מבט מהאוויר: דיזנגוף סנטר במרכז התמונהדיזנגוף סנטר - מבט מרחוב המלך ג'ורג'דיזנגוף סנטר - מבט מהחניון העליוןדיזנגוף סנטר - מבט מבפניםמגדל דיזנגוף בתכנון האדריכל מרדכי בן-חורין
מרכז הקניות מחולק לשניים, משני צדי רחוב דיזנגוף, ושני החלקים מקושרים באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת-קרקעיים. במרוצת השנים הוקמו על-גבי הקניון שני מגדלים – בשנת 1986 הוקם מגדל מגורים בשם "מגדל דיזנגוף", בתכנון מרדכי בן-חורין, הנישא לגובה 116.6 מטרים מעל חלקו הצפון-מזרחי, ובשנת 1995מגדל משרדים בתכנון משה צור, הנישא לגובה 78.8 מטרים מעל חלקו הדרום-מערבי, המכונה "מגדל על" (Top Tower). מתחת לדיזנגוף סנטר פועל חניון גדול.
חברת דיזנגוף סנטר וחברת הניהול של דיזנגוף סנטר נמצאת כיום בבעלות משותפת של משפחת פילץ ויורשיו של איש העסקים שמואל פלאטו-שרון.
רקע
דיזנגוף סנטר קם על חורבות שכונת נורדיה – שכונת צריפים קטנה, בה התגוררו כמה מאות עולים, בעיקר מאירופה, בכ-200 צריפים. קודם לכן היו באזור כרמיענבים. בעקבות מלחמת העצמאות שטח השכונה עצמו היה בידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפך רחוב דיזנגוף למרכז חיי המסחר והבידור של תל אביב, למעט מפגש הרחוב עם רחוב המלך ג'ורג', בשל שכונת הצריפים והרמה הסוציו-אקונומית של המתגוררים בה.
דיזנגוף סנטר בשעת לילה, מבט מצפון
עיריית תל אביב יזמה בשנת 1955 תחרות לתכנון השטח. בתחרות זכו האדריכלים אבא אלחנני ואריה לוטן, ולצורך הקמת הפרויקט הוקמה חברת "מעונות נורדיה", שותפות של חברת אמריקה ישראל, יקותיאל פדרמן והקבלנים מנדלמן, סייד וכץ. על פי תוכניתם של אלחנני ולוטן היו אומרים להיבנות במתחם עשרה מבני מגורים למפוני הצריפים, ושני מבני מסחר. מתוך עשרת המבנים שתוכננו הוקמו ארבעה מבני מגורים לאורך רחוב טשרניחובסקי. עקב קשיים בפינוי דיירי הצריפים[1][2] הופסקו עבודות הפינוי והבינוי.
בשנת 1965 הוצגה תוכנית חדשה של אוסקר נימאייר בשיתוף אלחנני ולוטן עבור יקותיאל פדרמן וחברת מעונות נורדיה. תוכנית זו הציעה הקמת שלושה מגדלים למגורים ומשרדים ושטחי מסחר בהיקף של 132,000 מ"ר. היקפה העצום של התוכנית הביאה לדחיית על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובנייה שטענה שהוא גדול על תל אביב.
בספטמבר1968 רכשה חברת אדריכלות מקנדה את השטח מידי מעונות נורדיה. החברה הקנדית הציעה תוכנית אדריכלות בשיתוף עם אלחנני ולוטן שכללה שני מגדלים למלונות על גבי מרכז מסחרי גדול. התוכנית אושרה בוועדה המחוזית, אך החברה הקנדית נתקלה בקשיים כלכליים[3] ובקשה לחזור בה מהסכם הרכישה. בעקבות זאת, נמכרה חברת מעונות נורדיה לאריה פילץ. באותו זמן התאוששה החברה הקנדית ובקשה לחזור בה מהכוונה לבטל את החוזה,[4] אך הדבר היה מאוחר מדי.
היוזמה להקמת מרכז הקניות
דיזנגוף סנטר הוקם בעקבות החלטה משותפת של יזמי הפרויקט, משפחת פילץ ושמואל פלאטו-שרון, אשר רכשו את הקרקע בשנת 1970. היזמים אימצו קונספט של "עיר בתוך עיר" – מרכז מסחרי שיכלול, בנוסף לחנויות, גם רחובות ממוזגים, גנים תלויים ורחבות ציבוריות. ההשראה לפרויקט ולשמו היו מרכז רוקפלר ("רוקפלר סנטר") בניו יורק. פילץ אמר: ”רציתי שיהיה לזה ריח של משהו גדול, כמו רוקפלר סנטר”.[5] היזמים חזו בעיני רוחם מתחם שאדם יוכל להתגורר בו כל חייו ולמצוא את כל מבוקשו מבלי לצאת ממנו, בהתאם תכננו שהמתחם יכלול מגורים, משרדים, חנויות, חדרי כושר וכל צורך אחר.
"עידן חדש בדיזנגוף" היא אחת הסיסמאות בהן התהדרו. פרויקט נוסף שתוכנן באותה תקופה תחת אותו עיקרון הוא התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, שזכתה להצלחה פחותה ובנייתה נמשכה עד 1993. ליזמים אושרו אחוזי בנייה גדולים על מנת שיוכלו לממן את פינוי כל התושבים שגרו בשכונה.
היזמים פילץ ופלאטו שרון פנו לשלושה אדריכלים לקבלת הצעות לתכנון מרכז הקניות: רם כרמי, חיים קצף ועליזה טולדו. הפרויקט של עליזה טולדו נבחר על ידי פלאטו שרון ואליה צרפו כ'כינור ראשון' את האדריכל יצחק ישר בשל הותק שלו. בשנת 1972 אושרה תוכנית הבנייה העירונית, ובשנת 1973 החלה הבנייה. במסגרת הקפאת הבנייה לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקפאה הבנייה של דיזנגוף סנטר בספטמבר1974,[6] בעת שהפרויקט היה בשלב היסודות.[7] הבנייה הופשרה ביוני1975.[8]
התכנון וההקמה
תכנון המבנה המקורי היה על פי תוכנית של טולדו. בשנת 1974, בעקבות התעקשות ראש עיריית תל אביב יהושע רבינוביץ, הצטרף ישר לצוות המתכנן והוקמה השותפות ביניהם. את מגדל המגורים תכנן האדריכל מרדכי בן-חורין ואת מגדל המשרדים תכנן האדריכל משה צור.
טולדו רצתה לתת להולך במרכז הקניות הרגשה של טיול עירוני, ולכן המשיכה לתוך הקניון מוטיבים מהסביבה העירונית: קווים עגולים ושיפועים מתונים. טולדו לא תכננה במתחם אזור אוכל מרוכז, אלא פיזרה בו בתי קפה ומסעדות בין החנויות, על מנת לשמור על ההרגשה של הליכה לאורך רחוב. היא יצרה שתי כיכרות פנימיות משני צדי הרחוב, במטרה ליצור מעין "פיאצה" – כיכר עירונית בה יוכלו המטיילים "להזדנגף" – לראות ולהיראות. בהתאם נבנו מעברים סביב כיכר זו המאפשרים למבקרים בסנטר לראות מבקרים אחרים. גישה זו יצרה את המבנה הספירלי של המבנה, שגורם לרבים תחושת חוסר התמצאות.[9]
טולדו ניצלה את שינוי המפלס הטבעי של רחוב דיזנגוף, העולה 2 מטרים במקטע הרחוב שבו שוכן הקניון, ושמרה על שיפוע זה בתוך המבנה, והמשיכה אותו בקומות הגבוהות של המבנה. צורתו של המבנה נבעה משטח המגרש. הועלתה סברה לפיה צורת החלל המעגלית היא דמוית רחם, וכי הדבר קשור להריונה של טולדו עצמה בעת התכנון,[10] אולם טולדו מכחישה סברה זו:
"כשגיליתי את הפרש הגבהים של שני מטר לאורך רחוב דיזנגוף בקטע של דיזנגוף סנטר, הבנתי שבעיר עולים ויורדים תוך כדי הליכה בלי לשים לב. זה הוביל אותי לרעיון הרמפות: כשנכנסים מכיוון כיכר דיזנגוף יורדים שני מטר, נמצאים ברחבה שהיא מרתף ואפשר לעבור גם לצד השני של הבניין. לעומת זאת, אם נכנסים מרחוב המלך ג'ורג' ועולים שני מטרים נמצאים בגשר מעל רחוב דיזנגוף, וגם בו אפשר לעבור לצד השני של הבניין. כך נוצרת הספירלה שמתחילה במרתף ומסתיימת בגג. מתוך אותה מטרה להיות קטע עיר, בתי הקפה מפוזרים במעברים ומתקיים בהם המנהג התל אביבי של לראות ולהיראות."
תחילה, תוכננה על גג המבנה גינה, אך זו הוחלפה בסופו של דבר בחניון עילי.
בפרויקט נעשה תחילה שימוש במאגר מים תת-קרקעי להפעלת השירותים במתחם ולצרכים שאינם משמשים לשתייה, אך עקב תביעה של מקורות על שימוש במי תהום ללא אישור, גוף התפעול של הקניון מזרים את עודפי המים אל הים.[12]
הפרויקט היה אחד הפרויקטים ההנדסיים והנדל"ניים הגדולים בישראל עד אותה תקופה, והשתתפו בו אלפי פועלים ועשרות מהנדסים ומתכננים.
לקראת חנוכת הפרויקט התעורר ויכוח ציבורי עקב שמו הלועזי, שכן זה היה הפרויקט הראשון הגדול שנקרא בשם לועזי. כתוצאה מהביקורת הוחלף שם הפרויקט לשם עברי, "לב דיזנגוף", אולם הציבור המשיך לקרוא לו בשמו הלועזי, ואחרי תקופה קצרה חזרו רשמית לשם הקודם. השרידים לשם העברי הם בתי הקולנוע לב שממוקמים בקניון. טענת המבקרים שזהו תקדים שיגרור פרויקטים נוספים בעלי שמות לועזיים התבררה כמדויקת. בית קולנוע נוסף בקניון היה "קולנוע דיזנגוף", שהוקם ב-1986 ופעל עד סוף שנת 2011.
אירועים היסטוריים
דיזנגוף סנטר לאחר הפיגוע במקום, 1996
ב-17 בספטמבר1993 ביקר מייקל ג'קסון בקניון וכל האזור נסגר בשל הגעתו אל מתחם הקניון.
ב-4 במרץ1996 נרצחו 13 אנשים בפיגוע ההתאבדות שאירע מחוץ לדיזנגוף סנטר שבתל אביב, בצומת הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג'.
במאי 2001 שופץ הבניין הצפוני, לאחר שפרצה שרפה במקום כתוצאה מקצר חשמלי.[13] בעקבות הפתיחה המחודשת, וכן בשל פתיחתן של מספר חנויות עוגן חדשות – זכה הסנטר להצלחה ממנה הוא נהנה עד היום.
תיאור המתחם
המבנה מורכב משני מתחמים, האחד מצפון לרחוב דיזנגוף והשני מדרום לו. שני המבנים מקושרים בארבעה מעברים עיליים העוברים מעל רחוב דיזנגוף, ושני מעברים תחתיים העוברים מתחתיו. למתחם תשע כניסות מהרחובות המקיפים אותו, חמש כניסות מהחניון המצוי בגג המבנה, שתי כניסות מהמגדלים (להם כניסות נפרדות) וארבע כניסות מחניון המבנה.
שטחו הכולל של המתחם כ-102,000 מ"ר, ושטחו של מרכז הקניות 60,000 מ"ר. אורכם הכולל של המעברים בתוך המבנה עולה על 2.5 קילומטרים – מקטע הארוך מכל אורכו של רחוב המלך ג'ורג'. במרכז כ-1,200 מקומות חנייה.
מתחת למפלס הרחוב ישנם שלושה מפלסי חנייה ומתחתם מתחם נוסף שאמור לשמש כמקלט אטומי. מתחתיו נמצא מאגר מים גדול שלא נעשה בו שימוש.[12]
המערה החשמלית
מתחת לרחוב דיזנגוף ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם תיאטרון "צוותא 3". התוכנית לא יצאה לפועל והחלל נותר ריק. בסוף שנות התשעים ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21 פעל בו אולם בשם "המערה החשמלית" ששימש להופעות ולמסיבות. נכון לשנת 2007 החלל משמש חניון למשאיות ולאיסוף זבל. במקום מקננת אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי. משלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק מגיעה מדי שנה לסקור את מצבם.
המגדלים
מעל שני חלקי הקניון מתנוססים שני מגדלים - מגדל מגורים בשם "מגדל דיזנגוף" שהוקם ב-1986, בתכנון מרדכי בן-חורין, הנישא לגובה 116.6 מטרים ובו 21 קומות מעל חלקו הצפון-מזרחי, ובשנת 1995 מגדל משרדים בתכנון משה צור, הנישא לגובה 78.8 מטרים ובו 11 קומות מעל חלקו הדרום-מערבי.
ירידים בסנטר
שוק האוכל בימי שישי בדיזנגוף סנטר
יריד האוכל – יריד אוכל הגדול בישראל, מתקיים מדי חמישי ושישי מאז שנת 1998.[14] היריד מציע מגוון רחב של אוכל ביתי, בסגנונות בישול שונים, את המנות ניתן לקחת הביתה או לאכול במקום. היריד מאגד למעלה מ-45 מציגים המציעים אוכל ממגוון רחב של מטבחים מכל העולם. כמו כן קיים ביריד מגוון נוסף של סוגי מאכלים ובהם אוכל טבעוני, צמחוני, ומגוון של אוכל ללא גלוטן.
בוטיק המעצבים, מתקיים גם הוא בימים חמישי ושישי, ומאגד כ-50 מעצבים צעירים. מטרותיו לעודד יצירה ישראלית, יזמות צעירה תוך כדי יצירת במה אמיתית למעצבים חדשים ולחשוף אותם ואת בגדיהם לקהל הרחב. בבוטיק ניתן למצוא מעצבים ישראלים בתחילת דרכם שטרם החליטו לפתוח חנות ומנסים לראשונה למכור את בגדיהם.
יריד טיפולים אלטרנטיביים, פועל בימי חמישי ושישי גם הוא, ניתן להגיע לטיפול של מטפלים מקצועיים, אף ללא קביעת תור מראש. הטיפולים נערכים במקום ללא תיאום מראש ומתמקדים בשלושה סוגי טיפולים: שיאצו, רפלקסולוגיה ועיסוי.
פעילות חברתית וקיימות
דיזנגוף סנטר הוא המרכז המסחרי הראשון הפועל לקראת ניהול סביבתי. החברה לניהול של דיזנגוף סנטר החליטה לישר קו עם נהלים ותקנים סביבתיים ועם מגמות בתחום השיפוץ הירוק שטרם נכללו ברגולציה הסביבתית על מתחמי מסחר. במקביל, הוציאה החברה לפועל תוכנית התייעלות אנרגטית שהביאה לחסכון של 8% בצריכת האנרגיה. יעד המתחם הוא קיזוז פליטת הפחמן המגיע ב-2015 ל-15%, בעזרת נטיעת עצים. דיזנגוף סנטר החליט על דיווח וולונטרי למנגנון הדיווח והרישום של פליטות גזי החממה של משרד להגנת הסביבה, דבר המהווה פריצת דרך למתחם קמעונאי. הוצב קומפוסטר המפיק כל יום מאות ק"ג של זבל אורגני.[15]
דיזנגוף סנטר החליט על יישום וולונטרי של חוק מחזור הפסולת האלקטרונית על ידי תחנת איסוף של עמותת "אקומיוניטי" – תאגיד חברתי למחזור ושימוש מחדש בפסולת אלקטרונית המעסיק ומכשיר בעלי מוגבלויות בשכר הוגן, וע"י הפרדת הפסולת לזרם של אריזות לפי סיווג.
מיזם משותף בין דיזנגוף סנטר לחברת ליבינגרין בשם "ירוק בעיר" – מתחם חקלאות עירונית, פועל במתחם שעל גג המבנה ובו סדנאות הדרכה לגידול ירקות בשיטה ההידרופונית, ללא ריסוס וללא אדמה. במתחם מערכות שונות ללימוד שיטת הגידול הייחודית. התוצרת נמכרת למסעדות שבדיזנגוף סנטר בכוונה לפתח את תחום הגידול המקומי.[16]
בסוף מאי 2015, במסגרת יום מגוון הביולוגי הבינ"ל, הושק המרכז לדבוראות ביו-דינאמית בתל אביב. במסגרתו הוקמה חוות כוורות במתחם ונערכים ימי עיון, סדנאות וקורסים בנושא.
העסקה ישירה – עובדי הניקיון והאבטחה הועסקו בעבר כעובדי קבלן במקום, אך כיום הם מועסקים ישירות על ידי החברה לניהול של דיזנגוף סנטר. המרכז המסחרי חבר בקואליציה הארצית להעסקה ישירה.
במתחם נערכו אירועים חברתיים שונים, ביניהם: מרוץ Meatless Monday, פסטיבל מכירת בגדים יד שנייה המקדם את תפיסת השימוש החוזר בעולם האופנה ואירוע התרמת שיער לחולי סרטן.
ההופעה של משינה בדיזנגוף סנטר בשנת 2016בשנת 1993, בעת ביקורו של מייקל ג'קסון בארץ, לרגל הופעה שערך, ביקש לבקר בסנטר. על מנת שלא יופרע על ידי המוני מעריציו נפתח מרכז הקניות במיוחד עבורו בשעות הלילה. בנוסף, ביקרו במרכז הקניות גם האמנים הבינלאומיים מדונה ורוד סטיוארט.
תל אביב-יפו
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של דיזנגוף סנטר
נעמה ריבה, מה הפך את דיזנגוף סנטר, החוגג 40 להקמתו, לסיפור הצלחה, באתר TheMarker, 18 במאי 2017
מרכז הקניות דיזנגוף סנטר מיועד להיבנות על חורבות שכונת נורדיה בתל אביב. יומני גבע, 1971, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
