Loading AI tools
מחנך ומו"ל יהודי-פולני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַגנוּס (מָנוּס) (יעקב מאיר) קְרִינסקי[1]; 1863 – 18 באוקטובר 1916) היה פדגוג ומחנך, מו"ל ומדפיס, סופר ועורך עברי ויידי בפולין הרוסית. מייסד דפוס "האור" והוצאות הספרים העברית "האור" והיידית "ביכער פֿאַר אַלע" ('ספרים לכול') בוורשה, מחבר ספרי לימוד עבריים פופולריים, מייסד הגימנסיה היהודית הראשונה בוורשה.
לידה |
1863 תרכ"ג רוז'ינוי, פלך גרודנה, רוסיה (רוסיה הלבנה) |
---|---|
פטירה |
18 באוקטובר 1916 (בגיל 53 בערך) כ"א בתשרי (הושענא רבה) תרע"ז ורשה, פולין הכבושה |
שם לידה | יעקב מאיר קרינסקי |
מדינה | פולין, האימפריה הרוסית |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בוורשה |
יעקב מאיר קרינסקי (לימים הוסיף לשמו את השם "מגנוס")[2] נולד בעיירה רוז'ינוי, בפלך גרודנה שברוסיה (רוסיה הלבנה). אביו, בנימין יוסף, היה מצאצאי קדושי רוז'ינוי (שמתו על קידוש השם במאה ה-17). קרינסקי למד ב"חדרים" ובישיבה ברוז'ינוי עד גיל 11, אז עבר ללמוד בישיבת סלונים בהשגחת דודנו ר' יצחק דַנציג (לימים רב בבירה סנקט פטרבורג). בנעוריו נודע כעילוי.[3] מגיל 15 ועד גיל 19 למד בפינסק בהשגחת בן-אחותו ר' משהל'ה זַקהיים (לימים אב"ד קוֹבֶל). בתקופה זו החל לרכוש בכוחות עצמו השכלה כללית והתקרב להשכלה. בגיל 19 נסע ללמוד בעיר קייב, ושם התוודע לחוג הסופרים העבריים שבראשות יצחק יעקב וייסברג, שהיה קרוב משפחתו. הוא התפרנס כמורה לעברית והתכונן ללימודים באוניברסיטה, אבל מאחר שלא היה בעל זכות ישיבה בקייב נאלץ לעזוב אותה, ועבר לביאליסטוק שבפולין הרוסית, שם המשיך לעבוד בהוראה. בשנת 1891 עבר ללודז', ופתח בה ברח' וְסְחוֹדנאיה 76 בית ספר יהודי עממי פרטי בן ארבע שכבות לימוד בשם "לקח טוב", שבו נלמדו תנ"ך, עברית, רוסית וגרמנית (לשון ודקדוק), אריתמטיקה, היסטוריה וגאוגרפיה.[4] ב-1898 היה למורה ליהדות בבית הספר הממלכתי למסחר שנוסד בעיירה הסמוכה זגֶרז'. ב-1903 התיישב בעיר ורשה, שבה התגורר עד מותו ב-1916.
בשנת 1908 ייסד את בית הספר התיכון היהודי הראשון בוורשה. המוסד, ששכן תחילה בפסאז' סימוֹנס, רח' דְלוּגה (Długa; (פול')) 50, היה בית ספר תיכון למסחר לנערים בן 8 שכבות לימוד, כדוגמת הגימנסיה הפולנית. במשך מספר שנים היה זה בית הספר התיכון היחיד ברוסיה שהציע תוכנית לימודים רחבה שכללה לימודי עברית ויהדות.[5] שפת ההוראה בבית הספר הייתה רוסית, ולמן הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה (1915) – פולנית. בסוף אותו עשור פתח בית ספר מקביל לנערות.[6] בשנת הלימודים תרע"ב (1912) עברו בתי הספר לרחוב טלוֹמַצקָה (אנ'), ליד בית הכנסת הגדול (בית הספר לנערים במס' 11, ולנערות – במס' 9),[7] ובהמשך לרחוב מיוֹדוֹבה (אנ') 1.[8] בין מורי בית הספר: ד"ר משה צוזמר מאודסה (פדגוג ידוע) – מורה למדעי הטבע;[9] נתן מיליקובסקי – מנהל הלימודים העבריים; זלמן יהודה יפה; יעקב לרנר;[10] אריה ליב סמיאטיצקי; שכנא שטיין – מהמורים הראשיים ללימודים העבריים;[11] בנימין קרמר (מחנך וסופר שהשתתף בעיתונות העברית והיידית) – מורה לספרות;[12] ישראל אליהו הנדלזלץ (סופר, עורך ומתרגם); ופישל לחובר (חוקר הספרות העברית, מבקר ועורך), שבימי מלחמת העולם הראשונה עבד בבית הספר כמורה לספרות עברית.[13] מזכיר בית הספר היה נפתלי טורקוב, ידידו של קרינסקי (ואביו של זיגמונט טורקוב, שלמד בבית הספר).[14] בבית הספר פעלו תזמורת בניצוחו של ווֹרוֹבֶּייצ'יק ומקהלה בניצוחו של אברהם צבי דוידוביץ.[15] נערכו בהם נשפים, בעיקר נשף פורים ונשף חנוכה (שהתקיים בדצמבר, לפני חופשת החורף, והיה בגדר החגיגה השנתית של בית הספר), שבהם הוצעה תוכנית אמנותית עשירה שכללה קטעי זמרה, נגינה, דקלום והעלאת מחזות.[16][15] בחגיגות בית הספר השתתף לעיתים קרובות הסופר הנודע י"ל פרץ.[17] תלמידי בית הספר נסעו לסיורים (מעין טיול שנתי) בערים אחרות (שכללו בין היתר ביקורים בבתי החרושת והמסחר), בהן לודז', זגֶרז'[18] ואף הבירה פטרבורג.[19] לתלמידים שהגיעו מחוץ לוורשה הוצע פֶּנסיונָאט (אכסניה).[20] במהלך חופשת החורף אירח מבנה בית הספר תערוכות.[21] רמתם של התלמידים ובית הספר זכתה להערכה הן מצד גורמי הפיקוח הממלכתיים[22] והן מצד ראשי הקהילה.[23] במאי 1911 נכתב ביומון העברי "הזמן" כי
קרינסקי כיהן כמנהלם ונשיאם של בתי הספר עד מותו, ובשנה האחרונה לחייו הגדיל מאוד את היקפם.[5] בין היתר החליט ועד ההורים, על פי הצעתו של קרינסקי, לקיים מדי ליל שבת הרצאות פדגוגית להורי התלמידים על ידי קרינסקי והרצאות מדע פופולרי על ידי המורים, שההכנסות מהן יוקדשו לסיוע לתלמידים העניים.[25]
בדיווח ב"הזמן" (1911) נכתב כי "יש אמנם מעצור גדול, שאינו נותן את היכולת לרוב בני עמנו להשתמש במוסד חשוב זה, והוא: מחיר-הלִּמוד גבוה מאד ואין הכניסה אפשרית [אלא] רק לבני אמידים, ומעוות זה היה צריך לתקון; הרי סוף-סוף יתבסס בית-ספר זה כדבעי ומר קרינסקי צריך היה להתאמץ, שגם בני השדרות הנמוכות והבינונות יחדרו למוסדו".[24] כנגד זאת, בנקרולוג ביומון "הצפירה" סופר על קרינסקי כי "עם תלמידי בתי ספרו התנהג תמיד כאב רחמן, מוחל וסולח, לא הרחיק שום תלמיד מבית ספרו על שלא יכול לשלם שכר לִמוד, ולא עוד, אלא שלכתחִלה ספח אל בתי הספר שלו כמה תלמידים ותלמידות בלי שום קבלת שכר. בין התלמידים שלמדו בבית הספר שלו חִנם נמצאו לא אחת נערים שובבים, אשר המורים החליטו להוציאם מבית הספר, ואולם המנוח התעקש ודרש מאת המורים להשאירם".[5]
בית הספר ע"ש קרינסקי לנערים הוסיף לפעול עוד שנים רבות אחרי מותו, עד מלחמת העולם השנייה, כליצֶאוּם (אנ') ריאלי (עם מגמות מתמטיקה-פיזיקה ומדעי הטבע) ברח' מיודובה 5, בהנהלת בנו, ד"ר אינג' מיכאל קרינסקי.[26]
את דרכו הספרותית החל קרינסקי עם ספר לימוד העברית "ראשית דעת" (תרנ"ז-1896; גם: "ראשית דעת שפת עבר" – ספר "לִמוד הקריאה העברית על-פי השיטה הקולית"). הספר זכה להצלחה מסחררת והופיע בכ-150 מהדורות (שנים רבות לאחר מותו הופיעו מהדורות נוספות).
בסביבות שנת תרס"ה-1904 ייסד ברחוב דלוגה 26 (אחר-כך במס' 11, ולבסוף ברחוב מיודובה 1) בית דפוס עברי, הוצאת ספרים עברית בשם "האור". בהוצאה הופיעו שורה של ספרי לימוד עבריים בעריכתו, בהם "דת ישראל" (בשתי מהדורות – עברית-רוסית ועברית-יידיש), "הדיבור העברי" (בשלושה חלקים), "ראשית דעת המחודש", "שיחות טבעיות", "תורה לתינוקות" (התורה לילדים), "אור תורה" (הדת והמוסר על פי מקורות היהדות) "הסגנון העברי" (מקראה גדולה לספרות עברית בשני חלקים, בהשתתפות יעקב פיכמן) ו"בית הספר לתורת הכתיבה העברית" (ספר ללימוד קליגרפיה עברית), וכן שורה של ספרונים.
בהוצאה היידית שייסד לידה, "ביכער פֿאַר אַלע" ('ספרים לכול'), פרסם את ספרו "דער יידיש-לעהרער" ('המדריך ליידיש'), אחד מספרי הלימוד המודרניים הראשונים ליידיש. בנוסף ערך ופרסם בה את "ליטעראַטור-וויסענשאַפֿט" (ספר לימוד תורת הספרות הכללית והיידית; תרס"ח-תרס"ט) ו"טעאָרעטישע און פּראַקטישע אַריפֿמעטיק" (אריתמטיקה תאורטית ומעשית; 1909) שחיבר אברהם ברוך רוזנשטיין (ראָזענשטיין[27]).
ספרי הלימוד והמקראות בעברית וביידיש שחיבר וערך הופיעו בלוויית איורים ועל נייר משובח. הם נדפסו במהדורות רבות, נפוצו בעשרות ואף במאות-אלפי עותקים, וזכו לתפוצה רבת-שנים.[28] רבים מהם זכו לאישור משרד החינוך הרוסי, והם התקבלו כשיטות לימוד בקרב מחנכי מזרח אירופה, גם מחוץ לגבולות רוסיה.[29] בחיבור הספרים ועריכתם העסיק עוזרים, ובראשם יצחק אליעזר ליזרוביץ', שעשו חלק ניכר מהעבודה למענו.
ב"ביכער פֿאַר אַלע" הדפיס קרינסקי סדרות של ספרונים מאת סופרי יידיש כמו שלום עליכם, הוציא לאור מיצירות אברהם רייזן, דוד קאסל (קאַסעל), ד"ר אלכסנדר מוקדוני (קוֹפֶּל) (קאָפּעל), ג. צ'ורני (טשאָרני), פסח קפלן (קאַפּלאַן) ועוד.
ב-1907-8 הוציא את השבועון היידי המאויר הראשון בפולין ורוסיה: "ראָמאַנ-ציַיטונג" – שבועון מאויר לספרות, אמנות ומדע בעריכת אברהם לייב יעקבוביץ' (עקביא),[30] בשנת 1911-2 הוציא את השבועון העברי המאויר לבני הנעורים "השחר" ("קֹבץ ספרותי מצֻיַּר לבני הנעורים"), שערך עם משה בן-אליעזר, עם מוסף מנוקד לקוראים מתחילים בשם "בן-שחר".[31] כתב העת הופיע מל' בשבט תרע"א ועד י"ג בתשרי תרע"ב. ב-1910 היה ממייסדי היומון היידי "דער מאָמענט" ('הרגע').
פרסם ב"ראָמאַנ-ציַיטונג" וב"מאָמענט" שורת מאמרים בנושא חינוך (שהופיעו גם בצורת ספר), אורתוגרפיה יידית ועוד. ערך עם מ' אוֹסיפּוֹב (אָסיפּאָוו) את המאסף "דער הומאָריסט: יִידישע וויצען און אַנעקדאָטען" ('ההומוריסט: בדיחות ואנקדוטות יהודיות'; תרס"ח 1908).[32] בנוסף חיבר וערך מערכונים ומופעים לילדים, שהוצגו על ידי תלמידיו בנשפי בית הספר. מהם הופיע בדפוס המחזה לחנוכה "ערבונות" (1916).
היה חבר "אגודת חובבי שפת עבר" בוורשה, וחבר ועד אגודת הסופרים והעיתונאים היהודים בעיר.
מגנוס קרינסקי נפטר בוורשה בכ"א בתשרי תרע"ז (1916), ביום הושענא רבה, בתום מחלה קצרה וקשה,[3] בגיל 53. למחרת, ביום שמיני עצרת, בשעה שתיים אחר-הצהריים, נערכה תהלוכת לוויה המונית שבה צעדו בין היתר משלחות מבתי הספר היהודיים ותנועות הנוער בעיר, האגודות העבריות והיהודיות הציבוריות. רבבות אנשים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.[5][33] קרינסקי נקבר בבית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה בוורשה. המצבה שעל קברו פוסלה על ידי הפסל היהודי הוורשאי אברהם אוֹסטשֶגה.
בנקרולוג ב"הצפירה" נכתב כי קרינסקי "היה הראשון, אשר הוציא ספר למוד לקריאה עברית בדפוס יפה, על נייר משובח ועם ציורים... בכלל היה המנוח בעל רוח יפה, אהב את היופי וכל הספרים והעיתונים שהוציא השתדל שיהיו יפים גם בתכנם וגם בחיצוניותם וגם התאמץ בכל יכלתו להשכין את היופי בבתי הספר שלו".[5] המילונאי יעקב רמברג הספידו: "הכי קרא שמו מגנוס, וגדול היה באמת [פירוש השם בלטינית הוא 'גדול']: יהודי גדול, אדם גדול: רחוק מקטנות דמוחין, חולם גדול לראות את פרי מחשבתו בשכלולו ופדגוג גדול".[34]
קרינסקי הותיר אישה ובנים.[35]
בנו מיכאל (Michał) קרינסקי, כימאי בהכשרתו, ניהל אחריו את בית הספר שמיסודו במשך יותר מעשרים שנה.
בנו שמעון (Szymon) קרינסקי היה פעיל בתרבות העברית בעיר.
נכדו, מגנוס ג'ון (יאן) קרינסקי (Magnus J. Krynski; 1922–1989), בן בנו שמעון וסטֶפניה לבית בּוֹרַקְס, היה פרופסור ללימודים סלאביים וראש המחלקה לשפות סלאביות באוניברסיטת דיוק בדורהם שבקרוליינה הצפונית, מומחה לספרות הפולנית של המאה ה-20 ומתרגם מהשירה הפולנית, פעיל בפא"ן האמריקאי וחבר מועצת המנהלים של המכון הפולני של אמריקה לאמנויות ומדעים (אנ') במשך שנים רבות.[36]
פרסומיו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.