מערכת הפארקים רדווד
מכלול של כמה פארקים מדינתיים ופארק לאומי בקליפורניה, ארה''ב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד (באנגלית: Redwood National and State Parks) הם מכלול של כמה פארקים מדינתיים ופארק לאומי השוכנים בקצה הצפון-מערבי של אזור החוף בקליפורניה שבארצות הברית. המכלול כולל את הפארק הלאומי רדווד (הוקם ב-1968) והפארקים המדינתיים חוף דל נורטה, ג'דדיה סמית ופרריה קריק (שהוקמו בשנות ה-20 של המאה ה-20) ומשתרע על שטח של 562 קילומטרים רבועים[2] של יערות ראשוניים מטיפוס יער גשם ממוזג. הפארק נמצא כולו במחוזות דל נורטה והמבולדט, ארבעת הפארקים ביחד מגינים על 45% מכל היערות הראשונים של סקוויה נאה (רדווד) ששרדו, על שטח כולל של כ-158 קמ"ר. עצים אלה הם הגבוהים ביותר בכדור הארץ. בנוסף ליערות סקוויה נאה, הפארק הוא גם אזור שימור של בעלי חיים וצמחייה, ערבות דשא, משאבים תרבותיים, נהרות ונחלים, ו-60 ק"מ של חוף קדמוני.
 | |||||
| ערפל ביער בפארק הלאומי רדווד | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| על שם |
סקוויה נאה  | ||||
| תאריך הקמה | 2 באוקטובר 1968 | ||||
| מבקרים בשנה | 482,536[1] (נכון ל־2018) | ||||
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 562.5[2] קמ"ר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה | קליפורניה, ארצות הברית | ||||
| מיקום |
מחוז דל נורטה, מחוז המבולדט | ||||
| קואורדינטות | 41°10′00″N 123°59′00″W | ||||
| Redwood National Park | |||||
  | |||||
בחוף קליפורניה גדל באמצע המאה ה-19 יער ראשוני שהשתרע על פני שטח של יותר מ-8,100 קילומטרים רבועים. החלק הצפוני של אזור זה, שבתחילה היה מיושב על ידי ילידים, משך אליו חוטבי עצים רבים, ואחרים שהפכו לכורי זהב שנמשכו לאזור כשפרצה בו בהלה לזהב משנית. לאחר שכשלו בכריית הזהב פנו הכורים לכריתת עצי הענק[3] לצורך אספקת משאבים להתפתחות המואצת בסן פרנסיסקו ובמקומות אחרים בחוף המערבי של ארצות הברית. לאחר עשרות שנים של כריתת עצים בלתי מבוקרת החלו גורמים שונים לפעול למען שימור האזור. בעקבות המאמצים להציל את עצי הרדווד נעשו בשנות ה-20 מספר פעולות, שהעיקרית שבהן הייתה הקמת שלושה פארקים מדינתיים. הפארק הלאומי רדווד הוקם ב-1968, ועד לאותה תקופה נכרתו כבר כ-90% מיערות הרדווד. ב-1994 שילבו שירות הפארקים הלאומיים ומחלקת הפארקים והפנאי של קליפורניה את הפארק הלאומי רדווד עם שלושה פארקים מדינתיים הגובלים בו, על מנת ליצור הנהלה משותפת שתנהל את היערות וקווי פרשות המים כיחידה אחת. אופן שיתוף הפעולה הזה בין הרשויות הפדרליות לרשויות המקומיות הוא היחיד מסוגו בארצות הברית.
במערכת האקולוגית של הפארקים גדלים מספר בעלי חיים מאוימים כגון מין הדג Eucyclogobius newberryi (באנגלית Northern tidewater goby) ואלתית גמלונית, תת-המין הצפוני של לילית מנוקדת (Strix occidentalis caurina) ואריה ים שטלר. מתוך הכרה במערכת האקולוגית הנדירה ובהיסטוריה התרבותית שבפארקים, הכריז ארגון אונסק"ו על הפארקים כעל אתר מורשת עולמית ב-5 בספטמבר 1980, ועל חלק מרכסי החוף של קליפורניה כשמורה ביוספרית בינלאומית ב-20 ביוני 1983.[4]
המערכת של הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד משתרעת לאורך חופי האוקיינוס השקט באזור מיושב בדלילות בצפון מדינת קליפורניה קרוב לגבול עם מדינת אורגון. אורכה 85 קילומטרים מצפון לדרום, ורוחבה המרבי ממזרח למערב הוא קרוב ל-15 קילומטרים. בחלקה המרכזי רוחבה מגיע רק לקילומטר אחד. פני השטח נעים מגובה פני הים בקרבת החוף במערב ועד קרוב ל-1,000 מטרים בגבעות שבמזרח. הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת גראסהופר (Grasshopper Peak, מילולית "פסגת החגב") בגובה 1,014 מטרים בהרי בולד (Bald Hills), חלק מרכסי החוף של קליפורניה. פסגות נוספות הן פסגת סקולהאוז (Schoolhouse Peak, "פסגת בית הספר"), בגובה 944 מטרים ופסגת רוג'רס (Rodgers Peak) בגובה 837 מטרים. הפארק מהווה מחצית משטח מחוזות קליפורניה דל נורטה והמבולדט. הפארק משתרע על שטח של 562 קילומטרים רבועים ומורכב בעיקר ממורדות מיוערים, רצועת חוף באורך 52 קילומטרים, מספר נהרות ואגמים, ואזורי פרריה קטנים. הפארק כולל גם את האוקיינוס השקט עד 400 מטר מקו החוף בחלקים שבהם החוף כלול בו.
הנהר קלאמת נשפך לאוקיינוס השקט בחלק הצפוני של הפארק והעיירה קרסנט סיטי גובלת בפארק ושוכנת מצפון לו. אף על פי שיש ליישוב שדה תעופה בשם נמל התעופה מחוז דל נורטה (Del Norte County Airport), היו בו פחות מ-5,000 תושבים בשנת 2000. עיירות נוספות סביב הפארק כוללת את אוריק (Orick) וקלאמת.
הפארק גובל מצפון-מזרח ביער הלאומי שישה נהרות, המשמש ברובו לכריתת עצים מסחרית. חלקים מהיער הלאומי מוגדרים כאזור הנופש הלאומי הנהר סמית (Smith River National Recreation Area), אזור שפותח לפעילויות נופש, בעיקר דיג.
הפארק ממוקם כ-500 קילומטרים צפונית לסן פרנסיסקו ולסקרמנטו, וכ-500 קילומטרים דרומית לפורטלנד, כ-15 קילומטרים דרומית לגבול המדינה בין קליפורניה לאורגון. פארקים לאומיים אחרים באזור כוללים את הפארק הלאומי קרייטר לייק באורגון (225 קילומטרים צפונית-מזרחית משם), את הפארק הלאומי הגעשי לאסן (370 קילומטרים ממזרח) ואת הפארק הלאומי יוסמיטי (750 קילומטרים מדרום-מזרח) בקליפורניה.
אקלים
האקלים במערכת של הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד הוא אקלים ימי של יער גשם ממוזג, עם מאפיינים של אקלים ים תיכוני קיץ-חמים (סיווג CSb בשיטת קפן). מזג האוויר במערכת הפארקים מושפע במידה רבה על ידי האוקיינוס השקט, כשהתנודות העונתיות נמוכות. הטמפרטורות המקסימליות בחוף הן בין 12°C ל-17°C, והטמפרטורות הנמוכות ביותר בדרך כלל בין 4°C ל-11°C לאורך כל השנה. עם זאת, ככל שמתרחקים מהחוף עונת הקיץ היא חמה ויבשה יותר, והחורף קר יותר.[5] עצי הסקוויה הנאה גדלים בדרך כלל במרחק של 1.5 עד 3 קילומטרים מהחוף, ועד למרחק מרבי של 80 ק"מ. באזור חוף ממוזג אך לח זה קולטים העצים לחות הן מגשמי החורף הכבדים, בין אוקטובר לאפריל, עם שיאים בדצמבר ובינואר, והן מהערפל התמידי במהלך הקיץ, בין יוני לספטמבר. אולם, נראה כי לנוכחותו של ערפל הקיץ יש חשיבות רבה יותר בשמירה על הבריאות הכללית של העצים יותר מכמות המשקעים הכבדים בחורף. עובדה זו מתגלמת בכמות המשקעים השנתית הכוללת, שנעה בין 630 ל-3,100 מ"מ, כאשר יערות הסקוויה הנאה הבריאים המפוזרים באזורי הפארק שבהם יש כמות משקעים נמוכה יחסית בחורף משלימים את כמות המים החסרה בעזרת ערפל הקיץ התמידי ובטמפרטורות הנמוכות הנובעות ממנו. בחורף יורד שלג קל בפארק המעורב לעיתים בגשם.[6]
| אקלים במערכת של הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד (הפארק המדינתי ג'דדיה סמית) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 11.9 | 12.8 | 13.3 | 13.8 | 15.9 | 17.4 | 18.3 | 18.4 | 18.4 | 17 | 13.7 | 11.5 | 15.2 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 2.1 | 2.5 | 3.4 | 4.4 | 6.7 | 8.7 | 10.2 | 10.4 | 8.6 | 6.1 | 3.8 | 1.9 | 5.7 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 309 | 271 | 262 | 159 | 100 | 51 | 9.4 | 13 | 31 | 127 | 290 | 399 | 2,022 |
| מקור: "Klamath, California". Western Regional Climate Center. | |||||||||||||
אזור החוף הצפוני של קליפורניה, הכולל את מערכת הפארקים והאזור הסמוך לחוף, הוא האזור הפעיל ביותר מבחינה סייסמית בארצות הברית.[7] באזור הפארקים ובקרקעית האוקיינוס שמול חוף הפארק מתחוללות רעידות אדמה קטנות בתדירות גבוהה, הגורמות להסטת ערוצי נהרות, גלישת אדמה, וסחיפה של הצוקים לחוף הים. כ-60 קילומטרים בלבד דרומית לפארק וכמה קילומטרים מהחוף מתנגשים שלושה לוחות טקטוניים. הלוח הפסיפי נע צפונה לאורך הלוח הצפון-אמריקאי (עם העתק סן אנדראס הידוע כתוצאה מכך), ומצפון-מערב מגיע ליבשת חלקו הדרומי של לוח חואן דה פוקה, המכונה לוח גורדה. המפגש בין שלושת הלוחות יוצר צומת משולש המכונה הצומת המשולש מנדוסינו (Mendocino Triple Junction). בהתנגשות החזיתית בין הלוחות נוחת לוח גורדה מתחת ללוח הפסיפי וללוח הצפון-אמריקאי, ועקב כך הם מורמים ונמתחים. התוצאה היא רכס הרי קלאמת, שחלקים ממנו מהווים את הרי סיסקיו (Siskiyou Mountains) בצפון והרי סלמון (Salmon Mountains) בדרום שבעורפו של הפארק הלאומי. מצב גאולוגי בלתי יציב זה גורם לרעידות אדמה ורעידות ים תכופות באזור, רעידת האדמה של יום שישי הטוב (1964) באלסקה עוררה את הצונאמי הקשה ביותר בתולדות ארצות הברית וגרמה נזק אדיר לעיירה קרסנט סיטי, בקצה הצפוני של הפארק, שבה היו 11 הרוגים. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התחוללו יותר מתשע רעידות אדמה בעוצמה גבוהה מ-6 בסולם מגניטודה לפי מומנט לאורך אזור העתקים זה, וגרמו למוות אחד ולאובדן רכוש רב, כשתמיד קיים הפוטנציאל לרעידת אדמה גדולה.[8] הנהלת הפארק אחראית ליידע את המבקרים בדבר סכנת רעידת האדמה באמצעות עלונים ומידע על השלטים ברחבי הפארק. איום הצונאמי הוא אחת ההשלכות האפשריות החמורות של רעידות האדמה, ותיירים המבקרים באזור החוף מונחים לחפש מיד מקומות גבוהים לאחר התרחשות של רעידת אדמה חזקה.[7]
בתוך גבולות הפארקים כלולים אזורי קו חוף ורכסי הרים. רוב הסלעים בפארק שייכים למאסף הפרנסיסקני (Franciscan Assemblage), פיסת קרום משלהי המזוזואיקון של סלעים הטרוגניים שנמצאים ברחבי רכסי החוף בקליפורניה, ובמיוחד בחצי האי סן פרנסיסקו. המכלול מאופיין בקלות על ידי צבעו האדום-ירוק (לעיתים כחול כהה), והמראה המקופל והמעוות שלו, בדרך כלל מאופיין כאסופה של סלעים מותמרים. הסלעים הידועים ביותר שלו הם סרפנטיניט וצפחות כחולות. עם זאת המכלול מכיל מגוון רחב של סלעים שונים בשלבים שונים של מחזור הסלעים. מחשוף בודד עשוי להכיל סלעי בזלת, צור וסוגים נוספים בנוסף לצפחות. סלעי המשקע שבמאסף הם בעיקר אבן חול, אבן טין, צור ופצלים, כאשר יש גם כמויות קטנות יותר של סלעים מותמרים כגון לווחה וצפחות ירוקות. ברוב המקרים נסחפים הסלעים הללו בקלות, וניתן למצוא אותם לאורך חוף הים, ובמקומות בהם נהרות ונחלים חרצו בהם ערוצים קטנים. סלעים אלו נוצרו במהלך הקרטיקון, והם התעוותו במידה רבה עקב ההתרוממות ותהליך ההתקמטות שהתרחשו לאחר מכן. באזורים מסוימים מערכות הנהר יצרו משקעים של חול, בוץ וחצץ, שנעו לתוך הפארק במורד הזרם. המסלול שבו עובר נחל רדווד (Redwood Creek) תואם לזה של העתק גרוגאן (Grogan Fault). לאורך הגדה הדרומית-מערבית של הנחל ניתן למצוא צפחה וסלעים מותמרים אחרים, ואילו סלעי המשקע של המאסף הפרנסיסקני נמצאים לאורך הגדה הצפונית-מזרחית. העתק סאות פורק (South Fork fault) חותך את הפינה הצפון-מזרחית של הפארק בהרי ליטל בולד (Little Bald Hills) מזרחית לקרסנט סיטי.[9]
צמחייה
ההערכה היא כי בעבר השתרעו יערות ראשוניים של סקוויה נאה על פני כ-8,100 קילומטרים רבועים מהחוף הצפוני של קליפורניה.[10] 96% מכל היערות נכרתו, וכיום נותרו 340 קילומטרים רבועים בלבד של יערות אלו, ו-45% (157.75 קילומטרים רבועים) מהם מנוהלים על ידי הפארק. מתוכם כמחצית (79.5 קילומטרים רבועים) מנוהלת על ידי הממשל הפדרלי, וכמחצית (78.27 קילומטרים רבועים) מנוהלת על ידי מדינת קליפורניה.[11] עצי סקוויה נאה קיימים לאורך החוף הצפוני של קליפורניה לפחות ב-20 מיליון השנים האחרונות, והם קרובי משפחה למיני עצים שהיו קיימים לפני 160 מיליון שנים.[12]
תחום התפוצה הטבעי של הסקוויה הנאה, העץ הנפוץ במערכת הפארקים, מתחיל בחוף הצפוני של קליפורניה, ומשם לחוף הדרומי של אורגון. העץ קשור באופן קרוב מבחינה טקסונומית לסקוויה ענקית ממרכז קליפורניה, ובאופן רחוק יותר למטסקוויה הגדלה באופן טבעי באזור סצ'ואן-חוביי שבסין. עצי סקוויה נאה הם הגבוהים ביותר בכדור הארץ; נכון ל-2011 העץ הגבוה ביותר בפארק היה היפריון שגובהו 115.7 מטרים, ואחריו הליוס (114.7 מטרים) ואיקרוס (113.1). רק לסקוויה ענקית יש יותר מסה. נפח הסקוויה הנאה "המונרך האבוד" (Lost Monarch), הגדל בפארק המדינתי רדוודס ג'דדיה סמית, הוא 1,206 מ"ק, ובכך הוא העץ התשיעי בגודלו מבחינת נפח. עצי סקוויה נאה בוגרים הם בני 500 עד 700 שנים, אם כי תועדו עצים שגילם עולה על 2,000 שנים, כך שהם בין האורגניזמים הזקנים ביותר החיים על פני כדור הארץ.[13] עצים אלו עמידים מאוד בפני מחלות בזכות קליפת הגזע העבה שלהם, וגם בזכות כמות הטאנין הגבוהה שהם מכילים. עצי סקוויה נאה גדלים בצורה המיטבית במדרונות מוגנים מרוח, המרוחקים במקצת מחוף הים, וליד מקורות מים כגון נהרות ונחלים.
עצי הסקוויה הנאה מפתחים ענפים גדולים המצטברים לקרקע אורגנית עמוקה המסוגלת לתמוך בעצים הגדולים. מדענים גילו שצמחים הגדלים בדרך כלל על קרקעית היער גדלים גם הם לגובה על קרקע זו. מרבדי הקרקע משמשים משכן לחסרי חוליות, רכיכות, תולעי אדמה וסלמנדרות. בתקופות בצורת מתים הצמרות של חלק מהעצים, אבל העצים אינם מתים מיד. במקום זאת, פיתחו עצי הסקוויה נאה מנגנונים להצמיח מחדש גזעים מענפים אחרים. גזעי משנה אלו מפתחים מערכות שורשים בקרקעות שבבסיסם. מנגנונים אלו מסייעים לשנע מים לענפים הגבוהים ביותר של העץ. הערפל התמידי בחוף מספק כשליש מצריכת המים השנתית שלהם.[14]
תת-מין אחד של אשוח דאגלס (Pseudotsuga menziesii menziesii, באנגלית Coast Douglas fir – "אשוח דאגלס חופי") הוא עץ גדול ממדים נוסף הנמצא בפארק, וגובהו מגיע עד ל-91 מטרים. פרטים רבים של אשוחית סיטקה גדלים לאורך החוף, והם התאימו את עצמם לתנאי המליחות בצורה טובה יותר בהשוואה למינים אחרים. עץ נפוץ נוסף הוא Notholithocarpus densiflorus (באנגלית Tanoak), עץ רחב עלים ירוק-עד מייצר אגוזים הדומים לבלוטים שמייצרים, קרובי המשפחה שלו, האלונים, וידוע בשל כמויות הטאנין הגדולות שהוא מייצר. הן עץ זה והן אלונים משתייכים למשפחת האלוניים. אוכלוסיות עצים נוספות הגדלות בפארק הן: מין הקטלב Arbutus menziesii (באנגלית Pacific madrone), אדר גדול-עלים (Acer macrophyllum), ער קליפורני (Umbellularia californica) ואלנוס מאדים.[15]
שיחי האקלברי,[hebrew 1] אוסנה ופטל אדום מערבי (Rubus spectabilis) הם חלק מתת-היער, ומהווים מקור מזון עבור מינים רבים של בעלי חיים. הרודודנדרון והאזליאה הקליפורניים הם שיחים פורחים נפוצים בפארק, בעיקר באזורי יער ראשוני. צמחים כגון שרך החרב (Polystichum munitum) משגשגים בפארק, ובייחוד בסמוך למקורות מים שופעים. קניון פרן (Fern Canyon), השוכן בפארק המדינתי רדוודס פרריה קריק, הוא ערוץ שגובה קירותיו בין 10 ל-15 מטרים, והם מכוסים לחלוטין בשרכים.
בעלי חיים
המערכות האקולוגיות של הפארק משמשת כבית גידול לכמה מיני בעלי חיים נדירים. בפארק קיימות כמה מערכות: אזורי חוף, נהרות, ערבות ויערות עבותים. Eucyclogobius newberryi, מין דג השייך למשפחת האוקסודרסיים, הגדל באזורי גאות ושפל של האוקיינוס השקט הוכרז כמין בסיכון על ידי הממשל הפדרלי. עיטם לבן-ראש, המקנן בדרך כלל ליד מקורות מים, מוגדר על ידי מדינת קליפורניה כמין בסיכון. אלתית גמלונית, תת-המין הצפוני של לילית מנוקדת (Strix occidentalis caurina) ואריה ים שטלר הם מיני בעלי חיים נוספים הגדלים בפארק המוגדרים כמינים מאוימים.
במימי החופים ובמימי הנהרות של הפארק נמנו 115 מינים של דגים. מלבד המינים שהוזכרו לעיל אפשר לציין את טרוטת עין-הקשת, העמלץ הלבן והטחן הקליפורני.[16][17]
בפארק תועדו 16 מינים של דו-חיים, בהם 9 מינים של סלמנדרות, כדוגמת סלמנדרה צפון-מערבית, מין אחד של טריטון טריטון גס-העור, מין במשפחת הסלמנדריים שארסו יכול להרוג אדם בוגר, מין אחד של קרפדה, ו-5 מינים של צפרדעים.[18]
17 מינים של זוחלים נצפו בפארק: מין אחד של צב, Actinemys marmorata (באנגלית Western pond turtle), 3 מינים של לטאות, בהן 3 תת-מינים של קמטן האליגטור (Elgaria coerulea), חומט אחד, ו-10 מינים של נחשים, בהם מין ארסי אחד, עכסן פסיפי.[18]
280 מינים של עופות, כשליש ממספר המינים הכללי של עופות בארצות הברית, נצפו ברחבי הפארק. השקנאי החום והקורמורן המצויץ שוכנים בעיקר על צוקים לאורך החוף, וכן על הסטאקים שבים, ואילו החרטומניים והשחפים מאכלסים את אזורי החוף והאזורים הפנימיים שבפארקים. העופות התלויים במים מתוקים המרוחקים מהים כוללים בין השאר את המרגון הגדול השלך, את העקב אדום הכתף ואת האנפה הכחולה.[19]
בפארק תועדו 69 מיני יונקים יבשתיים, ובהם: 13 מינים שונים של עטלפים, כדוגמת אפלול אמריקאי או עטלף פאליד; 5 מינים של חדפים, כדוגמת חדף נודד; 4 מינים של חפרפרות, כדוגמת חפרפרת רחבת כף-רגל (Scapanus latimanus); 28 מינים של מכרסמים מעכבר מצוי דרך סנאים, כדוגמת סנאי דואה צפוני וכלה בסמרן מקריס ובונה קנדי; מין אחד של ארנבון יער (Sylvilagus bachmani); שני מינים של פרסתנים: אייל פרדי שחור-זנב ואייל קנדי ו-15 מינים של טורפים: דוב שחור אמריקני, פומה צפון-אמריקאית, שונר מצוי, לוטרה צפון אמריקנית, זאב ערבות, שועל אפור מצוי, דביבון זנב-טבעת, דביבון מצוי, דלק אמריקאי, דלק דייג, הרמין, סמור ארך-זנב, חורפן, בואשן מצחין ובואש מפוספס. בנוסף יש מין פולש אחד, אופוסום וירג'יניה.[20]
תת-המין "רוזוולט" של האייל קנדי (Cervus canadensis roosevelti) הוא היונק הגדול ביותר שניתן לצפות בו בפארק בקלות. עדרים יציבים, שבעבר היו נתונים בסכנת הכחדה באזור, נפוצים מאוד דרומית לנהר קלאמת. יונקים קטנים רבים מתגוררים בחופת היער הגבוהה ושוהים ברוב ימות חייהם מעל פני השטח.
בנוסף ליונקים היבשתיים יש במימי הפארק 8 מינים של יונקים ימיים.[20] בסמוך לסטאקים ולסלעים היוצרים איים קטנים בסמוך לחוף גדלים אריה ים קליפורני, אריה ים שטלר ופוקנת המפרץ. דולפינים, קטלנים, לווייתנים גדולי-סנפיר ולווייתנים אפורים נצפים לעיתים קרובות בקרבת החוף.[21]
מינים פולשים
בפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד חיים יותר מ-200 מינים זרים. מתוכם זוהו שלושים כמינים פולשים, עשרה מהם נחשבים לאיומים על מינים ומערכות אקולוגיות מקומיות. מינים זרים מהווים כיום כרבע מכלל הצמחייה בפארקים. רק בערך אחוז אחד מצמחים הגדלים ביערות ראשוניים הם מינים זרים, ואילו באזורים כדוגמת בולד הילס יש כיסוי יחסי של חמישים עד שבעים וחמישה אחוזים של מינים זרים.[22]
סוג הצמחייה הזרה משתנה גם הוא, עם צמחים כמו קיסוס החורש, Centaurea maculosa (באנגלית Spotted Knapweed) ורוש עקוד (Conium maculatum). שני האחרונים ברשימת המינים לביקורת בעדיפות גבוהה שמתוחזקת על ידי מערכת הפארק.[23]
בקרת שריפות
שרפות הן חלק מרוב המערכות האקולוגיות המקומיות. הטבע הסתגל לאש בדרכים רבות, והיעדרותה של האש עלול לעיתים להיות דווקא חיסרון. שרפה מכלה חומר עצי וצמחים מתים ונרקבים, מעשירה את הקרקע ובזכותה לעצים הבריאים יש פחות תחרות על משאבי חומרי המזון המוגבלים. עד להגעתם של המתיישבים האירופים השריפות המשתוללות כילו אזורים שלמים של יערות הסקוויה נאה. אולם, החל מ-1850 השריפות הוגבלו על ידי האנשים שהיה להם עניין בכריתת עצים, שהיו מודאגים מאובדן הפרנסה וחיי האדם שהיו עשויים להיגרם כתוצאה מהאש. כורים וכורתים שהגיעו לאזור פעלו על מנת להבטיח שכל השריפות יכובו במהירות, והתוצאה הסופית הייתה הצטברות של צמחייה רקובה ומתה.
ממחקרים שנערכו בשנות ה-70 התברר ככל הנראה כי יש צורך מיידי לאפשר לשריפות לבעור בטבעיות, אך לא במחיר של סכנה לחיים או לרכוש. בשנים שלאחר מכן הוצתו מספר שריפות מכוונות על ידי האדם, מתוך מטרה לשרוף את החומר הצמחי ולהפחית את הסיכון להתרחשות סופות אש. שרפה מתוכננת היא כיום חלק מתוכנית ניהול השריפות ומסייעת לחסל מינים זרים ויוצרת מערכת אקולוגית טבעית ופורייה יותר.[24] האש משמשת גם כאמצעי הגנה על ערבות העשב מפני פלישת היערות, ובכך להבטיח את קיומו של מרעה מספיק לאייל הקנדי והאייליים. יערות האלונים מרוויחים גם כן כתוצאה מהשריפות המבוקרות, כיוון שאלמלא השריפות היה אשוח דאגלס משתלט עליהם בסופו של דבר ומקטין את המגוון הביולוגי. שרפה מתוכננת ביערות ראשוניים של הסקוויה הנאה מצמצמת חומרים מרקיבים ומתים, ומקטינה את שיעור התמותה של העצים הגדולים באמצעות חיסול צמחייה מתחרה. הנהלת הפארק מפקחת על כל השריפות, דפוסי מזג האוויר וחומרי הבעירה האפשריים. חומרי הבעירה מפונים מאזורים הסמוכים למבנים, היכן שהאש מהווה סיכון גדול לשלום הציבור. המרכז הלאומי לתיאום בקרת אש בין הסוכנויות השונות מספק לוחמי אש וציוד נוספים במקרה שמתרחש שרפה גדולה.[25]
כבר לפני כ-3,000 שנים החל האדם ליישב את האזור בו שוכן הפארק. קבוצות ילידים שונות כדוגמת יורוק, טולוואה (Tolowa), קארוק, ויוט וצ'ילולה (Chilula) הן בעלות קשר היסטורי לאזור, וכמה מהן עדיין מתגוררות בשטח הפארק כיום. במפקד אוכלוסין שנערך ב-1852 נקבע שבני היורוק הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ובסך הכל הם מאכלסים 55 כפרים המונים כ-2,500 תושבים.[26] תושבי האזור ניצלו את שפע עצי הסקוויה הנאה (שניתן היה לבקע אותם לקורות בקלות) לחומרי בניין לסירות ולבניית בתים וכפרים קטנים.[27] בבניית בתים מוקמו הקורות זו לצד זו בסידור צפוף, כאשר החלקים העליונים קשורים ברצועות עור ומוחזקים על ידי חריצים שנחתכו לתוך קורות הגג התומכות. לוחות סקוויה נאה נוצלו על מנת לבנות גגות משופעים.[28] עד שנות ה-60 של המאה ה-19 התגוררו בני הצ'ילולה בחלק האמצעי של עמק רדווד קריק בקרבה לעצי הסקוויה הנאה.[29] בני הצ'ילולה נהגו להתיישב לאורך הנחל רדווד קריק באזור בולד הילס עד מינור קריק (Minor Creek). שני אתרים של בני הצ'ילולה (האואונקוט (Howunakut) ונויאדינג (Noieding)), שוכנים בתחומי הפארק של ימינו.[26]
הקשר בין קבוצות הילידים לבין עצי הסקוויה הנאה התפרש מעבר לקשר פיזי. החוקר גייל ל. ג'נר (Gail L. Jenner) מציין כי "חייהם היו ועודם מבוססים על יותר מסתם עץ, אם כי עץ הסקוויה הנאה היה המקור לחלק גדול מתרבותם החומרית; חייהם היו משולבים לעומק באופי ובמרקם של העצים." כפי שצוין על ידי מיני ריבס (Minnie Reeves), זקן שבטי צ'ילולה ומנהיג דתי בשנת 1976, הצ'ילולה הם "אנשים מתוך עץ הסקוויה הנאה".[30] ריבס הבהיר עוד כי העצים הם מתנה מהיוצר כהפגנת אהבה: "תשמיד את העצים האלה ותחריב את אהבת הבורא. אם אתה משמיד את מה שהבורא כל כך אוהב, בסופו של דבר אתה תשמיד את האנושות."[29] ליורוק, העצים הם יצורים חיים קדושים ש"נמצאים כ'שומרים' על מקומות קדושים". ילידים רואים גם בבתים מסורתיים העשויים מעצי הסקוויה הנאה "יצורים חיים", שכן, לפי אדווין סי בארס (Edwin C. Bearss), "עץ הסקוויה הנאה שייצר את קורותיו היה בעצמו גופו של אחת מהישויות הרוחניות", שנחשבו בעיניו במילותיו, להיות "גזע אלוהי שהיה קיים לפני בני אדם באזור רדוודס ואשר לימד אנשים את הדרך הנכונה לחיות שם".[30]
החל מאמצע המאה ה-16 ביקרו באזור סוחרים וחוקרים בריטים, רוסים ואמריקנים, מתוך מטרה לסחור עם האוכלוסייה המקומית בבונים. לא ידוע על חוקר לבן כלשהו ששהה באזור עד להגעתו של ג'דדיה סמית ב-1828. בעקבות גילוי הזהב לאורך הנהר טריניטי ב-1850 הגיעו אלפי כורים לאזור. רבים מהם התיישבו באזור החוף לאחר שכשלו בחיפוש זהב, וכתוצאה מכך התעוררו מספר עימותים; התושבים המקומיים אולצו לעזוב את בתיהם, ובמקרים מסוימים הם גם נרצחו.[31][32] ב-1895 נותר רק שליש מאוכלוסיית היורוק המקורית בקבוצה אחת של כפרים בלבד, ועד לשנת 1919 כל חברי שבט הצ'ילולה מתו או נטמעו בשבטים האחרים.[33] הכורים כרתו עצי סקוויה נאה למטרות בנייה, וכאשר בהלה לזהב משנית זו דעכה, חלקם עברו לעסוק בכריתת עצים כעיסוקם העיקרי.
בשנת 1850 שטח של כ-8,100 קמ"ר מהחוף הדרום-מערבי של אורגון והחוף הצפון-מערבי של קליפורניה היה מכוסה ביער סקוויה נאה ראשוני, אך בשנת 1910 כמות העצים שנכרתו הייתה כה גדולה עד שהועלו חששות בנוגע לשלמות המערכת האקולוגית על ידי תומכי שימור טבע.[34] ב-1911 הציע חבר בית הנבחרים מקליפורניה ג'ון רייקר (John E. Raker) לחוקק חוק הנוגע להקמת פארק לאומי באזור, והיה הראשון שפעל במישור החקיקתי. אולם, באותה תקופה הקונגרס לא נקט בפעולה נוספת בנושא
שימור חורשות הסקוויה הנאה בקליפורניה נחשב לאחת התרומות המשמעותיות ביותר של מועדון בון וקרוקט (Boone and Crockett Club), אחת מאגודות השימור הראשונות באמריקה הצפונית, שנוסדה על ידי תאודור רוזוולט. "הליגה להצלת עצי הרדווד" (Save the Redwoods League) הוקמה ב-1918 על ידי חברי מועדון בון וקרוקט מדיסון גרנט (Madison Grant), ג'ון קמפבל מריאם (John Campbell Merriam), הנרי פיירפילד אוסבורן (Henry Fairfield Osborn), וחבר מועדון לעתיד, פרדריק ראסל ברנהאם (Frederick Russell Burnham; 1947-1861). הרכישות הראשוניות של אדמות נעשו על ידי חבר המועדון סטיבן מאתר (Stephen Mather) וויליאם קנט. ב-1921 תרם חבר המועדון ג'ון קלהון פיליפס (John Calhoun Phillips) 32,000 דולר לרכישת קרקע ולהקמת "חורשת ההנצחה על שם ריינל בולינג" (Raynal Bolling Memorial Grove) בפארק המדינתי רדווד המבולדט.[35] פעולות אלו נעשו ממש בזמן כיוון שכביש 101, שעתיד היה לאפשר גישה בלתי מוגבלת לעצים, היה לקראת השלמת סלילתו. באמצעות מימון בסכומים זהים שהוענקו בתחילה על ידי מחוז המבולדט, ואחר כך על ידי מדינת קליפורניה, הצליחה "הליגה להצלת עצי הרדווד" להגן על אזורים של כמה חורשות וכמה יערות שלמים של עצי סקוויה נאה בשנות ה-20 של המאה ה-20.
כאשר קליפורניה הקימה את מערכת הפארקים המדינתיים ב-1927, הפכו שלושה מאזורי השימור של הסקוויה נאה לפארקים מדינתיים (הפארק המדינתי רדוודס בחוף דל נורטה, הפארק המדינתי רדוודס ג'דדיה סמית והפארק המדינתי רדוודס פרריה קריק). אזור רביעי הפך לפארק המדינתי רדווד המבולדט, והיה לפארק המדינתי הגדול ביותר של עצי הסקוויה הנאה, אך אינו חלק ממערכת הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד. הקמתו של פארק לאומי באזור עוכבה בגלל הדרישה הגבוהה לעץ במלחמת העולם השנייה, ובגלל תנופת הבנייה של שנות ה-50. מאמצים של "הליגה להצלת עצי הרדווד", מועדון סיירה ונשיונל ג'יאוגרפיק להקמת פארק לאומי החלו בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. לאחר לובינג נמרץ בקונגרס חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על הצעת החוק להקמת הפארק ב-2 באוקטובר 1968. "הליגה להצלת עצי הרדווד" וגופים נוספים רכשו שטחים בגודל של מעל ל-400 קילומטרים רבועים, שסופחו אל הפארקים המדינתיים הקיימים. כתוצאה משתדלנות של אנשי איכות הסביבה, וחרף התנגדות מצד חוטבי עצים מקומיים וחברות כריתת עצים, הורחב שטחו של הפארק הלאומי רדווד ב-190 קילומטרים רבועים נוספים ב-1978.[36] אולם, חמישית מהשטח הזה בלבד הייתה יער ראשוני, והעצים שעל שאר השטח נכרתו. ההרחבה הגנה על קו פרשת המים של נחל רדווד קריק מהשפעות מזיקות של כריתת העצים שהתבצעה מחוץ לשטחי הפארק. הפארק הפדרלי והפארקים מדינתיים שולבו ליחידה מנהלית אחת ב-1994.[37]
ב-5 בספטמבר 1980 העניק ארגון אונסק"ו לפארק הלאומי רדווד ולפארקים המדינתיים מעמד של אתר מורשת עולמית. ועדת הבדיקה ציינה בדו"ח שלה את קיומם של 50 אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים, שגילם מתפרש על כ-4,500 שנים. הוועדה ציינה גם את המחקר המתמשך בפארק על ידי חוקרים מאוניברסיטת המדינה המבולדט (Humboldt State University), ואחרים. הפארק הוא חלק מאזור גדול שב-30 ביוני 1983 הוכרז כשמורה הביוספרית הבינלאומית רכסי חוף קליפורניה (California Coast Ranges biosphere ).
הפארק שימש כאתר צילום לכמה סרטים. סצנות מאנדור הירח המיוער במלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי צולמו בחורשת טול טריס רדווד (Tall Trees Redwood Grove) בחלק הצפוני של מחוז המבולדט, אם כי מרבית הצילומים נעשו ביערות פרטיים וציבוריים בסמוך לעיירה סמית ריוור. סצנות מפארק היורה: העולם האבוד, כמו גם מהסרט התפרצות צולמו בפארק המדינתי רדוודס פרריה קריק הסמוך ובפארק המדינתי פטריקס פוינט (Patrick's Point State Park).[38]
מערכת הפארקים מנוהלת באמצעות שיתוף פעולה בין שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית ומחלקת הפארקים והנופש של קליפורניה. מטה הפארק הלאומי שוכן בקרסנט סיטי, משרד השירות שוכן בארקטה (Arcata), ומרכז התפעול שוכן באוריק שבקליפורניה.[39] התקציב השנתי של הפארק הלאומי בשנת 2017 היה 9,048,000 דולר, והתקציב של הפארקים המדינתיים היה 660,000 דולר. התקציב משמש לתמיכה בכל הפעילויות, ובין השאר להחזקת 96 חברי הצוות הקבועים ו-44 חברי הצוות הזמניים.[39] שתי הסוכנויות משתפות פעולה בהגנה על עצי הסקוויה נאה, על קו החוף של האוקיינוס השקט הבתולי, על המשאבים התרבותיים ועל הסביבה הטבעית הייחודית.
הקרקע שסופחה לפארקים ב-1978 כבר הייתה חסרת עצים, והמאמצים לשיקומם נמשכו עשורים רבים, כאשר דרכי הובלת העצים הכרותים נהרסו כך שהקרקע יכלה לשוב למצבה המקורי. עם זאת, המחסור בתקציב עיכב את השיפורים העיקריים, וחברות העצים שתלו ברוב הקרקע מיני עצים לא מקומיים, במקום העצים המקומיים. דיכוי שריפות היער עד לשנות ה-80 היה אחד מהגורמים לפלישתם של מינים זרים לאזורי קו החוף, כולל הדיונות וערבות החוף. תוכנית לניהול שריפות כוללת שריפות יזומות כאחת השיטות להשיב את שטח הפארק למצבו הראשוני. כיוון שעצי הסקוויה נאה נכרתו לפי מידת הנגישות, כאשר העצים באזורים הפחות נגישים נכרתו בסוף, נוצרו חלקות יער ראשוני המבודדות זו מזו, לעיתים על ידי אזורים שאורכם קילומטרים רבים. במקרים אלה ייתכן ויחלפו עשרות שנים עד שהיער הבוגר ישתקם, ללא קשר לכמות ההשקעה הכספית המשמשת לשיקום המערכת האקולוגית.[40]
הנהלת הפארק הפכה חלק מדרכי הובלת העצים הכרותים כדרכים המשמשות את התיירים למטרות צפייה בנוף. דרכים אלו לא עומדות בתקני הבטיחות של שירות הפארקים, ולהנהלת הפארק חסרים התקציבים הנדרשים לשיפורן. מבנים בפארק כדוגמת מרכזי מבקרים ומגורים לעובדים זקוקים לרענון על מנת לעמוד בביקוש הגואה. עובדי הפארק מבצעים סקרי איכות במים ובאוויר, מנטרים את אוכלוסיות המינים בסיכון ובאיום, ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם המונומנט הלאומי חוף קליפורניה (California Coastal National Monument), המנוהל על ידי לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית.
הפארקים המדינתיים במערכת הם:
- הפארק המדינתי רדוודס בחוף דל נורטה (Del Norte Coast Redwoods State Park) – פארק זה הוא פארק מדינתי שהוקם ב-1927 על פני שטח של 26 קילומטרים רבועים, שמתוכם 13 קילומטרים רבועים מכוסים בעצי סקוויה נאה עתיקים והשאר הם קו חוף בראשיתי. בשנת 2007 הוגדל שטחו של הפארק ב-100 קילומטרים רבועים נוספים, כך שהוא החמישי בגודלו במערכת הפארקים המדינתית. מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, הציע בינואר 2008 לסגור את הפארק בגלל קשיי תקציב.
- הפארק המדינתי רדוודס ג'דדיה סמית (Jedediah Smith Redwoods State Park) – פארק זה הוקם ב-1929, ונקרא על שם צייד פרוות, קרטוגרף ומגלה הארצות ג'דדיה סמית שביקר במקום ב-1928 כחלק ממשלחת מחקר. הפארק נמצא במרחק 15 קילומטרים מקרסנט סיטי, בסמוך לכביש מספר 199. בשטחו של פארק זה צולמו מספר סצנות הקשורות מתוך הסרט מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי. עץ הסקוויה הנאה "המונרך האבוד", המתנשא לגובה של 98 מטרים, גדל באזור סודי בתוך הפארק המכונה "חורשת הטיטאנים". נחל מיל זורם דרך הפארק ובהמשך מתמזג עם הנהר סמית.
- הפארק המדינתי רדוודס פרריה קריק (Prairie Creek Redwoods State Park) – פארק זה נמצא בסמוך לעיירה אוריק ובמרחק 80 קילומטרים צפונית ליוריקה. שטחו של הפארק הוא כ-57 קילומטרים רבועים, והוא מאופיין ביער סקוויה נאה ראשוני. הפארק הוא בית הגידול של אסקפיים, אייל קנדי מתת-מין רוזוולט ומספר מינים של סלמון. האתרים הפופולריים בפארק הם קניון פרן וחוף גולד בלאפס. בפארק גדלים חלק מהעצים הגדולים ביותר במערכת הפארקים, והמיקום של חלקם הוא סודי על מנת להגן על המערכת האקולוגית הרגישה שלהם.
בתוך מערכת הפארקים אין בתי מלון או מוטלים והאכסניה לצעירים "דה-מרטין רדווד" שפעלה ליד קלאמת נסגרה. אולם, בעיירות הסמוכות לפארקים כדוגמת קלאמת, רקווה ואוריק יש מלונות ואכסניות קטנות, כשמבחר מקומות לינה קיים במרכזי המסחר של קרסנט סיטי בצפון הפארק וארקטה ויוריקה בדרומו. מערכת הפארקים נמצאת 420 קילומטרים צפונית לסן פרנסיסקו, 480 קילומטרים דרומית לפורטלנד, וכביש 101 חוצה אותה מצפון לדרום. הפארק גובל מצפון-מזרח ביער הלאומי שישה נהרות, המשמש ברובו לכריתת עצים מסחרית. חלקים מהיער הלאומי מוגדרים כאזור הנופש הלאומי הנהר סמית (Smith River National Recreation Area), אזור שפותח לפעילויות נופש, בעיקר דיג.
בחלק הפדרלי של מערכת הפארקים אין אתרי מחנאות שניתן להגיע אליהם באמצעות כלי רכב, בניגוד לחלקים של הפארקים המדינתיים, והגעה רגלית היא הדרך היחידה בה ניתן להגיע אליהם. אתרי המחנאות כוללים את אתר המחנאות מיל קריק בפארק המדינתי רדוודס בחוף דל נורטה ואתר המחנאות ג'דדיה סמית בפארק המדינתי רדוודס ג'דדיה סמית (בשני הפארקים יש בסך הכל 251 מקומות), אתר "אלק וודס" בפארק המדינתי רדוודס פרריה קריק שבו יש 75 מקומות, ואתר המחנאות "חוף גולד בלאפס" שבו יש 25 מקומות. שימוש באתרי המחנאות הללו אפשרי במקומות המסומנים בלבד ולאחר תיאום עם הנהלת הפארקים, מלבד חלקות חצץ לאורך נחל רדווד.[41][42]
שהייה באתרי המחנאות באזור המרוחק (Back country camping) מחייב קבלת אישור, ויש בקרה הדוקה על מנת למנוע ניצול לא נכון שלהם. השהייה באתרים הללו מוגבלת לחמישה לילות ברציפות, ולכל היותר 15 לילות בשנה אחת. הסתרת מזון נאכפת בקפדנות כדי למנוע תקריות עם דובים,[43] והמטיילים נדרשים לקחת איתם את האשפה שהם מייצרים.
במערכת הפארקים יש כ-320 ק"מ של מסלולי הליכה, אך בעונת הגשמים חלק מהגשרים הזמניים להולכי רגל מוזזים ממקומם, כיוון שהם עלולים להינזק בשל עליית מפלס המים. לעיתים קרובות המסלולים בוציים בכל השנה, והמטיילים חייבים להיות מצוידים היטב למזג אוויר גשום ולהתייעץ עם מרכזי המבקרים לעדכונים על מצב המסלולים.[43]
רכיבה על סוסים ואופני הרים הן בין הפעילויות הפופולריות בפארקים, אך הן מוגבלות לשבילים ספורים. שיט קיאקים פופולרי בעיקר ליד חוף האוקיינוס, וכן בנהרות ובנחלים השונים. חותרי הקיאקים והקאנואים שטים לאורך הנהר סמית, שהוא הנהר הארוך ביותר ללא סכרים שנותר בקליפורניה. אפשרויות הדיג הטובות ביותר לאלתית וטרוטת עין-הקשת הן בנהר סמית ובנהר קלאמת, אך יש צורך לקבל רישיון דיג ממדינת קליפורניה. הציד אסור בכל שטחי הפארקים, אך מותר ביערות הלאומיים הסמוכים.
בפארקים יש שלושה מרכזי מבקרים, שבהם אפשר לקבל מידע ולהצטרף לטיולים מודרכים ושתי נקודות מידע נוספות.[44] באתרי המחנאות מוצעים הרצאות לאור המדורה וסיורים מודרכים. בפארקים יש אתרים רבים שבהם ניתן לקיים פיקניקים, וניתן להגיע אליהם בקלות בכלי רכב.
- Redwood: A Guide to Redwood National and State Parks, California. Interior Dept., National Park Service, Division of Publications. ISBN 0-912627-61-1.
אתר האינטרנט הרשמי של מערכת הפארקים רדווד
מערכת הפארקים רדווד, ברשת החברתית פייסבוק
מערכת הפארקים רדווד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מערכת הפארקים רדווד, ברשת החברתית אינסטגרם- האתר הרשמי של פארק רדווד החוף "דל נורטה"
- האתר הרשמי של פארק ג'דדיה סמית' רדוודס
- האתר הרשמי של פארד "רדווד נחל הערבה"
- מדריך למבקרים בפארק
- קובצי תמונות ווידאו של יערות הרדווד בחוף האוקיינוס השקט
- נטע קלימי-עילם, פארק רדווד - העצים שנוגעים בשמים, באתר GoTravel
- Huckleberry, שם קבוצתי לכמה מינים המייצרים פירות יער המשתייכים לסוגים Gaylussacia ו-Vaccinium
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
