ריינלדו האן
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריינלדו האן (בספרדית: Reynaldo Hahn; 9 באוגוסט 1874 – 28 בינואר 1947) היה מלחין, מנצח, מבקר מוזיקה ועיתונאי, שהיה לאזרח צרפת. הוא נודע בעיקר כמחבר שירים, שכתב במסורת ה"מלודי", הוא השיר האמנותי הצרפתי.במלאכת המחשבת המיומנת שלו, ביופי יוצא הדופן ובמקוריות של יצירותיו באים לביטוי חוסר הדאגה והפזיזות של ה"בל אפוק" הצרפתי.[1]
 | |
| לידה |
9 באוגוסט 1874 קראקס, ונצואלה  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1947 (בגיל 72) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Reynaldo Hahn de Echenagucia |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מוקד פעילות |
צרפת, ונצואלה |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז |
| זרם |
מוזיקה אימפרסיוניסטית |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
מרסל פרוסט |
| פרסים והוקרה |
מפקד בלגיון הכבוד |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ריינלדו, יליד, קראקס, ונצואלה, היה הצעיר בשנים-עשר ילדים. אביו, קרלוס, היה מהנדס, ממציא ואיש עסקים אמיד ממוצא יהודי-גרמני; אמו הייתה ונצואלית ממוצא בסקי. האווירה הפוליטית בוונצואלה, שנעשתה חסרת יציבות והפכפכת יותר ויותר בשנות ה-70' של המאה ה-19, הביאה את אביו להחלטה לפרוש מעסקיו ולהגר לצרפת.
האן היה בן שלוש בסך הכול כשמשפחתו עברה לפריז, ואין ספק באשר לגודל השפעתו של מעבר זה על המלחין לעתיד. אומנם גילה עניין במוזיקה הילידית של קאראקס בנעוריו, אך צרפת היא "שתקבע ותגדיר את זהותו המוזיקלית של האן בהמשך חייו".[2] העיר ומשאביה התרבותיים: האופרה של פריז, בלט האופרה הפריזאי, האופרה קומיק, יחד עם שפעת הציירים והסופרים, הייתה ללא ספק המסגרת האידיאלית לילד, הבוגר מכפי גילו.
ילד הפלא ריינלדו הופיע לראשונה לפני קהל בסלון של הנסיכה דה מטרניך (אחייניתו של נפוליאון).[3] האן ליווה את עצמו בפסנתר בשירת אריות של ז'אק אופנבך; כעבור שנים ספורות, בגיל שמונה, כבר חיבר שירים משלו.
על אף ההתנגדות המסורתית של הקונסרבטואר של פריז לילדי פלא (ידועה דחייתו של פרנץ ליסט שנים קודם לכן), האן התקבל ללימודים בגיל עשר. בין מוריו היו מאסנה, גונו וסאן-סאנס; בין חבריו ללימודים היו אלפרד קורטו ומוריס ראוול.
בשנת 1888 חיבר ריינלדו את Si mes vers avaient des ailes לפואמה של ויקטור הוגו; החיבור נחל הצלחה מיידית כאשר התפרסם ב"לה פיגארו". כתוצאה מן החשיפה והפרסום, יצר האן קשר עם רבים מאמני השורה הראשונה בפריז. זמרת הסופרן סיביל סנדרסון והסופר אלפונס דודה הזמינו את האן לחוג החברתי שלהם.
רבים מסימני ההיכר האופייניים למוזיקה של האן מופיעים כבר ב-Si mes vers avaient des ailes: ליווי הפסנתר הנע בגלים, הקו הווקאלי הלקוח מן הדפוסים ומן האינטימיות שבדיבור, המרווחים והקדנצות המפתיעים, המיקום המחוכם של 'מצו ווצ'ה' (דינמיקה), התחכום ועומק הרגש - כל אלה מרשימים פי כמה לאור העובדה, שהמלחין היה בסך הכול בן שלוש-עשרה כשחיבר את היצירה.
האן חיבר מוזיקה גם לשירים של פול ורלן, שהכתיר בשם "שירים אפורים" (Chansons grises). כתיבת מחזור השירים החלה כשהיה בן שתים-עשרה והסתיימה כעבור שלוש שנים. ורלן, ששמע בהזדמנות אחת את המוזיקה שכתב האן לשיריו, התרגש מאוד. הליווי המפכה, המלודיה הענוגה והמודולציות השנונות של האן תואמים בשלמות את היופי הזך, העצלתני של הטקסט.
האן התייחס לנשים בידידות ואף בהערצה ליופיין, אך לא נמשך אליהן. במכתביו האישיים מתגלה נימה של ביקורת כלפי הומוסקסואליות והומוסקסואלים,[4] המסגירה חשש מובן, בהתחשב בתקופה שבה חי: הוקעתו של אוסקר ויילד אירעה כעבור שנים ספורות. בשנת 1894 חל מפנה גורלי בחייו, כאשר פגש סופר שאפתן, מבוגר ממנו בשלוש שנים, שעוד לא נודע אז ברבים - מרסל פרוסט. שניהם אהבו ציור, ספרות ואת פורה. הם הרבו לנסוע יחדיו ושיתפו פעולה במיזמים שונים, ביניהם "דיוקנאות ציירים" (1896), יצירה הכוללת טקסט מדובר בליווי פסנתר.
נפטר בשנת 1947 בפריז.
ריינלדו האן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ריינלדו האן, באתר AllMovie (באנגלית)
ריינלדו האן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ריינלדו האן, באתר ספוטיפיי.svg){kind=logo}
ריינלדו האן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ריינלדו האן, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
