Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוצאות משפט הן סכום כסף שנקבע על ידי בית משפט או טריבונל אחר, ומוטל, בדרך כלל, על הצד שהפסיד בתובענה לשלמו לצד שזכה בה, ככיסוי חלקי או מלא של הוצאותיו בניהול המשפט.
החוקים במדינות שונות נבדלים לגבי פסיקת הוצאות משפט, והיקפן. ישנן מדינות, כמו ישראל, אנגליה, איטליה, שוודיה, קנדה ואוסטרליה, בהן נפסקות הוצאות משפט לטובת הצד שזכה במשפט כדבר שבשגרה. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית נפסקות הוצאות לטובת הצד הזוכה רק במקרים מיוחדים. גם במשפט העברי כל צד נושא בהוצאותיו ואין הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות משפט לזוכה.[1] ישנן מדינות, כמו שווייץ וגרמניה, בהן הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות לאוצר המדינה למימון מערכת המשפט.[2]
קיימות גישות שונות לגבי גובה ההוצאות שראוי לפסוק, האם הן צריכות להיות ריאליות ולשקף את ההוצאות בפועל של הצד שזכה בהליך או שהן צריכות להיות חלקיות. לכל גישה יש חסרונות ויתרונות.[3]
הכלל הבסיסי בארצות הברית הוא שכל צד משלם את הוצאותיו ובית המשפט איננו מחייב את הצד המפסיד לשלם הוצאות לצד הזוכה. עם זאת, ישנם חריגים לכלל זה. אלו כוללים[4]:
בישראל נהוג באופן שגרתי להטיל הוצאות משפט על הצד שהפסיד. כללי קביעת הוצאות במשפטים אזרחיים ובעתירות לבג"ץ מוסדרים בסעיפים 511–519 של תקנות סדר הדין האזרחי. בקביעת גובה ההוצאות שוקל בית המשפט:
על פי סעיף 512 לתקנות, לא יפחת סכום ההוצאות מהתעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין. אולם לא תמיד בית המשפט נוהג כך ופעמים רבות נפסק סכום הוצאות נמוך יותר. עתירה לבג"ץ שדרשה קביעת תקנות לפסיקת הוצאות מינימליות נדחתה, כדי לאפשר לבתי המשפט גמישות בפסיקת הוצאות.[5]
ככלל, ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות אלא במקרים חריגים.
כאשר אחד הצדדים מתנהל באופן בלתי ראוי, רשאי בית המשפט לקחת עובדה זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות.
אם הצד שנהג באופן בלתי ראוי הוא הצד הזוכה, רשאי בית המשפט לפסוק לו הוצאות נמוכות מהרגיל. הציג את הדברים השופט חנן מלצר: "בעל דין שזכה בדינו, אך זאת לאחר שניהל את ההליכים בדרך בלתי ראויה, גרם להתמשכות ההליך, או השתלח בבעלי הדין האחרים לא יזכה במלוא הוצאותיו, אם בכלל."[6] היו אף מקרים בהם הוטלו הוצאות על הצד הזוכה. כך למשל, בתביעת רשלנות רפואית שהחלה לאחר שלא נמצאו מסמכים רפואיים חשובים בתיק הרפואי, פסק בית המשפט המחוזי 50,000 ש"ח הוצאות משפט על בית החולים, אף על פי שבסופו של יום התברר שלא הייתה רשלנות של בית החולים והתביעה נדחתה.[7]
אם הצד שנהג באופן בלתי ראוי הוא הצד המפסיד, ייטה בית המשפט לפסוק הוצאות על הצד הגבוה. אמר על כך השופט אשר גרוניס: "בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום."[8] אולם, הוצאות לצד שכנגד אינן יכולות להיות עונשיות, אלא לכל היותר שומת הוצאות ריאליות על הצד הגבוה.[9]
ישנם מקרים בהם בית המשפט מטיל הוצאות משפט המשולמות לא לצד שכנגד אלא לידי אוצר המדינה, למשל כאשר נקבע שנעשה שימוש לרעה בהליכי משפט.[10] כך למשל, הוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה על פונים שהגישו כתבי טענות שנתפסו כארוכים באופן מוגזם.[11][12] נימוקים אחרים שנתנו להשתת הוצאות לטובת אוצר המדינה כוללים:
שימוש לרעה בהליכי משפט הוביל לפסק דין של בית המשפט העליון שבו חויבו המערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט בגובה חריג של 100,000 ש"ח.[15]
ישנם מקרים בהם השופטים נמנעים מלהטיל הוצאות משפט. בהם:
בתי המשפט נהוגים כדבר שבשגרה להמליץ לתובעים שסיכויי התביעה שלהם קלושים, למשוך את תביעתם, תוך הבטחה שאם יעשו זאת לא יפסקו להם הוצאות.[28] ישנם גם מקרים בהם שופט מודיע לתובע שאם ימשוך את תביעתו יזכה ל"הנחה" בהוצאות.[29]
האגודה לזכויות האזרח עתרה נגד רשות שדות התעופה, השב"כ ומשרד התחבורה בטענה כי הבדיקות שעוברים אזרחי המדינה הערבים בנמלי התעופה בישראל מחמירות יותר, בדרך כלל, מאלה שעוברים אזרחי המדינה היהודים. העתירה לא התקבלה ונמחקה. למרות זאת קבע הנשיא (בדימ') גרוניס: " נוכח תרומתה של העתירה לקידום השינויים בתחום הבידוק הביטחוני בנמלי התעופה בישראל, יישאו המשיבים בהוצאות לטובת העותרת בסכום של 30,000 ש"ח.[30]
בשנים האחרונות הוחל בפסיקת הוצאות על תובעים בתובענות ייצוגיות שתביעתם נדחתה.[31] בית המשפט העליון מיתן מגמה זו כאשר כתב השופט ג'ובראן: "ככל שלא מדובר בתובענת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, אני סבור כי יש מקום להימנע מהטלת הוצאות אשר עלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להגן על אינטרסים ציבוריים".[32]
באופן כללי, אין נפסקות הוצאות על הצד המפסיד במשפט פלילי. נאשם שהורשע אינו נדרש לשלם לקופת המדינה את הוצאות המדינה במהלך משפטו, ונאשם שזוכה אינו זכאי באופן רגיל לכיסוי הוצאות משפטו. אולם סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע:
בפסק דין של השופט אהרן ברק נקבע שהבחינה האם לא היה מקום להאשמה נעשה על פי המבחן ה"אם חומר החקירה שהיה בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום היה מעלה אצל תובע סביר ציפייה כי יש בו ראיות לכאורה לבסס ההרשעה"?[33]
במקרים בהם הוטלו הוצאות משפט בהליך פלילי, התערב השופט יוסף אלרון מבית המשפט העליון וקבע כי אין להטיל הוצאות משפט על נאשם בהליך הפלילי אלא במקרים חריגים שבהם נפל פגם בהתנהלותו הדיונית; וכי "אין מקום להטיל הוצאות על נאשם רק בשל כך כי בית המשפט הדן בעניינו לא מצא ממש בטענותיו".[34] זאת, בין היתר "לנוכח האינטרס הציבורי שבמיצוי זכותו של הנאשם להליך הוגן, בחשיבות הרבה הגלומה בהימנעות מהרשעת חפים, ובצורך לאפשר לנאשמים להעלות את טענותיהם בלא מורא שמא עצם עמידתם הלגיטימית על זכותם להליך הוגן תגרור צעדים עונשיים כלפיהם".[35]
בעתירות אסיר, בהיותן נובעות מההליך הפלילי בהן נדון האסיר למאסר, נמנע בית המשפט על פי רוב מהטלת הוצאות משפט.[36]
בבית הדין לעבודה נהוג שלא לפסוק הוצאות משפט, מתוך נקודת מבט שהעובד הוא הצד החלש.[37] עם זאת, בתביעות שנראות מופרכות מלכתחילה נפסקות הוצאות גם בבית דין זה.
גם בבית הדין הרבני נהוג שלא לפסוק הוצאת משפט,[38] יחד עם זאת. פסיקות חדשות יותר של בתי הדין הרבניים מעידות שבמקרה שבעל דין מתנהג באופן בלתי ראוי ומשקר לבית הדין או מנסה לרמותו, בית הדין הרבני לא מהסס ופוסק הוצאות משפט גבוהות.[39]
בעת הגשת ערעור, נדרש המערער, באופן כללי, להפקיד ערבון שעיקר מטרתו להבטיח את תשלום הוצאות המשפט במקרה של דחיית הערעור. במקרים בהם לא נהוג לפסוק הוצאות, כמו במשפט פלילי, לא נהוג לחייב את המערער בהפקדת ערבון.[40]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.