ראשונים

בתולדות עם ישראל, הראשונים הם גדולי הרבנים היהודיים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 בקירוב. המושג "ראשונים", משמש בעיקר בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי. מראשוני הראשונים היו רבנו גרשום, רבנו חננאל ורב ניסים גאון שפתחו את התקופה והעמידו תלמידים רבים, מאחרוני הראשונים היו הר"ן, הריב"ש והמהרי"ק, וחכמי ההלכה שבדורות הבאים כבר מכונים אחרונים.

ערך זה עוסק ברבנים שפעלו בין המאה ה-11 למאה ה-15 לערך. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ראשונים (פירושונים).

המונח "הראשונים" מפנה לכאן. לערך העוסק בתחנת רכבת, ראו תחנת הרכבת ראשון לציון – הראשונים.

בין הרבנים המוכרים בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.