Loading AI tools
רב פולני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג הנודע בכינויו השרידי אש (תרמ"ד-ה, 1884 – ד' בשבט ה'תשכ"ו, 24 בינואר 1966) היה רב, פוסק והוגה. עמד בראש בית המדרש לרבנים בברלין, התמחה בהלכה, תלמוד, מחשבה ומוסר. כתביו ששרדו אחר השואה פורסמו בשם שרידי אש (שו"ת וחידושים).
לידה |
1884 צ'חנוביץ, רפובליקת פולין |
---|---|
פטירה |
24 בינואר 1966 (בגיל 82 בערך) ד' בשבט ה'תשכ"ו מונטרה, שווייץ |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מדינה | האימפריה הרוסית, גרמניה הנאצית, אזור הכיבוש האמריקני, רפובליקת ויימאר, הקיסרות הגרמנית, שווייץ |
השכלה | |
תקופת הפעילות | ? – 24 בינואר 1966 |
מעסיק | בית המדרש לרבנים בברלין |
תפקידים נוספים | ראש ישיבה |
תלמידיו | אליעזר ברקוביץ, חיים משה שפירא, יוסף בורג |
חיבוריו | שו"ת שרידי אש |
מנחה לדוקטורט | פאול קאלה |
נולד בצ'כנובצ'ה, שם למד עם רבה של העיירה - הרב אליהו ברוך קמאי, שלימים כיהן כראש ישיבת מיר ורב העיירה. בבחרותו למד בישיבת מיר, ובישיבת סלובודקה, שם התקרב לרבי נתן צבי פינקל - הסבא מסלובודקה, לרבי נפתלי אמסטרדם ולאחרים מאנשי תנועת המוסר. מאוחר יותר כתב מאמרים על התנועה ואישיה (בספרו "לפרקים").
בשנת 1906 (תרס"ו) החל לכהן כרב בעיירה פילווישקי שבליטא, במהלך שהותו בעיירה, בשנת תרס״ו, רבו, הסבא מסלבודקא הציע לו[1] להינשא לאסתר שהייתה בת 16, בתו של רבה הקודם של העיירה הרב יעקב מאיר לוין, הזוג נישאו ולאחר תקופה קצרה הם התגרשו.
בזמן מלחמת העולם הראשונה עזב את ליטא והתיישב בגרמניה לצורך טיפול רפואי. בתקופה זו השלים לימודים כלליים באוניברסיטאות ברלין וגיסן, ובשנת 1923 (תרפ"ג) קיבל תואר דוקטור בעקבות עבודתו על הפשיטתא, התרגום הסורי למקרא. החל משנת 1924 (תרפ"ד) עמד בראש בית המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין; והחזיק בתפקיד זה עד לסגירת המוסד בליל הבדולח (1938). הגרי"ד סולוביצ'יק פיתח יחס חם לרב וינברג בעת לימודיו בסמינר.
את תלאות מלחמת העולם השנייה עבר הרב וינברג בפולין, שאליה גורש בידי הנאצים בשל אזרחותו הרוסית. זמן מה שהה בגטו קובנה, ולאחר מכן הועבר לגטו ורשה, שם מונה על ידי רבני ורשה, למרות מצבו הבריאותי, לנשיא אגודת הרבנים הכללית, ולאחר מכן לנשיא אגודת רבני פולין. על פי עדותו היה מקורב לג'וינט וניהל את העניינים הכספיים של הגטו, שבו התרכזו רבנים מרחבי פולין וליטא. במסגרת פעילותו הוקם גם בית דין שבו היו חברים האדמו"ר מסוכצ'וב והרב מנחם זמבא[2]. בהמשך המלחמה הועבר בשל היותו נתין רוסי למחנה העבודה וירצבורג בגרמניה, שם שהה עד לסיום המלחמה.
לאחר המלחמה התגורר בעיר וייסנבורג, משם הועבר לבית החולים בנירנברג, שם שהה כתשעה חודשים. לאחר מכן עבר לעיר מונטרה שבשווייץ כדי להיות בסמיכות לתלמידו הרב שאול וינגורט[3]. מאוחר יותר לימד גם את בנו, הרב אברהם אבא ויינגורט. הרב וינברג חי ופעל שם תוך שהוא דוחה הצעות למשרות שונות. בשנת 1966 (תשכ"ו) נפטר בשווייץ והובא לקבורה בישראל[4].
רבנים ועסקנים המזוהים עם תנועת 'המזרחי' (ובראשם: השרים בורג ושפירא ונשיא המדינה מר שז"ר), שהיו מתלמידיו, ביקשו לטומנו בבית הקברות סנהדריה שבירושלים, אולם בציווי רבי יחזקאל סרנא ראש ישיבת חברון, שהיה ידיד קרוב של הרב וינברג, הסיטו בחורים מישיבתו את מהלך הלוויה והובילוהו לקבורה בהר המנוחות, לחלקה שהשתייכה לרב סרנא עצמו, בטענה כי על המנוח להיטמן בקרבה לגדולי תורה[5]. אנקדוטה זו משקפת את חייו ודמותו של הרב וינברג, שמיזג באישיותו מרוחה של יהדות ליטא ותנועת המוסר, עם הלך רוחה ודרכה של יהדות גרמניה ואנשי "תורה עם דרך ארץ"[6].
הרב ויינברג השתייך לאסכולת "תורה עם דרך ארץ" מבית מדרשו של הרש"ר הירש[7], ותמך בחקר התלמוד כמקובל בעולם האקדמי (שילוב של כלי מחקר ספרותיים ופילולוגיים בלימוד התלמוד). בספרו "מחקרים בתלמוד"[8] פרסם את חידושיו בדרך זו. מאמריו ופסיקותיו התאפיינו בחדשנות מחשבתית ותפיסתית. בהתייחסותו לשואה הביע תמיכה במורדי גטו ורשה, תוך ביקורת במקביל על "גיבורי העט" כלשונו, שביקרו את אלו שלא התקוממו נגד החיה הנאצית, מתוך אי הבנה של המציאות הנוראה שדיכאה כל רצון לחיים וחירות. כמו כן הדגיש את ה"גבורה היהודית" שבאה לידי ביטוי בלימוד תורה וקיום מצוות תחת עול הסבל הנורא. למדינת ישראל הביע יחס אוהד, וראה בה נחמה פורתא לאחר ההשמדה האיומה, וכלי למלחמה בהתבוללות בקרב הנוער היהודי. מאידך הסתייג מהכרזת יום העצמאות כחג דתי בגלל התנגדותם של חלק מ"גדולי התורה והדת שבדור"[9]. מאמרי דעה שלו פורסמו בעיתונים דער איזראעליט, המודיע, דאס יודישע ווארט, דאס יודישע טאגבלאט, וישורון[10].
פסיקותיו משקפות את מצב יהדות גרמניה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, בתוכה פעל. בתשובותיו עסק רבות בעניין הימום בהמה לפני השחיטה, פעולה שנדרשה בעקבות החוק שאסר שחיטה יהודית בגרמניה. בעניין זה ניהל הרב תכתובת ענפה עם גדולי רבני פולין ורוסיה בניסיון למצוא פתרון לאחת מהבעיות הקשות איתן התמודדה יהדות אירופה בזמנו, אך בסופו של דבר אסר פעולה זו. תוך שהוא מסתמך על פוסקים קודמים, התיר הרב וינברג את פעילותה של תנועת "ישורון" בצרפת[11], על אף שפעלה כתנועה מעורבת, בנימוק של "עת לעשות לה' הפרו תורתך", לצורך קירוב הנוער לתורה ולמצוות. הוא התיר לנשים וגברים לשיר זמירות שבת יחד, ותמך בקיום חגיגת בת מצווה לבנות, כהשוואה לבר מצווה הנחגגת לבנים, זאת על פי "שורת ההיגיון הישר, וחובת העיקרון הפדגוגי" ועל אף ההתנגדות שהועלתה מצד רבנים אחרים בטענה נגדית כי חגיגות אלו מחקות את מנהגי הנוצרים ויש בהם בעיות צניעות. בפסיקות נוספות התיר לבצע התעמלות וספורט בשבת והתיר עריכת ניסויים בבעלי חיים לצרכים רפואיים[12].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.