Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החברות הקבועות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות (הידועות גם חמש הקבועות, חמש הגדולות או מדינות ה-P5) הוא שמן של חמש המדינות להן מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם: סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וארצות הברית. [1] [2] אשר ניתן להן ע״י אמנת האו"ם משנת 1945.
חברות הקבע היו כולן בעלות ברית במלחמת העולם השנייה (והמנצחות במלחמה ההיא), והן חמש המדינות הראשונות בעלות נשק גרעיני ובעלות הארסנל הגרעיני הגדול ביותר.[3] לכולן יש סמכות וטו המאפשרת לכל אחת מהן למנוע אימוץ של כל טיוטת החלטת מועצה "מהותית", ללא קשר לרמת התמיכה הבינלאומית שלה. [4]
10 החברות הנוספות במועצת הביטחון של האו"ם נבחרות על ידי העצרת הכללית, מה שמביא את סך כל המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם ל-15.
בהתבסס על הקונצנזוס של מבנה מועצת הביטחון שעליו הוסכם בוועידת דמברטון אוקס ב-1944 [5] ולאחר מכן בהקמת האו"ם ב-1945, חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון היו הרפובליקה הצרפתית, הרפובליקה של סין, ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית. מאז חלו שני שינויים במושבים כאשר מושבי המדינות ״עברו בירושה״ לישות המדינית אשר החליפה את קודמתה, אם כי אלה לא באו לידי ביטוי בסעיף 23 של אמנת האו"ם, מכיוון שהוא לא תוקן בהתאם:
בנוסף, בין ייסוד האומות המאוחדות ועד סוף המאה ה-20, רבים מהשטחים שמעבר לים של בריטניה וצרפת קיבלו עצמאות עם התפרקות האימפריה הבריטית והאימפריה הקולוניאלית הצרפתית. צרפת שמרה על מושבה מכיוון שלא חל שינוי במעמדה הבינלאומי או בהכרה בה. (במהלך תקופה זו, צרפת גם הפכה את ממשלתה הזמנית לרפובליקה הרביעית הצרפתית ב-1946 ולרפובליקה החמישית הצרפתית ב-1958, שתיהן בהנהגתו של שארל דה גול).
חמשת החברות הקבועות במועצת הביטחון היו המעצמות המנצחות במלחמת העולם השנייה ומאז שמרו על כוחן כצבאות החזקים בעולם. מדי שנה הן נמצאות בראש רשימת המדינות עם ההוצאות הצבאיות הגבוהות ביותר יחד עם הודו וגרמניה; בשנת 2011, הן הוציאו יותר מטריליון דולר ביחד על הגנה, מהווים למעלה מ-60% מההוצאות הצבאיות העולמיות (ארצות הברית לבדה אחראית ליותר מ-40%). מדינות אלה נמנות באופן מסורתי גם בין 10 יצואניות הנשק הגדולות בעולם והן המדינות היחידות המוכרות רשמית כ"מדינות המחזיקות בנשק גרעיני" במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), אם כי ישנן מדינות נוספות הידועות או משוער כי יש ברשותן נשק גרעיני.
זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם היא הסמכות של חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וארצות הברית) להטיל וטו על כל החלטה "מהותית". עם זאת, הימנעות או היעדרות של חבר קבע אינם מונעים את קבלת הצעת החלטה. סמכות וטו זו אינה חלה על הצבעות "פרוצדורליות". חבר קבוע יכול גם לחסום את בחירתו של מזכ"ל האו"ם.
לאורך השנים הוצעו מספר הצעות להרחבת החברים הקבועים במועצה ע״י הוספה של מדינות חדשות כחברות קבע. המועמדים המוזכרים בדרך כלל הם ברזיל, גרמניה, הודו ויפן. מדינות אלו מרכיבות את הקבוצה של ארבע מדינות הידועות בשם מדינות ה-G4, התומכות הדדית בהצעות של זו למושבים קבועים. [14]
לרפורמה מסוג זה מתנגדת באופן מסורתי קבוצת המדינות הקרויה Uniting for Consensus, המורכבת בעיקר ממדינות שהן יריבות אזוריות או כלכליות של מדינות ה-G4. הקבוצה מורכבת מאיטליה וספרד (מול גרמניה), קולומביה, מקסיקו וארגנטינה (מול ברזיל), פקיסטן (מול הודו), וקוריאה הדרומית (מול יפן), בנוסף לקנדה, מלטה וטורקיה. מאז 1992, איטליה וחברות מועצה נוספות הציעו במקום זאת להתאים את החברות במועצה ע״י הוספה של מושבים קבועים למחצה או הרחבה של מספר המושבים הזמניים. [15]
רוב המדינות המועמדות לחברות קבועה נבחרות באופן קבוע למועצת הביטחון על ידי קבוצות הבחירה שלהן. יפן נבחרה ל-11 קדנציות של שנתיים, ברזיל לעשר קדנציות, וגרמניה לשלוש קדנציות. הודו נבחרה למועצה שמונה פעמים בסך הכל, כאשר הבחירה האחרונה הייתה ב-2020.
בשנת 2013, חברות ה-P5 וה-G4 במועצת הביטחון של האו"ם היוו שמונה מעשרת המדינות בעלות תקציבי הביטחון הגדולים בעולם, על פי המכון הבין-לאומי לחקר השלום בסטוקהולם (SIPRI).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.