חיים גורי

חיים גורי (כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923 – ט"ו בשבט ה'תשע"ח, 31 בינואר 2018) היה משורר, סופר, מתרגם, פזמונאי, עיתונאי וקולנוען ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת תשמ"ח (1988), פרס ביאליק, פרס סוקולוב, פרס אוסישקין ופרס ניומן.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "חיים גורן".

חיים גורי

גורי ב-2005
לידה	9 באוקטובר 1923 כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד המנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	31 בינואר 2018 (בגיל 94) ט"ו בשבט ה'תשע"ח ישראל ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
שם לידה	חיים גורפינקל
מדינה	ישראל
שם עט	חגור, ח-גי
שפות היצירה	עברית
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים הפקולטה לאמנויות של פריז בית הספר החקלאי כדורי
תקופת פעילות	1941–2018 (כ־77 שנים)
עיסוק	משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1988) אביר מסדר האמנויות והספרות (2011) פרס יצחק שדה (1981) פרס סוקולוב (1961) פרס ביאליק (1975) פרס היצירה לסופרים עבריים (2004) פרס ניומן (1994)

חיים גורי במחנה אימונים של הפלמ"ח בהונגריה, 1947

חיים גורי (משמאל) ערב מבצע עובדה, 1949. למעלה - אברהם אדן ומימין - מנחם מרון

נשיא המדינה ראובן ריבלין ואלמנתו של חיים גורי, עליזה, נפרדים מחיים גורי בטקס שנערך ברחבת תיאטרון ירושלים (הפעם הראשונה שנערך טקס אשכבה של איש ציבור ברחבת התיאטרון). בתמונה נשיא המדינה עם בנותיו של חיים גורי, פברואר 2018

ביוגרפיה

"עשוי מאותיות"
וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ אַתָּה תִּמָּשֵׁךְ, עָשׂוּי מֵאוֹתִיּוֹת זֶה לֹא מְעַט מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ. חיים גורי על עצמו בשיר "עשוי מאותיות", 2015

גורי נולד בתל אביב בשם חיים גורפינקל לגילה (לבית ווסקובויניק) ולישראל גורי. הוא קרוי על שם סבו מצד אימו. הוא התחנך בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב, בחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית-הספר המחוזי בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי^[1][2] שלמרגלות הר תבור והיה חניך בתנועת הנוער המחנות העולים.^[3]

בשנת 1941 הצטרף גורי לפלמ"ח, שם היה ידוע בכינוי "ג'ורי". בהמשך יצא לקורס מ"כים ובשנת 1944 לקורס מ"מים (קורס הקצינים של ההגנה).^[4] את התקופה הזאת, שבה נע צבא גרמניה הנאצית לעבר ארץ ישראל, אזכר גורי ב"שיר הוותיקים".^[5] לאחר מכן מונה למפקד מחלקה בפלוגה א' בגדוד הראשון.^[1]

בשנת 1946 השתתף בפיצוץ תחנות הרדאר בסטלה מאריס.^[6]

בשנת 1947 שהה בשליחות "ההגנה" במחנות העקורים בהונגריה^[א] ופעל שם בקרב שרידי תנועות הנוער הציוניות, על מנת לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל.^[7] משם עבר לצ'כוסלובקיה ושימש כמפקד קורס הצנחנים הראשון של צה"ל שהתקיים בתוך הצבא הצ'כי.

במלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום. במבצע האחרון של מלחמת העצמאות, מבצע עובדה, היה סגנו של אברהם אדן (ברן), מפקד פלוגת אנשי גח"ל.^[8] במלחמת ששת הימים השתתף במערכה על ירושלים כמפקד פלוגה.

בשנת 1968 הועבר לתפקיד קצין חינוך^[6] ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בחצי האי סיני.^[1]

ספרו הראשון, "פרחי אש", אותו הוציא בשנת 1949, התקבל בהתלהבות הן בקרב קהל הקוראים והן בקרב הממסד הספרותי, והפך אותו לאחד ממייצגיהם הבולטים של הלוחמים ממלחמת העצמאות.^[9]

בשנים 1950–1952 למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 למד בסורבון.

משנת 1954, לצד יצירתו הספרותית, היה בעל טור בעיתון למרחב, שאותו המשיך לכתוב גם אחרי האיחוד עם עיתון דבר (1971) ועד פרישתו לגמלאות ב-1988. על מאמריו בעיתונות חתם גם בשמות העט חגור וח-גי.^[10][11]

גורי פרסם יותר מ-12 ספרי שירה, 10 ספרי פרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, וגם תרגומי שירה צרפתית, פרוזה ומחזות.^[1]

קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון^[12] והאוניברסיטה העברית בירושלים,^[13] אזרח כבוד של העיר תל אביב^[14] ו"יקיר ירושלים".^[15]

גורי המשיך בפעילות ספרותית ועיתונאית, כתבות שלו התפרסמו ב"הארץ" ובעיתונים אחרים. הספר "עיבל" יצא לאור ב-2009. פרופסור נסים קלדרון מאוניברסיטת בן-גוריון כתב על הספר^[16]: ”חיים גורי כתב ספר שירים נוקב ובלתי נשכח”.

באוקטובר 2007 מסר את ארכיון כתביו העשיר לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.

בשנת 2015 הוכרז כזוכה פרס היצירה בתחום הציונות על ספרו "אף שרציתי עוד קצת עוד", אך סירב לקבל את הפרס, לדבריו: "זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם".^[17]

יצירתו

קורא משיריו בבית טיכו בירושלים, 6 ביוני 2012

יצירתו של חיים גורי משתרעת על פני עשרות שנים ועוסקת במגוון רחב של נושאים כמו אהבה, מלחמה, זמן וזקנה. היא כוללת שירים אישיים וגם שירים בעלי זיקה לנושאים חברתיים-לאומיים.

ראובן שהם,^[18] פרופסור באוניברסיטת חיפה, כותב בספר "בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי"^[19] על יצירתו של חיים גורי: "יצירתו היא חוליה במסורת הגדולה של הספרות העברית החדשה, שנטלה על עצמה את עול 'הצופה לבית ישראל', שראשיתו במסורת הנבואית של הנביא יחזקאל, חידושו בסאטירות של יצחק ארטר (אמצע המאה התשע עשרה), והמשכו בשירת יל"ג, ביאליק, גרינברג, שלונסקי ורבים אחרים... נושאי מפתח המעסיקים אותו מראשית הופעתו על בימת השירה העברית: מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, עמדתו כ'צופה לבית ישראל' וכ'צליין חילוני'."

חלק מהשירים שכתב גורי מהווים חלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי.^[20][21] אחד משיריו הידועים ביותר, "הנה מוטלות גופותינו", נכתב בתקופת מלחמת העצמאות לזכרם של חבריו ממחלקת הל"ה, שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. השיר מעלה על נס את חשיבות הזיכרון ונכתב בלשון רבים. את השיר כתב גורי כשעוד היה בהונגריה והוא פורסם בעיתונות ולאחר מכן בספר הראשון "פרחי אש". כתב גם מספר פזמונים ידועים. שניים מהם, "הרעות" ו"באב אל וואד" הפכו לסמל המלחמה על הקמת המדינה. פזמונים שלו ושל חיים חפר מאותה התקופה מופיעים בספר "משפחת הפלמ"ח".^[22] שירו הראשון שפורסם, "היא עמדה בחלון", נכתב בשנת 1941, בעקבות המסע השלישי של פלוגה א' פלמ"ח. סיפור השיר, מתואר בספר "משפחת הפלמ"ח".

"הרעות" (בהלחנת סשה ארגוב), שבוצע במקור על ידי להקת הצ'יזבטרון שנה לאחר פתיחת מלחמת השחרור, הפך לשיר זיכרון ידוע לזכר הנופלים,^[23] והשורה מתוכו "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר" נהפכה לביטוי שגור לתיאור לוחמי תש"ח. השיר ידוע גם בביצוע להקת הנח"ל, שושנה דמארי, יהורם גאון ובעז שרעבי.^[24]

"באב אל וואד" (המלחין שמואל פרשקו) נכתב לזכר חבריו שלחמו ונפלו בשיירות האספקה לירושלים באותה המלחמה. השיר ידוע בביצוע יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון, יזהר כהן, בעז שרעבי, ושלמה גרוניך.^[25]

השפעת השואה ניכרת היטב בשיריו ובסרטיו של גורי, אף שלא חווה אותה על בשרו. הוא ספג את השפעתו ממנה עוד כשהיה שליח במחנות העקורים, כששוחח ארוכות עם ניצולי השואה שוכני המחנות. מצבם העגום של הניצולים וסיפוריהם על השואה חדרו עמוק לליבו, דבר שהתבטא בהמשך ביצירותיו.

אירוע שהשפיע עליו מאוד היה משפט אייכמן. הוא סקר את המשפט בשנת 1961 כעיתונאי בעיתון "למרחב". הרשימות, שבהן הביא את מבטו האישי בהתייחסותו לעדויותיהם הנוראות של ניצולי השואה, כונסו בספר "מול תא הזכוכית".^[26]

בשנת 1972 הזמינו אותו חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות ליצור סרט עבור מוזיאון השואה שבקיבוץ. אף שלא היה לו ניסיון קודם בתחום, קיבל על עצמו גורי את המשימה, ובעזרת ז'אקו ארליך ודוד ברגמן, הוא יצר במשך 13 שנים טרילוגיה תיעודית-היסטורית בנושא. הסרט הראשון שראה אור ב-1974 נקרא "המכה ה-81". הסרט מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. שם הסרט לקוח מעדותו של מיכאל גולדמן-גלעד, אחד מניצולי הגטו, שהולקה על ידי הנאצים שמונים מכות שוט, אך המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ ישראל מסיפורי הניצולים.^[27] הסרט השני שראה אור ב-1979 נקרא "הים האחרון". הסרט מתאר את מסעם של ניצולי השואה בדרכם לארץ ישראל בספינות ההעפלה של הפלי"ם, בעלייה בלתי ליגאלית (העפלה). הסרט השלישי שיצא בשנת 1985, נקרא "פני המרד". הוא עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית באירופה – מהפירנאים ועד יערות מינסק. הסרטים תורגמו לחמש שפות והוצגו בכל העולם ואף זכו בפרסים רבים. הסרט הראשון היה אף מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, והשני זכה בפרס "נשר הכסף" בצרפת.^[28]

פעילות ציבורית ופוליטית

גורי נמנה עם תומכי מפלגת "אחדות העבודה" וכתב בעיתון התנועה, "למרחב" (בשם העט "חגי"). הוא השתתף גם בפעילות ציבורית ופוליטית. בשנת 1967 השתתף בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה, אך עם השנים התרחק ממנה וטען כי אי אפשר לשלוט בעם אחר.^[29] ב-8 בדצמבר 1975, נכח כעיתונאי מטעם העיתון "דבר", בתחנת הרכבת מסעודיה שליד סבסטיה, בעת שגרעין "אלון מורה" של תנועת גוש אמונים התנחל במקום ללא אישור. הוא הצטרף לניסיונות ההידברות עם המתנחלים.^[30] אחר כך פרסמו המתנחלים הודעה לפיה גורי הציע פשרה, בשם השר ישראל גלילי (יושב ראש ועדת שרים לענייני התיישבות) שבמסגרתה עברו למחנה צבאי סמוך. ב-9 בדצמבר 1975 אמר שלא פעל מטעם גלילי. הפשרה נועדה למנוע עימות פיזי ופתרון זמני ולא כפי שהודיע "גוש אמונים", כאילו הפשרה הייתה אישור להקים התנחלות במחנה קדום.^[31] גם באוטוביוגרפיה שלו טען שנעשתה בו מניפולציה, כשהוצג כאילו הוא תמך בניסיונות ההתנחלות של "גוש אמונים".^[32]

בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969 היה גורי חלק מקבוצת אינטלקטואלים שקראו להצביע בעד המפלגה הקומוניסטית הישראלית, גם כדי לאפשר לה לעבור את אחוז החסימה, ולהכניס לכנסת את ראש הרשימה משה סנה, וגם כדי לחזקה למען תוכל לשמש משקל נגד לרק"ח בתנועה הקומוניסטית העולמית.^[33]

בשנות התשעים היה ממקימי "הדרך השלישית", זרם ניצי בתוך מפלגת העבודה. הוא המשיך לתמוך במפלגת העבודה גם לאחר שחבריו לדרך פרשו מהמפלגה, והקימו את מפלגת הדרך השלישית. גורי המשיך להחזיק בעמדות שבהן החזיקה מפלגת "אחדות העבודה" שבראשות יצחק טבנקין.

בקיץ 2010 הצטרף לתקופה קצרה למשמרות המחאה השבועיות בשייח' ג'ראח נגד דחיקת רגלי תושביה של השכונה הפלסטינית.

חיים אישיים

עליזה וחיים גורי, 2003

נולדתי לעברית
נולדתי לעברית, ולא ידעתי שום שפה אחרת. אינני זוכר ששמעתי בבית אף לא פעם אחת ביטוי ביידיש או בשפה זרה אחרת. לאחר פטירת אבי מצאתי מכתבי אהבה ששלח לאימי ואני מקנא בעברית שלו, רבת הרבדים והמעמקים, השונה מן העברית של הדורות המאוחרים, שהייתה חיה בדיבור אבל איבדה משהו מן האופי האסוציאטיבי והקשר למקורות. חיים גורי, 2008[34]

גורי, יליד תל אביב, התגורר בירושלים משנת 1949, כשמשנת 1961 גר בשכונת טלביה בשיכון העיתונאים (ירושלים). אחותו חנה, שהייתה קרובה לו, בחרה להקים משפחה בקיבוץ גשר. ב-1952 נשא לאישה את עליזה (1929–2024), חברתו לנשק מימי הפלמ"ח ולהם שלוש בנות.

גורי נפטר ב-31 בינואר 2018 בגיל 94, ונקבר בהר המנוחות..^[35]

רחוב קרוי על שמו בעיר נתניה בשכונת "אופק הים".^[36]

חטיבה ותיכון קרויים על שמו בעיר נתניה.^[37]

מספריו

ספרי שירים

• פרחי אש (1949)
• שירי חותם (1954)
• שושנת רוחות (1960)
• מראות גיחזי (1967)
• תנועה למגע (1968)
• משפחת הפלמ"ח (פזמונים עם חיים חפר, 1977)
• איומה (1978)
• עד קו נשר (1979)
• מחברות אלול (1985)
• הבא אחרי (1994)
• חשבון עובר (שירים 1945–1987)
• השירים (שני כרכים)
• מאוחרים (2002)
• אני מלחמת אזרחים (2004)
• עיבל (2009)
• השירים, כרך ג' (2012)
• אף שרציתי עוד קצת עוד (2015)
• הרץ למרחקים ארוכים (2018)
• אל המקום האחר: שירים אחרונים (2020)

שיר זיכרון שפורסם בעלון

• רות בקי קולודני, חיילים אנחנו אלמונים כמוך, באתר הארץ, 30 ביוני 2020

ספרי פרוזה

• עד עלות השחר (1950)
• מול תא הזכוכית (1963)
• עסקת השוקולד (1965)
• "הספר המשוגע" (1971)
• מי מכיר את יוסף ג'י (1980)
• החקירה: סיפור רעואל (1980)
• רשימות מבית היין (1991)
• דפים ירושלמיים (1994)
• עם השירה והזמן, דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית, א-ב, הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד
• תפילה (1998)
• בשורות ארוכות, סיפורים ורשמים, א-ב, הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד (2013)
• חותם הזיכרון, א-ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד (2015)

מהספרים שערך

• קו הקץ, (אלבום מהכיבוש הנאצי ברומניה), העורכים - חיים באר, חיים גורי, אברהם יבין, רישומים - מרסל ינקו, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1981.

פרסים ואותות כבוד

פרסים:

• פרס אוסישקין לשירה על הספר "פרחי אש" (1961)^[7]
• פרס סוקולוב על הספר "מול תא הזכוכית" (1962)^[1]
• פרס ביאליק על הספר "מראות גיחזי" (1974)^[1]
• פרס ישראל לשירה (1988)
• פרס ניומן על הספר "הבא אחרי" (1994)^[11]
• פרס על שם אורי צבי גרינברג על שני כרכי שירה "השירים", הכוללים את השירים שפורסמו בין השנים 1945–1997 (1998)^[1]
• פרס היצירה לסופרים ומשוררים (2004)

סרטים דוקומנטריים:

• פרס יצחק שדה לספרות צבאית על הסרט "הים האחרון" (1980)^[38]
• פרס קצטניק על הטרילוגיה התיעודית-קולנועית בנושא השואה^[28]
• מועמדות לאוסקר, סרט "המכה ה-81" (1975)^[39]
• פרס "נשר הכסף", סרט "הים האחרון" (צרפת)

אותות כבוד:

• חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית^[12]
• יקיר ירושלים (2002)^[40]
• דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים (2003)^[13]
• אזרח כבוד של העיר תל אביב (2006)^[41]
• עיטור טדי קולק מטעם הקרן לירושלים (2010)^[28]
• אות כבוד של המרכז האקדמי שלם^[42]
• דוקטור לשם כבוד - היברו יוניון קולג', המכון למדעי היהדות, ירושלים, 18 בנובמבר 2016^[43]
• ב-2011 זכה באות אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי^[44]

פרסים על שמו של חיים גורי:

• החל משנת תשפ"ב, מקום לשירה מעניק פרס לשירה עברית ע"ש חיים גורי. עד כה זכו בפרס: נתן וסרמן (2021) יונית נעמן ועמוס נוי (2022) רון דהן ומאיה ויינברג (2023).^[45][46][47]

הנצחה

חיים גורי הונצח "בגבעת הרעות" שנחנכה בפארק הלאומי ברמת גן ב-7 בפברואר 2024. באתר ההנצחה, הנמצא ליד חלקת הקבר של אברהם קריניצי, הוצבו מיצגים המבוססים על שיריו וספריו של חיים גורי.^[48]

פרס לשירה על שם חיים גורי מוענק מאז שנת 2021 על ידי מקום לשירה בירושלים ובשיתוף משפחת גורי, עבור ספר שירה ועשייה ספרותית. הזוכים בפרס: נתן וסרמן (2021), יונית נעמן ועמוס נוי (2022), רון דהן ומאיה ויינברג (2023), ליאור שטרנברג ויוסף עוזר (2024), רוני אלדד ושי שניידר - אילת (2025).^[49]

בשנת 2021 שונה שמו של בית הקונפדרציה בירושלים לבית הקונפדרציה ע"ש חיים גורי. במסגרת שינוי השם תוכננה והוקמה באתר תצוגת קבע כמחווה למשורר וליצירתו בעזרת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, עיריית ירושלים ומשפחת גורי. במרכז התצוגה, פסל קינטי עשוי מפסי פלדה לא אחידים, היוצרים מראה דמות משתנה של פניו של גורי בהתאם לזווית בה צופים בו. הפסל עוצב בהשראת שירו של גורי "הבא אחרי" שנפתח כך: "כְּבָר אֵינֶנִּי הָאִישׁ שֶׁהָיָה. אֲנִי הוּא הַבָּא אַחֲרַי, הֶמְשֵׁך מְשֹׁעָר לְאוֹתָן הַפָּנִים...".

גלריה

• 
  אני הוא הבא אחרי - בית הקונפדרציה
• 
  כבר אנני האיש שהיה - בית הקונפדרציה
• 
  סביב המדורה - גבעת הרעות
• 
  היו היה פנס בודד - גבעת הרעות
• 
  הספרייה על שם חיים גורי - גבעת הרעות

לקריאה נוספת

• נורית גוברין, "ואני רק אורח הממתין בעברית בתחנה". על חשיבות הכרת בית הוריו של חיים גורי להבנת שירתו. בתוך: 'קריאת הדורות. ספרות עברית במעגליה', כרך ד', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח/2008, עמ' 203 - 210.
• ראובן שהם, בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי, קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ז 2006.
• אדמיאל קוסמן, שעת החסד הקרועה: חיים גורי כתאולוג - על יהודיות וישראליות ועל וידויו של ה’יחיד’, מאזנים, גיליון 83 (6-5), (2010), עמ' 22–26.
• "באלה הימים: דברים בכינוס סופרי ישראל", חיים הזז, חיים גורי, אבא קובנר, אברהם קריב, משה שמיר, אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, תל אביב, תשכ"ז, 1966.
• ניר מן, "כוחה של שירה: 'בְּפִתְחוֹ שֶׁל יוֹם'", עלי זית וחרב: מפנה האימפריות, כרך י"ט, בן-שמן: מודן, משרד הביטחון והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2019, עמ' 233–250.
• זיוה שמיר, דור המאבק לעצמאות ומשוררו, עיתון 77, גיליון 100, מאי 1988.
• זיוה שמיר, מעשי ידיי טובעים בים - על שירו של חיים גורי "אמו", מאזנים, כרך פ״ז, גל׳ 5, אוקטובר 2013

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חיים גורי
ציטוטים בוויקיציטוט: קטגוריה:שירי חיים גורי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיים גורי

• כתבי חיים גורי בפרויקט בן-יהודה
• גיבור תרבות: פודקאסט המוקדש כולו לחייו ויצירתו של חיים גורי, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: קישור להאזנה
• חיים גורי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• חיים גורי, באתר AllMovie (באנגלית)
• חיים גורי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• חיים גורי, באתר זמרשת
• חיים גורי, באתר ספוטיפיי
• חיים גורי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• חיים גורי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• חיים גורי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• מידע על חיים גורי בקטלוג הספרייה הלאומית
• ארכיון חיים גורי, בספרייה הלאומית
• חיים גורי, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• הספרים של חיים גורי, באתר "סימניה"
• חיים גורי, באתר הפלמ"ח
• חיים גורי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• חיים גורי על יהודה עמיחי, באתר "העברים", 21 בדצמבר 2012
• חיים גורי על אצ"ג, באתר "העברים", 21 בדצמבר 2012
• ניר ברעם, אני חי מחדש חיים שנשכחו ממני, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
• יהודה ליטני, מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2007
  • חיים גורי, ארבע הערות, באתר הארץ, 11 בינואר 2008 - הסתייגות של גורי מאחדים מהפרטים שהופיעו במאמרו של ליטני.
• גיטה אבינור, "געגועים ונוסטאלגיה" (על "הספר המשוגע"), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
• אלי הירש, על "עם השירה והזמן", ידיעות אחרונות 25/4/08
• יעקב לזר, משורר הזמן, הדף הירוק, 31.07.08
• נסים קלדרון, היומנים של חיים גורי, תשוקות ופצעים, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
• אלי אליהו, עכבר העיר אונליין, הבהוב שעתו היפה, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
• ניסים קלדרון, הנמר הזקן עוד נושך, באתר ynet, 4 במאי 2009
• שמעון זנדבנק, המלחמה שבנפש, באתר הארץ, 11 במאי 2009
• אגי משעול, אגי משעול בעד חיים גורי, באתר nrg‏, 16 ביוני 2009
• אריאל הירשפלד, ו' החיבור של חיים גורי, באתר הארץ, 21 ביוני 2009
• מרדכי חיימוביץ, אלה ימים רעים, באתר nrg‏, 14 באוגוסט 2009
• אלי הירש, על "השירים, כרך ג'", מתוך הבלוג "קורא שירה" (פורסם בתאריך 27 בינואר 2012, במדור הספרות של ידיעות אחרונות)
• שמעון זנדבנק, אתה בורח מפניך רק אליך, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012
• יונתן ברג, גורי ממשיך לנסוע, מקור ראשון, מוסף "שבת", 1 במרץ 2012
• על איסור פרסום ספרו "עד עלות השחר", בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• שגיא בן נון‏, חיים גורי: "זה היה טעם חיי, לכתוב ולחיות במקום הזה", באתר וואלה, 22 באפריל 2015
• רחלי ריף, חיים גורי: בלעדי האליטה היינו נמחקים מהעולם, באתר nrg‏, 24 באוגוסט 2015
• אביבה קרינסקי, שירים שנגחו בסורגי הפלדה, לא יוכלו לעמוד מלכת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2015
• אלעד זרט, חיים, כמשל, באתר ידיעות אחרונות, 5 באפריל 2017
• ליאור לביד, ויויאן חפיף-דגמי ואמיר פולג, ריאיון עם חיים גורי, ישראלים 2 (סתיו 2009), עמ' 3–30.
• הד החינוך - צבי עצמון מראיין את חיים גורי. גיליון מארס 2017 2017/PDF/חיים גורי-1.pdf?id=29860832 כאשר הזכרונות דופקים באגרופם על דלתך(הקישור אינו פעיל)
• דן מירון על חיים גורי באתר הארץ | חיים גורי בסבך הנאמנות הכפולה | הרהורים על השירה המאוחרת של חיים גורי | אחד הרגעים היפים ביותר בשירת חיים גורי | משורר בלב התרבות הצפופה | מצוקתו של הפוגע על פי חיים גורי | בשורת הגאולה של חיים גורי בשורת הגאולה של חיים גורי |
• חיים גורי באתר הספרייה הלאומית | קטלוג הפרסומים של גורי | גורי בראשית העשור העשירי לחייו | גורי במלחמת יום הכיפורים | חן מלול, כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 19.10.2017 | נתי גבאי, הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31.01.2018 | הצצה אל המסמכים והתמונות המספרים את סיפורו של המשורר והלוחם חיים גורי ז"ל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31.01.2018 | נתי גבאי, חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31.01.2018 |
• יובל מלחי, פרק 245: חיים גורי מתעקש להקריא שירה לחיילים (קצר), באתר "קטעים בהיסטוריה", 11 בפברואר 2018
• היא עמדה בחלון - זֶמֶרֶשֶׁת, באתר www.zemereshet.co.il - סיפור שירו הראשון שפורסם "היא עמדה בחלון", באתר זמרשת.
• אורי בן אליעזר, כלום עלה על דעתו של גורי כי שכול יכול להוליך למסקנות אחרות?, באתר הארץ, 3 במאי 2022
• אלי שוורץ, מכתבו של ש"י עגנון אל חיים גורי , באתר הארץ, 16 בינואר 2024

בעקבות מותו:

• יאיר שלג, ‏נוף מולדתו: סמל המהפכה משירת ה"אנחנו" לשירת היחיד, בעיתון מקור ראשון, 4 בפברואר 2018
• רן בוקר, הלך לעולמו המשורר והיוצר חיים גורי, באתר ynet, 31 בינואר 2018
• שגיא בן נון‏, המשורר והסופר חיים גורי הלך לעולמו בגיל 94, באתר וואלה, 31 בינואר 2018
• ארי שביט, מזה עכשיו אתם צריכים להיזהר. כי עכשיו הדבר הזה בידיכם. עכשיו תורכם, באתר הארץ, 31 בינואר 2018
• רז ישראלי, המשורר חיים גורי הלך לעולמו, באתר ישראל היום, 31 בינואר 2018
• חיים גורי הלך לעולמו, באתר האקדמיה ללשון העברית, 31 בינואר 2018
• יעל פרידסון, "שוררת כלוחם ולחמת כמשורר", באתר ידיעות אחרונות, 2 בפברואר 2018
• ראובן ריבלין, רוח סערה • 7 ימים, גיליון מיוחד - האנשים שעשו את השנה, באתר ידיעות אחרונות, 27 בדצמבר 2018
• רחל אליאור, "אני מלחמת אזרחים"
• אמוץ עשהאל, "שירת הלוחמים הראשוניים", ג'רוזלם פוסט Middle Israel: The poetry of primary warriors, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2018-02-01 (באנגלית)
• אלי עמיר, המשורר שהגדיר את עצמו: "אני מלחמת אזרחים", באתר הארץ, 9 בפברואר 2021
• רות נצר. חיים גורי - העד והמתעד. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021

ראיונות:

• חיים גורי בשיחה על השירה המודרנית, באתר החינוכית, 1970
• חיים גורי בתוכנית חיים שכאלה, בערוץ מאוצר הסרטייה, 1972
• חיים גורי בשיחה עם דן מרגלית באתר החינוכית, 1985
• סדרת ראיונות של חיים גורי למודי שניר בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
• חיים גורי בשיחה עם אהרן ברנע | חלק א' | חלק ב' | בערוץ הכנסת, ינואר 2016
• חיים גורי בשיחה עם יואב קוטנר, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית, יוני 2017
• חיים גורי בשיחה עם בתו יעל גורי, בערוץ עמותת דורות ההמשך, דצמבר 2017
• ענת שרון-בלייס ושירי לב-ארי, שיחה עם חיים גורי, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 05.02.2018
• חיים גורי בשיחה עם אביה סלומון-חובב ומרב ז'נו, באתר יד ושם,

משיריו:

• משיריו של חיים גורי, באתר שירשת
• "הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ"
• "הַבָּא אַחֲרַי" (אורכב 24.01.2008 בארכיון Wayback Machine)
• "יְרֻשָּׁה" (אורכב 24.01.2008 בארכיון Wayback Machine)
• שאריות אריג, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
• מתוך "ספר הצוואות", באתר הארץ, 9 במאי 2011
• הבתים שנכתבו ליד הים, באתר הארץ, 8 באפריל 2009
• שירים: חמדור; דו"ח זמני; ברוח השורקת; הולך ומשתנה; העזאזליות ההיא; סיכוי, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2017
• יחזקאל נפשי קורא מספרו של חיים גורי "עיבל" בגלי צה"ל, יחזקאל נפשי קורא חיים גורי בגלי צה"ל, 2009
• חיים גורי, באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
• חיים גורי, שירים: ביקור מאוחר; משהו מוגזם להפליא, באתר הארץ, 5 בפברואר 2018
• גילי איזיקוביץ, שנה לאחר מותו, שירים חדשים של חיים גורי רואים אור לראשונה, באתר הארץ, 31 בינואר 2019
• "ג'וני",שיר שכתב גורי לזכר גדעון (ג'וני) פלאי שנהרג במלחמת השחרור, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2019
• גילי איזיקוביץ, "מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה" - ריאיון עם עליזה גורי ושלוש בנותיה על חיים גורי וספרו האחרון "אל המקום האחר" (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר הארץ, 14 באפריל 2020
• שיר: פְּשִׁיטָה, באתר הארץ, 6 ביולי 2020

ממאמריו:

• עוצמה על בסיס עיקר משותף ואורך רוח, מערכות 359, 1998
• איש צעיר נוטל עיפרון או עט בידו, באתר הארץ, 16 באפריל 2008
• בוא שיר עברי, הילד ליד הקזינו, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
• מפירי הסדר, באתר הארץ, 19 באפריל 2012
• מגילת העצמאות זועקת, באתר הארץ, 20 בפברואר 2014
• מאמרי חיים גורי באתר נתן אלתרמן
• חיים גורי, "רוחו של כוח המגן", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב: 100 ל'הגנה', ירושלים: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2020, עמ' 29–54 (המאמר הופיע לאחר מותו)

ביאורים

1. בעת שהותו במחנה העקורים שם, קיבל את הידיעה על נפילת חברו הקרוב ביותר (לדבריו) חיים בן דור, ואת תחושותיו הקשות תיאר במכתב שפורסם על ידי מכון גנזים בבלוג שלו. לעיון במכתב בכתב ידו, ראו כאן.