Loading AI tools
רבנית ישראלית וממובילות ההתיישבות היהודית בחברון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים לוינגר (אלול ה'תרצ"ז, 1937 – י"א בתשרי ה'תשפ"א, 28 בספטמבר 2020) הייתה, יחד עם בעלה, הרב משה לוינגר, ממקימי גוש אמונים וממחדשי היישוב היהודי בחברון.
לידה |
1937 אלול ה'תרצ"ז ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
28 בספטמבר 2020 (בגיל 83 בערך) י"א בתשרי ה'תשפ"א |
מדינה | ישראל |
מקום פעילות | חברון |
תקופת הפעילות | ? – 28 בספטמבר 2020 |
בן או בת זוג | משה לוינגר |
צאצאים | |
נולדה בשם מרים ביינהורן כבת הזקונים ברובע הברונקס שבניו יורק. אביה היה חזן בברונקס. למדה בבית ספר התיכון היוקרתי במנהטן האנטר קולג', למדה לנגן בפסנתר ולאחר התלבטות בחרה לוותר על קריירה כמוזיקאית ולעלות ארצה בשנת ה'תשט"ו (1955)[1].
למדה סיעוד בבי"ח שערי צדק בירושלים.
בשנת ה'תשי"ט (1959) התחתנה עם משה לוינגר שלמד בישיבת מרכז הרב.
למדה אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק, ובהשפעתו נשארה בארץ למרות לחצים של הוריה לשוב לארצות הברית[2].
בשעות הבוקר של י"ד בניסן תשכ"ח הגיעה משאית למושב נחלים, אספה שם מספר משפחות עם ילדיהן הקטנים, מקרר ומכונת כביסה[3] והמשיכה לרחובות ולאבן-שמואל, להביא גם משם משפחות. חברון הייתה אז ריקה מיהודים מאז פרעות תרפ"ט ב-1929, שבהן נרצחו 67 יהודים.
קבוצת המשפחות הגיעה לחברון וביקשה מפאיז קוואסמה בעל בית המלון בחברון, לשכור את המלון למשך חג הפסח.
כשהגיעו, ניקו והכשירו את המטבח לפסח כדת וכדין, קבעו מזוזות וערכו את ליל הסדר, כשעורך הסדר היה הרב חיים דרוקמן.
הייתה מהנשים הראשונות שנכנסו בשנת 1979 לבית הדסה יחד עם קבוצת נשים יהודיות וילדיהן[4]. הן שהו במקום עד ההחלטה של ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בחברון, והתרת המגורים בבית הדסה במאי 1980.
ב-4 במאי 1994, השתתפה יחד עם בעלה בקטטה בכיכר גרוס שבחברון במסגרתה הכתה באגרופים קצין משטרה, שוטר ואיש מג"ב ואף נשכה את אחד השוטרים. כשניסו השוטרים לעצור אותה - התנגדה למעצר. בגין מעשים אלו הורשעה בתקיפת שוטרים ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונדונה לשלושה חודשי מאסר בפועל ולארבעה חודשי מאסר על תנאי[5][6]. בנוסף, לאחר שביזתה לוינגר את בית המשפט, נשלחה לשישה ימי מאסר בפועל[7].
ראש השנה תשס"א, בשלהי שנת 2001, החלו התפרעויות של ערבים בארץ כולה ובעיקר בירושלים ובהר הבית, בחברון, בקבר יוסף ובקבר רחל. לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, לא הותרה כניסת יהודים לקבר רחל, ובעקבות המהומות פורסם שאם ציבור גדול ידרוש להגיע למקום על אף המצב, ייפתח הקבר לתפילת יהודים.
בעקבות הלחץ הציבורי החלה הדרך להיפתח, בתחילה בצמצום ובקושי רב. פעם ביום עשה אוטובוס ממוגן ירי את דרכו הלוך וחזור בין מחסום 300 לבין מתחם הקבר. מרים לוינגר הייתה עומדת במחסום, מכבדת את החיילים בדברי מתיקה ומחכה לראות שהאוטובוס אכן מגיע. לרוב הוא היה מגיע לאחר שעות, וגם כשהגיע היה צריך לדאוג לג'יפ שילווה אותו. לא פעם האוטובוס לא הגיע כלל ורק לאחר סדרה של טלפונים אישיים לחברי כנסת שונים ואישים בעלי השפעה, הגיע האוטובוס[8].
בשנת ה'תשע"ט זכתה מרים בפרס ירושלים "על פועלה המבורך בעשרות השנים במסירות רבה למען ההתנחלות היהודית בעיר חברון"[9].
בנובמבר 2020, כחודשיים לאחר פטירתה של מרים לוינגר, הודיעה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, כי החליטה לקרוא לכביש חדש, שהוחל בעבודות לסלילתו, בין צומת גוש עציון לקריית ארבע, על שם הרב משה והרבנית מרים לוינגר[10].
הייתה נשואה לרב משה לוינגר והתגוררה בחברון. ילדה וגידלה את 11 ילדיהם. בין ילדיה העיתונאית והסופרת עתיה זר ומלאכי לוינגר. נקברה בחלקת רבני חברון לצד בעלה הרב משה לוינגר[11].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.