אברהם שטרן (יאיר)

אברהם שטרן ("יאיר"; 23 בדצמבר 1907, י"ח בטבת ה'תרס"ח – 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב) היה לוחם מחתרת ומשורר^[1] יהודי-ארץ-ישראלי, מייסדו ומפקדו הראשון של ארגון "לוחמי חרות ישראל" (לח"י). נודע גם בכינויו המחתרתי "יאיר" (על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה).

ערך זה עוסק בלוחם ומשורר, המפקד-המייסד של לח"י. אם התכוונתם לאישים אחרים בשם "אברהם שטרן", ראו אברהם שטרן (פירושונים).

עובדות מהירות לידה, נרצח ...

אברהם שטרן ("יאיר")

שטרן, 1942
לידה	23 בדצמבר 1907 י"ח בטבת ה'תרס"ח סובאלק, האימפריה הרוסית
נרצח	12 בפברואר 1942 (בגיל 34) כ"ה בשבט ה'תש"ב תל אביב, פלשתינה (א"י) פלשתינה
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
תאריך עלייה	1925
מדינה	פולין
כינוי	יאיר (שם מחתרתי)
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות	ההגנה אצ"ל לח"י
ילדים	יאיר שטרן
תפקידים בשירות
פעיל בהגנה פעיל בכיר באצ"ל מפקד הלח"י
תפקידים אזרחיים
משורר

שטרן, פעיל באצ"ל, עמד בשנת 1940 בראש קבוצת פורשים שהסתייגו מהתמתנות גישתו של הארגון בכל הקשור למאבק בשלטון המנדט הבריטי והתפלגו לארגון עצמאי שלימים נקרא לח"י. לכל אורך הדרך נרדפו חברי הארגון, ושטרן בראשם, בידי הבולשת הבריטית (ובידי אנשי מחתרת "ההגנה" שסייעו לבריטים) שראתה מטרה עליונה בחיסול פעילותו. המצוד הלך והתהדק סביב שטרן, עד שבפברואר 1942 נתפס בידי אנשי הבולשת ונרצח בירייה עם לכידתו.

Remove ads

משפחתו וראשית חייו

סכם

פרספקטיבה

ילדותו

אברהם שטרן נולד בסובאלק^[2] שבצפון-מזרח פולין (במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית). אביו מרדכי היה רופא שיניים, ואמו הדסה-לאה (בתו של רפאל גרושקין-ליפשיץ, ממשכילי ליטא) הייתה מיילדת.^[3] ביתה של משפחת שטרן היה בית יהודי חילוני, שבו השכלה ולימודים הובילו את קו חינוכם של שני הבנים, אברהם ואחיו הצעיר דוד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הגרמנים, אביו נעצר על ידי הגרמנים, ואמם עזבה את העיירה יחד עם בניה ועברה לבית אחותה בעיר סרנסק שבגוברניית פֶּנְזַה ברוסיה (כיום בירת רפובליקת מורדוביה שבפדרציה הרוסית). שטרן נהג לספר על אומץ לבה של דודתו "מן הדודה שלי למדתי לשרוד גם בעיתות המצוקה הקשות ביותר".^[4]

כאשר היה שטרן בן עשר, התקבל ללימודים בגימנסיה הרוסית בסרנסק, ובה נחל הצלחה רבה ובמקביל קיבל שיעורים פרטיים בעברית. עם תום המלחמה חזרה אמו לסובאלק ביחד עם דוד, ואילו שטרן נשאר בבית דודתו כדי להשלים את לימודיו. לאחר המהפכה הבולשביקית, בגיל 14, החליט שטרן לשוב אל בית הוריו בסובאלק, ושם המשיך ללמוד בגימנסיה העברית – אז הושפע מרוחה של הספרות הרומנטית הפולנית ומגדולי משורריה של פולין. בגימנסיה היה שטרן ידוע כקונדסן עם היותו מוכשר. מנהל הגמנסיה, עפרון, אמר עליו: "שטרן זה, כשיגדל, יהיה או גאון או שודד על אם הדרך".^[5]

ראשית בגרותו בארץ ישראל

שטרן עלה לארץ ישראל בשנת 1925 וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים, שזיכו אותו בתעודת בגרות. ניכרו בו כישרונות אמנותיים רבים: ציור, משחק, כתיבה ואף דקלום שירה בשפת המקור. הוא שאף ללמוד משחק ב"הבימה", אך הוריו גילו התנגדות נחרצת, ולבסוף נכנע לפני רצונם. הוא החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לתלמיד מצטיין, אשר גם גילה מעורבות פוליטית ארגונית.

דרכו כסטודנט לא הייתה קלה: הוריו התקיימו בדוחק ולא היה באפשרותם לסייע לו כספית. שטרן התפרנס בזכות עצמו, ממלגות שקיבל ושיעורים פרטיים שהעביר. הייתה זו בעיקר תקופה מרובת יצירה לשטרן, בה כתב את מרבית שיריו ובה עוצבה השקפת עולמו במערכה על חירות ישראל.

משפחתו

בראשית ימיו באוניברסיטה הכיר שטרן את רוני בורשטיין, לימים אשתו ואם בנו (שנולד ארבעה חודשים לאחר מותו ונקרא על שמו, יאיר שטרן), בבגרותו היה בנו יאיר שטרן עיתונאי ואיש טלוויזיה ומבכירי רשות השידור. לאחר הירצחו נישאה רוני לדב זמיר והשניים היו הורים למירי (לימים מירי קפסוטו-זמיר). נכדיו של אברהם יאיר שטרן הם המפיק ואיש הטלוויזיה שי שטרן, וד"ר ענת שטרן – היסטוריונית באוניברסיטה הפתוחה.

Remove ads

פעילותו הפוליטית

סכם

פרספקטיבה

עובדות מהירות חַיָּלִים אַלְמוֹנִים ...

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים
חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים: מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת. בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ, בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים, וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש! לֹא גֻיַּסְנוֹ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים, כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ. רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין! חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ! בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ, בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים, וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש! וּמִכָּל עֲבָרִים רִבֲבוֹת מִכְשׁוֹלִים שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי עַל דַּרְכְּנוּ; אַךְ אֹויְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי-אֲסוּרִים לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ. בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ, בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים, וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש! וְאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים, וִיקַבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט, בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד. בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ, בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים, וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש! בְּדִמְעוֹת אִמָּהוֹת שַׁכֻּלּוֹת מִבָּנִים, וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים, כִּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת-לִלְבֵנִים וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים! בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ, בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים, וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

אברהם שטרן-יאיר

ראשית מעורבותו הפוליטית של שטרן היא בייסוד אגודת הסטודנטים "חולדה", על שמו של היישוב חולדה שמגיניו עמדו בגבורה כנגד מתקפות הערבים ב"מאורעות תרפ"ט" (1929). במהלך פעילותו פגש את דוד רזיאל, פעיל אגודת "אל על", ובין השניים נרקמה ידידות אמיצה – זאת על אף שרזיאל הגיע מרקע שונה מזה של שטרן (רזיאל גדל בבית דתי והחל ללמוד באוניברסיטה לאחר שנתיים של לימוד בישיבת מרכז הרב בירושלים). למרות השוני בין השניים, הם השלימו זה את זה בחלומם המשותף.^[6] באותם ימים פעלו רזיאל ושטרן בשורות ההגנה בירושלים בפיקודם של אברהם תהומי ואברהם קריצ'ברסקי. כאשר הוביל תהומי את פילוג הארגון עקב חילוקי דעות בתוך ההנהגה לגבי אופי פעילותו, היו רזיאל ושטרן מראשוני תומכיו של תהומי והצטרפו אליו בהקמת ארגון "הגנה ב'", אשר נקרא מאוחר יותר ארגון צבאי לאומי. שירו של שטרן, "חיילים אלמונים", שנכתב בזמן פרעות תרפ"ט, היה להמנון הארגון (ולימים להמנון ארגון לח"י) ופורסם בביטאון המחתרתי "המצודה".

בשנת 1933 השלים שטרן תואר שני באוניברסיטה וקיבל מלגה לתואר שלישי באוניברסיטת פירנצה שבאיטליה שנושאו היה "הארוס בספרות היוונית העתיקה". בזמן שהותו הקצרה באיטליה שקד לא רק על מחקרו, אלא גם על עריכת עשרות שירים אשר חיבר בתקופת לימודיו באוניברסיטה. יותר מ-50 שירים כתב שטרן, בשתי תקופות כתיבה:^[7] הראשונה והאינטנסיבית בין השנים 1932–1934, והשנייה בין השנים 1935–1940. ספריו לא ראו אור בחייו, אף שכבר בסוף 1934 ערך את שיריו, זאת בין היתר בשל החלטתו לדחות ולסרב להצעות לפרסום במספר במות. מהדורה ראשונה של ספרו ראתה אור רק ב-1950, שמונה שנים לאחר הרצחו.

התפנית מן המסלול האקדמי לפעילות מרכזית במחתרת חלה בשנת 1934, כאשר הגיע לאיטליה מפקד האצ"ל אברהם תהומי במטרה לגייס את שטרן לתפקיד מחתרתי מרכזי – רכישת נשק בפולין והעברתו ארצה. שטרן נענה בחיוב לתפקיד זה ובכך נטש את הקריירה האקדמית ונרתם כולו לפעילות המחתרת. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) העמידו את הארגון בדילמות קשות לגבי המשך פעילותו. תהומי החליט לחבור ל"הגנה", בתנאים נוחים. החלטה זו הובילה לסכסוך בתוך האצ"ל, אשר התפתח לפילוג שהובילו שטרן ורזיאל יחדיו. כמחצית מחברי הארגון הלכו בעקבותיהם, בהאמינם כי המדינה העברית לא תוכל לקום מבלי להישען על גוף צבאי לאומי בלתי תלוי.

תוכנית ה-"40,000"

שטרן יצא לפולין בשליחות הארגון כדי לקדם תוכנית שתוביל (לדעתו) למלחמת שחרור עצמאית. הוא פעל להקמת תאי לוחמים יהודים בעזרתה של ממשלת פולין, תחת השם "תוכנית הארבעים אלף". התוכנית הייתה לגייס לוחמים יהודים שיעברו הכשרה ואימונים וישמשו ככוח לחימה במתקפת פתע נגד הבריטים. במסגרת התוכנית יעלו 40,000 הלוחמים הכשירים לארץ ישראל וישתלטו בלילה אחד על כל הצירים המרכזיים בארץ ישראל.

בשם התוכנית פעל שטרן להשגת מטרות אלה:

להקים תאים חשאיים של האצ"ל בתוך תנועת בית"ר.
לקיים, בהדרכת קצינים פולנים, קורסים להכשרות צבאיות.
לרכוש נשק פולני ולהבריח אותו ארצה.
להקים שני עיתונים:
- "די טאט" (יידיש: "המעש") – עיתון יומי רשמי של הארגון הצבאי הלאומי;
- "ירוזולימה ויזוולונה" (Jerozolima Wyzwolona, פולנית: "ירושלים המשוחררת") – ירחון פולני עבור חוגים מתבוללים, שעד אז היו רחוקים מאוד מאידאולוגיה ציונית.

התוכנית עוררה ויכוחים בתוך תנועת בית"ר; הבכירים חשו כי הצעירים מקשיבים לשליחי האצ"ל ולא להם, וביקשו את התערבותו של זאב ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי פסק לטובת בית"ר, החלטה שלדעת שטרן הייתה עלולה לכבול את הארגון. דוד רזיאל נטה אחר שטרן, כלומר בעד עצמאות הגוף הלוחם.^[8]

תקופת המלחמה והפילוג

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הופסקה פעילות הארגון בפולין. ערב המלחמה נתפסו כל חברי מפקדת האצ"ל, כולל שטרן, על ידי הבריטים, והובאו למאסר. הארגון החל לגלות סימני התפוררות עקב החלטתו של דוד רזיאל לתמוך בזאב ז'בוטינסקי ולהפסיק לאלתר כל פעילות צבאית כנגד הבריטים. שטרן ראה צעד זה כבגידה מצד ידידו הטוב, והחל להוביל מרד בתוך המפקדה. הפילוג לא איחר להגיע, ובאוגוסט 1940 נפרד שטרן מהאצ"ל וייסד את "הארגון הצבאי הלאומי בישראל" אשר לאחר מותו של שטרן נקרא בשמו הנודע עד היום, לח"י.

שטרן גיבש את מצעו האידאולוגי של הארגון החדש במסגרת 18 סעיפים, שנקראו "עיקרי התחייה". מסמך זה הבהיר את מטרות ואמצעי הארגון. חלק מן הסעיפים הביעו את רעיון כיבוש הארץ מידי שלטון זרים, עקרון האדונות העברית על הארץ, ופריסת הגבולות שבידי היהודים. וחלקם עסקו בראייה עתידית עם מימד דתי. כמו קיבוץ גלויות ובניין בית המקדש. שטרן יצר מגע עם השלטונות הגרמנים והביע נכונות לעזור להם במלחמתם נגד בריטניה, מתוך אמונה שהם יעדיפו לקיים שיתוף פעולה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולהוצאת היהודים מאירופה; בכך גם יסייעו לערער את מעמדה של בריטניה. במכתב שהועבר בינואר 1941 לשגרירות גרמניה בטורקיה כתב שטרן:

קיימים אינטרסים משותפים לכינון סדר חדש באירופה בהתאם לתפיסה הגרמנית להגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות...כינונה של מדינה יהודית על בסיס לאומי וטוטליטארי הקשורה בהסכם עם הרייך הגרמני תחזק את מעמדה של גרמניה כמעצמה במזרח הקרוב

המגעים שקיים שטרן עם נציגי גרמניה לא נשאו פרי והמכתב נשאר בשגרירות באנקרה שם נמצא לאחר המלחמה.

בתחילת חודש דצמבר 1941 פשטה המשטרה הבריטית על דירה בסמוך לתחנה המרכזית של תל אביב; אנשי מפתח רבים של המחתרת (בהם יצחק שמיר ויהושע זטלר) נמצאו ונאסרו בפעולה זאת, מה שהוביל את שטרן למסקנה כי יש לפגוע בחוזקה במנגנון הבילוש הבריטי. הייתה זו תקופה קשה למחתרת: הקופה הייתה כמעט ריקה ואנשי המחתרת נאלצו לבצע ניסיונות שוד שכשלו. רבים הושלכו למאסר עקב הלשנות ובעל ברית לא נראה באופק. גם היישוב העברי גילה איבה כלפי המחתרת, אשר נתפסה כקיצונית מדי ואף פגעה בקצינים יהודים.

בין הפעולות שיזם שטרן כנגד הבולשת הבריטית הייתה ההתנקשות ברחוב יעל 8. המטרה, יש שטענו, הייתה לחסל את הקצין הבריטי ג'פרי מורטון, שהוביל את הפעילות נגד לח"י. התוכנית הייתה להטמין מלכודת בגג הבניין בתל אביב. אחד מאנשי לח"י הפעיל מטען נפץ קטן ופיזר דם (של חיה) בחדר שבגג ועל המדרגות, מה שגרם לבהלה בקרב השכנים אשר הזעיקו את המשטרה. ג'פרי מורטון היה עסוק באותה עת ולכן ביקש מהקצין שלמה שיף, שהיה מפקד מחוז תל אביב, לצאת אל המקום. שיף וקצינים נוספים שהתלוו אליו נכנסו לחדר בעליית הגג ומטען שני שהוטמן מראש הופעל על ידי איש לח"י מבניין סמוך. שיף נהרג במקום; קצין נוסף מהיישוב העברי ששירת במשטרה הבריטית (נחום גולדמן) והקצין הבריטי טורטון מתו מפצעיהם למחרת היום. הפעולה גרמה לזעזוע רב ביישוב היהודי, והעיתונות העברית גינתה את הרצח.

בינואר 1942 פורסמו תמונותיהם של שטרן וחבריו ועל ראשו הוצא פרס של 1,000 לא"י.^[9] שטרן נאלץ לנדוד ברחבי תל אביב וסביבתה כאשר הוא נושא עמו מיטה מתקפלת ומזוודה אחת, שהכילה תנ"ך, משחת "משעי" לגילוח ומילון עברי. פגישותיו עם חברי המחתרת התרחשו באישון לילה. הייתה זו הדרך היחידה שבה יכול היה לקבל מידע, להעביר הוראות, לעודד את רוחם של האחראים ולטעת בהם אמונה שלא תעורער מכובד המכות שספגו. היה זה גם הזמן היחיד שבו יכול היה להיפגש עם רוני אשתו. שטרן החל לשדר בתחנת השידור החשאית של המחתרת ("קול המחתרת העברית") במוצאי שבתות. הוא ראה את תפקידה המרכזי של המחתרת בהכשרתה של המלחמה שתבוא לצורך תקומתה של מדינה יהודית וחופשית בארץ ישראל. בשיחה עם אנשי המחתרת אמר שטרן:

אפילו עלינו, קבוצה קטנה כמו שהננו, למלא תפקיד אחד בלבד, דיינו. כי זהו תפקיד היסטורי. עלינו להופיע כחיידק ראשון שבארסו יכניס רקב באותה אימפריה עולמית, שהרימה עתה ידה עלינו. וזאת כדאי לעשות, אפילו נגווע במורסת הפצע האנוש שנגרום לה.

— לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות

דבר אחד ברור: דרך כשרה, שסופה כישלון, פסולה היא; דרך "פסולה", שסופה ניצחון, כשרה למהדרין.

— אברהם שטרן

ימיו האחרונים

הבולשת הבריטית השקיעה זמן ומאמצים רבים על מנת למצוא את מקום מחבואו של שטרן. הוא דחה שתי הצעות להסתירו עד סוף המלחמה – הצעה אחת הגיעה בשם התנועה הרוויזיוניסטית, שאף הציעה לנקום את דם נרצחי דיזנגוף 30,^[10] והצעה אחרת הגיעה מפי גיסו, נחמיה ברוש (אחיה של רוני, אשתו) שהיה מפקד ב"הגנה". הוא נימק החלטתו כך:

אין ראש מחתרת יכול לקיים בידו את זכות המנהיגות אם יעדיף את ביטחונו האישי על צרכי התנועה.

— לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות

בשלושת השבועות האחרונים לחייו התגורר שטרן בדירתם של טובה ומשה סבוראי, ברחוב מזרחי ב' (לעתיד רח' שטרן שבהמשך שד' וושינגטון) 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. דירתם נחשבה כפסולה מטעמי ביטחון – משה סבוראי היה אסיר נמלט באותם ימים והיה דמות מבוקשת על ידי המשטרה. טובה סבוראי התחזתה לאישה חולה אשר בעלה נעדר לעיתים קרובות מביתם, וחיסיה שפירא, שהייתה המקשרת של שטרן, התחזתה לעוזרת של טובה, הדואגת לסידורים השוטפים של תחזוק הבית. שטרן נהג להעביר את זמנו בקריאה, בניסוח רעיונות פוליטיים שהרהר לגביהם ובמענה על דואר שקיבל בעזרת המקשרת שלו חיסיה.

לפי תאורי משפחת סבוראי, התקרב שטרן בתקופה זו אל היהדות.^[11] מאז שפורסמו תמונותיו בעיתונים ועל גבי לוחות המודעות, הוחלט שיפסיק לצאת לטיוליו הליליים על אף החושך ששרר ברחובות בתקופה זו של מלחמה. כמו כן שוּנה מקום היחבאו בתוך הבית. בכל פעם שנשמעה דפיקה על הדלת היה נכנס שטרן למטבחון, ועתה הוחלט שמוטב שייכנס לארון הבגדים וטובה סבוראי תסגור את דלת הארון אחריו. לרוני אשתו כתב באיגרת קצרה:

לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך.

— לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות

Remove ads

הרצח

סכם

פרספקטיבה

ערך מורחב – רצח אברהם שטרן (יאיר)

ביום 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב, בשעה 9 בבוקר לערך, נשמעה דפיקה קלה בדלת דירת המסתור בה שטרן הסתתר. שטרן פנה ישירות לארון, וטובה ניגשה לפתוח את הדלת לאחר שסגרה את הארון אחריו. בפתח עמד הקצין הבריטי תומאס ג'יימס וילקין, ששלט היטב בשפה העברית, ביחד עם שני בלשים אנגלים. וילקין הודיע לטובה כי הגיע על מנת לקחת עמו מספר פרטי לבוש עבור משה בעלה שיעבור היום לבית הסוהר המרכזי בירושלים (משה סבוראי שכב פצוע בבית החולים לאחר שנפצע באירוע "דיזנגוף 30"). טובה נכנסה לחדר הפנימי, אספה מספר לבנים וחליפה שתלו על דלת החדר, והגישה אותם לוילקין. וילקין ניסה לפתח שיחה עם טובה באשר לפעילותו של בעלה, וכאשר זו השיבה בשלוות נפש איבד וילקין את קור רוחו ובבת אחת התפרץ ואמר כי סוף "אנשי שטרן" יהיה דומה לסופם של נרצחי "דיזנגוף 30". לשמע שמותיהם של הנרצחים השיבה טובה לקצין כי היא עוד תזכה לראות את הבריטים בורחים מהארץ.

וילקין הורה לפתוח בחיפוש בתוך הבית. שני הבלשים החלו בחיפוש, ווילקין ניגש לשולחן בו ישב שטרן לפני מספר דקות וקרא את תוכן הפתקים שהיו עליו. אחד הבלשים פנה לחפש בארון הבגדים הגבוה, נתקל בגופו של שטרן ומיד משך אותו החוצה. טובה הבחינה בבלש מושיט יד אל אקדחו, קפצה ממקומה ונעמדה בין הקצין לשטרן. "לא לירות, לא לירות או שתירה בי",^[12] הפצירה טובה בבלש. וילקין הגיע מיד למשמע השיח והבחין בשטרן. כעבור מספר דקות הגיעו שני בחורים צעירים ובידם כבלים. אחד הבלשים מיהר לכבול את שטרן בעוד שאקדחו ואקדח הבלש השני מופנים אליו. מהר מאוד התמלא הבית בבלשים אנגלים. את טובה סבוראי הובילו החוצה לאחר שנערך עליה חיפוש והיא החליפה את בגדיה.

כאשר הגיע ג'פרי מורטון, הוא הורה לשטרן להתקרב לכיוון החלון. שטרן נשמע למורטון ולפתע נשמעו שלוש יריות. טובה, שהייתה בניידת משטרה מחוץ לבית ושמעה את היריות, הבינה מיד ששטרן נרצח^[12] ופרצה בזעקות ברחוב ”יהודים, יאיר נרצח!”. גופתו של שטרן הורדה לרכב הצלב האדום והלווייתו נערכה לפנות ערב בבית העלמין בנחלת יצחק שבתל אביב. אנשי משפחה ספורים נכחו בהלוויה תחת אבטחה כבדה של המשטרה הבריטית, שחששה מניסיון פעולה מצד המחתרת.

ב-14 בפברואר, יומיים לאחר הרצח, שלח מפקד "המרכז המודיעיני של המזרח התיכון" (The Middle East Intelligence Center) מכתב ברכה לארתור פרדריק ג'יילס, מפקד הבולשת הבריטית, על הריגת שטרן.

לאחר הירצחו נולד בנו, יאיר שטרן, שהיה לעיתונאי ולימים מנהל הטלוויזיה הישראלית. נכדו הוא איש התרבות והתקשורת שי שטרן.

מחלוקות לגבי הרצח

"דבר", ביטאונה של ההסתדרות הכללית, דיווח כך על מותו של שטרן: "אברהם שטרן, ראש הכנופיה שעסקה בזמן האחרון במעשי שוד ורצח ואשר אנשיה גרמו למותם הטראגי של שלושה קצינים בתל אביב, נהרג אתמול ב-11.45 בהתנגשות עם המשטרה" ובהמשך: "בנסותו להימלט נאלצה המשטרה לירות בו".^[13]

בספרו של ג'פרי מורטון, "פשוט-המלאכה", מתוארת עדות שלפיה הוּצא שטרן מן ארון הבגדים, ובשעה שרכן לקשור את שרוכי נעליו זינק לעבר החלון שהוליך אל גג שטוח. מורטון טוען כי חש באיום והאמין כי שטרן רץ לעבר מטען שכנראה החביא מבעוד מועד ושאליו ניסה להגיע כדי להתפוצץ ולהרוג עמו אנשים נוספים. לכן כאשר החל להימלט, החליט מורטון לירות בו למוות. כך סיפר מורטון גם בריאיון לעיתון "הטיימס".^[14]

ישנם קשיים רבים בעדות זו: שטרן היה כבול בידיו, ולכן לא סביר שניסה לקשור את שרוכיו. בעיה נוספת היא ההנחה שהייתה שם פצצה: אם באמת הייתה פצצה, מדוע לא הניחה שטרן במקום קרוב אליו, למשל אתו בארון? בנוסף – סביר להניח שהוא לא רצה לסכן את משפחת סבוראי. מורטון גם לא הסביר מה עשה הבלש ששמר על שטרן בזמן שזה ניסה להימלט, ומדוע לא הוא זה שירה בו.^[15] שנים רבות לאחר הרצח החליט סרג'נט דניאל דיי, השוטר היחידי שנותר עם מורטון בחדר, לספר את גרסתו:

לאחר שציווה מורטון על כולם לעזוב את הדירה ולקחת איתם את טובה סבוראי, נשארנו עם שטרן רק שנינו, מורטון ואני. ואז ניגש מורטון אל מאחורי גבו של שטרן, דחף אותו אל החלון וירה בראשו. שטרן נפל ומורטון המשיך לירות בחזה. אחר כך הפנה את ראשו אליי ואמר: אתה ראית שהוא ניסה לברוח.

— לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות

Remove ads

אידאולוגיה

שטרן ניסח את 18 העקרונות של לח"י, במסמך בשם "עיקרי התחיה", ובסופם הציב את הקמת בית המקדש השלישי כשיא התחייה הלאומית של עם ישראל. לחבר לח"י, שהתנגד להכללת הקמת המקדש בין עיקרי התחייה, כתב: "עניין המקדש אינו דתי דווקא וגם לאדם שאינו אדוק יכולים להיות סנטימנטים לבית, אשר שימש סמל מאז ומעולם לעצמאות עברית".^[16]

הנצחה

בשנים הראשונות אחרי הירצחו סירבה הגימנסיה העברית בירושלים, בה למד שטרן, להנציחו בלוח הבוגרים שנפלו במערכות ישראל. לאחר מאבק ממושך שהוביל אריה אלדד (גם הוא בוגר הגימנסיה בירושלים) הוסף שמו של שטרן ללוח ההנצחה.^[^{דרוש מקור]}

על שמו של אברהם שטרן נקראים רחובות בערי ישראל, ביניהם בשכונת קריית היובל בירושלים וכן בשכונת פלורנטין בת"א, ברחוב בו נרצח (במועד הרצח הרחוב נקרא "מזרחי ב'"; שנים לאחר מכן שונה שמו ל"אברהם (יאיר) שטרן").^[17] כן נקראים על שמו היישוב כוכב יאיר בשרון והיישוב חוות יאיר בשומרון. מוזיאון לח"י, הנמצא בבית שבו נרצח שטרן, נקרא "בית יאיר". מדי שנה, בכ"ה בשבט – יום הרצח, מתקיימת אזכרה ממלכתית לחללי לח"י בסמוך לקברו בבית העלמין בנחלת יצחק בגבעתיים.

זכרו הונצח בבול דאר ישראלי. ב-23 באפריל 1978 הנפיק דואר ישראל סדרה של 5 בולי דואר שעליהם מופיעים דיוקנם של אישים מן ההיסטוריה המודרנית של ישראל. אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של אברהם שטרן (יאיר). על שובל הבול מופיע הכיתוב: " 30 שנה לעצמאות ישראל ". את הבול עיצב האמן צבי נרקיס. דואר ישראל מכר 963,000 עותקים של בול זה עד להפסקת המכירה.^[18]

בנו, שנקרא על שם כינויו המחתרתי, הוא יאיר שטרן (אביו של איש התקשורת שי שטרן).

Remove ads

כתביו

ספר השירים / של אברהם שטרן המכונה יאיר, [תל אביב]: סולם, תש"י (הספר בקטלוג ULI)
ספר השירים של אברהם שטרן (יאיר): מחולל מלחמת החרות העברית, [תל אביב]: הוועד להוצאת כתבי לח"י, 1964 (הספר בקטלוג ULI)
בדמי לעד תחיי: שירים, [תל אביב]: יאיר, תשל"ו (הספר בקטלוג ULI)
מכתבים לרוני / אברהם שטרן (יאיר); עורך: אהרן אמיר, תל אביב: יאיר, תש"ס-2000 (הספר בקטלוג ULI)

משיריו

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל אישים
	פורטל היישוב
	פורטל ספרות
	פורטל היסטוריה

נתן ילין-מור, לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות. (ירושלים): שקמונה, 1974 (הספר בקטלוג ULI)
יוסף נדבה, אברהם שטרן (יאיר) - מחולל מחתרת לח"י
טובה סבוראי, ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן
משה סבוראי, מאצ"ל ללח"י: סיפור אישי. (שקד): המחברים, 1989 (הספר בקטלוג ULI)
משה סבוראי משפט הדיבה. (שקד): המחברים, 1997 (הספר בקטלוג ULI)
משה סבוראי משפט הדיבה 2. (שקד): המחברים, 1997 (הספר בקטלוג ULI)
אמיל פוירשטין רציחות פוליטיות במאה ה-20, עשרים פרשיות רצח נודעות, עמ' 125–142 ירושלים: כתר, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
משה שמיר, יאיר - אברהם שטרן: חייו - מלחמתו - מותו. רומן ביוגרפי. (לוד): זמורה ביתן (תשס"א; 2001) (הספר בקטלוג ULI)
נחמיה בן תור, ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י),(חמישה כרכים), הוצאת "יאיר", 2010 (הספר בקטלוג ULI)
לח"י - אנשים, הוצאת "יאיר", 2002(הספר בקטלוג ULI)
עדה אמיכל ייבין, בארגמן, הוצאת "הדר", 1986 (הספר בקטלוג ULI)
ד"ר יעקב וינשל, "הדם אשר בסף"(הספר בקטלוג ULI)
נחמיה בן-תור: נושאי לפיד החירות, קיצור תולדות חייהם של ראשי לח"י; עמ' 9 - 121, הוצאת "יאיר", 2008 (הספר בקטלוג ULI)
משה בן-שאול, מעלות לוחמים – עשרים ושלשה פרקי גבורה הוצאת הדר, 1967, עמ' 74–83 (הספר בקטלוג ULI)
יאיר שטרן, יאיר בן "יאיר", הוצאת ידיעות ספרים, 2022^[20]

Zev Golan, Stern: The Man and His Gang, Yair Publishing, 2018

Remove ads

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם שטרן
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:אברהם שטרן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם שטרן