סיגט
עיר בטרנסילבניה, רומניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר בטרנסילבניה, רומניה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סִיגֶט (ברומנית: Sighetu Marmaţiei או בקיצור Sighet; בהונגרית: Máramarossziget או Sziget; מילולית: "האי של מרמרוש" או בקיצור "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש בטרנסילבניה. שם העיר ניתן לה עקב מיקומה על חצי אי במפגש הנהרות טיסה (Tisa) ואיזה (Iza).
| |||
מרכז העיר | |||
מדינה | רומניה | ||
---|---|---|---|
מחוז | מרמורש | ||
חבל ארץ | טרנסילבניה | ||
ראש העיר | Eugenia Godja | ||
בירת העיר | סיגט | ||
שטח | 111 קמ"ר | ||
גובה | 274 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 32,793 (1 בדצמבר 2021) | ||
קואורדינטות | 47°55′43″N 23°53′33″E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
http://www.primaria-sighet.ro | |||
שרידי יישוב קבע מן המאה ה-11 נמצאו בסביבות העיר. לסלו הרביעי, מלך הונגריה, הושיב רומנים במקום בין השנים 1272 ו-1290. משפחת דראגפי ממרמורש התיישבה במקום וייסדה מאוחר יותר את נסיכות מולדובה. בשנת 1532 קיבל היישוב זכויות עיר חופשית והפכה לבירת ארץ מרמרוש. משנת 1556 הפכה סיגט למקום מושב של ווייבוד טרנסילבניה. משנת 1570 נכללה העיר בנסיכות טרנסילבניה והחל משנת 1733 כלל הקיסר קרל השישי את העיר בממלכת הונגריה, חלק מקיסרות ההבסבורגים. מ-1867 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה הייתה סיגט חלק מממלכת הונגריה במסגרת אוסטרו-הונגריה, ובשנת 1918 עברה לשליטת רומניה. בשנת 1940 בעקבות תכתיב וינה, שוב הועברה לשליטת הונגריה. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות חוזה פריז (1947), חזרה בשנית לשליטת רומניה.
יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג. הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית, באופן טיפוסי ליהדות אונטרלנד. ב-1807, כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו 11% מהאוכלוסייה וב-1930 היוו 38%.
ב-1759 מונה הרב הראשון, צבי פיש, לעדה הקטנה שמנתה פחות ממאה נפשות. באותם ימים היה האזור מעוז שבתאי, וילידי סיגט הצטרפו ליעקב פרנק. לאחר מות פיש נותרה משרתו ללא דורש עד 1801, כשמונה רבי יהודה כהנא הלר, ואחריו רבי מנחם מנדל שטרן (מחבר הספר "דרך אמונה") ב-1819. ב-1834 נבחר רבי אלעזר ניסן טייטלבוים ומאז כיהנו בני משפחתו כמעט ללא הרף: הרבנים יקותיאל יהודה טייטלבוים, חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, רבי חיים צבי טייטלבוים ויקותיאל יהודה השלישי שנרצח באושוויץ. בני טייטלבוים היו ברובם אדמו"רי חסידות סיגט במקביל לנשיאה במשרתם. במקביל לרבי יקותיאל השלישי כיהן כרב הרשמי וכחבר מועצת העירייה הרב שמואל בנימין דנציג, שנספה גם הוא בשואה, שעמד בראש הקהילה הספרדית המקומית. עם רבנים אחרים ששהו בעיר נמנו רבי שלמה יהודה טבק שכיהן כראש אב בית דין, וכן אדמו"רים מחסידויות ספינקא, ויז'ניץ וקרעטשניף.
בתחילת מלחמת העולם השנייה התגוררו בסיגט כ-10,000 יהודים, ובקיץ 1941 נשלחו כאלף מהם, חסרי נתינות (שלא יכלו להוכיח שהם בעלי אזרחות הונגרית), לאזור קמיניץ פודולסק שבפולין, ושם נרצחו בידי הכיבוש הגרמני. בשנים 1942–1943 הגיעו לסיגט פליטים יהודים רבים שהצליחו להימלט מהגטאות וממחנות בפולין. רבני העיר, ובהם הרב ד"ר שמואל בנימין דנציג ויקותיאל יהודה טייטלבוים, השתדלו לסייע לפליטים. בחודש אפריל 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, הוקם בסיגט גטו שחוסל עם העברת תושביו, 12,749 נפשות, למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל-22 במאי 1944. תחילה גורשו תושבי הגטו הקטן ואחר כך תושבי גטו העיר.
לאחר המלחמה נתמנה הרב משה טייטלבוים לרב. הוא עזב ב-1947, והוחלף לזמן קצר על ידי הרב יחיאל יהודה איזקסון, שהיה רבה האחרון של סיגט, עד שעזב לישראל.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.