Loading AI tools
תערוכה לרגל עשור למדינת ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תערוכת העשור נערכה בין 5 ביוני ל-21 באוגוסט 1958 בבנייני האומה בירושלים, כחלק מחגיגות העשור למדינת ישראל. היא נחשבה לאחד האירועים החשובים ב-1958 בישראל.
כרזה לתערוכת העשור | |
פרטים | |
---|---|
מקום תצוגה | בנייני האומה, ירושלים |
תאריך פתיחה | 5 ביוני 1958 |
תאריך סגירה | 21 באוגוסט 1958 |
שנה | 1958 |
קטלוג | ללא קטלוג |
בתערוכה, שהייתה מעין יריד, הוצגו הישגי המדינה וגופיה השונים. בביתנים הוצגו יצירות אמנות של אמנים ישראליים, לצד מתקני שעשועים (למשל, גלגל ענק) ולצד אגפים שהוקדשו, בין היתר, לפעילותם של גופים כסולל בונה, המוסד לביטוח לאומי ואחרים. בתערוכה הוצגו גם חידושים טכנולוגיים (למשל, רובוט שפנה למבקרים בעברית; פרה מכנית שעליה הודגם תהליך ייצור החלב) וממצאים היסטוריים, כמו למשל מגילת העצמאות.[1] בתערוכה הוצב גם אולפן רדיו שממנו שידרו חגי פינסקר ויצחק שמעוני.
ההכנות לתערוכה החלו כשנתיים קודם לפתיחתה, עם תום מבצע קדש. בדצמבר 1956, מיד לאחר המבצע, יזם ראש עיריית תל אביב, חיים לבנון, מהלך להקמת התערוכה בתל אביב. טיעוניה של עיריית תל אביב לא עזרו בידה למנוע את החלטת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, לקבוע את משכן התערוכה בירושלים.[2]
יו"ר מועצת המנהלים של התערוכה היה ד"ר פאול י' יעקבי, סגן ראש עיריית ירושלים. למנכ"ל התערוכה מונה מארגן התערוכות יצחק רול. את התערוכה תכננו חבורת אדריכלים בראשות אבא אלחנני, זאב רכטר, משה זרחי ויעקב רכטר.[3] את ניהול מחלקת האמנות והתרבות הטיל רול על המוזיקולוגית מיכל זמורה-כהן, מכרתו (זמן קצר לאחר התערוכה נישאו השניים). הכנת התערוכה הייתה מלווה בקשיים רבים. זמורה-כהן מספרת בספרה "רפרטואר אישי" כי "בערב הראשון היה צריך להתקיים קונצרט תזמורת קול ישראל בניצוח איתן לוסטיג, עם 'בריאת העולם' של היידן, וכשבאתי בבוקר לאולם הוא נראה כמו אתר בניה וכמובן לא היו כיסאות". בטקס הפתיחה היה אמור נשיא המדינה יצחק בן-צבי ללחוץ על כפתור שידליק אורות, תוך שהוא מכריז "ויהי אור", אך מערכת החשמל כשלה.[4]
סמל התערוכה, שעיצב המעצב הגרפי היהודי-בריטי הנודע אברהם גיימס (שלאורך שנים עיצב סמלים עבור המדינה, בהם סמל תערוכת "כיבוש השממה" ב-1953 ומספר בולים לשירות הבולאי), תיאר יד המחזיקה במנורה (מסמלה של מדינת ישראל) שמתוכה צומח שתיל ועליו האות י', המסמלת את עשר שנות העצמאות.[5]
התערוכה האמנותית הורכבה מחלקי תערוכה בשם "עשר שנות ציור ישראלי", שהוצגה במוזיאון תל אביב והועתקה לבנייני האומה, אך מוקמה במסדרונות צדדיים. לצד מוצגים אלה, הוצגו יצירות אמנות גם בביתנים האחרים, המרכזיים יותר.
שערורייה התעוררה לאחר שעבודה של יוסף זריצקי הוזמנה כמוטיב המרכזי בביתן המשק, אבל בן-גוריון פסל אותה, ומקורבו טדי קולק החליט להעתיק את היצירה לביתן "חיי חברה חדשים". סמדר שפי מצטטת את חוקר תולדות האמנות והמבקר יונה פישר, שאומר כי "העלבון שנגרם לצייר הוותיק זריצקי מדגים כיצד מבינים אצלנו את המילה 'תרבות'. ניהול חיי האמנות בארץ והכוונתם, ארגונם המתמיד במסגרת של 'יצוג המדינה בכבוד' יכולים לתת מענה לשאלה מה המניעים האמיתים לשילוב יצירות אמנות במסגרת מפגנים רשמים בארץ ומחוצה לה".[7]
ביתן מרכזי נוסף בתערוכה היה ביתן חברת מלאכת היד האמנותית הממשלתית "משכית".
מעבר לביקורת על הצנזורה האמנותית שהפעיל בן-גוריון, לעיתים נמתחה ביקורת על תוכני התערוכה כתערוכת תעמולה,[8] האופיינית למשטרים לא-דמוקרטיים ובייחוד למשטרים הקומוניסטיים של אותה תקופה. בספרם "איפה היינו ומה עשינו" מתארים דוד טרטקובר ואמנון דנקנר את התערוכה כשיא של "תערוכות סובייטיות".
כ-600,000 איש ביקרו בתערוכה. (עם זאת, זמורה-כהן מתארת את התערוכה ככישלון וקובעת: "הישראלים לא אהבו את התערוכה".[4])
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.