Loading AI tools
מגדולי פוסקי ההלכה החרדים לאחר השואה, יו"ר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב משה פיינשטיין (ז' באדר ה'תרנ"ה, 3 במרץ 1895 – י"ג באדר ב' ה'תשמ"ו, 23 במרץ 1986) היה מגדולי פוסקי ההלכה החרדים לאחר השואה, יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק. מחבר השו"ת "אגרות משה" וסדרת השיעורים "דברות משה" על הש"ס.
הרב משה פיינשטיין | |
לידה |
3 במרץ 1895 ז' באדר ה'תרנ"ה אוזדה, בלארוס |
---|---|
פטירה |
23 במרץ 1986 (בגיל 91) י"ג באדר ב' ה'תשמ"ו ניו יורק, ארצות הברית |
כינוי | האגרות משה |
מקום קבורה | חלקת הרבנים בהר המנוחות ירושלים |
מדינה | האימפריה הרוסית, ברית המועצות, ארצות הברית |
מקום פעילות | רוסיה, ניו יורק |
תקופת הפעילות | ? – 23 במרץ 1986 |
השתייכות | חרדי ליטאי |
תחומי עיסוק | הוראת התלמוד, פסיקת הלכה |
מעסיק | מתיבתא תפארת ירושלים |
תפקידים נוספים | נשיא מועצת גדולי התורה בארצות הברית |
רבותיו | הרב איסר זלמן מלצר, הרב פסח פרוסקין |
חיבוריו |
אגרות משה ט' חלקים - בהלכה דברות משה י' חלקים - בסוגיות הש"ס דרש משה - דרשות |
צאצאים | |
משה פיינשטיין נולד בעיירה אוזדה שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), לרב דוד - רבה של קהילת החסידים בעיירה, מצאצאי הגר"א[1], ופייא גיטל, שהייתה בת הרב יצחק יחיאל דוידוביץ אב בית דין קרליץ, מצאצאי השל"ה. נולד ביום הולדתו ופטירתו, של משה רבנו - ז' באדר, ונקרא על-שמו.
מסופר שבגיל 10 היה בקיא במסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא[2]. בגיל 12 עבר עם הוריו להתגורר בעיר סטארובין (אז רוסיה כיום בלארוס)[3], ועוד בטרם מלאו לו 13 שנים נשלח ללמוד בישיבת "עץ החיים" אצל הרב איסר זלמן מלצר. לאחר מכן נשלח עם כמה מחבריו לייסד את "ישיבת קוברין" בעיר שקלוב שבראשה עמד הרב פסח פרוסקין, שאותו ראה כרבו המובהק[4], ובשנת ה'תרע"א עבר עם תלמידי הישיבה לעיר אמציסלב (מסטיסלב). נסמך לרבנות על ידי אביו והרב פרוסקין. לאחר פטירת אביו, התמנה לרב של עיירת הולדתו אוזדה. בשנת תרפ"א התמנה לרב ואב בית הדין של העיר לובן.
בשנת תרפ"ב נישא לשימא קוסטנוביץ[5], בתו של יעקב משה קסטונוביץ, ראש הקהילה המקומית (נפטרה בחשוון ה'תשנ"ד, 1993).
בחודש שבט תרצ"ז עזב את ברית המועצות והיגר לארצות הברית, שם היה ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק במשך כחמישים שנה, עד לפטירתו[6] כיהן כנשיא אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה, וכנשיא ארגון עזרת תורה. קיבל אליו פניות בענייני הלכה מרבנים בעולם. רבים ראו בו גדול הדור[7]. עם זאת, חלק מפסקיו עוררו התנגדות חריפה בקרב החוגים הקנאיים שהובלו על ידי חסידות סאטמר, בייחוד היתריו בעניין הפריה מלאכותית ומחיצה שאיננה מסתירה את הנשים בבית-הכנסת[8].
הרב פיינשטיין נפטר בניו-יורק ביום ראשון בלילה, אור לי"ג באדר ב' ה'תשמ"ו, 23 במרץ 1986, לאחר מחלה קשה. הלווייתו התקיימה בניו יורק ובירושלים. הלווייתו בניו יורק התקיימה למחרת ביום שני, צום תענית אסתר, בהשתתפות עשרות אלפי אנשים.[9][10][11] הלווייתו בישראל התעכבה ביממה עקב בעיה טכנית במטוס שנשא את ארונו, והיא התקיימה בירושלים ביום רביעי, ט"ו באדר ב', יום שושן פורים, בהשתתפות כ-200–250 אלף אנשים.[12] הוא נקבר בהר המנוחות בחלקת הרבנים.
על שמו נקראו רחובות "אגרות משה" בשכונת רמת שלמה בירושלים ובביתר עילית.
הרב פיינשטיין היה מוכר כפוסק החרדי הבולט והמשפיע ביותר בארצות הברית. אלפי תשובותיו בהלכה הופצו בעולם היהודי כולו ורוכזו בסדרת הספרים אגרות משה. בין היתר הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות, רפואה והלכה, ואף בעיקרי היהדות.
כמו כן היה פעיל בענייני ציבור וחינוך בקהילה היהודית. התנגד בחריפות לתנועה הרפורמית ולקונסרבטיבית, אך מדבר זה יצאה קולא, שכן לא החשיב לעניין ממזרות נישואים שנערכו בטקס רפורמי או קונסרבטיבי ונישואים אזרחיים. בפסיקה הסתמך על עומק סברתו בתלמוד ובראשונים יותר מאשר על פסיקות האחרונים, כפי שהוא מסביר בהקדמת הספר. הוא הביע התנגדות חריפה לפסק דין האח והאחות ולהתנהלותו של הרב שלמה גורן בנושא זה.
בפסיקות רבות נחשב למקל:
חיבורו המפורסם ביותר הוא שו"ת אגרות משה המכיל מכתבי תשובות הלכתיות שמהוות אבן דרך בפסיקה הלכתית, ובהתייחסות ההלכתית לבעיות החדשות. שבעה כרכים מסדרה זו הדפיס בחייו. הכרך השמיני והתשיעי יצאו לאור לאחר פטירתו, על ידי חתנו, הרב משה דוד טנדלר, וחתנו של הרב טנדלר, הרב שבתי רפפורט. יש שטענו כי כרכים אלו כוללים דברים שלא רצה להדפיס והיו בגדר הוראת שעה[24]. כרך נוסף הקרוי "יד משה" מכיל מפתחות לכל סדרת השו"ת.
גולת הכותרת של יצירתו הלמדנית היא סדרת "דברות משה". הסדרה כוללת את שיעוריו במתיבתא תפארת ירושלים וחידושיו על מסכתות התלמוד הבאות – בבא קמא (חלק א, תש"ז[25]; חלק ב, תשי"ג[26]; ובמהדורה אחת בתשל"ג), בבא מציעא (חלק א, תשכ"ו; חלק ב, תשל"ה), בבא בתרא (חלקים א ו-ב, תשכ"ח) [שלוש המסכתות נדפסו יחדיו שוב בתשמ"ד[27]], שבת (חלק א, תשל"א; חלק ב, תשל"ו), קידושין (חלק א, תשל"ט), יבמות (תשל"ט), גיטין (חלק א, תשמ"ב)[28], חולין (חלק א, תשמ"ג)[29], נדרים וכתובות ופסחים (שני כרכים נפרדים, תשמ"ד)[30], יומא (תשס"ח), סנהדרין (תשע"ג), ביצה (תשע"ד), שבועות ועבודה זרה (תשע"ה), נדה וסדר טהרות (חלקים א ו-ב, תשע"ו). בשנת תשנ"ז נדפסו שוב כרכי הסדרה שיצאו לאור עד אותה שנה. תחילה נדפסה הסדרה תחת עריכתו בניו יורק ולאחר פטירתו בעריכת ילדיו ונכדיו, והחל משנת תשע"ג בירושלים.
לאחר פטירתו, בשנת תשמ"ח, יצא לאור בידי נכדיו הרב מרדכי טנדלר, בנו של הרב משה דוד טנדלר, והרב שבתי רפפורט, ספר בשם "דרש משה" בענייני דרוש ואגדה, בהוצאת הרב שבתי פרנקל. דברי מוסר וחידושים שלו על התורה והמועדים יצאו בסדרה "קול רם", שלושה כרכים, ניו יורק תש"ל-תשל"ט. ובמהדורה מחודשת עם הוספות יצאו ארבעה כרכים ליקווד תשע"ט-תשפ"א. לאחר פטירתו נדפסו על ידי נכדו הרב מרדכי טנדלר סדרת הספרים "מסורת משה", ובה ליקוט מגוון ורב ממדים של פסקי הלכה והנהגה ששמעו הוא ואחרים מפי סבו. הרב שלום מאיר ולך הוציא הגדה של פסח בשם "ויגד משה", ובה ליקוט מדברי תורתו על הגדה של פסח. בנוסף, יצא ספר בשם "שו"ת יד משה" על ידי ישראל תנחום דרדק, תשובות ופסקי הלכה של הרב פיינשטיין לאביו הרב יעקב דרדק. כמו כן, נדפסו שנים כרכים בסדרת "דרכי משה" לקט מתורתו והנהגותיו לפי סדר פרשיות התורה, בעריכת הרב שכנא מנדל שיינר (ניו יורק תש"פ).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.