Loading AI tools
משורר וסופר ישראלי (1912–1988) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זרבבל גלעד (31 בדצמבר 1912 – 12 באוגוסט 1988) היה משורר עברי, כונס ועורך ספרותי.
זרבבל גלעד, במרכז, בתקופת שהייתו בתל אביב במסגרת פעילותו בנוער העובד. משמאלו עורך "במעלה" - עיתון הנוער העובד, משה בן אלול, ומימינו דוד כהן - ה"אבא" של הנוער העובד | |
לידה |
9 בדצמבר 1912 בסרביה |
---|---|
פטירה |
12 באוגוסט 1988 (בגיל 75) עין חרוד |
מדינה | ישראל |
לאום | יהודי |
מקום קבורה | עין חרוד |
עיסוק | חינוך, משורר, עורך, כונס ומוציא לאור |
שפות היצירה | עברית |
סוגה | שירה, ספרות, עריכה |
יצירות בולטות | המנון הפלמ"ח |
פרסים והוקרה |
פרס ביאליק פרס קוגל פרס היצירה לסופרים עבריים פרס פיכמן |
זרבבל גלעד נולד בבסרביה, ובמלחמת העולם הראשונה נמלט עם משפחתו לעיר אודסה שלחוף הים השחור. לאחר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ב-1917 יצא עם בני משפחתו לארץ ישראל, והם הצטרפו ב-1924 לקיבוץ עין חרוד, שם חי עד מותו ב-1988.
זרבבל היה פעיל בהבאת בני ההתיישבות העובדת בעמק יזרעאל לפעולה במסגרת הנוער העובד, ואף עבר להתגורר תקופת מה בביתו של דוד כהן בתל אביב כדי לפעול במסגרת התנועה. רבים משיריו פורסמו בעיתון התנועה "במעלה". שימש כ"מזכיר המרכז" של הנוער העובד בשנים 1933 עד 1935.
בנובמבר 1937 נשלח כשליח היישוב לפולין, לסייע בפעולת "החלוץ". במסגרת השליחות נפגש גלעד עם המשורר יצחק קצנלסון,[1] והתיידד מאד עם יאנוש קורצ'ק, אותו הכיר כבר מביקוריו של קורצ'אק בעין-חרוד. גלעד מתאר הרבה פגישות, ושיחות מרתקות ביניהם.[1]הוא חזר לארץ ב-23 במאי 1939.
זרבבל גלעד היה מראשוני הפלמ"ח ומשורריו. את ההשראה לחשיבות הביטחון ספג בילדותו מברל כצנלסון ומחיים שטורמן. עם ברל שוחחו ילדי עין חרוד על גבורתם של היהודים בימי פרעות חלמניצקי, שהיו קופצים אל האש ובפיהם שירת "שמע ישראל".[1] את חיים שטורמן העריץ: "מגע ידו הגדולה, החמה, הייתה מאצילה אומץ ואמון בעצמך: הנה כי כן, חיים שבע רצון מעשייתך, סימן שבאמת טובה מלאכתך."[1]
את ההשראה כמשורר קיבל קודם כל מיעקב פיכמן. כך מעיד גלעד: "משורר ילדותנו היה יעקב פיכמן." במשך השנים נוצרו קשרים הדוקים בין המשורר הוותיק והצעיר.[1] כתב את המילים של המנון הפלמ"ח. הצטרף לפלמ"ח ב-1941 והיה חבר בו ברציפות כ-8 שנים, עד לפירוקו. שירת בתחילה כקצין הסברה של פלוגה א ולאחר מכן נתמנה כקצין מטה הפלמ"ח האחראי לכל הפרסומים של הפלמ"ח, לרבות העלון שלו. היה כפוף ליצחק שדה ולאחר מכן לסגנו, יגאל אלון. לאחר פירוק הפלמ"ח כינס וערך את ספר הפלמ"ח על שני כרכיו, הספר יצא לאור ב-1953.
היה עורך ביטאון הקיבוץ המאוחד "מבפנים" ושימש כעורך בכיר בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
לאחר מלחמת ששת הימים חתם עם אנשי רוח רבים על תמיכה בתנועה למען ארץ ישראל השלמה אך לאחר זמן מה, עם שינויים פוליטיים, הסתייג מתנועה זו וממטרותיה ותמך בתוכנית אלון.
ב-1965 נפטרה אשתו הראשונה, שושנה, וב-1968 נישא לחוקרת הספרות, כלת פרס ישראל, פרופ' דורותיאה קרוק, שתרגמה חלק משיריו לאנגלית. ואף פרסמה אותם בספר: Pomegranate Tree in Jerusalem.
זרובבל גלעד נפטר ב-12 באוגוסט 1988 ונקבר בבית הקברות של קיבוצו, עין חרוד מאוחד.[2]
בשלושים לפטירתו הוצאה לזכרו חוברת זיכרון: "הכל בא מהאדמה". בחוברת פורסמו שירים מן העיזבון ודברים לזכרו מפי בני משפחה, חברים מהקיבוץ ומהפלמ"ח, משוררים סופרים.
ב-1990, לאחר מותו, יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "מעיין גדעון" (הספר יצא באנגלית בשנת 1985 בשם: GIDEON'S SPRINGS ותורגם אחר-כך לעברית).
מכאן ואילך כל הספרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.