובדות אלו, יחד עם המוניטין של מתכנן בית החולים, ציודו החדיש והצוות הגדול הוסיפו ליוקרת בית החולים, שעם פתיחתו הוכתר למתקדם במזרח התיכון.
תחילת המאורעות בירושלים הביאה לניתוק הר הצופים, הניצב במזרח העיר ומוקף בשכונות ערביות, משאר העיר המערבית. לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר1947 הייתה התחבורה העברית בין הר הצופים לירושלים מטרה להתקפות הערבים.
בתחילת מרץ איים מנהיג הכוחות הפלסטיניים בירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, לפוצץ את בית החולים. במקביל החלו הערבים לתקוף את השיירות המובילות לבית החולים.
ב־13 באפריל1948 יצאה לדרך שיירה, ובה מנהל "הדסה" ד"ר חיים יסקי, אנשי ההגנה, רופאים, סטודנטים לרפואה, אחיות, חולים, מבקרים ואנשי סגל האוניברסיטה העברית, וכן מזון ואספקה רפואית[2]. בשכונת שיח' ג'ראח, בשעה 9:45 עלה הרכב המוביל על מוקש והשיירה הותקפה על ידי כנופיות ערביות. ההתקפה נמשכה כ־6 שעות והסתיימה רק ב־15:30 כאשר הורה הפיקוד הבריטי לאנשיו לשים קץ לטבח[3].
אחרי ההתקפה נמנע משיירות נוספות מלהגיע להר הצופים. מצב בית החולים התדרדר ולבסוף הוחלט לפנותו בתחילת מאי, תוך השארת צוות קטן שיכול לטפל רק ב־50 חולים. בסוף מאי הוא נסגר עקב מחסור באספקה, ורק מספר קטן של רופאים ומתמחים נשאר. ב־7 ביולי 1948 הושג הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים הערבים על פירוזו של הר הצופים. הסכם זה נשאר בתוקפו ואושר מחדש בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו עם ירדן ב־3 באפריל1949.
הר הצופים הפך למובלעת בחסות האו"ם, שבה הוצבו לפי ההסכם 85 שוטרים מצוידים בנק"ל (אקדח אישי) ו-35 אזרחים ישראלים לשמירה ולתחזוקה אך בפועל היו שם צנחנים מאומנים במדי שוטרים, למקום הוברחו אמצעי לחימה רבים כך שבמלחמת ששת הימים היו במקום שני ג'יפים עם תותחים מורכבים עליהם. במלחמה המקום שימש כמוקד צבאי שסייע רבות להגנה על ירושלים. במשך שנים שבהן עמד בית החולים בשיממונו נגרמו למבנה ולתכולתו נזקים כבדים.
ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים הותקפו העמדות הירדניות הסמוכות להר הצופים. המאמץ העיקרי של צה"ל בגזרת ירושלים הופנה לחבירה אל ההר, וכוחות צה"ל הצליחו לחבור אליו לאחר כיבוש גבעת התחמושת ושכונת שייח' ג'ראח. באוגוסט 1967 עלה רעיון להשתמש במבנה בית החולים לצורך, מתוך הנחה שירושלים אינה זקוקה לעוד בית חולים ובאם יהיה צורך ניתן להרחיב את בית החולים בעין כרם[4]. אולם לאחר התגבשות המצב הפוליטי-מדיני הוחלט לשפץ ולשקם את מכלול המבנים על הר הצופים ולהשיבם לתפקידם המקורי. האדריכל יעקב רכטר נבחר לנהל את מלאכת השיפוץ של קומפלקס בית החולים. מלבד הנזק שנגרם למבנה במהלך 19 השנים בהן היה נטוש, התברר כי בחלוף הזמן השתנו התפיסות לגבי תכנון בתי חולים וההתקדמות הטכנולוגית הפכה את המבנה הקיים למיושן.
במבט רציונלי ייתכן והיה עדיף להרוס את המבנה הישן ולבנות עליו בית חולים חדש, אך הלכה למעשה היה שיקום המבנה החלטה שמקורה רגשי גם מבחינה לאומית וגם עבור ארגון "הדסה" - סגירת מעגל היסטורי והערך הארכיטקטוני של המבנה בתכנון אריך מנדלסון הכריעו את הכף בעבור שימור המבנה והתאמתו לצורכי הזמן.
פסל "עץ החיים" (2009)
בתהליך ארוך ומורכב יחסית הושארה המעטפת החיצונית של הבניינים, אך החללים הפנימיים ותוכנית הקומות שונו לחלוטין. כן נוספו מערכות מודרניות שלא היו כלל במבנה ההיסטורי כגון מערכות מיזוג אוויר, מערכות אחרות כגון חשמל ואינסטלציה הותאמו מחדש לפי מפרטים מודרניים. כמו כן נוספו מבנים חדשים ששולבו במבנה ההיסטורי. הבולט שבהם הוא מבנה כניסת הולכי רגל חדש שצורתו מעוגלת, נחפרו שטחים תת-קרקעיים שקושרו לקומת הקרקע, והוכשרו מגרשי חניה. על גג אחד ממגרשי החניה המקורים הוצב פסל ברונזה "עץ החיים". פסל זה מעיזבונו של הפסל היהודי הידוע ז'אק ליפשיץ נוצק לאחר מותו משרטוטים שהותיר אחריו.
המנהל הראשון של בית החולים לאחר "החזרה להר הצופים", בשנים 1968-1982, היה ד"ר אורי חסיס. בתקופה זו סייע חסיס לתכנון מחדש של בית החולים בהיבטים הארכיטקטוני, הרפואי והניהולי, ולאחר שנשלמו עבודות השיקום הוא קודם מתפקיד סגן מנהל הדסה עין כרם למנהל בית החולים הדסה הר הצופים.
נכון לשנת 2023 בית החולים מכיל כ-300 מיטות אשפוז ומעל 30 מחלקות ומרפאות, ביניהן מרכז שיקום ומרכז לטיפול תומך (הוספיס). בית החולים משרת אוכלוסייה רחבה כולל ערביי מזרח ירושלים ומחנות הפליטים הסמוכים. בבית החולים מתקיימת הוראה אקדמית מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית.
בינואר 2024 ועל רקע מלחמת חרבות ברזל נפתח בבית החולים מרכז שיקומי המיועד להכיל כ-140 מיטות אשפוז ו-250 עמדות לאשפוז יום בשלוש מחלקות, שיקום נוירולוגי, שיקום אורתופדי ושיקום גריאטרי.
במרכז הרפואי שוקדים על תוכנית להגדלת מספר המיטות עד לכ-1,300, וזאת באמצעות הקמת מגדל אשפוז בן 15 קומות ומבני אשפוז נוספים, לצד שימור המבנה ההיסטורי, בניית חדר מיון חדש, מנחת מסוקים מחודש, ושטחים מסחריים[6].
ערך מורחב – שיירת הדסה
אתר האינטרנט הרשמי של בית החולים הדסה הר הצופים
בית החולים הדסה הר הצופים, ברשת החברתית פייסבוק
מרכז רפואי הדסה בהר הצופים, ירושלים, 1939, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
