Loading AI tools
מנהל בתי המשפט בישראל בשנים 1968-1985 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה נכט (23 בפברואר 1915 – 21 במרץ 2001) היה עורך דין ויועץ משפטי ישראלי שכיהן כמנהל בתי המשפט בין 1968 ל-1985.
משה נכט, 1969 | |
לידה |
23 בפברואר 1915 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
21 במרץ 2001 (בגיל 86) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל |
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
תקופת כהונה | ? – 21 במרץ 2001 |
תקופת הפעילות | ? – 21 במרץ 2001 |
תפקידים בולטים |
|
משה נכט נולד בווינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום אוסטריה) ליצחק ורוזה (שושנה) נכט, מיהודי פולין.[1] בשנת 1934 עלה לארץ ישראל ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1940 הוסמך כעורך דין. במלחמת העולם השנייה, התנדב נכט לצבא הבריטי כחלק ממתנדבי היישוב, ושירת בחיל החימוש המלכותי (ROAC) (אנ'). הוא הועלה לדרגת מייג'ור ב-26 בדצמבר 1942. נכט השתחרר מהצבא הבריטי ב-20 בספטמבר 1946.[2]
בשנת 1946 החל לעבוד כסגן מנסח חוקים במשרד היועץ המשפטי לממשלה בירושלים. עם הקמת המדינה, בשנת 1948 הועבר אל מחלקת החקירות של משרד המשפטים. בשנת 1949 היה חבר בוועדה בראשות צבי עלי בקר שדאגה לאפשר לתלמידי בית הספר המנדטורי למשפטים לסיים את לימודיהם.[3] בשנת 1950 מונה ליועץ משפטי למשרד ראש הממשלה ובשנת 1951 מונה ליועץ משפטי למשרד הביטחון.[2] משנת 1951 ועד 1968 שימש כיועץ המשפטי של מערכת הביטחון. הוא היה חבר בבית הדין הצבאי העליון לערעורים, חבר בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה וחבר בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.[4][5][6][7]
בשנת 1959 מינה ראש הממשלה דוד בן-גוריון את נכט שהיה היועץ המשפטי של משרד הביטחון לאחד משלושת חברי ועדת החקירה שהוקמה בעקבות ליל הברווזים לצד עו"ד יעקב שמשון שפירא ומנכ"ל משרד העבודה, האלוף (במיל') יוסף אבידר.[8][9]
ב-1 במרץ 1968 מינה שר המשפטים יעקב שמשון שפירא את נכט למנהל בתי המשפט בתואר נשיא-תורן של בית המשפט המחוזי בירושלים.[10]
בספטמבר 1969 מינתה ועדת השרים לענייני כלכלה את השופט נכט לעמוד בראש "ועדת נכט" לבדיקת הנושא של מינוי יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות. בסמכות הוועדה לאשר כל מינוי של יועץ משפטי לחברה ממשלתית. הוועדה הוקמה בשל הטענה כי אחוז נכבד מדי מכלל הייצוג המשפטי של החברות הממשלתיות מרוכז בידי שני משרדי עורכי הדין: ברזל-דעואל ושות' (כ-10 חברות ממשלתיות) וסלומון ליפשיץ ושות' (כ-8 חברות ממשלתיות). כתוצאה מעבודת הוועדה הוצאו מידי משרד סלומון ליפשיץ ושות' 6 חברות ממשלתיות גדולות (כימיקלים ופוספטים, שמנים בסיסיים חיפה, התעשייה האווירית לישראל, אלתא, חיפה כימיקלים ותעשיות מחצבי ישראל) ומידי משרד ברזל-דעואל ושות' 4 חברות (עמידר, שיכון ופיתוח, פי גלילות וחברה נוספת).[11][12]
בפברואר 1985 לאחר כ-17 שנים בהן כיהן כמנהל בתי המשפט, נכט פרש לגמלאות. החליף אותו סגנו, השופט אריה הגר.[10]
לאחר כהונתו, בשנת 1987 מונה לתפקיד יושב ראש הוועדה למינוי נציגי ציבור לדירקטוריון של חברות ציבוריות מתוקף פקודת החברות (התשמ"ג - 1983) לאחר שהיה מועמדו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר.[13][14] בינואר 1988 אישרה ועדת הכספים של הכנסת את תקנות "תגמול לדירקטור מקרב הציבור" שהוכנו על ידי הוועדה בראשות נכט בעקבות חוק שיזם ח"כ אריאל וינשטיין מהליכוד.[15]
משה נכט נפטר ב-21 במרץ 2001 בתל אביב והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.[1][2][16]
דודנו היה הצייר ארתור נכט-סמבורסקי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.