Loading AI tools
רב ופוסק באיזמיר ובירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יצחק הכהן רפפורט (תל"ט, 1679[1] – י"ז בתמוז תקט"ו, יולי 1755) היה רב ופוסק באיזמיר ובירושלים. בסוף ימיו כיהן במשרת הראשון לציון. מחבר הספר בתי כהונה.
לידה |
1679 ה'תל"ט ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1755 (בגיל 76 בערך) ה'תקט"ו ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים | ||||
תקופת הפעילות | ?–1755 | ||||
רבותיו | רבי חזקיה די סילוה, רבי אברהם יצחקי | ||||
תלמידיו | רבי יעקב שאול | ||||
חיבוריו | בתי כהונה | ||||
| |||||
יצחק הכהן נולד בירושלים לרבי יהודה, שעלה בצעירותו מלובלין שבפולין לירושלים. סבו מצד אמו, רבי דוד הכהן רפפורט (בעל ספר "דעת קדושים"), עלה אף הוא מלובלין ומונה לדיין בבית דינו של רבי משה גאלנטי בירושלים.
על אף מוצאו האשכנזי רבי יצחק הכהן גדל וחונך בבתי המדרש של חכמי הספרדים, והכיר את מנהגיהם. בצעירותו למד אצל רבי חזקיה די סילוה, בעל הספר "פרי חדש", בישיבת בית יעקב, ואותו ראה כרבו המובהק. בישיבה זו הוא למד עם רבי שלמה אלגאזי (השני) שנעשה לידידו הקרוב. בהקדמה לספרו "בתי כהונה" הוא מתאר תקופה זו:
"ורב חנא, הוא הראש הרב המופלא, זכר למקדש כהלל, גבורתיה מי ימלל, מורי ורבי בעל פרי חדש זלל"ה, ומושב יקרו בשמים ממעל, אל מול פני המנורה ונהורא עמיה שריא... כל ימי חייו של רבינו לא מנעתי עצמי מבית המדרש אפילו שעה אחת משעה שהכהנים נכנסין בעלי תריסין..."
לאחר פטירתו של הפרי חדש (בשנת תנ"ו - 1695) למד אצל רבי אברהם יצחקי (לימים הראשון לציון), ואצל רבי יהוסף קונקי.
בשנת תס"ט (1709), בשל מצבם הכלכלי הקשה של תושבי צפת נשלח כשד"ר מטעם חכמי העיר לקהילות ישראל בטורקיה וארצות הבלקן. בקושטא הוא התכתב בהלכה עם רבי אהרן אלפנדרי מרבני איזמיר. כן נפגש שם עם רבו, רבי אברהם יצחקי, שיצא אף הוא בשליחות עבור תושבי ירושלים, ויחד הם פרסמו כתב חרם נגד נחמיה חיון וספריו.
בשנת תע"ד (1714) עבר בעיר איזמיר (סמירנה) ובני המקום קיבלוהו לרב עליהם. באיזמיר הוא ייסד ישיבה, ושימש כפוסק ומורה הוראה במשך כשלושים וחמש שנה מתלמידיו נמנה רבי יעקב שאול. לצדו כיהן גם רבי אברהם אבן עזרא (מחבר ספר בתי כנסיות), ויחד הם שימשו כרבנים ראשיים בעיר. הוא התפרסם כדרשן מעולה בעל לשון מליצית, וסייע רבות לכל שלוחי ארץ ישראל בטורקיה.
לעת זקנותו (בשנת תק"ט) חזר הרב רפפורט לירושלים, ומונה לרבה הראשי ולראשון לציון אחר פטירתו של הקודם, רבי נסים חיים משה מזרחי. הרב רפפורט היה הרב היחיד ממוצא אשכנזי ששימש בתפקיד זה, השמור בדרך כלל לחכמי הספרדים. לצד תפקידו זה עמד בראשות ישיבת בית יעקב (פירירא).[2]
בירושלים שימש גם כאב בית הדין, ולצידו ישבו הדיינים רבי ישראל יעקב אלגאזי, רבי יונה נבון (רבו של החיד"א), רבי מיוחס בכר שמואל ורבי יצחק זרחיה אזולאי (אביו של החיד"א).
בימיו אבד פנקס התקנות של ירושלים בו פורטו התקנות וההסכמות של העיר, ורבי יצחק (יחד עם שאר חברי דינו) כתבן מחדש מזיכרונו.
רבי יצחק הכהן היה בעל הוראה מובהק ורבים נהגו על פי פסקיו. דבריו הם המקור לכך שבארץ ישראל המנהג הוא כדעת הגאונים בזמן בין השמשות שלא כדעת רבינו תם.[3] תשובה מפורסמת שלו עוסקת בעליית הכהנים לקברי צדיקים, ובסיום דבריו הוא מסיק שאף ש"לא הונח" לו מנהג זה, הוא רואה לרבים וגדולים שנוהגים כן "על כן נאלמתי דומיה, ואינהו בקיאי, וכן נגלה להם ולדורות הראשונים מסוד ה' ליראיו".[4] תשובה זו הייתה הראשונה שנדפסה שעסקה באופן נרחב בסוגיה זו, ודבריו מצוטטים בדברי פוסקים מאוחרים יותר שאף סמכו עליהם.
נפטר בי"ז תמוז תקט"ו,[5] והוספד בארץ ישראל ומחוצה לה.
הרב רפפורט העמיד תלמידים רבים שהיו לימים מגדולי הדור הבא. בין תלמידיו נמנים: הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) שמזכירו רבות בחיבוריו ומכנהו "מורינו הרב בתי כהונה", רבי ישראל יעקב אלגאזי, רבי חיים אבולעפיה (השלישי), רבי מסעוד חי רקח (בעל מעשה רקח על הרמב"ם)[6], הרב מרדכי רוביו והרב רפאל הלוי.
חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, והחיד"א מספר שבעת היותו "עומד ומשמש לפניו" ראה תיבה מלאה מכתביו. ספרו היחיד שנדפס הוא "בתי כהונה" בשני חלקים, הכולל את "מעשה בית דין" - שאלות ותשובות, "בית ועד" – ביאורים ללשונות הפוסקים, "בית אבות" – על הש"ס ו"בית מדרש" – דרושים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.