בסמלה
אימרה מוסלמית בקריאת הקוראן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימרה מוסלמית בקריאת הקוראן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבִּסְמִלָה (בערבית: البسملة) היא הכינוי המקוצר לאימרה המוסלמית "בִּסם אללּה (אל)רחמן (אל)רחים" (بسم الله الرحمٰن الرحيم; נהגה: בסמי-ללהי ר-רחמני ר-רחים 
), ומשמעותה בתרגום המקובל – "בשם אלוהים הרחמן והרחום". אמירת הבסמלה מכונה "תַסְמִיָה" (تسمية[1]). הביטוי מופיע בקוראן בראש כל סורה (פרק), מלבד סורה מספר 9, סורת א-תַוּבַּה. כחלק מהיותה האיה (פסוק) הראשונה בסורת אל-פאתחה, היא נאמרת בתפילה האסלאמית, הצלאה, שבה נקראת הסורה, אם כי קיימת מחלוקת בין אסכולות המשפט האסלאמי בסוגיית הכללתה ובאופן הגייתה בתפילה (בקול או בשקט).
אימרה זו, שלפי המסורת האסלאמית מעניקה ברכה לאומריה, נחשבת לאחד הביטויים הדתיים הנפוצים ביותר בעולם האסלאם, היא מצוטטת כהקדמה לספרים, טקסטים ומכתבים, ונאמרת על ידי המוסלמי הדתי כברכה לפני קריאה מהקוראן, ולפני פעולות ומצבים רבים כגון אכילה, נאום, יחסי מין ושחיטה.[2][3] יש הרואים בבסמלה, במיוחד בקרב המיסטיקה המוסלמית, ביטוי המתמצת את הקוראן כולו. כך, למשל, אבן ערבי כותב כי "הבסמלה היא המפתח לכל סורה".[4]
הבסמלה היא צורת המקור של הפועל بَسْمَلَ (בַּסְמַלַ: "אמר 'בִּסם אללּה (אל)רחמן (אל)רחים'"),[5] ונחשבת לצורה נדירה[6] של שורש מרובע (ب. س. م. ل) אשר נוצר כאיחוד של ארבעת העיצורים הנשמעים בביטוי המקוצר של הבסמלה: بسم الله (בשם אללה). שיטה זו מתקיימת גם בפועל حَمْدَلَ (חַמְדַלַ), שצורת המקור שלו היא حَمْدَلَة (חַמְדַלַה) ומשמעותו אמירת "אלחמדוללה".[6]
בכתיבת הבסמלה נהוג להסיר את האות אליף של המילה הראשונה באימרה, אִסְם (اسم, "שם"), ובכך לחבר את אות היחס בא ישירות לאות השנייה במילה, סין. עדות שניתנת לצורת כתיבה חריגה זו היא השמטת האליף מהסבר של עומר בן אל-ח'טאב, המצוטט בחדית', כיצד לכתוב את הבסמלה: "האריכו את הבאא, הבליטו את שיני הסין ועגלו את המים".[7]
הבסמלה מופיעה בראש כל פרקי הקוראן, המכונים סורות, מלבד הסורה התשיעית, סורת א-תובה. בצורתה המלאה, הבסמלה מופיעה בתוך הטקסט הקוראני פעם אחת בלבד, בסורת א-נַמְל (הנמלים) ה-27 במספר, בה הביטוי מופיע במכתבו של שלמה למלכת שבא.[8] סך הכל הבסמלה מופיעה בגרסתה המלאה 114 פעמים בקוראן. בכל 113 המופעים של הביטוי בראש סורות הקוראן, היחידה שבה הביטוי נחשב לחלק אינטגרלי מתוך הסורה היא סורת אל-פאתחה, הסורה הפותחת של הקוראן, שחשיבותה הרבה היא גם בהיותה חלק מהתפילה המוסלמית.
היותה של הבסמלה חלק אינטגרלי מתוך סורת אל-פאתחה וחלק מההתגלות האלוהית אינו ברור לעיני כל מלומדי הדת המוסלמים. בעבר הייתה מחלוקת בנושא בין קוראי הקוראן של מכה וכופה, אשר סברו כך, לעומת אנשי אל-מדינה, בצרה וסוריה, אשר ראו בה לא יותר מברכה ואמצעי הפרדה בין הסורות השונות. מייסד האסכולה החנפית אבו חניפה תמך בגישה השנייה, ואנשי אסכולה זו לא קוראים בקול את הבסמלה במהלך התפילה. הצלחת הגישה הנוכחית נובעת בחלקה מהדומיננטיות שזכתה לה הגרסה המודפסת של הקוראן בקהיר (1924 והלאה) ברחבי העולם המוסלמי.[9]
באשר להיעדרותה של הבסמלה מהסורה התשיעית, סורת א-תובּה, חלק מהפרשנים העלו את הסברה כי היא למעשה חלק מהסורה הקודמת לה, סורת אל-אנפאל, ואחרים טענו כי התוכן שבו עוסקת הסורה, איומיו של אללה כלפי עובדי האלילים, לא מתאים שייפתח בביטוי המביע את רחמנות האל.[10] טענה נוספת שהועלתה היא כי הסורה נתגלתה לנביא מוחמד לקראת מותו, ועל כן לא הספיק להכניס את הבסמלה לסורה.[11]
ערך מורחב – צופן הקוראןבשנת 1974 טען מודרניסט אסלאמי, ביוכימאי מצרי בשם רשאד ח'ליפה כי גילה את צופן הקוראן, צופן מתמטי המבוסס על המספר 19 שחבוי בקוראן, ומתבסס בין היתר על הבסמלה. ח'ליפה הסתמך על סורה 74, איה 30, כדי להוכיח את משמעות המספר: "תשעה עשר שומרים שמנו עליו".[12]
דוגמאות לצופן זה ניתנו בכך שהבסמלה מורכבת מ-19 אותיות בדיוק; המילה הראשונה של הבסמלה, איסם (שם), ללא התכווצותה, מופיעה 19 פעמים בקוראן; והמילים השנייה, השלישית והרביעית (אללה, רחמן, רחים) מופיעות בקוראן רק מספר פעמים שיכול להתחלק ב-19 (2698, 57, 114 בהתאמה).
על פי הפרשנות המוסלמית המקובלת לשני הביטויים המקבילים "רחמן" ו"רחים" המופיעים בבסמלה, מילים אלה נובעות מאותו שורש - רח"מ, כלומר במשמעות של רחמנות, ומכאן התרגום הכפול של "רחמן ורחום". לפי הפרשנים המוסלמים, המושג "רחמן" הוא כינוי בלבדי לאללה, בעוד "רחים" יכול לשמש כתואר הן עבור אללה והן עבור בני אדם. קיימת גם פרשנות נוספת לשני המושגים, כזו שאינה מקובלת בקרב המוסלמים, ולפיה "א(ל)־רחמן" מתייחס לשמו של אל שהיה נפוץ באמונת הערבים בתקופה הטרום־אסלאמית, המכונה "תקופת הג'אהיליה" (קרי, "בַּעֲרוּת") בקרב המוסלמים. כך, למשל, מוסיילִמה, בן זמנו של מוחמד, שטען אף הוא לנבואת האל, התייחס לאלוהיו בשם "א(ל)־רחמן"; בני מכה, כאשר באו לחתום על הסכם חודיבייה, התנגדו שתיכתב בו הבסמלה ובה השם "א(ל)־רחמן", ובמקום זאת הופיע בהסכם הכינוי "باسمك اللهم" ("בִּסְמִכָּ אללהוּמָה", "בשמך, אלוהים"). פרשנות כזו, שכאמור אינה מקובלת על המוסלמים, תשנה את צורת התרגום של הבסמלה ל"בשם אללה, הרחמן הרחום".[13]
|
כאמור, בעקבות היותה של הבסמלה חלק אינטגרלי מ"סורת אל־פאתחה", לפי הפרשנות המקובלת כיום באסלאם, היא נאמרת על ידי המוסלמים במהלך התפילה המוסלמית, המבוצעת חמש פעמים ביום. בנוסף לכך, לבסמלה מקום מכובד ביותר בתרבות המוסלמית, והמזרחן הגרמני שטפן וילד אף מגדיר אותה כ"ביטוי הדתיות הנפוץ ביותר בעולם המוסלמי ובמהלך הדורות".[2]
לפי המסורת המוסלמית, לכל פעולה חשובה יש להקדים את הבסמלה, אלא אם כן נקבע אחרת. כך, למשל, לפני התפילה עצמה – אז נאמר ה"תכביר", "אללה אכבר".[14] מסורות חדית' רבות מדגישות את יכולותיה המבורכות של אמירת הבסמלה, ומן הצד השני את הבעייתיות שבאי אמירת הבסמלה, ולפיהן, פעולה חשובה שלא תיאמר לפניה הבסמלה לא תהיה מבורכת על ידי האל.[15] הבסמלה אם כך נאמרת במצבים רבים, כך למשל לפני אכילה, יציאה למסע, נשיאת נאום, שחיטה ועוד.[14][3] חדית' שמביא אל-בוח'ארי באוסף החדית'ים שלו "צחיח אל-בח'ארי", הנחשבים לאמינים ביותר במסורת המוסלמית (יחד עם "צחיח מוסלם"), קובע כי יש להגיד את הבסמלה אף לפני קיום יחסי מין.[16] הבסמלה גם מצוטטת בהקדמה לספרים, מכתבים וטקסטים רשמיים,[13] ומשמשת כמוטיב מרכזי ביותר בקליגרפיה המוסלמית.[17]
אמירת הבסמלה בגרסה המקוצרת שלה מהווה תנאי לשחיטה כשרה לפי המשפט האסלאמי. הווריאציה המקובלת ביותר היא אמירת "ביסמיללה ואללה אכבר" לפני השחיטה.[18] המקור למנהג זה נובע לפי המשפט האסלאמי ממספר פסוקים בקוראן, ובהן סורה 6 אל-אנעאם, פסוק 118: ”אכלו מאשר הוזכר עליו שם אלוהים, אם מאמינים אתם באותותיו”.[19][20] חכמי הדת של המשפט האסלאמי חלוקים ביניהם בשאלה לגבי חובת אמירת הבסמלה לפני השחיטה. האסכולות החנפית, המאליכית והחנבלית מחייבים את אמירתה. לעומתן האסכולה השאפעית מגדירה את התסמיה כ"מֻסְתַחַב" (مستحب, "רצוי") אך לא חובה.[21] יחד עם זאת, רוב העולמא מתירים שימוש בבשר שנשחט ללא אמירת הבסמלה, אם הדבר נעשה שלא במכוון. בנוסף, על הבסמלה להיאמר באופן נפרד על כל חיה שנשחטת, ולא באופן כללי.[18] המזרחן יצחק גולדציהר טוען כי מנהג זה מושפע מהמצווה היהודית של אמירת ברכה לפני השחיטה.[20]
על שם הבסמלה נקרא גם טקס מוסלמי הנהוג בהודו ובפקיסטן, הנקרא "טקס ביסמיללה" ואשר מציין את תחילת לימוד קריאת הקוראן של הילד או הילדה בגיל ארבע.[22][23]
, Orientalia Suecana LIX (2010), pp. 45-60
בסמאללה, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
![Thumb](#/media/קובץ:Islamic_-_Painted_Fragment_of_a_"Tiraz"_-_Walters_83566_(2).jpg)
