שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

אלעד זרט

סופר ועורך ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלעד זרט
Remove ads

אלעד זֶרֶט (נולד ב-27 בנובמבר 1983) הוא סופר, משורר, עיתונאי, עורך, מבקר תרבות וחוקר ספרות ישראלי. עורך מוסף "ספרות ותרבות" של ידיעות אחרונות ומרצה בחוג לתקשורת במכללת ספיר. זרט ערך את סדרת השירה של הוצאת עם עובד, והוא זוכה פרס שר התרבות לסופרים בראשית דרכם (2024) על ספרו "המשלוח".

עובדות מהירות לידה, מדינה ...
Remove ads

ביוגרפיה

אלעד זרט נולד ב-1983 בקריית אתא. למד בבית הספר לקציני ים עכו, סיים לימודי עתודה ושירת כצוללן בשייטת הצוללות (שייטת 7). הוא בעל תואר ראשון בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר שני בספרות עברית עם התמקצעות בספרות יידיש. מחקרו עוסק במוטיבים פילוסופיים ביצירתו של הסופר יצחק בשביס-זינגר.

זרט ובת-זוגו, האומנית מייקה אלרוולד, מתגוררים בתל אביב עם שתי בנותיהם.

עיתונאות וספרות

סכם
פרספקטיבה

זרט החל לעבוד בעיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 2009. הוא שימש עורך בדסק החוץ, עורך המוסף היומי "24 שעות" ועורך מוסף "ספרות ותרבות" ב-"7 לילות". במקביל לכך סיקר את תחום הספרות וערך מוספים ספרותיים שקובצו לאנתולוגיות[1].

זרט כתב תחקירים ומאמרי דעה בנושאים שונים, ובהם תרבות, משבר האקלים, צער בעלי חיים, טבעונות, ממצאים ארכיוניים (כגון המכתבים האבודים של משפחת דיין[2] והשירים הגנוזים של לאה גולדברג[3]). הוא כותב טור שבועי על משבר האקלים במוסף "ממון שישי" של "ידיעות אחרונות".

ראיין את גדולי הסופרים בישראל ומחוצה לה, ובהם דויד גרוסמן, אברהם ב. יהושע[4], אורלי קסטל-בלום[5], צרויה שלו, מאיר שלו[6], יהושע קנז[7], מרגרט אטווד[8], מייקל שייבון[9], ג'ונתן פרנזן[10], יו נסבו, ארי דה לוקה ופול אוסטר[11], נתן זך[12] וחיים גורי[13].

בשנת 2011 ייסד את מדור השירה של "ידיעות אחרונות", "שיר ביום", שבו הוא מפרסם מדי שבוע שירים שנכתבו בעברית לצד שירים מתורגמים.

בשנת 2017 מונה לעורך סדרת השירה של הוצאת עם עובד והוציא בין היתר את ספריהם של יותם ראובני, מיטל נסים, שחר מריו מרדכי ואהרן שבתאי. זרט ערך גם מבחר מקיף ראשון של שירת שבתאי. בספר זה, שראה אור ב-2021, מובאים הספרים 'קיבוץ' ו'פריז' בשלמותם, קטעים נרחבים מ'חדר המורים', מ'שבע פואמות', מ'ארצנו', מ'שמש שמש' ומ'טניה', וכן קטעים מספרו האחרון של שבתאי בעריכתו של זרט, 'פתחתי דלת, ועמדת שם'. כן כונסו בספר כתשעים שירים חדשים שנכתבו בשנת הקורונה.

בשנת 2018 שימש זרט חבר בוועדת השופטים לפרס ברנר.

מאז 2018 ובמשך שנתיים פרסם זרט מדי שבוע ביקורות על ספרי פרוזה ושירה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות".

עם כניסתו לתפקיד עורך הספרות בידיעות אחרונות, בשנת 2021, ייסד זרט את מוסף "ספרות ותרבות", שגדל והפך למוסף עצמאי, מהבולטים בארץ.

בשנת 2022 היה חבר בוועדת השופטים לפרס ביאליק.

Remove ads

פרסים ומועמדויות

  • בשנת 2024 נבחר "המשלוח" כאחד מבין שלושת המועמדים הסופיים לפרס ברנשטיין בסוגת רומן עברי מקורי.[14]
  • 2024, פרס שר התרבות לסופרים בראשית דרכם על ספרו "המשלוח"[15]. בנימוקי השופטים נכתב: "תיאורי המשלוחים החיים בספר והרהורי המספר מפורטים, חיים ומצמיתים, אינם נותנים מנוח ומעוררים מחשבה באשר לנפש האדם בכלל ובמצבי קיצון בפרט. הספר כתוב בכישרון רב הן מבחינת הדמויות המורכבות והן מבחינת מקוריותן של השפה ונקודת המבט, והוא מעלה ומחזק מודעות באשר לסבלם של בעלי החיים, לשאלת המוסריות ביחס אדם-חיה ולשאלות מוסריות אחרות הרלוונטיות לימינו, ומתכתב באופן מעמיק ומשמעותי עם קלסיקות מרכזיות בתרבות".

על יצירתו

סכם
פרספקטיבה

בשנת 2020 יצא ספר השירים הראשון שלו "שומדבר לא ישתווה" בהוצאת אפיק, וזכה לשבחי הביקורת[16]. הספר זכה למענק קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.

בביקורת שפורסמה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", כתב אילן ברקוביץ':

"אלעד זרט מצליח לשלב בשירתו בין מסורת וחידוש באופן פורץ דרך. שירתו הניאו־רומנטית ביסודה, האינטלקטואלית והחכמה במהותה, לא הופכת את בשר השפה על פניו אלא מטפלת בבשר השיר ובמציאות והדמיון, במבדה ובריאליה, בדרך חדשנית ויפה [...] זהו ספר שירים אמיץ ופתיחת דרך מרשימה ביותר למשורר הצעיר"[17].

בשנת 2023 הוציא לאור שני ספרים נוספים — רומן ביכורים "המשלוח"[18], וספר שירה שני "העגל ושירים אחרים"[19] בהוצאת ידיעות ספרים. "המשלוח", רומן עלילתי בדיוני, המתרחש בשנת 2061, ושבמרכזו עומד אדם בן קולמן, ימאי לשעבר, למשפט על שירותו כקצין מכונות בארגו — אוניית משא שהובילה עגלים וטלאים לשחיטה מאירופה ומאוסטרליה. בביקורת שפורסמה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", כתבה אגי משעול:

"'המשלוח' הוא ספר הפרוזה הראשון של אלעד זרט, המתגלה כאן כמספר רב־כישרון. אי־אפשר להפסיק לקרוא את הרומן טורד המנוחה הזה... 'המשלוח' ו'העגל' מעמידים את אלעד זרט בשורה ראשונה של כותבים שיצירתם מדבבת את האילמים והשקופים שבתחתית הסולם, אלה שקולם לא נשמע. בין הכותבים דרור בורשטיין, מאיה ויינברג, איל מגד, רון דהן, סבינה מסג, חן ישראל קלינמן והעיתונאית ארנה רינת שלא מניחה לנו להעלים עין מהעוולות. אבל הכוונה, כך נדמה לי, היא שאנשים יקראו את הספר כיצירה המדברת לא רק על בעלי החיים אלא על הקלות שבה אפשר להסתתר מכוסי עיניים מאחורי וילון".

נורית גרץ על "המשלוח":

"אלעד זרט מצליח לתאר סוגיות גדולות ומורכבות הנוגעות לטבע האדם, דרך החוויה של גיבור הספר אדם בן קולמן. ברומן יש תערובת פרדוקסלית של הזדהות, הבנת הכאב ואכזריות ביחד, וזה הכוח של הספר הזה. ספר שמכה בבטן ובלב"[20].

בביקורת שפורסמה בכתב העת עתון 77, כתבה לאה ענבל:

".... שני ספרים אלה הם כתב האשמה הנורא ביותר שקראתי מעודי נגד התעללות בבעלי חיים. 'המשלוח' הוא מסע רדוף גוויות, נהרות דם, אכזריות, צחנת מוות וצואה. פירוט מדוקדק שמקיא מתוכו העד שהוא לא סדיסט, לא מפלצתי, לא שונא חיות, לא תומך בהרג מסיבות פרקטיות ואסתטיות; הוא פשוט אחד מני רבים שעושים את "זה" אפשרי. "אני מצלמה" מעיד כריסטופר אישרווד ב'פרידה מברלין'. בן קולמן אינו מצלמה, הוא עין ופה ונקודת מבט רחבה על התופעה, עין של שותף למעשי-רצח שרואה את כל שדה הקטל ואת הפיכת המוות לתעשייה. הוא עד שלעיתים אף מגלה קור רוח למעשים נתעבים, במסע מעורר חלחלה, גועל ותיעוב ואי יכולת הבנה של המוח האנושי איך דברים כאלה יכולים להתרחש. זרט לא נופל למלכודת קיטש ומוות צפויה, ואינו יוצר משיכה זולה לזוועות, לגופות, לדם, לסחי ולטינופת או רצון להתפלש בהם. אלא הוא מעלה נושאים למחשבה, רבים ועמוקים – תוך התכתבות מרתקת עם האפוס ההרואי של המיתולוגיה היוונית, עם קלסיקה כמו מובי דיק, עם כתבי לואי פרדיננד סלין והמרקיז דה סאד, עם "הארורים" של ויסקונטי ועם 'סאלו או 120 הימים של סדום' של פאוזוליני.

"אלה לצד אמנות של הכתיבה, ומבנה מדויק מעלים תוצאה שלא דומה לשום דבר מוכר; וכול זאת עם חשיפה של נפש 'בנאלית' של התליין – אדם חושב, בעל רגשות, בעל יצרים, שעלולים לחוש כלפיו אמפתיה, אך זה הדבר שהקורא מסרב לו, ושהגיבור מעודד את הקורא לסרב לו. התיאורים הם מפורטים ומזוויעים אך אין בהם הלהטת יצרים. אין בהם גם בקשת סליחה ואין מתן מחילה או פטור מאחריות. חנה ארנדט כתבה 'הצרה עם אייכמן הייתה בדיוק שרבים כל כך היו כמותו, ושרבים מהם לא היו סוטים ולא סדיסטיים אלא נורמליים עד אימה. וזוהי נורמליות מבעיתה כי משתמע ממנה כי הפושע מבצע את פשעיו בנסיבות המונעות ממנו כמעט כל אפשרות לדעת או להרגיש שהוא עושה עוול'. הסופר אהרן אפלפלד כתב לעומת זאת כי הרוע אינו בנאלי, להפך, הוא צבעוני, מלא חיות וכושר המצאה, והוא מרתק במיוחד.

...

זרט מפנה לספר 'נוטות החסד' – סיפורו של קצין נאצי בדיוני שהיה מעורב ברצח המונים. הצגת הנאציזם בספר זה היא עירוב בין עולם בירוקרטי, הפועל למען מטרות ברורות באופן רציונלי, אם גם בלי מעצורים מוסריים, לבין עולם ספוג במיתוסים, שנאות פתולוגיות ויצרים אפלים. מצד אחד הדייקנות, ההסתמכות על המדע, מילוי הוראות בקפידה, ומצד אחר שורשים אפלים, מיתולוגיות, דמונים ושאלות העוסקות בנפש האנושית. כל זאת מתוך תודעת הרוצח. ריאליזם חריף, כאוס ורצחנות מצויים גם בספריו של זרט המעניק לרוצח כלי ספרותי רב עוצמה של מספר בגוף ראשון, והמנסה להמחיש איך נראה העולם של הרוצחים מבפנים. האתגר כמובן, הוא עצום: להראות כיצד אדם רגיל (כלומר אנחנו) הופך מאזרח סביר לרוצח-בשירות. שני הספרים של זרט אינם קלים לקריאה בשל הדחיסות, כמויות המידע והעוצמה, אבל הם סוחפים, מרתקים, מזוויעים, דוחים, מפעימים ומהממים – הכול בעת ובעונה אחת"[21].


שיריו וסיפוריו התפרסמו בכתבי עת שונים, ובהם "מאזנים"[22], "עתון 77"[23] ו"המוסך"[24].

Remove ads

ספרים

עריכה (בהוצאת עם עובד)

עריכה

כתיבה

Remove ads

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלעד זרט בוויקישיתוף
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads