Loading AI tools
בלשן וחוקר ספרות חז"ל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם י' צבי קיסטר (נולד ב-23 במאי 1957) הוא פילולוג, חוקר ספרות בית שני וספרות חז"ל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה ללשון העברית.
לידה | 23 במאי 1957 (בן 67) |
---|---|
ענף מדעי | בלשנות |
מקום מגורים | ישראל |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים (1 בנובמבר 1981) |
הערות | חבר האקדמיה ללשון העברית |
תרומות עיקריות | |
הספרים החיצוניים וספרות קומראן, ספרות המדרש והתלמוד, והספרות הנוצרית הקדומה; לקסיקוגרפיה עברית וארמית; פרשנות המקרא הקדומה | |
מנחם קיסטר נולד בחיפה. אביו, מאיר יעקב קיסטר, היה פרופסור לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית, ואמו, זהבה פיר-קיסטר, הייתה מורה לערבית וללשון עברית בתיכון. בגיל שלוש עבר עם הוריו לירושלים, למד בתיכון ליד האוניברסיטה, ושם לימדו אותו דוד רוזנטל (לימים פרופסור בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית) ופרופ' יעקב זוסמן (מהחוג לתלמוד באוניברסיטה). לאחר שירותו הצבאי החל את לימודיו האקדמיים (1979/80) בחוג לתלמוד שבאוניברסיטה העברית בירושלים בשילוב לשונות שמיות וספרות בית שני, ובה השלים את לימודיו עד סיום התואר השלישי. למד בין השאר אצל פרופ' אפרים אלימלך אורבך, פרופ' דוד פלוסר, פרופ' חיים יונה גרינפלד ופרופ' מנחם שטרן, והושפע מהם. בין החוקרים שהטביעו את חותם אישיותם ותורתם על מחקרו אפשר למנות את פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל, פרופ' שלמה פינס, פרופ' שמואל א' ליונשטם ופרופ' זאב בן-חיים, ובשלב מאוחר יותר ד"ר סבסטיאן פ' ברוק (מאוניברסיטת אוקספורד). עבודת הדוקטור שלו בנושא 'אבות דר' נתן: עיוני נוסח, עריכה ופרשנות' נכתבה בהדרכתו של מורו המובהק פרופ' יעקב זוסמן והוגשה בסוף שנת 1993. מאז שנת 1976 ולכל אורך שנות לימודיו פרסם מחקרים בנושאים מגוונים, ובהם ספרות בית שני ומגילות קומראן, יהדות ומקורות הנצרות, מסורות חז"ל וגלגוליהן. בשנת 1994/5 שהה באוניברסיטת קיימברידג' במסגרת פוסט-דוקטורט, ועסק שם בספרות הכנסייתית הקדומה. עם שובו ארצה, בשנת 1995, התמנה לפרופסור חבר במכון למדעי היהדות, ובשנת 2002 התמנה לפרופסור מן המניין. קיסטר מלמד בחוגים לתלמוד ולמקרא ובתוכנית לספרות בית שני.
במהלך לימודיו קיבל, בין השאר, את הפרס על שם אברהם יהודה אורבך, פרס ורבורג, פרס וולפסון של האקדמיה הלאומית למדעים, וכן את הפרס לחקר התלמוד על שם אליעזר שמשון וברטל רוזנטל, ופרס ברונפמן (על הדוקטורט). כמו כן זכה במלגת רוטשילד לפוסט-דוקטורט, ועם השתלבותו באוניברסיטה העברית זכה במלגת יגאל אלון. בשנת תשס"ט זכה בפרס נשיא האוניברסיטה לחוקר מצטיין.
קיסטר התמנה לחבר יועץ באקדמיה ללשון העברית בשנת 1997, וחבר מלא בשנת 2003. מ-1998 הוא משמש חבר מערכת כתב העת Dead Sea Discoveries הרואה אור בהוצאת בריל בליידן.
ספר שירים פרי עטו, "הוויות", ראה אור בסדרת "ריתמוס" של הוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2006.
בת זוגו היא רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית, והוא אב לשתי בנות.
מחקריו של מנחם קיסטר הם בעלי אופי פילולוגי (במובן הרחב של המושג), והם כוללים בין השאר את התחומים האלה: הספרים החיצוניים וספרות קומראן, ספרות המדרש והתלמוד, והספרות הנוצרית הקדומה; לקסיקוגרפיה עברית וארמית; פרשנות המקרא הקדומה. העיסוק הפילולוגי-הטקסטואלי כורך בעיות לקסיקוגרפיות, בעיות של נוסח ושל מסירה ועריכה, גלגולי מסורות ואמונות ודעות. אחד היסודות הבולטים במחקרו הוא ההעמדה על זיקות בין ספרויות קדומות המרוחקות זו מזו והצבעה על המשכיות בין הספרויות, לעיתים באמצעות בחינה של מילים ומטבעות לשון. במחקריו חוזרת ועולה בעיית היחס בין מוקדם ומאוחר, כלומר יכולתם של טקסטים מאוחרים ללמד על טקסטים הקודמים להם בהרבה. כמו כן הוא עוסק במעתקים תרבותיים, אם בתוך התרבות היהודית ואם במעבר בין התרבות היהודית לבין תרבויות אחרות: התרבות ההלניסטית, הנצרות, הגנוסיס והאסלאם.
במחקריו על אבות דר' נתן בחן קיסטר את המסורת הטקסטואלית של שני החיבורים המקבילים – אבות דר' נתן נוסח א' ונוסח ב' – ואת התפתחותם והיחס ביניהם. בין השאר הראה את התפתחות החיבור והתפצלותו לשני חיבורים – החל במאה השלישית לספירת הנוצרים ועד לתקופה הבתר-תלמודית (כנראה לא יאוחר מן המאה השביעית לספירת הנוצרים), שבה התגבש נוסח החיבור.[1]
במאמרים אחרים ניסה קיסטר להראות את אופן התפצלותם של טקסטים קדומים לשני ענפי מסורה שונים מאוד בניסוחם זה מזה (רצנזיות), כגון הביאורים העבריים (סכוליה) למגילת תענית,[2] וכן נוסחאות מקבילות ושונות זו מזו של ברית דמשק שבשני כתבי-היד של חיבור זה שנשמרו בגניזת קהיר.[3]
אחד מתחומי מחקריו של קיסטר הוא מסורות אגדה וגלגוליהן. תופעה של מסורות הפושטות צורה ולובשות צורה רווחת ביותר באבות דר' נתן והיא בעלת חשיבות מכרעת בספרות חז"ל בכללה. סגנונן של מסורות כאלו השתנה, ולעיתים קרובות נשארו במסורת בסגנונה האחרון רק שרידים בודדים לשכבות קודמות. קיסטר הרבה לחקור תופעה זו. כבר מאמרו הראשון עסק בגלגול של מסורת מספרות בית שני ועד ימי הביניים.[4] מאמרים אחרים שלו מוקדשים לגלגולי מסורות, החלפה של מסורת במסורת, ניסוח חדש של מסורת ושינויים קלים שיוצרים שינויים מהותיים במסורת ולעיתים קרובות יוצרים גם מסורת שונה לבלי הכר.[5] קיסטר הקדיש מאמר ארוך לשירים ארמיים מסוף העת העתיקה ויחסם לספרות המדרש ולמסורות קדומות, מאז ימי בית שני ועד לאסלאם.[6] ברבים ממחקריו מראה קיסטר שמסורות המוכרות ממקורות מאוחרים בלבד התהוו כבר בתקופה מוקדמת ביותר, לעיתים זמן רב לפני חורבן בית שני.[7]
אחד ממוקדי המחקר של קיסטר הוא ספרות בית שני, ובמיוחד כתבי קומראן, הספרים החיצוניים וספר בן סירא. הוא פרסם מחקרים פרטניים על מגילות וקטעי מגילות מקומראן. מאמר ארוך הוקדש למגילת 'מקצת מעשי התורה' (איגרת הלכתית חשובה שקטעים ממנה שרדו בקומראן), שנידונה מהיבטים שונים (הלכה, השתייכות כתתית, לשונה ואופיה, והלוח הייחודי הכלול בה).[8] במאמרים אחרים נידונה האפשרות לשחזר פשרים (פירושים אסכטולוגיים של פסוקי נבואה) שלא הגיעו לידינו לפי רמיזות מקראיות במגילות קומראן ובספרים חיצוניים,[9] וכן נידונו היבטים הכרוכים במקרא ובפרשנותו בספרות בית שני, ובעיקר בקומראן.[10] מאמרים נוספים עוסקים ברעיונות תאולוגיים בספרות קומראן ויחסם לספרות בית שני, לספרות הנוצרית הקדומה ולספרות חז"ל.[11] מן התרומה לחקר הספרות החיצונית אפשר להזכיר את הצעתו לראות במקומות שונים בספר היובלים צירוף ועיבוד של מקורות שונים[12] (כיוון זה פותח והורחב בידי פרופ' מיכאל סיגל).[13] קיסטר כתב הרבה על ההיבטים השונים של ספר בן-סירא: נוסח, לקסיקוגרפיה, פרשנות, יחס למקרא ופירושו, אמונות ודעות. ספר זה הוא אחד האתגרים הפילולוגיים הקשים בגלל מצב הנוסח שלו (בעדי הנוסח העבריים ובתרגומים הקדומים ליוונית ולסורית). קיסטר העמיד את הטקסט של פסוקים רבים בספר, והעלה ערכים מילוניים חדשים רבים, פירושי מקרא ורעיונות דתיים המתועדים לעיתים במקורות אחרים ולעיתים מתועדים רק בספר זה.[14]
(1) האוונגליונים ומימרות ישו. קיסטר ממשיך ומפתח קו מחקרי הרואה במסורות על ישו שבאוונגליונים מסורות יהודיות שאפשר לפענחן מבחינה תרבותית ומבחינה לשונית מתוך השוואה לספרות היהודית, במקרים רבים לספרות חז"ל. מחקריו מצביעים על כך שההלכה היהודית ומדרשי הלכה המתועדים בספרות חז"ל עומדים ברקע כמה ממימרותיו של ישו. השוואת המימרות שבאוונגליונים אל החומר בספרות חז"ל מלמדת לדעתו על המעתק התרבותי המשמעותי בין המסורות על ישו לבין צורתן ותוכנן בהקשר הנוצרי, באוונגליונים. למשל, טיעונים מדרשיים לכך שפיקוח נפש דוחה שבת הורחבו מאוד במסורות שבפי ישו, ואולם הטיעון המדרשי-הלכתי לא הובן נכונה באוונגליונים.[15] עוד הוא מראה שהשוואות למטבעות לשון בספרות חז"ל מאפשרות להבין טוב יותר את המימרות היווניות או מילים שאולות (כגון 'הושענא' osanna, כקריאת קילוס לאדם).[16]
(2) איגרות פאולוס הגיעו לידינו בלשון שבה נכתבו, ביוונית. קיסטר מנסה להראות שפאולוס שואל מבנים תאולוגיים יהודיים, ולעיתים אפילו את לשונם של המקורות היהודיים, אבל בהקשרה של התאולוגיה הפאולינית האמירות היהודיות הופכות לאמירות כריסטולוגיות (כלומר שבמרכזן עומדת הגאולה באמצעות ישו, כריסטוס), ושבבסיסם של כמה טיעונים של פאולוס עומדת חשיבה דו-לשונית (יוונית ועברית).[17]
(3) בכמה מאמרים קיסטר מראה שגם בתקופות מאוחרות יותר ממשיכה הספרות הנוצרית קווים שהתהוו במסורת היהודית של ימי בית שני.[18] השוואת הטקסטים בברית החדשה לספרות חז"ל מאירה באור חדש טקסטים בברית החדשה ומבארת אותם ואת הקשרם המקורי (במסורת) והמשני (באוונגליונים), ומצד שני היא מאפשרת לתארך טקסטים ומסורות שנמסרו בספרות חז"ל לתאריך מוקדם בהרבה מתאריך עריכתם של החיבורים. המאמרים הכרוכים בספרות הנוצרית הקדומה זורים אף הם אור גם על הכתבים הנוצריים וגם על הטקסטים היהודיים המקבילים.
בשנת 2018 הוא פרסם תרגום לעברית של יצירות שנכתבו במאה ה-4 על ידי אפרהט.
נוסף על הדיונים הלקסיקליים בספר בן-סירא ובשירים הארמיים, קיסטר חידש חידושים לקסיקוגרפיים רבים בלשון המקרא, בספרות בית שני ובספרות התלמודית.[19] הדיון הלקסיקוגרפי כרוך בהעמדת הטקסט (וכן עריכתו והתפתחותו) מצד אחד ובהבהרת משמעותו הרחבה יותר מצד שני. גם כאן מקורות קדומים מתבארים לעיתים קרובות לאור מקורות אחרים, ומצד אחר הם עוזרים להקדים את הופעתן הראשונות של מילים במאות שנים.
קו בולט במחקריו של קיסטר הוא בחינת התפתחותן ושינוייהן של פורמולות ופראזות במהלך מאות שנים. אפשר לעקוב אחר חייהן של נוסחאות קללה מן המאה ה-7 לפני הספירה ועד לשלהי העת העתיקה (ובמידה מסוימת גם עד ימי הביניים).[20] מעקב אחר הנוסחה 'כדת משה ויהודאי' ונוסחאות מקבילות החל משטר נישואים אדומי ועד שטרות כתובה ארץ-ישראליים משלהי העת העתיקה ומימי הביניים מלמדת על ההקשר האידאולוגי שבו נוצרו הנוסחאות היהודיות, ועל שינויים בתפקודן ובהקשרן בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד.[21] גם מבירורים ממין זה עולה שפורמולה מאוחרת יסודה לעיתים בשכבות קדומות מאוד, והיא עשויה ללמד לא פחות מן הפורמולה המתועדת בזמן קדום יותר.
אחד הענפים הקשורים לנושא הקודם הוא מחקר ראשית תפילות הקבע היהודיות (לפי נוסחי מנהג בבל ומנהג ארץ-ישראל) לאור טקסטים נוצריים שמקורותיהם יהודיים מחד גיסא ולאור מגילות מדבר יהודה והספרים החיצוניים מאידך גיסא. קיסטר הצביע על טקסטים העשויים ללמד על מקורן של ברכות וסוגות תפילה עוד בימי הבית.[22] כמו כן העלה שנוסחאות המתועדות רק בימי הביניים או בעדויות נחותות נהגו בזמן קדום בהרבה, במאה הראשונה והשנייה לספירה. נראה אפוא שכבר אז היה מגוון גדול מאוד של נוסחי ברכה שהם העומדים ביסוד כמה נוסחים במנהגי התפילה המאוחרים.[23] בדיקת הפורמולות הליטורגיות מעלה ששינויים קטנים יחסית משקפים שינויים והדגשים תוכניים ואידאולוגיים.[24]
ספרים מדעיים:
עריכה:
ספר שירה
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.