אחמד בן בלה

אחמד בן-בלה (בערבית: أحمد بن بلّة; 25 בדצמבר 1918^{[דרושה הבהרה]} – 11 באפריל 2012) היה נשיא אלג'יריה הראשון ואבי האומה האלג'ירית.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

אחמד בן-בלה נולד בעיירה מע'ניה לאיכר פשוט שאיבד את בכורו. כדי שיוכל להצטרף לאביו בעבודה, נרשם שבן-בלה נולד ב-25 בדצמבר 1916 ובכך הקדים בשנתיים את מועד הפטור מחובת הנוכחות בבית הספר.

לאחר שירות בצבא הצרפתי, שב בן בלה לאלג'יריה והחל בקריירה ציבורית. בסוף שנות ה-40 פנה לפעולות טרור באזרחים לא חמושים וביצע פשעים פליליים (דוגמת שוד בנק בעיר אוראן) כדי לממן אותן. ב-1950 נדון למאסר אך נמלט למצרים בשנה לאחר מכן. בנובמבר 1954 שב לאלג'יריה, ייסד את המחתרת החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה שלחמה במלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד השלטון הצרפתי. ב-1956 נעצר ונכלא שוב ושוחרר לאחר שש שנים בעקבות הסכמי אוויאן בתחילת 1962. במהרה התפתח עימות בינו ובין בן חדה, ראש הממשלה הזמנית^[1]. בן בלה כרת ברית עם הרמטכ"ל הווארי בומדיין^[2] והגיע להסכם עם בן חדה על פיו הוא יחזיק במוסרות השלטון במשך חודש כדי להביא לשקט במדינה ותקופה שבה יתקיימו בחירות. בן בלה ניצל את אותו חודש להביא את צבאו של בומדיין, שמנה כ-45,000 חיילים נאמנים, להשתלט על מוקדי הכוח במדינה. ב-9 בספטמבר 1962 נכנסו אלפי חיילים של בומדיין לבירה אלג'יר בניגוד להסכם לפירוז העיר ובן בלה נאם בעיר נאום ניצחון^[3]. הוא הוציא את מתנגדיו, בהם בן חדה, מרשימת המתמודדים בבחירות^[4] והבטיח את ניצחונו הוא בבחירות.

בומדיין הציג בסוף ספטמבר 1962 את ממשלתו בה הוא היה ראש ממשלת אלג'יריה^[5]. שלטונו של בן בלה נשענה על שניים: מוחמד חיידר ראש הלשכה המדינית ובומדיין מפקד הצבא^[6]. במהרה התפטר חיידר ובן בלה נהיה תלוי יותר ויותר בבומדיין^[7]. בשנת 1963 הוא נבחר פה אחד לנשיאות אלג'יריה. במסגרת תפקידו השיב את הסדר הציבורי וערך מספר רפורמות חקלאיות. תלותו של בן בלה בבומדיין הביאה להשפעה רבה של בומדיין על המדיניות של בן בלה, שכללה השתייכות אל המדינות הבלתי-מזדהות, רפורמה קרקעית והלאמות^[8]. אולם לצד זאת, קשר בן בלה קשרים טובים עם צרפת.

ב-1 באוקטובר 1963, כאשר בקאביליה התבצרו מורדים במשטר בן בלה, מינה בן בלה רמטכ"ל אחר לצבא אלג'יריה במקום בומדיין שנותר שר ההגנה בלבד^[9]. בומדיין שנחשב לנאצריסט ביקש להזעיק סיוע מצרי לחיסול המרידה, בעוד בן בלה רצה להתפשר עם המורדים, שדרשו את הדחתו של בומדיין^[10]. אולם המתיחות בין בומדיין לבן בלה לא התפתחה ובאפריל 1964 הכחיש בומדיין קיומו של קרע ביניהם^[11].

בשנת 1964 קיבל מברית המועצות את פרס לנין לשלום, במעמד קבלת הפרס קרא בן-בלה להשמדת ישראל^[12].

ביוני 1965 הודח מהשלטון על ידי שר ההגנה בממשלתו, הווארי בומדיין והושם במעצר בית. לאחר מות בומדיין, ב-4 ביולי 1979, הוקלו במעט המגבלות שהוטלו עליו^[13], ובאוקטובר 1980 הוא שוחרר ממעצרו^[14]. החששות שבן בלה יצליח לשלהב את ההמונים נגד המשטר התבדו^[15]. ב-1982 עזב את אלג'יריה ויצא לגלות בפריז, בה הוא ארגן שביתה של פועלים מוסלמים ברנו^[16]. בפשיטה על ביתו בפריז בתחילת 1983 נמצאו כלי נשק בלתי חוקיים ומסמכים שהעידו על פעילותו הפוליטית. ארבעה משומרי ראשו גורשו מצרפת והוא עבר ללוזאן^[17] בשווייץ^[18]. בן בלה היה לתומך של האסלאם הקיצוני^[19] ויצר קשרים עם אש"ף וקדאפי^[20].

ב-1990 שב לאלג'יריה^[21] ובה נקבר בשנת 2012^[22].

אחמד בן בלה

רקע

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on