רעידת האדמה באגאדיר (1960)
רעידת אדמה במרוקו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעידת האדמה באגאדיר (בצרפתית: Séisme de 1960 à Agadir; בערבית: زلزال أكادير 1960) התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:41[1], בעיר אגאדיר שבמרוקו. היא הייתה רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה בתולדות מרוקו עד אותה עת. גודלה היה 5.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט[2][hebrew 1], והיא גרמה לכ-12,000–15,000 הרוגים ולכ-12,000 פצועים[4]. מחקר משנת 2020 העריך שמספר ההרוגים היה גדול יותר, בין 12,000 ל-20,000[5]. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג. מספר ההרוגים היווה כשליש מאוכלוסיית העיר באותה עת[hebrew 2]. באגאדיר ישבה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ועל פי הערכות כ-1,500 יהודים נספו ברעידת האדמה[6].
 | |
| תאריך התרחשות |
29 בפברואר 1960  |
|---|---|
| שעה | 23:40 |
| משך האסון | 15.1 שניות |
| מגניטודה | 5.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט |
| מוקד | אגאדיר |
| הרוגים | 20,000-12,000 |
| פצועים | 12,000 |
| חסרי קורת גג | לפחות 35,000 |
| קואורדינטות | 30°30′0″N 9°36′0″W |
|
(למפת מרוקו רגילה) | |
  | |
העיר אגאדיר
ערך מורחב – אגאדיר
אגאדיר (בערבית: أݣادير, ובפי בני המקום גדירי[7]) היא עיר מרכזית במרוקו, לחוף האוקיינוס האטלנטי, בסמוך למרגלות הדרום-מערביים של הרי האטלס, צפונית לנקודה שבה נהר סוּס זורם לאוקיינוס, וכ-510 קילומטרים דרומית לקזבלנקה[8]. אגאדיר היא עיר הבירה של פרפקט אגאדיר אידה-או-טאנן (צר') ושל מחוז סוּס-מָאסַה[9][hebrew 3].
היקף האוכלוסייה בעיר עמד בשנת 1960 על 16,770 נפשות[10]. ברם, בהיותה עיר תיירותית, וידועה גם כבירת התרבות הברברית במרוקו, ההערכה בעת ההיא הייתה שביום התרחשות רעידת האדמה, שהו בעיר בסך הכל כ-50,000 נפשות[11].
היסטוריה
ראשיתה של אגאדיר בתחילת המאה ה-16, כשאציל פורטוגזי הקים מצודה צפונית-מערבית לאגאדיר הישנה[hebrew 4], על גבעה בגובה של כ-250 מטר מעל פני הים ולחופו[12],[hebrew 5] שם הוקם גם נמל קטן[13]. סביב המצודה התפתחה התיישבות אורבנית של מהגרים מפורטוגל ושל מקומיים[8], לרבות יהודים[14]. באמצע המאה ה-16 נכבשה העיר על ידי שבטים מקומיים, ומאז התפתחה העיר המרוקנית[8].
החל משנת 1912, ובמסגרת הסכם פאס, הפכה מרוקו להיות פרוטקטורט צרפתי[15]. בעקבות ההסכם התפתח נמל אגאדיר, העיר החלה בצמיחה מחודשת, והפכה בין השאר גם ליעד תיירותי לחוף האטלנטי. ב-1956 פג תוקפו של הסכם פאס, ומרוקו זכתה לעצמאות[16].
רעידות אדמה במרוקו
הרי האטלס, שמשתרעים על פני מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, נמצאים דרומית לגבול שלאורכו מתנגשים הלוח האירואסייתי והלוח האפריקאי. לשני הלוחות האלה יש קרום יבשתי, ועל כן הם בעלי צפיפות סלע ממוצעת דומה[17]. בהתנגשותם, הם יוצרים התרוממות של קרום כדור הארץ[hebrew 6], שלאורך ההיסטוריה הגאולוגית יצרה את הרי האלפים, וגם את הרי האטלס שמהווים למעשה את המשכם[18]. התרוממות זו באזור האטלס נמשכת גם בתקופתנו בקצב ממוצע של כמילימטר אחד בשנה, והיא פועל יוצא של רעידות אדמה גדולות שמתרחשות לאורך הגבול בין הלוחות[19].
מסיבות אלה, רעידות אדמה גדולות אינן נדירות לאורך הרי האטלס בכלל, ובמרוקו בפרט, הגם שאינן שכיחות כמו באזורי גבול אחרים לאורך לוחות טקטוניים, כמו קליפורניה, מרכז אירופה והבלקן[20].
כמה רעידות אדמה גדולות שהתרחשו בעבר זוהו באמצעות מחקרים מאקרוסייסמיים: בשנת 1045 או 1046, וגם בשנים 1079 ו-1408, התרחשו באזור פאס רעידות אדמה הרסניות. יש תעודות היסטוריות אמינות שמעידות על רעידת אדמה הרסנית שהתרחשה בשנת 1522 עם עוצמות סייסמיות של IX (מחריבה) באותו אזור. על פי מחקרים, בשנת 1624 התרחשו באזור פאס רעידת אדמה במגניטודה משוערת של כ-6.7, ובאגאדיר רעידת אדמה במגניטודה משוערת של 6.4. רעידת האדמה הגדולה של ליסבון בשנת 1755 גרמה לאלפי הרוגים גם במרוקו, באזור מקנס ולאורך החוף המערבי של מרוקו בין טנג'יר לאגאדיר. בין סאפי לאגאדיר נצפתה עוצמה סייסמית של VII (חזקה מאד) בסולם מרקאלי. בשנת 1761 התרחשה באגאדיר רעידת אדמה הרסנית נוספת[20]. רעידת האדמה של 1960 היא הבאה הידועה מאז 1761. בשנים 1994, 2004 ו-2016 התרחשו באזור האטלס 3 רעידות אדמה במגניטודה שנעה בין 6.0 ל-6.3. בחודש ספטמבר 2023 התרחשה רעידת אדמה הרסנית במגניטודה 6.8 בהרי האטלס המערביים, במוקד שאותר בכמחצית המרחק שבין מרקש לאגאדיר. רבות מרעידות האדמה האלו גרמו למאות ואף לאלפי הרוגים[18][20].
רעידת האדמה התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:41[1], וגרמה לכ-12,000–20,000 הרוגים ולכ-12,000 פצועים[4][5]. מספר ההרוגים היווה אחוז נכבד מאוכלוסיית העיר באותה עת, שבאופן רשמי עמד על 16,770 נפש בשנת 1960, ובשנת 1961, לאחר רעידת האדמה, 18,851 נפשות[10]. אולם כאמור, בגלל היותה עיר נופש ותיירות, מוערך שהיו בה בעת רעידת האדמה כ-50,000 נפש[21]. יש שהעריכו שכשליש מתושבי העיר בעת רעידת האדמה נהרגו. אחוז זה גבוה מאוד לעומת הידוע על אודות אחוז הרוגים בעיר כלשהי ברעידת אדמה, שהוא כ-1.6%[22][hebrew 7].
כ-75% מהבניינים בעיר החדשה נחרבו, ובשכונה הצפון-מערבית הצפופה הגיע השיעור לכ-90%[21]. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג.
על פי הערכות כ-1,500 יהודים נספו ברעידת האדמה[6].
הפינוי המהיר של אוכלוסיית העיר והריסותיה
בסיס צבאי צרפתי ששכן באחד מפרוורי אגאדיר דיווח על רעידת האדמה, וכך הגיעה הידיעה עליה בתוך שעות ספורות לבירה המרוקנית רבאט, וכן לפריז, לוושינגטון ולישראל[23]. חיילים צרפתיים מהבסיס הצבאי שבנמל אגאדיר חשו לעיר, והחלו לסייע במאמצי החילוץ[24]. מאמצי החילוץ נמשכו במשך שלושת הימים שלאחר הרעידה תחת פיקוחו של הנסיך חסן, אז יורש העצר. במלאכה עסקו חיילים מרוקניים לצד כוחות צבא זרים. אלה הקימו במקביל עיר אוהלים בשטח הפתוח שמחוץ לאגאדיר עבור לפחות 14,000 חסרי בית. כ-1,000 ניצולים אירופאיים, מצאו מחסה בבסיס הצבאי הצרפתי, בו ניתן טיפול רפואי גם לפצועים מרוקניים[25].
למחרת הרעידה, יצאה שיירה של כוח מרינס אמריקאי ממקום מושבו באל-קניטרה שליד הבירה רבאט, להצטרף לכוחות המחלצים[26]. למחרת הצטרף אליהם כח של חיילי חיל האוויר האמריקאי מפורט ליאוטי (אנ'). ב-2 במרץ הגיעו לנמל אגאדיר מספר אניות צרפתיות ואחת גרמנית, שפרקו ציוד וחיילים לסיוע.
חילוץ אלפי הגופות שהיו מתחת להריסות התנהל בד בבד עם המאמץ לחילוץ לכודים חיים. בתחילה התקיים מאמץ להפריד בין גופות הרוגים מוסלמים ללא מוסלמים, אך ללא הצלחה, עקב קשיים בזיהוי. כתוצאה מכך כמות גדולה ובלתי ידועה של מוסלמים ואירופאיים, בעיקר צרפתים, נקברו יחד בכמה קברי אחים. גופות ההרוגים האירופאיים שכן זוהו ככאלה פונו לבסיס הצבאי הצרפתי ורוכזו באוהל גדול, ולאחר מכן הובאו לקבורה משותפת במגרש האתלטיקה בעיר. מאות רבות של הרוגים מרוקניים הובאו לקבורה ברובע אייט-חאשאש (Ihchach)[hebrew 8] שם חפרו נחתים צרפתיים קבר אחים גדול. כ-14,000 הרוגים מרוקנים מעולם לא חולצו מההריסות[25].
כדי למנוע התפתחות מגפות כולרה וטיפוס, ניתנה הוראה לחסום את כל אזור העיר ההרוסה, ואבקות סיד טריות פוזרו על פני ההריסות כשאלפי הרוגים מתחתם. לפי המחקר, נשקלה אפשרות של השלכת נפאלם על ההריסות, אך עקב הזדעקות גורמים שונים, הרעיון ירד מהפרק[25][hebrew 9].
בסופו של דבר, נתן המלך הוראה לפנות את כל ההריסות עוד בטרם הסתיימו החיפושים וניסיונות ההצלה[27]. ב-3 במרץ, שלושה ימים בלבד לאחר הרעידה, הגיעה מאירופה "אניית ארצות הברית ניופורט ניוז (CA-148)" (אנ') מהצי השישי, ועליה, בין השאר, גדוד הנדסה 79 של הצבא האמריקאי עם בולדוזרים וכלים מכניים הנדסיים אחרים, שסייעו בביצוע פקודתו של המלך[26][27][28].
כתוצאה מעבודת פינוי ההריסות שנעשתה כה מהר לאחר הרעידה, ומההימנעות מפרסומים בעניין זה בממלכה, אין מידע ודאי לגבי מספר הנעדרים מהאוכלוסייה המרוקנית הכללית בעיר. מקרב הקהילה היהודית בעיר נעדרים עד היום כ-200 איש[29].
העיר נבנתה מחדש שלושה קילומטר דרומית לאתר המקורי, זאת לאחר שהמלך מוחמד החמישי אמר: ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה ברצוננו”[30][31]. לאחר שיקומה, הפכה העיר למרכז שוקק של תיירות ומסחר בממלכה המרוקנית.
מיקום רעידת האדמה באגאדיר ועומקה
מדענים התקשו בקביעת האפיצנטר של רעידת האדמה, מכיוון שכמעט לא היו תחנות סייסמוגרפיות בצפון אפריקה[1], הגם שבקזבלנקה הסמוכה הייתה תחנה כזו, שקבעה את גודל הרעידה ל-5.75 בסולם ריכטר[3]. על פי איכון של המשרד המרכזי הבינלאומי לסייסמולוגיה בשטרסבורג, האפיצנטר היה כ-8 קילומטר מצפון-צפון-מערב לקסבה של אגאדיר. על פי האיכון המאקרוסייסמי של המדענים הצרפתיים שחקרו את התפרושת המרחבית של העוצמה הסייסמית ברעידת האדמה, המוקד היה כקילומטר אחד מצפון לרובע יאש-שיש (Yachech) שעל גדות ואדי טילדי, או כ-2.5 קילומטרים מצפון-מזרח לקסבה[1]. בשל מיעוט סייסמוגרפים בצפון אפריקה, התקשו מדענים גם בקביעת עומק המוקד. על פי חישובים מתחום המחקר המאקרוסייסמי עולה שעומק המוקד לא עלה על שלושה קילומטר[1].
בפרסום מאוחר של המכון הגאולוגי האמריקאי, המפה מציגה שאכן המוקד היה מתחת לעיר, אבל בעומק של 10 קילומטר[32]. כך או כך, מדובר בעומק קטן מאוד, שקרוב אל פני השטח, ועל כן בעל פוטנציאל לגרימת נזק של ממש[hebrew 10]. במחקר מאוחר, שפורסם בשנת 2011 ומבוסס על סייסמוגרמות של 19 תחנות סייסמוגרפיות וניתוח מהירויות גלי P (גלים ראשוניים) ותמונת טומוגרפיה של תת-הקרקע בעמק סוס, עולה שמוקד הרעידה היה רדוד מאד, והתרחש על "שבר הקסבה", שמשולב עם המבנה הגאולוגי האנטיקלינלי של האזור[33]. ממצא זה עולה בקנה אחד עם הממצא המאקרוסייסמי של המדענים הצרפתיים, שהמוקד היה כ-2.5 קילומטרים מצפון מזרח לקסבה, ושהקסבה סבלה מהרס כמעט מוחלט, למעט חומותיה ושער העיר שהיו מחוזקים במיוחד ביחס לשאר המבנים בה[34]. ממצא זה גם אינו עומד בסתירה לממצא של המכון הגאולוגי האמריקאי. מחקר שפורסם בשנת 2006 מאשש בין השאר את העובדה שהתשתית הגאולוגית של עמק סוס, שבקצהו המערבי ממוקמת אגאדיר, היא סחף אלוביאלי שמונח על מצע סלעי צפוף של הרי האנטי אטלס, עובדה המאששת את הממצא שאזור אגדיר בכלל, ואזור הקסבה בפרט, סבלו מתגובת אתר סייסמית[35]. עוד מציע המחקר הזה, שמוקד רעידת האדמה היה ככל הנראה על העתק הקסבה, או העתק טילדי[hebrew 11], ששניהם שייכים למערכת ההעתקים הנקראת במחקרם SAF - South Atlas Fault[hebrew 12], ממצא שעולה בקנה אחד, מבחינת המיקום, עם כל הממצאים האחרים שמוזכרים לעיל.
העוצמות הסייסמיות ברעידת האדמה
 |
ראו גם – עוצמה סייסמית |
העוצמה הסייסמית ברעידת אדמה מוערכת בנפרד עבור כל אתר ואתר, ועל פי חומרת האפקטים הסייסמיים שנצפו באתר[hebrew 13]. העוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה בדרגה X (10)[hebrew 14] בסולם מרקאלי-קנקני-זיברג, שמצביעה על הרס טוטלי של כ-75% מהמבנים באזור[37]. האזור שסבל מדרגת עוצמה סייסמית זו כלל את כל אזור הקסבה של העיר ורובע טל-בורג׳ (Talborjt) שממזרח לה, רובע יאש-שיש וכן אזור התעשייה אר-שה-זדיד (Arhesdis) שממערב לקסבה[38]. המכון הגאולוגי של ארצות הברית מצא שהעוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה X ויותר; באשר בדרגות גבוהות אלה, קשה לבסס הבחנות בין דרגה X לדרגות XI ו-XII[hebrew 15]. אכן, המכון האמריקאי לברזל ופלדה דיווח, בהסתמך בין השאר על החוקרים הצרפתיים שחקרו סוגיה זו, שברבעים הקסבה, אייט-פינטו, יאש-שיש ובחלק מרובע טל-בורג׳, דרגת העוצמה הסייסמית הייתה בין X ל-XI[39]. בהתאמה לכך, מחלקת העבודות הציבוריות המרוקנית העריכה, שבקסבה נהרסו 100% מהמבנים, וכך גם ברבעים אייט-פינטו ו-יאש-שיש[40].
האזור שסבל מדרגת עוצמה סייסמית IX כלל את מרבית העיר החדשה. דרגת העוצמה הסייסמית IX בסולם האמור, משמעותה ש-50% מהמבנים באזור נהרסו[36], ואכן מחלקת העבודות הציבוריות המרוקנית העריכה שבעיר החדשה 50% עד 60% מהמבנים נהרסו[40].
סיבות להיקף הנפגעים הגדול
הסיבה העיקרית הניתנת להיקף הנפגעים הגדול, הוא שילוב של נתוני איכות הבנייה הלקויה, מיקום האפיצנטר מתחת לעיר, העומק הרדוד של המוקד[26], שעת הרעידה, והקומבינציה המיוחדת של התשתית הגאולוגית בעיר, שיצרה תגובת אתר סייסמית, כלומר אפקט ששונה באופן מובהק מהצפוי.
25 המטרים העליונים של התשתית הסלעית הגאולוגית באגאדיר הם סלעים בעלי צפיפות נמוכה, כמו חוואר וגיר רך המעורב בצדפות. מתחת לסלעים רכים אלה קיימת שכבה של סלע דולומיט צפוף מאד[41]. זוהי קומבינציה שיוצרת הגברה של תאוצת קרקע מקסימלית, בעת רעידת אדמה, של פי 10 ויותר ביחס לצפוי על פי המרחק מהמוקד[42]. ככל שההפרש בין צפיפות הסלע העליון לצפיפות הסלע התחתון גדול יותר "לטובת" הסלע התחתון, כך צפויות לגבור תאוצות הקרקע באתר[3].
באשר לאיכות הבנייה, גידולה של העיר החל משנות השלושים, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, הגביר את היקף ההרס והנפגעים. האוכלוסייה ברובעי הקסבה, טל-בורג׳ אייט-פינטו יאש-שיש גדלה מאוד, ולמבנים מסורתיים בני קומה אחת נוספו קומות נוספות עם בטון רגיל שאינו מזוין. רבעים אלה נהרסו לחלוטין. לעומתם, כשליש מהמבנים ששימשו למגורי האזרחים האירופאים באגאדיר, שהיו באיכות טובה בהרבה, שרדו את רעידת האדמה.
נוסף לכל אלה, שעת הרעידה הייתה קרובה לחצות, כשהרוב המכריע של התושבים ישנו במיטותיהם, לאחר הארוחה השוברת את צום הרמאדן[hebrew 16][26].
אוסף זה של נסיבות – איכות בנייה, קומבינציה גאולוגית בעייתית, מוקד רדוד מאוד הקרוב לעיר ושעת הרעידה – גרם להיקף נפגעים יוצא דופן ביחס למגניטודת רעידת אדמה בינונית ומטה.
רעידות מקדימות ועוקבות
- ערך מורחב – רעידה עוקבת
לרעידות אדמה גדולות קודמות לעיתים רעידות משנה הקרויות "רעידות מקדימות", ותמיד לאחר רעידות אדמה כאלה מתרחשות רעידות משנה הקרויות "רעידות עוקבות"[43][44]. שתי רעידות מקדימות הורגשו באגאדיר לפני הרעידה העיקרית: הראשונה התרחשה ב-23 בפברואר, והורגשה קלות בלבד, עם הערכת עוצמה סייסמית מקסימלית בין III ל-IV (מתוך 12 דרגות); השנייה התרחשה בצוהרי יום הרעידה העיקרית והורגשה על ידי רוב האוכלוסייה בעיר, והוערכה לדרגת עוצמה סייסמית VI[45][26]. במהלך פעולות החילוץ ופינוי ההריסות, התרחשה סדרה של רעידות עוקבות, ש-6 מהן היו חזקות מספיק כדי להיקלט בתחנה הסייסמוגרפית באוורוס[hebrew 17], ושתיים מהן – אלה שהתרחשו ב-22 במרץ וב-17 באפריל 1960 – הגיעו לעוצמה סייסמית מקסימלית של V[45].
דיווחים על תופעות נוספות שהתרחשו לכאורה אחרי הרעידה, כמו גל צונאמי שהציף את היבשה באזור מפרץ אגאדיר עד לכדי מספר מאות מטרים[46], התפרצות לבה בחוף הים וכדורי אש התבררו כבלתי אמינים לחלוטין[45].
לאחר רעידת האדמה, הייתה הסכמה רחבה בין המומחים בתחומים השונים, שאגאדיר חייבת להיבנות מחדש על בסיס בטון מזוין ובפלדה באזור העיר החדשה (la Ville Nouvelle) ובאזור התעשייה המזרחי. המשמעות הייתה "לסתום את הגולל" על הבנייה המרוקנית המסורתית באגאדיר על רובעיה העתיקים – הקסבה, טאלבורג'ט ואייט-פינטו – שבהם התגוררה רוב האוכלוסייה המרוקנית זה דורות. המלך מוחמד החמישי תמך בגישה זו ואישר תוכנית אורבנית שאפתנית להקמת עיר חדשה "שתהווה ביטוי נאמן למרוקו המודרנית". גם מפלגת העצמאות (אנ') ראתה בשיקום מודרני של העיר באתרה החדש מודל לעתיד האומה בכללה[3]. רעידת האדמה החישה את "הגירת" רוב האירופאים מאגאדיר ומערים אחרות לארצות מוצאם באירופה. עובדה זו סיפקה למלוכה הזדמנות, לאחר ארבע שנות עצמאות בלבד, לבטא את סמכותה ולהשתמש בסיוע האמריקאי כדי להפחית את תלותה בצרפת[47]. המלך התעלם מדרישות של יזמים ואינטרסים פרטיים באגאדיר, כיוון שרצה להעצים את הסמכות המלוכנית שלו במרוקו.[hebrew 18]
חסן השני, שירש את הכתר שנה אחרי רעידת האדמה, יזם תוכנית רחבה של הפקעה, הלאמה ואסדרה קשוחה לעניין הבנייה מחדש. עבור חסן השני, היה העיצוב האורבני של אגאדיר החדשה ביטוי לשאיפות הלאומיות המרוקניות. לטענת ספנסר סגלה, שחקר את התגובה הפוליטית לרעידת האדמה, כפי שמוחמד החמישי הציב את המונרכיה במרכז הסיוע ההומניטרי והתגובה המהירה לתוצאות רעידת האדמה, כך קשר חסן השני את הבנייה המודרנית מחדש של אגאדיר לאחדות הלאומית של מרוקו, ואחדות זו התגלמה כולה במלך עצמו[48]. אין מידע זמין על איכות הבנייה החדשה באגאדיר. עם זאת, העובדה שברעידת מרקש-אספי, שהתרחשה בספטמבר 2023 (שהייתה מרוחקת יותר מ-70 קילומטר מאגאדיר) דווח על נפגעים ואפילו הרוגים באגאדיר[49], מחזקת את סימני השאלה בנושא.
מחקר שפורסם בשנת 2005 ואשר בדק את עמדותיהם של 250 מניצולי הרעש ב-1960 ועוד צעירים יותר, מצא שתפיסות דתיות פטליסטיות שכיחוֹת בקרב אוכלוסיית העיר. כך גם לסיכון הסייסמי וליכולות לתת לו מענה באמצעות בנייה מודרנית אנטי סייסמית, הלך המחשבה השליט היה שמִבְנֵי לְבֵנִים מספיק עמידים בפני רעידת אדמה צפויה, ורוב המשתתפים במחקר העדיפו לא להעסיק את עצמם באשר לאפשרות של רעידת אדמה בעתיד, מכיוון שלדעתם מדובר בחיזוי עתידות האסור על פי האסלאם (חראם על פי הקוראן והחדית'). לדעת החוקרים, תפיסות אלה של אוכלוסיית אגאדיר עשויות להשפיע על הליבה של תכנון עירוני יעיל, התקדמות כלכלית, תקני ושיטות בנייה, במיוחד כשאגדיר מתכננת פיתוח רב ביותר למרות הסיכון לרעשים נוספים. לטענת החוקרים, המתבססים על מחקרים דומים בעבר בקרב קהילות מוסלמיות, ידע בהערכה סייסמולוגית בסיסית והפחתת סיכונים נילווים הוא חיוני, ותלוי בתפיסת הסיכון בקהילה. בשנים שאחרי פרסום המחקר תוכננו לבנייה באגאדיר מיזמים ענקיים של נופש ומגורים (100–200 מיליון דולר), כאשר רובם ממוקמים במרחק של 1.5-3.5 קילומטרים משבר הקסבה שגרם להרס העיר ב-1960[50].
עם תחילת המאה ה-21 אגאדיר היא עיר תיירות שבה 10 קילומטרים של חוף, שווקים ובהם מעל 6,000 חנויות, פסטיבלים אתניים[51], מבצר קסבה מפואר ששוקם החל משנת 2020[52] (הגם שקיימת ביקורת אקדמית על איכות השחזור והשימור)[53], ומוזיאונים שמוקדשים לתרבות הברברית ולקולינריה[54]. לעיר יש גם נמל תעופה בין-לאומי[55].
- אתר ההנצחה העיקרי ממוקם באגאדיר מול בניין העירייה ובניין הדואר המרכזי. האתר כולל קיר שאורכו כמעט 5 מטרים ועליו קליגרפיה ערבית, וכן הציטוט של המלך מוחמד החמישי ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה ברצוננו”[30].
- בשנת 2018 נחנכה בעיר אשדוד, בפארק אשדוד-ים אנדרטה לזכר הניספים ברעידת האדמה. גובהה של האנדרטה כ-5 מ' ורוחבה כ-11 מ'[דרושה הבהרה]. צורת האנדרטה היא קשת כפולה, והיא תוכננה על ידי האדריכל והאמן ארי מוריס חיון, שנולד באגאדיר וחי בקנדה[31].
- הזמר היהודי מרוקני סמי אלמגריבי הוציא שיר קינה אחרי רעידת האדמה. השיר מופיע בתקליט מספר 9 שלו[56].
- אורנא בזיז, הגדת אגדיר: העיר ושברה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ח.
- Spencer D. Segalla, Empire and Catastrophe: Decolonization and Environmental Disaster in North Africa and Mediterranean France Since 1954 (University of Nebraska Press: 2020)
- Daniel Williford, 2017. Seismic Politics: Risk and Reconstruction after the 1960 Earthquake in Agadir, Morocco. Technology and Culture, 58, pp. 982-1016
- The American Iron and Steel Institute - AISI (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., 112 pages
נאום הוד מלכותו המלך מוחמד החמישי ז"ל למחרת האסון, אגאדיר, מרוקו, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:35), 12 בפברואר 2015, תרגום לאנגלית ולצרפתית בגוף הסרטון.- תום שגב, רעידת אדמה באגדיר, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
- רונה טאוזינגר, עיר בלי זיכרון, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2020
ילדי אגדיר האבודים, כתבה וראיון עם העיתונאי ניסים קינן, ערוץ 20.- אגאדיר - הלילה בו רעשה האדמה. קבוצת פייסבוק של הניצולים, קרוביהם ומתעניינים.
- אגדיר 1960 אסון רעידת האדמה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 15:38), 26 בנובמבר 2012
- ד׳׳ר דן מנור-על השיר: 'רעידת אדמה באגדיר', לארז ביטון. מורשת יהדות מרוקו ותרבותה, 6 בדצמבר 2021
- בתחילה העריכו את גודלה בכ-5.75 בסולם ריכטר[3]). סולם המומנט הומצא כ-20 שנה מאוחר יותר והפך לסולם העיקרי שבשימוש. בהמשך עדכנו מדענים את הגודל ל-5.9 בסולם המומנט. כך או כך, עד מגניטודה שמעט מעל 6, סולם ריכטר וסולם המומנט מצביעים על ערכים דומים, אם כי לא זהים לגמרי.
- ראו דיון בעניין זה בפרק "רעידת האדמה ונזקה".
- קרי, מיקום העיר אגדיר המודרנית שלפני רעידת האדמה של שנת 1960, שמיקומה השתנה לאחריה.
- לימים הקסבה של אגאדיר.
- בהתנגשות בין לוח טקטוני בעל קרום ימי ללוח בעל קרום יבשתי, הלוח הימי הכבד יותר מהיבשתי, צונח אל מתחת לו ויוצר תעלות עמוקות באוקיינוס. לעומת זאת, כשמדובר בהתנגשות של שני לוחות בעלי קרום יבשתי, אזי אין צניחה של לוח אחד מתחת למשנהו, אלא התרוממות של שניהם שיוצרת שרשרת הרים.
- כל המחקרים שנבדקו בנושא זה, למעט אחד, עוסקים במספרים מוחלטים בלבד ולא יחסיים. זאת מכיוון שיש קושי להעריך באופן מהימן את סך כול הנפשות שראויות להיכלל מבחינה סטטיסטית ב-100% האוכלוסייה, שכנגדה יש לחשב את מספר ההרוגים. על כן, יש להתייחס לערך המוזכר של 1.6% הרוגים מאוכלוסיית עיר בזהירות. אך גם אם מדובר באחוז מעט גדול יותר, הרי שהמקרה של אגאדיר גדול בסדרי גודל וחריג, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון את המגניטודה הנמוכה יחסית של הרעידה באגאדיר. כלומר, גם אם ניקח את ההערכה הנמוכה ביותר של 12,000 הרוגים באגאדיר, מול היקף אוכלוסייה הגדול ביותר המוערך כולל תיירים, כ-50,000, הרי מדובר ב-24% הרוגים מהנוכחים בזמן הרעידה בעיר.
- תיעתוק שמות הרבעים לעברית נלקח ממומחה למרוקו, מר מוני כהן, המדריך סיורים במרוקו בכלל ובאגאדיר בפרט. "אייט" פירושו כפר; "בורג'" פירושו אגם.
- במקור נכתב כדלקמן:"(The possibility of dropping napalm on the ruins was reportedly discussed, provoking some alarm, but came to nothing.) המקור לא הוסיף מי התנגד ומדוע.
- רעידות אדמה רדודות שהינן מסוכנות במיוחד מסווגות כרעידות בעומק של עד 60 קילומטר. על כן, בין אם עומק המוקד היה 3 קילומטר או 10 קילומטר, מדובר על עומק מוקד רדוד במיוחד. סמוכין ראו כאן (אנציקלופדיה בריטניקה).
- ראו במאמר הטקסט שמתחת לאיור 3.
- על השיטה ראו בערך עוצמה סייסמית, פרק "עוצמה סייסמית ומפות איזוסייסמיות".
- ראו מפת התנודות ברעידת האדמה הזו מטעם המכון הגאולוגי האמריקאי, המוצגת בראש התבנית הראשית של הערך.
- המצפה הגאופיזי אוורוס, על שם אבן רושד, אתר מדרום לקזבלנקה, 33°17′47″N 7°24′31″W
- על פי Segalla (2020), התנהגות פוליטית זו אינה חריגה בהיסטוריה של תגובת משטרים סמכותניים לאסונות ומדיניות השיקום שאימצו. שלטונות סמכותניים נטו לראות בתנופת השיקום והפיתוח המודרני שיצרו אסונות הזדמנות להעצים את סמכותם. כך, שיקומה של ליסבון לאחר רעידת האדמה (1755), היווה הזדמנות לז'וזה הראשון, מלך פורטוגל באמצעות עושה דברו ראש הממשלה סבשטיאאו קאראבלו דה מלו, לבסס את שלטונו באמצעות שיקום מהיר של העיר. אחרי מגפת הכולרה השנייה בצרפת בשנת 1830, הציבור המשכיל קרא ל"הפיכה" של טכנוקרטים שיקיימו שלטון הירארכי, שיתאם את מאמצי השיקום שיכלו להציל את צרפת, אך החשש של השלטון הרפובליקאי מהלאמת רכוש פרטי והחשש מעימותים עם האינטרסים של הבורגנים, האטו בצורה דרמטית את מאמצי השיקום. בניגוד לכך, לאחר השרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666 ורעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906) היו אלה אינטרסים הקשורים לזכויות קניין שהאטו את השיקום[48].
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
