ברן
עיר בשווייץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברן (בגרמנית: Bern, ⓘⒾ, צרפתית: Berne; באיטלקית וברומאנש: Berna; בניב המקומי Bärn) היא העיר הפדרלית (Bundesstadt) של שווייץ ומשמשת בפועל כעיר בירתה. ברן שוכנת בקנטון ברן הנושא את שמה ומשמשת גם כבירתו. העיר ממוקמת בגובה של 542 מטר משני צידי הנהר ארה (Aare), בשפלה השווייצרית (Mittelland). במאי 2013 התגוררו בעיר 137,919 תושבים והיא הייתה העיר החמישית בגודלה במדינה. באזור האורבני של העיר מתגוררים כ-356,000 איש.
| |||||
 | |||||
| תצפית מגן הוורדים לעבר העיר העתיקה בברן | |||||
| מדינה / טריטוריה |
 שווייץ | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| קנטון |
 ברן | ||||
| ראש העיר | אלק פון גראפריד | ||||
| שפה רשמית |
גרמנית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1191 | ||||
| שטח | 51.62 קמ"ר | ||||
| גובה | 542 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיר | 134,506 (31 בדצמבר 2022) | ||||
| ‑ במטרופולין | 356,000 (2013) | ||||
| ‑ צפיפות | 2,496 נפש לקמ"ר (2013) | ||||
| קואורדינטות | 46°56′53″N 7°26′51″E | ||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||
| http://www.bern.ch | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
העיר נוסדה בשנת 1191 והוכרה כעיר קיסרית חופשית (Freie Reichsstadt) במאה ה-13. ב-1353 צורפה לקונפדרציה הישנה של שווייץ והייתה לאחת הערים החזקות בה. ברן נהרסה כמעט עד היסוד בשריפה שאירעה בה ב-1405, ולאחר מכן הוקמה מחדש בסגנון הרנסאנס. מרכזה העתיק של העיר מתקופה זו הוכרז בשנת 1983 כאתר מורשת עולמית. תקופת זוהרה של העיר הייתה במאה ה-16 ובמאה ה-17, ובשנת 1848 הייתה למקום מושבם של מוסדות השלטון של שווייץ המודרנית.
בברן שוכנים מספר ארגונים בין-לאומיים שהחשוב שבהם הוא איגוד הדואר העולמי שנוסד בעיר בשנת 1874. בעבר שכנה בעיר גם הנהלת איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי אך זו הועתקה לז'נבה. ברן נמנתה על שמונה הערים בשווייץ ובאוסטריה אשר אירחו את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בשנת 2008.
לפי האגדה העממית אודות מקור שמה של ברן, החליט ברטולד החמישי, דוכס צרינגן שייסד את העיר בשנת 1191, כי זו תיקרא על שם בעל החיים הראשון שיצליח לצוד. היה זה דוב והעיר נקראה על שמו (Bär, היינו "בֶּר", הוא דוב בגרמנית).[1] אולם זוהי אגדה בלבד, וסביר שהעיר נקראה כפי שנקראה על שמה הגרמני באותה עת של העיר ורונה באיטליה, ובהקשרו של הגיבור המיתולוגי הגרמני דיטריך מוורונה (Dietrich von Bern), בן דמותו של תאודוריק הגדול. הועלתה השערה כי שמה של העיר בא לה מזה של היישוב הקלטי הקדום שמצפון לה ואשר ייתכן וכונה "ברנודור" (Brenodor). לפי השערה זו השתמר שם זה גם בשמו של יישוב רומי מאוחר יותר בשם "ברנודורום" (Brenodurum), אך אין לסברות אלה ראיות של ממש.
דבר זה לא הפריע לעיר ולקנטון לאמץ את הדוב כסמלם, ובברן שוכנת "מאורת הדובים" (Bärengraben), כלוב של דובים חומים, הנחשב לאחד מאתרי העניין בעיר ולמקום פופולרי בקרב תושביה (ראו 9). הדובים של ברן נזכרו כבר ב-1513 והכלוב הנוכחי הוא הרביעי במספר. הוא נחנך ב-27 במאי 1857 על הגדה הימנית של הנהר מול העיר העתיקה,[2] בנובמבר 2009 נחנך שטח גדול של כעשרה דונמים, הנקרא "פארק הדובים" (Bärenpark), והוא מחליף את שני בורות הדובים האחרונים במטרה לאפשר לדובים חופש תנועה. הפארק נמצא בצמוד לבורות הדובים הישנים, על גדות נהר הארה.
ברן שוכנת באזור גבעי, בצומת בו נפגשת הדרך המובילה מהרי האלפים דרומית-מזרחית לעיר אל הרי היורה צפונית-מערבית לה, עם הדרכים שלאורך השפלה השווייצרית, המהווה את עורק התחבורה החשוב במדינה.
העיר העתיקה של ברן שוכנת בעיקול חד של נהר הארה המקיף אותה מדרום, ממזרח ומצפון. ממערב היא נתחמה בעבר על ידי חומה ועל חלק מהתוואי ההיסטורי של חומה זו ממוקמת כיום תחנת הרכבת המרכזית ומסילת הרכבת המוליכה מהעיר צפונה. אורכה של העיר העתיקה הוא כקילומטר וחצי ממזרח למערב ורוחבה מצפון לדרום הוא כחצי קילומטר.
העיר המודרנית התפתחה סביב העיר העתיקה בכל הכיוונים וכיום היא מכסה שטח של 51.6 קמ"ר. מתוך שטח זה, 45.1% הם שטחים בנויים או לתשתיות, 19% הם שטחים חקלאיים, 33.6% הם יערות ו-2.4% שטח לא מנוצל.[3]
האקלים בברן ממוזג ויבשתי, ומתאפיין במשרע טמפרטורות של עד C° 20 בין הקיץ לחורף. משקעים יורדים בעיר משך כל השנה, בין בצורת גשם ובין בצורת שלג, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 1,028 מ"מ. הטמפרטורות המקסימליות נעות מ-C° 2.2 בחודש ינואר ל-C° 23.5 ביולי. להלן הנתונים הממוצעים השנתיים של טמפרטורות המקסימום והמינימום ושל כמות המשקעים:
| אקלים בברן | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 2.2 | 4.6 | 8.5 | 12.6 | 17.2 | 20.6 | 23.5 | 22.7 | 19.4 | 13.7 | 7.1 | 3.0 | 12.9 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -3.7 | -2.4 | -0.1 | 3.0 | 6.9 | 10.1 | 12.1 | 11.7 | 9.0 | 5.3 | 0.5 | -2.6 | 4.2 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 66 | 58 | 70 | 84 | 108 | 121 | 104 | 113 | 84 | 73 | 81 | 57 | 1,028 |
| מקור: [4] | |||||||||||||
העת העתיקה וימי הביניים המוקדמים
בשטחה של העיר ברן עצמה לא נמצאו עדויות ליישוב פרהיסטורי, אם כי עמק הארה היה מיושב כבר בתקופת האבן ובתקופת הברונזה. העדויות המוקדמות ביותר ליישוב באזור ברן עצמה הם מתקופת תרבות האלשטאט (Hallstattzeit) הקלטית, אשר שגשגה במישורים שמצפון להרי האלפים בתקופת הברזל המוקדמת (בין 800 ל-450 לפנה"ס). ממצאים אלה מועטים וכוללים תל קבורה וקבר נוסף בעיר.[5] תרבות האלשטאט פינתה את מקומה לתרבות לה טן (La-Tène-Zeit) שהתקיימה בתקופת הברזל המאוחרת, משנת 450 לפנה"ס ועד לכיבוש הרומי. מספר שרידים מתרבות זו נמצאו ברחבי העיר גופא והם מתוארכים בעיקר למאה ה-3 לפנה"ס ולמאה ה-2 לפנה"ס. אולם הממצאים הקלטיים החשובים ביותר באזור ברן התגלו בחצי האי אנגה (Engehalbinsel) שנתחם על ידי פיתוליו של הארה כ-4 ק"מ צפונית לעיר. במקום התגלו בשנת 1849 ממצאים רבים, ובעיקר כלי נשק, כמו חרבות וראשי חיצים, תכשיטים, כלים שונים וחרסים. ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-2 לפנה"ס, הוקף חלק מהיישוב באנגה בביצורים, וסכר הוקם בנקודה הצרה ביותר בנהר. שרידים של מספר כלי נשק שנשברו במכוון בצורה אופיינית, רומזים לכך שהמקום שימש גם לפולחן. במקום נמצאה לוחית אבץ שעליה מופיעה המילה "ברנודור" (Brenodor), וזהו, לפי סברה לא מבוססת בראיות, האזכור הראשון לשמה של העיר.
לאחר הכיבוש הרומי המשיך חצי האי אנגה והיה נושב. ייתכן שהיישוב היה אחד מ-12 ערי ההלווטים שנזכרו על ידי יוליוס קיסר. במקום שייתכן ונקרא "ברנודורום" (Brenodurum), התגלו בית קברות ובו כ-160 קברים, אמפיתיאטרון קטן, שרידיהם של שלושה מקדשים, בית מרחץ ציבורי, בתי מרחץ פרטיים ובתי מלאכה.[6] המקום ננטש בין שנת 165 לשנת 211.[7]
במהלך ימי הביניים המוקדמים המשיך והתקיים יישוב כלשהו באזור ברן, וברובע בימפליץ (Bümpliz) במערב העיר שכנה כנסיית שהוקדשה למאוריציוס הקדוש (Mauritiuskirche) והייתה בשימוש מהמאה ה-7 ועד למאה ה-9. עוד התגלו בסביבה מספר בתי קברות המתוארכים לתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-7, אך טרם נמצאו שרידיהם של מקומות היישוב שסביר ששכנו בסמוך להם.[8] בנוסף התגלו שרידיו של יישוב מבוצר מהמאות ה-9 וה-10.
מייסוד העיר ועד סוף ימי הביניים
מועד ייסודה של העיר מתוארך לפי הכרוניקה של ברן (Cronica de Berno) שנכתבה במחצית הראשונה של המאה ה-14, לשנת 1191 ומיוחס לברטולד החמישי, דוכס צרינגן:
"Anno Dom. M.C.LXXXXI. fundata est Berna civitas a duce Berchtoldo zeringie[9]"
"בשנת האדון 1191 נוסדה העיר ברן על ידי הדוכס ברטולד צרינגן".
קביעה זו זכתה לאישוש בממצאים ארכאולוגיים, וברן הייתה לחלק מהדוכסות. עם זאת, עם מותו של ברטולד החמישי ב-1218 באה הדוכסות אל סופה ושטחה נמסר לבסוף לשליטת בית הבסבורג. לכאורה, במועד זה הוענק לעיר כתב זכויות בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומסמך זה, הנושא את התאריך 1218, ידוע בשם "כתב הזכויות המוזהב של ברן" (Goldene Handfeste von Bern) בשל הבולה המוזהבת שבתחתיתו. כתב הזכויות הכיר בברן כעיר מלכותית חופשית (Freie Reichsstadt) והפך אותה למעשה לעיר עצמאית. במסמך 54 סעיפים המבטיחים, בין היתר, את בחירתו החופשית של ראש העיר (Schultheiß), את הזכות לחוקק חוקים ואת הזכות לטבוע מטבעות מקומיים. כיום מאמינים רוב החוקרים כי המסמך זוייף וכי למעשה נכתב באמצע המאה ה-13 על ידי פרנסי העיר, במטרה לגבות באופן רשמי את הזכויות מהן נהנתה העיר מאז סופה של הדוכסות.[10] בכל אופן, ב-16 בינואר 1274 אשרר רודולף הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את כל הזכויות המופיעות במסמך, ומבחינת כוחה החוקתי הפכה סוגיית מקוריותו של כתב הזכויות לחסרת משמעות.
בתחילת המאה ה-13 כבר שכנו בעיר שתי טירות, וגבולותיה נתחמו על ידי הארה משלושת צדדיה, ובמערבה היא הגיעה עד למגדל שעון הזמן. שלושה רחובות אורך מקבילים חצו את ברן ממזרח למערב, ושטחה חולק לחלקות באורך של 100 רגל וברוחב של 60 רגל. בהמשך המאה ה-13 התפשטה העיר מערבה ושערה המערבי הועתק ב-1256 למגדל הכלא. עוד הוקם בתקופה זו גשר עץ ראשון על הארה, סמוך לגשר נידג של ימינו, וזה הוחלף בגשר אבן שנבנה בין 1461 ל-1487. העיר המשיכה להתרחב מערבה באמצע המאה ה-14, ובין 1344 ל-1346 הועתק גבולה המערבי לאזור תחנת הרכבת של ימינו, ונותר במקום זה עד תחילת המאה ה-19. ב-6 במרץ 1353 הצטרפה ברן לקונפדרציה השווייצרית הישנה והחלה בתהליך של התפשטות טריטוריאלית עד שהשתרעה על כשליש משטחה של הקונפדרציה במאה ה-16. רחובות ברן רוצפו באבן החל בשנת 1395 ולאחר השריפה הגדולה של 1405 שכילתה את בתי העיר, החלו בתיה נבנים מאבן במקום מעץ.
אוכלוסיית העיר גדלה מכ-400 עד 600 תושבים בתחילת המאה ה-13, לכ-3,000 איש מאה שנה לאחר מכן, והמשיכה והתפתחה למרות המוות השחור, כך שבסביבות 1450 התגוררו במקום כ-5,000 עד 5,500 תושבים.[11] העיר לא קמה על דרך מסחר חשובה ובשנותיה הראשונות עסקו תושביה בעיקר בחקלאות. אופים, קצבים, נפחים ובורסקאים שפעלו בעיר סיפקו בעיקר את התצרוכת המקומית ובסוף ימי הביניים הייתה הבורסקאות לענף הייצור החשוב בברן. רק במחצית השנייה של המאה ה-14, החלה ברן לצבור מעמד גם כמרכז מסחרי, וב-1373 הוקם בה מחסן סחורות ששירת סוחרים זרים. עם זאת בתחילת המאה ה-15, פנו רבים מתושבי העיר לעסוק בסחר במקרקעין ובשירות צבאי וציבורי, וענפי הסחר והתעשייה המסורתית נקלעו לשפל. במקביל החלו להתפתח ענפים אחרים של צביעת עץ וזכוכית, אמנות ששגשגה בעיר עד המאה ה-17.
הרפורמציה והרנסאנס
לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית במחצית הראשונה של המאה ה-16 רכשה ברן שליטה בשטחים חדשים וחוזקה הפוליטי והכלכלי התעצמו. יחד עם ציריך ניצבה העיר בראשה של שווייץ הפרוטסטנטית והיא ידעה תקופת זוהר שנמשכה גם במאה ה-17. מעמד חדש של אצולה החל נוצר בברן וזה תפס את מקומה של האצולה הקיימת, ומעמדם של אנשי הממשל והחינוך התעצם גם הוא. במהלך המאה ה-17 וה-18 התחלקה האוכלוסייה לארבע קבוצות – תושבים נעדרי זכויות פוליטיות וכלכליות (ewigen Habitanten), תושבים בעלי זכויות כלכליות בלבד (Ansässen), האצולה שבאופן תאורטי הייתה גם בעלת כוח פוליטי (regimentsfähigen), והמשפחות השולטות בעיר הלכה למעשה (regierende). האחרונות מנו 139 משפחות בשנת 1651 ומספרן הלך והצטמצם עד 1751 עת עמד על 77 משפחות.[12] בפועל גם בקרב משפחות אלה היו חמש משפחות שהיוו את הגרעין השליט בעיר. הרפורמציה הביאה גם לארגון מחדש של המשטר הכנסייתי בעיר, וברן כולה הייתה רובע כנסייתי בודד עד לאחר שנת 1721, עת הוקמו רבעים כנסייתיים גם בסמוך לכנסיית רוח הקודש במערב העיר ובכנסיית נידג במזרחה.
במערבה של העיר הוקמו ביצורים רחבי היקף בין 1622 ל-1634 ואלה נודעו בכינוי "שאנצן" (Schanzen – "הסוללות"), והתחלקו ל"שאנצה הגדול" (Große Schanze) מצפון ול"שאנצה הקטן" (Kleine Schanze) מדרום. עם עצמאותה של שווייץ ב-1648 וביסוסו של המשטר הישן, נודע לעיר מעמד מרכזי במדינה, אך היא נקלעה לסכסוך פנימי בין ינואר ליוני 1653 כאשר מרד איכרים פרץ בה ובמספר ערים נוספות בשווייץ. פליטים הוגנוטים התיישבו בעיר והקימו תעשיית טקסטיל ועיבוד כותנה ומשי. בנק מלקרידה-גרונר (Malacrida-Gruner) ובנק מורל (Morel) שלטו על הפיננסים ועל קשריה הכלכליים עם ערי אירופה האחרות.
העת החדשה
ב-5 במרץ 1798 נכבשה ברן יחד עם שווייץ כולה על ידי הצרפתים, והמשטר הישן התמוטט. ב-12 באפריל 1798 הוכרזה הרפובליקה ההלווטית, והקנטונים וספיחיהם הפיאודליים בוטלו. אולם הרפובליקה ההלווטית לא האריכה ימים וב-1803 היא בוטלה ותחתיה קמה מדינה פדרלית שחולקה שוב לקנטונים עצמאיים. ב-1831 בוטלה שליטתה של העיר בקנטון ברן, אך היא שמרה על חשיבותה הכלכלית ומבחינה דמוגרפית הלך חלקה של אוכלוסיית העיר בכלל אוכלוסיית הקנטון וגדל בהתמדה. ב-1834 נוסדה בעיר אוניברסיטת ברן, והחל תהליך פירוקם של ה"שאנצן", ביצורי העיר שהוקמו ממערב לחומתה. התהליך שהוסדר בחוק ב-1832 הסתיים ברובו ב-1846, והושלם באופן סופי בתחילת המאה ה-20. הקמת גשר נידג שנחנך במזרח העיר ב-1844, הביא לתחילת התפשטותה של ברן אל הגדה הימנית של הארה.[13] חוסר יציבות ומאבקים בין הקנטונים הביאו לבסוף לקבלת חוקה חדשה ב-22 בנובמבר 1848, וזו ביטלה את עצמאות הקנטונים והפכה את ברן לעיר הפדרלית של שווייץ. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1852, החלה בנייתו של הארמון הפדרלי. מסילת הרכבת הראשונה הגיעה אל בסמוך לברן ב-1857 והסתיימה מצפון לעיר העתיקה ולארה. ב-1860 נחנכה תחנת הרכבת המרכזית במקום בו ניצב השאנצה הגדול, וקו הרכבת חצה את העיר והמשיך דרומה לכיוון פריבור. בשנים שלאחר מכן נסללו קווי רכבת שהובילו מהעיר גם לתון במזרח ולביל/ביין במערב, וברן החלה מבססת את מעמדה כצומת מסילות ברזל. בעיר החלו קמים מפעלים לתעשייה קלה ולתעשייה מטלורגית, ואלה נסמכו על רשת החשמל שהחלה נפרסת ברחבי ברן החל ב-1891. בתקופה זו הוקמו המבנים המונומנטליים החשובים ברחבי העיר, וביניהם אגפיו האחרים של הארמון הפדרלי, המוזיאון לאומנות, המוזיאון ההיסטורי של ברן, הבניין המרכזי של אוניברסיטת ברן, התיאטרון העירוני והקולטור-קזינו.
כתוצאה מהגירה אל ברן, המשיכה אוכלוסייתה וגדלה, אף על פי שרק ב-1870 עבר שיעור הילודה את שיעור התמותה בעיר. דווקא לאחר מכן הואט קצב צמיחתה של ברן בשל המשבר הכלכלי העולמי והמיתון שבא בעקבותיו. במקביל החל תהליך התמעטותה של אוכלוסיית העיר העתיקה, שעזבה את הדירות הצפופות לטובת המבנים החדשים שנבנו ללא הרף בשכונות ההיקפיות והשאירה את מרכז העיר למשרדים ולמסחר. תהליך זה נמשך עד המחצית השנייה של המאה ה-20. בעוד שבשנת 1850 התגוררו בעיר העתיקה 20,300 תושבים, ירד זה ל-10,869 מאה שנה לאחר מכן, ובשנת 2010 עמד על 3,903 איש בלבד. בסופה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה העיר למוקד של חוסר שקט על רקע חברתי ומעמדי. מהומות אלימות פרצו סמוך למגדל הכלא ב-1893 ובין 1880 ל-1910 ידעה העיר לא פחות מ-136 שביתות, ששיאן בשביתה הכללית של 1918.[13] התפשטות העיר וסיפוחו של רובע בימפליץ (Bümpliz) במערבה חייבו את הקמתה של תחבורה ציבורית, והחשמליות הראשונות הופיעו בברן ב-1890.
המיתון הכלכלי בזמן מלחמת העולם השנייה התחלף בתקופת צמיחה ופיתוח שהחלה ב-1950. הופעת המכונית האיצה את תהליכי הפרבור ואת ההתדלדלות במספר תושבי מרכז העיר. הפרוורים החדשים הוקמו תוך שימת לב לעקרונות תכנון עירוניים מודרניים, וחייבו הקמת רשת כבישים יעילה שתחצה את העיר ותחבר אותה אל רשת הכבישים המהירים המתפתחת ברחבי המדינה. בעוד שבשנת 1950 התגוררו 70,000 מהמועסקים בברן בגבולות העיר ו-13,700 אחרים הגיעו אליה מהפרוורים, בשנת 1990 נותר הנתון הראשון ללא שינוי כמעט, אך השני עבר אותו ועמד על 77,100 איש (58% מהמועסקים בעיר). כמו בעולם כולו הובילו נתונים אלה לתהליך של שיפור התחבורה הציבורית במטרה להפחית כניסת כלי רכב פרטיים אל מרכז העיר. אוכלוסיית העיר הגיעה לשיאה בשנות השישים, וב-1973 הגיעה תקופת הצמיחה המואצת לסופה עם פרוץ משבר האנרגיה העולמי. ברבע הרביעי של המאה ה-20 הקפידה העיר על שימור מרכזה ההיסטורי, שזכה בשנת 1983 למעמד של אתר מורשת עולמית, ובעזרתו מנסה ברן למתג את עצמה כיעד תיירותי מועדף בשווייץ.
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אוכלוסיית ברן מנתה 128,848 נפש בסוף שנת 2013, מתוכם 15.6% עד גיל 19, 66.5% בני 20–64, ו-17.9% בני 65 ומעלה.[3]
בשנת 2013 היו 24.5% מתושבי העיר אזרחים זרים.[3] נתון זה אינו יוצא דופן בשווייץ, גם אם הוא גבוה מהממוצע הארצי. היותה של ברן עיר בירה והעובדה שהיא משמשת גם כמרכזם של מספר ארגונים בין-לאומיים תורמים גם הם לנתון זה ולקוסמופוליטיות של העיר. מבחינה זו דומה ברן לז'נבה, בה שוכנים מטה האו"ם וארגונים בין-לאומיים נוספים, וגם בה נמצא אחוז גבוה של תושבים זרים.
אוכלוסיית העיר גדלה פי 4.3 מאז 1850 והגיעה לשיאה בשנות השישים של המאה ה-20, עת התגוררו בברן למעלה מ-160,000 איש. מאז נמצא מספר תושבי העיר במגמת ירידה אגב גידול חלקם של הזרים באוכלוסייה. אלה מגיעים בעיקר מגרמניה, איטליה, ספרד וממדינות יוגוסלביה לשעבר. נתון נוסף הוא גידול במספר משקי הבית בעיר, דבר המוסבר בירידה במספר הנפשות בכל משק בית.
שפת המינהל והתרבות הכתובה בברן היא הגרמנית, אך שפת היום-יום היא ברנדויישט (גרמנית Berndeutsch; אלמאנית Bärndütsch), ניב מקומי של גרמנית שווייצרית, שבעבר היה בעל מאפיינים מעמדיים.
מכלל תושבי העיר בשנת 2000 השתייכו 63,105 נפש מתושבי העיר לכנסייה הפרוטסטנטית. 31,510 הצהירו על עצמם כקתולים והעיר משמשת כמקום מושבו של הבישוף הקתולי של שווייץ. 16,333 נפש היו חסרי השתייכות דתית ואמונתם הדתית של 7,855 לא הייתה ידועה. יתר התושבים הצהירו על עצמם כמוסלמים (4,907 איש), נוצרים אורתודוקסים (1,874), הינדים (1,430), בודהיסטים (629 איש), יהודים (324) ובני דתות אחרות כולל כנסיות נוצריות אחרות.[15]
מוסדות חינוך
אוניברסיטת ברן (Universität Bern) היא המוסד האקדמי החשוב בעיר. היא נוסדה ב-1834 ובשנת הלימודים 2006–2007 למדו בה 12,854 תלמידים[16] בשמונה פקולטות – תאולוגיה, משפטים, רפואה, וטרינריה, כלכלה ומדעי החברה, מדעי הרוח, מדעים מדויקים ובפקולטה העוסקת בחינוך, חינוך גופני ובפסיכולוגיה. בית החולים אינזלשפיטאל (Inselspital) בברן מסונף לאוניברסיטה. אוניברסיטה נוספת בעיר היא "ברנר פאכהוכשולה" (Berner Fachhochschule) שנוסדה ב-1 באוקטובר 1997 ולומדים בה כ-5,500 תלמידים.[17] בעיר מוסדות חינוך נוספים בתחומים ספציפיים, כמו מינהל, מוזיקה, כלכלה, מלונאות ועוד.
תרבות
בכיכר קורנהאוס (Kornhausplatz) בעיר העתיקה ניצבים "בית קורנהאוס" (Kornhaus) והתיאטרון העירוני (Stadttheater Bern). בית קורנהאוס הוא מרכז תרבותי שבו אולם מופעים וספרייה, ונערכים בו אירועי תרבות ותערוכות שונות. המבנה הוקם בין 1711 ל-1718 ובמרתפו הוצבו חביות לאחסון יין עשויות מעץ אלון. בקומה הראשונה של המבנה שכן שוק הדגנים (Kornmarkt) שהעניק למבנה את שמו, וב-1895 הוא נבנה מחדש והוסב לייעודו הנוכחי. בתיאטרון העירוני של ברן נערכים בעיקר מופעי תיאטרון, בלט ואופרה, והוא שוכן במבנה נאו-קלאסי שנחנך ב-1903.
בעיר פועלת מאז 1877 התזמורת הסימפונית של ברן (Berner Symphonie-Orchester) שמשכנה ב"קולטור-קזינו" (Kultur-Casino Bern), שאין דבר בינו ובין קזינו (ראו 14). המבנה הוקם בין 1907 ל-1909 בקצהו הצפוני של גשר קירשנפלדבריקה, במקום בו ניצב לפני כן משכנה הקודם של אוניברסיטת ברן, ולפניה מנזר פרנציסקני.[18] המבנה העניק את שמו לכיכר הקזינו שמצפון לו.
בעיר מתקיימים מספר פסטיבלים, שהידוע שבהם הוא "פסטיבל גורטן" (Gurtenfestival) למוזיקת רוק ופופ הנערך מאז שנת 1977. פסטיבל BeJazz הוא פסטיבל ג'אז הנערך פעמיים בשנה, בחורף ובקיץ, ופסטיבל שניט לסרטים קצרים (Shnit Kurzfilmfestival) שהוא השני בגודלו במדינה ונערך בעיר מאז 2003. הפסטיבלים העממיים כוללים את פסטיבל הפולקלור "ציבלמריט" (Zibelemärit – "שוק הבצל"), פסטיבל "ארלויכטן" (Aareleuchten "אורות הארה") הנערך ב-1 באוגוסט ובמהלכו שטות סירות מוארות בנהר, פסטיבל "זיכלטה" (Sichlete) הקולינרי, וקרנבל ברן (Berner Fasnacht) ששורשיו במאה ה-15 ונחשב כיום לשלישי בגודלו בשווייץ.
מוזיאונים
- תחילתו של המוזיאון לאמנות (Kunstmuseum Bern) השוכן בצפון-מערבה של העיר העתיקה, היא בייסודו של אוסף האמנות הלאומי ב-1809. מבנה המוזיאון נפתח לקהל ב-9 באוגוסט 1879 והמוזיאון הוא מוזיאון האמנות העתיק במדינה המציג תצוגה קבועה. במוזיאון יצירות אמנות מ-800 השנים האחרונות, הכוללות כ-3,000 תמונות ופסלים וכ-48,000 רישומים, הדפסים, תמונות ופרטי מדיה נוספים.[19]
- מרכז פול קלי (Zentrum Paul Klee) הוא מוזיאון חדש שנחנך ב-20 ביוני 2005 במזרחה של העיר, ומוקדש לחייו וליצירתו של הצייר השווייצרי פול קלי (1879–1940), שהתגורר משך חלק ניכר מחייו בעיר. המבנה תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו והוא בנוי משלושה מבני פלדה וזכוכית בצורת גלים, או גבעות, המשתלבים בנוף. כ-4,000 מכל 10,000 יצירותיו של קלי שוכנות במוזיאון, והוא נחשב לאוסף הגדול ביותר המוקדש לאמן בודד בעל שם.[20]
- בכיכר הלווטיה שמדרום לעיר העתיקה (ראו F) שוכן המוזיאון האלפיני השווייצרי (Schweizerisches Alpines Museum) המתמקד בהרי האלפים השווייצרים ובתרבותם. המוזיאון נוסד ב-1905 וב-1934 עבר למשכנו הנוכחי בפינה הצפון-מערבית של הכיכר (ראו תמונה בפרק "גשרי ברן" להלן).[21]
- בצידה האחר של כיכר הלווטיה ניצב המבנה הנאו-גותי של המוזיאון ההיסטורי של ברן (Historisches Museum Bern). המבנה הוקם ב-1894 בהשראתן של טירות מהמאה ה-15 ומהמאה ה-16, ויועד לשמש כמוזיאון הלאומי של שווייץ (Landesmuseum), אך זה הוקם לבסוף בציריך. המוזיאון מציג 250,000 פריטים על אודות ההיסטוריה, האתנוגרפיה והתרבות של שווייץ ושל אזור ברן, והאוסף שלו נחשב לשני בגודלו מסוגו במדינה.[22]
- לא רחוק מהמוזיאון ההיסטורי שוכן מוזיאון התקשורת (Museum für Kommunikation), שעוסק בתקשורת במובנה הרחב ובוחן את כל צורות התקשורת בין בני אדם, החל בשפת גוף וכלה ברשתות החברתיות.[23] האוסף שלו כולל בין השאר יותר מ-500,000 בולים.
- מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע (Naturhistorisches Museum der Burgergemeinde Bern – ראו 11) שוכן מדרום למוזיאון ההיסטורי וידוע בכ-220 דגמים תלת-ממדיים המוצגים בו והמתמקדים בבעלי חיים מאפריקה ומאסיה. במוזיאון מוצגים גם אוסף פלאונטולוגי ואוסף המתמקד במינרלים.
ספורט
קבוצת הכדורגל המקומית יאנג בויז ברן משחקת כיום בליגת העל השווייצרית, בעוד שמועדון הכדורגל של "אף צה ברן" (FC Bern) משחק בליגה השנייה. ברן היא אחת משמונה הערים ברחבי אוסטריה ושווייץ שאירחו את משחקי אליפות אירופה בכדורגל יורו 2008. המשחקים בעיר נערכו באצטדיון הבית של קבוצת יאנג בויז ברן, סטאד דה סוויס, ונקדורף-ברן (Stade de Suisse Wankdorf-Bern) בצפון העיר. האצטדיון נבנה על חורבותיו של האצטדיון הקודם והוא נחנך ב-30 ביולי 2005. הוא יכול להכיל עד 31,783 צופים, ובזירה שלו ניתן לקיים גם משחקי הוקי קרח ואירועים נוספים. האצטדיון הוא חלק מ"מרכז ונקדורף" (Wankdorf Center) הכולל גם מרכז קניות תת-קרקעי שהוקם מתחת לאצטדיון.
ענף ההוקי קרח פופולרי מאוד בברן, והקבוצה העירונית "אס צה ברן" (SC Bern) משחקת בליגה הלאומית העליונה. אצטדיון ההוקי קרח "פוסט-פינאנצה ארנה" (PostFinance Arena) שבעיר נבחר כזירה העיקרית שתארח את משחקי אליפות העולם בהוקי קרח לגברים בשנת 2009. האצטדיון מסוגל להכיל 17,000 צופים, מהם 10,300 בעמידה,[24] והוא עובר שיפוצים מקיפים לקראת משחקי האליפות. גם ענף הקרלינג זוכה לפופולריות בעיר, ומשחקים ותחרויות נערכים באולם הקרלינג "ברן-אלמנט" (Curling halle Bern-Allmend).
יחסית לערים אחרות ולמרות הפרוורים הגדולים של העיר, אחוז גבוה מהתנועה בברן מתבצע בתחבורה ציבורית וברגל ולא במכונית פרטית, זאת בשל איכות התחבורה הציבורית ובשל מרכז העיר החסום ברובו לכלי רכב פרטיים. נכון לשנת 2008, 33% מהנסיעות בעיר התבצעו במכונית, 43% בתחבורה ציבורית ו-21% ברגל או באופניים.
תחבורה אווירית
נמל התעופה ברן-בלפ (Flughafen Bern-Belp) שוכן ממזרח לעיר, ומשרת מספר קווים סדירים לכמה ערים אירופיות כמו גם טיסות שכר ליעדי נופש באזור הים התיכון הפועלות במהלך הקיץ. בשדה מסלול אספלט בודד באורך של 1,730 מטר (14/32) לאחר שהוארך לקראת משחקי יורו 2008.[25] בשנת 2007 עשו 106,614 נוסעים שימוש בשדה התעופה, נתון המהווה ירידה דרסטית לעומת 240,174 נוסעים בשנת 2000.[26] בשדה שני מסלולי דשא נוספים ופועלים בו גם מנחת מסוקים, טיסות לתיירים בשמי האזור ושירות מוניות אוויריות.
רכבות
ברן השוכנת בליבה של השפלה השווייצרית, היא צומת חשוב של תחבורת הרכבות במדינה. כמעט כל הרכבות עוברות דרך תחנת הרכבת המרכזית בעיר (Bern Hauptbahnhof) הנחשבת לתחנה השנייה בגודלה בשווייץ לאחר זו של ציריך (ראו 12). התחנה ממוקמת ממערב לעיר העתיקה, סמוך לאוניברסיטת ברן, והיא נחנכה ב-1 במאי 1860. נוסף על התעבורה הבינעירונית, יוצאות מהתחנה רכבות בין-לאומיות לגרמניה, איטליה, צרפת ולספרד, ומאז שנפתחה מנהרת לטשברג (Lötschberg-Basistunnel) מדרום לעיר, התייעלה תחבורת הרכבות בין ברן לדרומה של שווייץ ולאיטליה. עוד משמשת התחנה כמרכז לרשת הרכבת הפרוורית של ברן (S-Bahn Bern) המפעילה כ-1,000 רכבות ומסיעה כ-120,000 נוסעים מדי יום, ונחשבת לשנייה בגודלה במדינה.[27] בקומה הראשית בתחנה 12 רציפים המשרתים את כל הרכבות העוברות דרכה, למעט הרכבות האזוריות ברן-זולותורן (Regionalverkehr Bern-Solothurn) העושות שימוש בארבעה רציפים בקומה התחתונה של המבנה. בקומה העליונה של התחנה פועל מסוף אוטובוסי הדואר הבינעירוניים. בנהופפלאץ (Bahnhofplatz – "כיכר התחנה" – ראו 8) מדרום למבנה הוא מרכזה של רשת האוטובוסים, הטרוליבוסים והחשמליות של העיר, והוא עבר מתיחת פנים מקיפה לקראת משחקי יורו 2008, שעיקרה הקמת גג זכוכית גדול מעליו וחידוש הרציפים.
כיכר התחנה מדרום
"הגל של ברן" (Welle von Bern) – הכניסה המערבית לתחנת הרכבת
רכבת נכנסת לתחנה המרכזית
הרציפים התת-קרקעיים של הרכבות האזוריות ברן-זולותורן
פוניקולר ומעלית
המרציליבאן (Marzilibahn) או בשמו המלא "פניקולר מרצילי-העיר ברן" (Drahtseilbahn Marzili-Stadt Bern) הוא פוניקולר המוביל מרובע מרצילי שעל גדת נהר הארה אל הארמון הפדרלי. הפוניקולר נחנך ב-18 ביולי 1885 והונע הידראולית עד שנת 1973, אך מאז הוא מונע באמצעות חשמל. אורך המסילה הוא 105 מטר והבדל הגבהים אותו היא מגשרת הוא של 32 מטר. הנסיעה בפניקולר שנחשב לאמצעי התחבורה המסילתי הציבורי הקצר באירופה אורכת כדקה, והקרון מסוגל להכיל עד 30 איש.
פוניקולר נוסף הפועל בעיר הוא הגרוטנבאן (Gurtenbahn) המטפס מגובה של 572.6 מטר אל הר גרוטן בדרום העיר שגובהו 845.5 מטר ואשר ממנו נשקף נוף פנורמי. אורך הקו הוא 1,559 מטר והקרון מסוגל להסיע עד 150 נוסעים. הפוניקולר נחנך לראשונה ב-12 בספטמבר 1899 אך הוא שופץ פעמים רבות ונבנה לחלוטין מחדש ב-1999.
המאטנליפט (Mattenlift – "מעלית מאטן") המכונה גם זנקלטראם (Senkeltram – "חשמלית זנקל") היא מעלית בפינה הדרום-מזרחית של העיר העתיקה (ראו 13). היא מקשרת בין "מינסטרפלאטפורם" (Münsterplattform – "(כיכר) מרפסת הקתדרלה") ורובע מאטן השוכן על גדת הנהר מתחתיה. גובה המעלית הוא 31.5 מטר, והיא חוסכת את הצורך לעלות ברגל לאורכו של גרם ובו 183 מדרגות עץ מהמאה ה-14 המכונה "מאטנטרפה" (Mattentreppe – "מדרגות מאטן"). המעלית פועלת מאז 1897.
המרציליבאן
הר גרוטן והתחנה העילית של הגרוטנבאן (משמאל)
הגרוטנבאן
מעלית מאטן
רשת הכבישים
שלושה כבישים מהירים נפגשים בברן, והם משמשים לה ככביש טבעת המקיף אותה ממזרח, מצפון וממערב. כביש מהיר 
עובר מצפון וממערב לעיר ומקשר אותה אל ציריך בצידו האחד ואל ז'נבה בצידו האחר. ממנו מתפצלים כביש מהיר 
המוליך דרומה ללוזאן וכביש מהיר 
המוביל לכיוון דרום-מזרח, אל העיר תון. בצידו האחר מוביל כביש זה לכיוון צפון-מערב לעבר העיר ביל/ביין.
התחבורה העירונית
התחבורה העירונית הציבורית בברן מופקדת בעיקר בידיה של "ברנמוביל" (Bernmobil) אשר אימצה את שמה בשנת 2000 (במקום השם הקודם "שירותי תחבורה עירוניים" – Städtische Verkehrsbetriebe Bern או SVB). ברנמוביל מפעילה שלושה קווי חשמלית באורך כולל של 17.4 ק"מ (קו רביעי מופעל על ידי חברת הרכבות האזוריות ברן-זולותורן) ומספר קווי אוטובוס ואוטובוס חשמלי. ברשות החברה 45 חשמליות ו-160 אוטובוסים מסוגים שונים, והיא פועלת מאז שנת 2004 במסגרת איחוד תעריפים עם מובילים עירוניים ופרווריים אחרים. מאז חודש אפריל 2008 נערכות עבודות להארכת רשת מסילות החשמלית אל מערבה של העיר. הפרויקט המכונה "טראם ברן ווסט" (Tram Bern west) אמור היה להסתיים בשנת 2010.
תמונה היסטורית של הרציפים העירוניים ושל כנסיית רוח הקודש בכיכר התחנה (שנות השלושים של המאה ה-20)
המסוף העירוני עם גג הזכוכית שנחנך ב-2008
חשמלית של ברנמוביל
אוטובוס עירוני
אף על פי שציריך היא מרכז הכלכלה והפיננסים של שווייץ, משמשת ברן כמרכזו של האזור הכלכלי "אספאס-מיטלנד" (Espace Mittelland – "מרחב ארץ הביניים", שהוא שמה של השפלה השווייצרית). באזור זה במערב שווייץ ששטחו 10,062 קמ"ר התגוררו 1,679,417 איש בשנת 2000.[28] בשנת 2012 היה מספר המועסקים בעיר 185,132,[3] בעוד מספר התושבים היה קצת מעל 120,000, מה שמראה על תופעה רחבה של יוממות לעיר מהסביבה. אחוז האבטלה בעיר נמוך, ועמד בשנת 2010 על 3.3%.
בברן תעשייה רפואית ופרמקולוגית, ושוכנים בה מרכזיהם של מספר חברות בעלות חשיבות לאומית.
- בתחום האנרגיה – בעיר יושב מטה חברת ברנישה קראפטוורקה (Bernische Kraftwerke או BKW FMB Energie) העוסקת באספקת חשמל באמצעות שבעה מפעלים הידרואלקטריים וכור אטומי.
- בתחום הפיננסים – בין החברות בעיר נמנות שווייצרישר מוביליאר (Schweizerische Mobiliar) העוסקת בביטוח ובנק קנטון ברן (Berner Kantonalbank).
- בתחומי השירותים והתחבורה – ברן היא מקום מושבו של הדואר השווייצרי (Die Schweizerische Post, La Poste Suisse, La Posta Svizzera, La Posta Svizra) והנהלת חברת התחבורה הציבורית שלו (Postauto), וכן נמצאים בה משרדי הרכבת הפדרלית השווייצרית (SBB, CFF, FFS), שתיהן חברות גדולות בעלות חשיבות לאומית משמעותית.
בצפונה של העיר, סמוך לאצטדיון ונקדורף, שוכנים גני התערוכה (BEA Bern Expo), שבהם נערכות 14 תערוכות מקומיות ו-18 תערוכות אורחות נוספות מדי שנה. במקום שוכן גם מרכז קונגרסים בו נערכים כמאה אירועים בשנה.[29]
העירייה מפעילה משרד עירוני לקידום עסקים, שמסייע בפתיחת עסק, ביצירת קשרים עסקיים ובמתן אשראי לעסקים ולחברות בעיר.[30]
נכון ל-2024, ברן נמצאת במקום השישי בדירוג הערים היקרות בעולם של חברת הייעוץ האמריקאית מרסר. ברן מדורגת אחרי ציריך (שלישית), ז'נבה (רביעית) ובזל (חמישית).[31]
תקשורת
בברן יוצאים 5 יומונים, רובם בגרמנית. השניים הגדולים – "דר בונד" ו"ברנר צייטונג", שייכים לאותה חברה אך בעלי מערכות נפרדות. בנוסף לעיתונים פועלות בעיר שלוש תחנות רדיו קטנות וערוץ טלוויזיה אחד. מלבד אמצעי התקשורת המקומיים שוכנים בברן משרדים של מספר חברות תקשורת גדולות:
- תקשורת המונים – בברן יושב מטה סוכנות ATS – "הסוכנות הטלגרפית השווייצרית", סוכנות הידיעות הגדולה בשווייץ.
- תקשורת סלולרית – בברן נמצאים משרדי סוויסקום (Swisscom), הגדולה בחברות התקשורת בשווייץ. התאגיד שרובו בבעלות הממשלה חולש על כ-60% מהמנויים הניידים בשווייץ, בעל מונופול על הטלפונים הביתיים, ומחזור העסקים שלו עמד בשנת 2015 על כ-12 מיליארד פרנק שווייצרי. מלבד סוויסקום נמצאים בברן גם משרדי חברת אסקום (Ascom), שעוסקת בעיקר בתקשורת בין-לאומית וסכום מחזור העסקים שלה הוא מעל חצי מיליארד פרנק שווייצרי בשנה (2010).
החלוקה המנהלית של ברן כוללת שישה חלקים (Stadtteile) המתחלקים בתורם ל-32 רבעים (Quartiere):
| חלקי העיר | שטח בקמ"ר | אוכלוסייה (2006)[32] | ||
|---|---|---|---|---|
| 1 | העיר הפנימית | Innere Stadt | 0.85 | 3,780 |
| 2 | לנגאסה-פלזנאו | Länggasse-Felsenau | 11.31 | 18,123 |
| 3 | מאטנהוף-וייסנביל | Mattenhof-Weissenbühl | 6.98 | 27,091 |
| 4 | קירכנפלד-שוסהאלדה | Kirchenfeld-Schosshalde | 8.47 | 23,445 |
| 5 | ברייטנריין-לורן | Breitenrain-Lorraine | 3.82 | 24,090 |
| 6 | בימפליץ-אוברבוטיגן | Bümpliz-Oberbottigen | 21.80 | 31,343 |
רשימת ראשי העיר
| שנים | ראש העיר | מפלגה | |
|---|---|---|---|
| 1832–1848 | קארל זירלדר | Karl Zeerleder | המפלגה הדמוקרטית הנוצרית |
| 1849–1863 | פרידריך לודוויג אפינגר | Friedrich Ludwig Effinger | המפלגה הדמוקרטית הנוצרית |
| 1864 | כריסטופר אלברט קורץ | Christoph Albert Kurz | המפלגה הדמוקרטית הנוצרית |
| 1864–1888 | רודולף אוטו פון בורן | Rudolf Otto von Büren | המפלגה הדמוקרטית הנוצרית |
| 1888–1895 | אדוארד מילר | Eduard Müller | המפלגה הרדיקלית-דמוקרטית |
| 1895–1899 | פרנץ לינדט | Franz Lindt | המפלגה הרדיקלית-דמוקרטית |
| 1900–1918 | אדולף פון שטייגר | Adolf von Steiger | המפלגה הרדיקלית-דמוקרטית |
| 1918–1920 | גוסטב מילר | Gustav Müller | המפלגה הסוציאליסטית השווייצרית |
| 1920–1937 | הרמן לינדט | Hermann Lindt | האיחוד הדמוקרטי של המרכז |
| 1937–1951 | ארנסט ברטצ'י | Ernst Bärtschi | המפלגה הרדיקלית-דמוקרטית |
| 1952–1958 | אוטו שטייגר | Otto Steiger | האיחוד הדמוקרטי של המרכז |
| 1958–1966 | אדוארד פריימילר | Eduard Freimüller | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית |
| 1966–1979 | ריינולד טצ'אפאט | Reynold Tschäppät | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית |
| 1979–1992 | ורנר בירשר | Werner Bircher | המפלגה הרדיקלית-דמוקרטית |
| 1993–2004 | קלאוס בומגרטנר | Klaus Baumgartner | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית |
| 2005– | אלכסנדר טצ'אפאט | Alexander Tschäppät | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית |
מראה העיר העתיקה בברן מכיוון צפון-מזרח:
גשרים: 1. קירשנפלדבריקה; 2. נידגבריקה; 3. אונטרטורבריקה; 4. קורנהאוסבריקה;
מיבנים: 5. הקתדרלה; 6. הארמון הפדרלי; 7. בית העירייה וכנסיית פאולוס ופטרוס הקדושים; 8. כנסיית רוח הקודש וכיכר התחנה; 9. מאורת הדובים;
10. מגדל השעון; 11. מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע; 12. תחנת הרכבת; 13. מעלית מאטן; 14. קולטור-קזינו; 15. כנסיית נידגקירשה;
רחובות וכיכרות: A. שפיטאלגאסה; B. מארקטגאסה; C. קראמגאסה; D. גריכטיגקייטגאסה; E. נידגאסה; F. כיכר הלווטיה
גשרים: 1. קירשנפלדבריקה; 2. נידגבריקה; 3. אונטרטורבריקה; 4. קורנהאוסבריקה;
מיבנים: 5. הקתדרלה; 6. הארמון הפדרלי; 7. בית העירייה וכנסיית פאולוס ופטרוס הקדושים; 8. כנסיית רוח הקודש וכיכר התחנה; 9. מאורת הדובים;
10. מגדל השעון; 11. מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע; 12. תחנת הרכבת; 13. מעלית מאטן; 14. קולטור-קזינו; 15. כנסיית נידגקירשה;
רחובות וכיכרות: A. שפיטאלגאסה; B. מארקטגאסה; C. קראמגאסה; D. גריכטיגקייטגאסה; E. נידגאסה; F. כיכר הלווטיה
רחובות העיר העתיקה
לאחר השריפה שכילתה את בתי העיר בשנת 1405, הוקמה העיר העתיקה מחדש לפי תוכנית ובתיה נבנו מאבן חול בגווני ירוק וצהוב. העיר העתיקה מחולקת לחמישה רבעים – האדום, הצהוב, הירוק, הלבן והשחור. הציר המרכזי החוצה את העיר העתיקה לאורכה, מוליך מכיכר התחנה (ראו 8) במערב ועד לגשר נידגבריקה (ראו 2) במזרח. לאורכו של ציר זה מתגלים עקרונות התכנון האדריכלי של ברן, מספר מבנים היסטוריים חשובים וחלק מ-11 מזרקותיה אשר שימרו את עיטוריהן.
שפיטאלגאסה
כנסיית רוח הקודש (Heiliggeistkirche) הנמצאת בכיכר התחנה מול תחנת הרכבת (ראו 12) היא כנסייה רפורמיסטית שהוקמה בין 1726 ל-1729.[33] היא הוקמה בסגנון הבארוק במקום בו שכנה קודם לכן קפלת בית החולים של מסדר רוח הקודש (Orden zum Heiligen Geist). חלל הכנסייה נתמך על ידי 14 עמודי אבן חול. בכנסייה יכולים להתכנס עד 2,000 איש והיא הכנסייה הרפורמיסטית הגדולה במדינה.
מהכנסייה מוביל רחוב שפיטאלגאסה (Spitalgasse) מזרחה (ראו A). הרחוב קיבל את שמו מבית החולים ששכן בו בעבר, והוא ידוע במזרקת פייפרברונן (Pfeiferbrunnen – "מזרקת החלילן") הניצבת בסימטה היוצאת ממנו. במרכזה של המזרקה עמוד שעליו דמותו של חלילן בן דמותם של נגנים נודדים בני התקופה המנגן בחמת חלילים. הפסל פוסל בשנים 1545–1546 והועבר אל שפיטאלגאסה ב-1638. כיכר ברן (Bärenplatz) היא אחת הכיכרות הראשיות בעיר והיא למעשה מדרחוב מוארך המוביל מהארמון הפדרלי בדרום אל צידה הצפוני של העיר העתיקה. הכיכר ניצבת במקום בו שכן החפיר של חומת העיר המערבית השלישית במספר, ובחלקה הצפוני שכן כלוב הדובים הראשון של העיר החל ב-1513. ב-1579 נסתם החפיר בחלקה הדרומי של הכיכר והמקום נודע בשם "הולצמארקט" (Holzmarkt – "שוק העץ"). כלוב הדובים הועבר למקום אחר לאחר שנת 1763 והמקום זכה לשמו הנוכחי במאה ה-19. ב-1864 רוצפה הכיכר וכיום היא משמשת כמקום מפגש פופולרי לתושבי העיר ונערכים בה משחקי שחמט רחוב.
בצידה המערבי של הכיכר ניצב הקפיגטורם (Käfigturm – "מגדל הכלא"), שריד לחומה השלישת של העיר. המגדל הנוכחי הוקם ב-1644 במקום בו שכן מגדל קודם מ-1256. זה איבד את חשיבותו האסטרטגית עם הרחבת העיר מערבה ב-1345.[34] עד שנת 1897 שימש המגדל כבית כלא, ומכאן שמו, ולאחר מכן ועד 1977 שימש כארכיון. המגדל נישא לגובה של 49 מטר ומאז סוף המאה ה-17 קבוע בו שעון. כיום שייך המגדל לפורום הפוליטי שליד משרד קאנצלר שווייץ וזה עורך בו תערוכות וכנסים.
כנסיית רוח הקודש בכיכר התחנה ותחילתו של שפיטאלגאסה מימין לה
החלילן במזרקת פייפרברונן בשפיטאלגאסה
משחק שחמט רחוב בכיכר ברן
מגדל הכלא
מארקטגאסה
מתחת למגדל הכלא ומצפון לו עובר רחוב מארקטגאסה (Marktgasse – "רחוב השוק" – ראו B) היוצא מכיכר ברן ומוביל מזרחה. בתחילה רוצף הרחוב בחומר מעורב באבן, אך הדבר גרם להיווצרות שלוליות בעת גשמים והיקשה את המעבר בו. לכן רוצף הרחוב באבן ב-1399. עד המאה ה-18 כונה הרחוב בשם וייברמריט" (Wybermärit – "שוק הנשים") על שמן של הנשים שמכרו בו את מרכולתן, ושם זה שונה באופן רשמי בשנת 1789 ל"רחוב השוק", או מארקטגאסה בגרמנית ורי דה מרשה (Rue du Marché) בצרפתית. ברחוב ניצבות שלוש מזרקות. הראשונה היא מזרקת אנה זידלר (Anna-Seiler-Brunnen) הנושאת את דמותה של אנה זיילר שהקימה את בית החולים הראשון בעיר ב-1354. הדמות נראית כשהיא מוזגת מים מכד לקערה. המזרקה השנייה היא מזרקת שיצנברונן (Schützenbrunnen – "מזרקת הצלף") מ-1527, ובה נראית דמותו של גבר האוחז בדגל ולרגליו דוב חובש שריון היורה ברובה. המזרקה השלישית היא מזרקת קינדליפרסרברונן (Kindlifresserbrunnen – "מזרקת טורף הילדים") והיא ניצבת במקום מפגשו של הרחוב עם כיכר קורנהאוס (Kornhaus). במזרקה נראה ענק טורף ילד, ובידו השמאלית הוא אוחז בשלושה ילדים נוספים.
מזרקת אנה זיילר מאת האנס ג'יאנג
מזרקת שיצנברונן
מזרקת קינדליפרסברונן
תקריב של טורף הילדים מאת האנס ג'יאנג במזרקת קינדליפרסברונן
קראמגאסה
קראמגאסה (Kramgasse – ראו C) הוא המשכו של מארקטגאסה ובין השניים חוצץ צייטגלוגטורם (Zytgloggeturm – "מגדל פעמון הזמן" – ראו 10) שהיה לסימלה של העיר. במקום זה ניצב שערה המערבי הראשון של העיר מ-1191 ועד שהועבר מערבה למגדל הכלא ב-1256.[35] המגדל הוקם בתחילת המאה ה-13, ככל הנראה בין השנים 1218–1220, ונישא תחילה לגובה של 16 מטר בלבד. הוא הוגבה לראשונה לאחר שכבר ניצב במרכזה של העיר ובמאה ה-14 היה לבית כלא לנשים. המגדל חרב עד היסוד בשריפה הגדולה ב-1405, ולאחר שהוקם מחדש בתחילת המאה ה-15 נקבעו בו שעון אסטרונומי ופעמון אשר העניקו לו את שמו. המגדל והשעון האסטרונומי הורחבו ושופצו פעמים מספר, ונוספו להם עיטורים שונים, ובמאה ה-18 זכה למראה הבארוק הנוכחי. גובהו של המגדל הוא 54.5 מטר ורוחב קירותיו המערביים מגיע ל-2.6 מטר בשל כך שהיו פעם חלק מחומת העיר. הפעמון במגדל הוא הפעמון המקורי שהותקן בו ב-1405 ומשקלו 1.4 טון. בשתי חזיתותיו העיקריות של המגדל, הפונות מזרחה ומערבה, קבועים שעונים, ובחזית המזרחית קבוע גם השעון האסטרונמי מ-1530 המראה נוסף על השעה, גם את היום בשבוע ואת התאריך, את מופע הירח ואת גלגל המזלות ונתונים נוספים.
לאורכו של קראמגאסה שלוש מזרקות ששתי החשובות שבהן הן צרינגרברונן (Zähringerbrunnen – "מזרקת צרינגן") וסימסונברונן (Simsonbrunnen – "מזרקת שמשון"). מזרקת צרינגרברונן הוקמה ב-1535 לכבודו של מייסד העיר. על עמוד המזרקה ניצב דוב לובש שריון וקסדה האוחז בידיו נס ומגן שעליהם סמלו של בית צרינגן. לרגליו של הדוב נראה דוב קטן יותר כשהוא אוכל ענבים. מזרקת שמשון הוקמה ב-1527 ומעליה ניצבת דמותו של שמשון בלבוש רומי אופייני; רגלו מונחת על אריה מוזהב והוא אוחז בלסתותיו בשתי ידיו. בבית מספר 49 ברחוב שוכן בית אלברט איינשטיין (Einsteinhaus) בו התגורר איינשטיין בין 1903 ו-1905. הבית שוחזר לאחרונה בשנת 2005, אך הוא שומר על עיצובו עת התגורר בו איינשטיין.[36]
קראמגאסה ממשיך מזרחה תוך שהוא משנה את שמו לגריכטיגקייטגאסה (ראו D) ולנידגאסה (ראו E), חולף על פני כנסיית נידגקירשה (Nydeggkirche ראו 15), ומסתיים בשני גשרים – נידגבריקה (ראו 2) ואונטרטורבריקה (ראו 3). שני אלה ניצבים בגבולה המזרחי של העיר העתיקה.
השעון האסטרולוגי והאסטרונומי במגדל פעמון הזמן
מגדל פעמון הזמן ומזרקת צרינגרברונן
מזרקת סמסונסברונן
קראמגאסה
קתדרלת ברן
ערך מורחב – קתדרלת ברן
קתדרלת ברן (Berner Münster) היא קתדרלה גותית בעיר העתיקה (ראו 5). היא הוקמה במקום בו שכנה ככל הנראה קודם לכן קפלה קטנה שנבנתה בעת ייסוד העיר ב-1191. במהלך המאה ה-13 נבנתה במקום כנסייה גדולה יותר ובנייתה של הקתדרלה החלה ב-1421. היא הושלמה רק ב-1893 עם סיום הקמתו של מגדל הפעמונים המערבי שבראשו צריח מחודד. המגדל נישא לגובה של 100 מטר,[37] והוא הגבוה בשווייץ. במהלך המאות בהן נבנתה הקתדרלה, הפכה העיר והקתדרלה עימה לפרוטסנטית.
בית העירייה וכנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים
בית העירייה של ברן (Berner Rathaus) הוא משכנה ההיסטורי של מועצת העיר, וישיבות מועצת העיר עדיין נערכות בו. עוד משמש הבניין כמשכנה של ממשלת הקנטון וחלק מישיבות אספת הקנטון נערכות בו. המבנה (ראו 7) הוקם בין 1406 ל-1415 וניצב בראטהאוספלאץ (Rathausplaz – "כיכר בית העירייה"), כשעורפו פונה אל הנהר. הוא עוצב מחדש בסגנון נאו-גותי בין 1865 ל-1868, אך בשיפוץ נוסף בין 1940 ל-1942 הושב לסגנונו המקורי. בבנין שלוש קומות וגרם מדרגות כפול מוליך אל הכניסה הראשית בקומתו השנייה. הכניסה מעוצבת כלוג'יה כפולה שלה שתי קשתות בכל קומה, וגגה נתמך בשלושה עמודים.
סמוך ממערב לבית העירייה ניצבת כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים (Kirche Sankt Peter und Paul) הקתולית. היא הוקמה במסגרת תחרות בין 1858 ל-1864 והייתה הכנסייה הקתולית הראשונה בעיר. הכנסייה משמשת כקתדרלת הבישוף הקתולי של שווייץ.
הארמון הפדרלי
הארמון הפדרלי (גרמנית Bundeshaus – "בית הפדרציה"; צרפתית Palais fédéral; איטלקית Palazzo federale – ראו 6)) בדרומה של העיר העתיקה הוא בית הפרלמנט של שווייץ, ובו מתכנסים שני הבתים הפדרליים – המועצה הלאומית ומועצת המדינות (הקנטונים). המבנה מורכב משלושה חלקים אשר הוקמו במועדים שונים – האגף המערבי בין השנים 1852–1857; האגף המזרחי בשנים 1888–1892, ואילו האגף המרכזי המכונה "בניין הפרלמנט" (Parlamentsgebäude) נחנך ב-1 באפריל 1902. באגף זה נמצאים אולמות המליאה של שני הבתים ואולם קבלות הפנים הרשמי. לראשונה בתולדותיו שופץ הבניין באופן מקיף בין השנים 2006–2008.[38]
עד לשנת 1899 בבניין היה מקום גם הארכיון הפדרלי השווייצרי.
גגו של האגף המרכזי מורכב משלוש כיפות נחושת שהוריקה כתוצאה מתהליכי חימצון. הכיפה המרכזית נישאת מבחוץ לגובה של 64 מטר וגובה תקרת האולם שמתחתיה הוא 33 מטר. בתקרת הכיפה קבוע פסיפס שבמרכזו נראה סמל שווייץ בו אוחזות שתי נשים לבושות בלבן, ומעליו ומתחתיו מופיע הכיתוב הלטיני "Unus pro omnibus, omnes pro uno" ("אחד למען כולם, כולם למען אחד"). סביב הפסיפס נראים ויטראז'ים של סמלי 22 הקנטונים שהיו חברים בפדרציה ב-1902. חזית המבנה פונה אל ה"בונדספלאץ" (Bundesplaz – "כיכר הפדרציה") ועליה מופיע הכיתוב הלטיני "Curia Confoederationis Helveticae" ("מועצת הפדרציה ההלווטית").
הארמון הפדרלי מדרום
תקרת הכיפה המרכזית
החזית הצפונית של המבנה
אולם המליאה של האספה הלאומית
גשרי העיר
ארבעה גשרים מחברים את העיר העתיקה של ברן אל הגדה הימנית של הארה, אם כי גשרים נוספים חוצים אותו מצפון ומדרום לה. קירשנפלדבריקה (Kirchenfeldbrücke – "גשר קירשנפלד" – ראו 1) מדרום לעיר העתיקה מחבר בין הלווטיאפלאץ (Helvetiaplatz – "כיכר הלווטיה" ראו F) ברובע קירשנפלד לקזינופלאץ (Casinoplatz – "כיכר הקזינו") שממזרח לארמון הפדרלי. הגשר העשוי משלד ברזל נחנך ב-1883. אורכו הכולל הוא 229 מטר ויש בו שתי קשתות שאורך כל אחת מהן הוא 87 מטר. הגשר נישא לגובה של 37 מטר מעל לנהר.
נידגבריקה (Nydeggbrücke – "גשר נידג" – ראו 2) שוכן בצידה המזרחי של העיר העתיקה ואורכו 190 מטר. הוא נבנה בין 1840 ל-1843 בסמוך לגשר אונטרטורבריקה, שעד אז היה הגשר היחיד בעיר, ונחנך ב-1844. על הגשר הוקמו עמדות מכס אך ב-1853 הוסרו המכסים והעמדות יצאו משימוש.
אונטרטורבריקה (Untertorbrücke – "גשר השער התחתון" – ראו 3) הוא הגשר העתיק ביותר ששרד בברן. ייתכן שגשר עץ זמני הוקם במקום כבר בתקופה הרומית, אך הגשר הראשון ששכן במקום בוודאות הוקם ב-1256. ב-1460 סחפו מי שיטפונות את הגשר, ושנה לאחר מכן החלה הקמת הגשר הנוכחי. ב-1844 נחנך גשר נידגבריקה הסמוך והקל את עומס התנועה בגשר.
קורנהאוסבריקה (Kornhausbrücke – "גשר קורנהאוס" – ראו 4) מחבר מאז 1898 את צידה הצפוני של העיר העתיקה אל הגדה הימנית של הארה. אורכו 382 מטר, ובו קשת מרכזית באורך של 115 מטר וחמש קשתות קטנות יותר באורך של 34 מטר כל אחת. סמוך מתחת לגשר הוקם גשר מודרני קטן להולכי רגל המחבר את שתי גדותיו של הנהר בגובה הרציפים.
גשר קירשנפלדבריקה וכיכר הלווטיה. משמאל לפני הגשר נראה מבנה המוזיאון האלפיני השווייצרי ומעברו השני של הנהר מימין נראה הקולטור-קזינו ברן, משכנה של התזמורת הסימפונית העירונית
נידגבריקה
אונטרטורבריקה כפי שנראה ממרומי נידגבריקה הסמוך
קורנהאוסבריקה בצפון העיר
יהודים בברן נזכרו כבר במחצית המאה ה-13, והם עסקו במתן הלוואות בריבית לאצילי העיר ולכנסייה. ב-1294 הותקפו היהודים על ידי ההמון לאחר עלילת הדם שנטוותה סביב מותו של הנער "רודולף מברן" (Rudolf von Bern) אשר זכה למעמד של מרטיר, והם גורשו מן העיר. ב-1348, בעקבות מגפת המוות השחור, הועלו יהודים בעיר על המוקד באשמת הרעלת הבארות, והשאר גורשו מן העיר. הללו הורשו לחזור לעיר תמורת תשלום של 1,500 מארק לנפש, וכן מחילת כל החובות שחבו להם הגויים.[39] בשנת 1380 שוב חזרו היהודים לברן אך כבר ב-1392 גורשו שוב.
בשנת 1798 קמה הרפובליקה ההלווטית והיהודים שוב יכלו לחוש בטוחים ולהחזיק בזכויות אזרחיות, והחלו להגיע שוב לעיר. ב-1812 שוב הוקם בית כנסת בעיר ובשנת 1848 הוכרזה רשמית קהילה יהודית בברן הפועלת בה עד היום. בית הקברות היהודי נחנך ב-1871 (Jüdischen Friedhof Bern) וב-1988 הוקמה בו אנדרטה לזכר השואה בדמות קיר אבנים לא מסותתות שעליו תבליט של מגן דוד. בית הכנסת הנוכחי של העיר הוקם בשנת 1905 בסגנון מורי ונחנך ב-10 בספטמבר 1906. ב-1996 היו 340 חברים בקהילה מכל רחבי קנטון ברן,[40] ולפי נתוני עיריית ברן התגוררו בעיר 324 יהודים בשנת 2000.[15] בברן אין מקווה אך בבית הקהילה הצמוד לבית הכנסת שוכנת ספרייה ומתקיימות בו פעילויות שונות, ובכלל זה שיעורים ביהדות לתלמידי כיתות א' עד ט'. מאז תשע"ט רבה של קהילה הוא הרב מיכאל קון.[41]
- Bernhard Furrer: Schweizerische Kunstführer GSK, Band 553–555: Die Stadt Bern, Bern 1994, ISBN 3-85782-553-7
- Emil Dreifuss: Juden in Bern. Ein Gang durch die Jahrhunderte. Bern 1983
- Eugen Messinger: Ein Rückblick auf die Geschichte der Juden in der Stadt Bern seit dem Jahre 1191. Bern 1948.
- place/Bern-canton-Switzerland ברן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ברן, ברשת החברתית פייסבוק
ברן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ברן, ברשת החברתית אינסטגרם
ברן, ברשת החברתית LinkedIn
ברן, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
אתרים רשמיים
חינוך, תרבות וספורט
- אתר אוניברסיטת ברן
- אתר ברנר פאכהוכשולה
- אתר המוזיאון לאומנות בברן(הקישור אינו פעיל)
- אתר מרכז פול קלי
- אתר המוזיאון האלפיני השווייצרי
- המוזיאון ההיסטורי של ברן
- אתר מוזיאון העיר ברן לתולדות הטבע
- אתר המרכז התרבותי קורנהאוס
- אתר התיאטרון העירוני
- אתר התזמורת הסימפונית של ברן
- אתר הקולטור-קזינו ברן
- אתר פסטיבל גורטן
- אתר פסטיבל BeJazz
- פסטיבל שניט לסרטים קצרים(הקישור אינו פעיל)
- אתר קרנבל ברן
- אתר יורו-2008-ברן
- אתר מועדון הכדורגל יאנג בויז ברן
- אתר מרכז ונקדורף (אצטדיון ומרכז קניות)
- אתר אצטדיון הקרח פוסט-פינאנץ
- אתר אולם הקרלינג "ברן-אלמנט"
תחבורה
אתרי עניין
- פארק הדובים של ברן
- קתדרלת ברן
- אתר כנסיית רוח הקודש
- אתר מגדל הכלא(הקישור אינו פעיל)
- אתר מגדל פעמון הזמן
- אתר בית אלברט איינשטיין
- אודות בניין הארמון הפדרלי באתר הפרלמנט
- יעל עופר, כמו גלויה: ביקור בברן, שווייץ, באתר nrg, 29 בנובמבר 2011
- כרמית וייס, סיור בברן – בירת הקונפדרציה של שוויץ, באתר GoTravel
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
