אלעזר בירבי קליר

רבי אלעזר בירבי קליר (גם קיליר), או רבי אלעזר הקליר (המאה ה-6 – המאה ה-7) היה פייטן ארץ ישראלי שחי כנראה בסוף התקופה הביזנטית ובשנותיו הראשונות של השלטון המוסלמי בארץ ישראל, ומחשובי הפייטנים הקלאסיים. חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי אשכנז, צרפת, איטליה ורומניא, ורבים נוספים נמצאו בגניזה הקהירית.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

אלעזר בירבי קליר
לידה	המאה ה־6
פטירה	המאה ה־7

Remove ads

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

מוצאו ותקופתו של הקליר אינם ידועים בוודאות מתוך המקורות, והם היו שנויים במחלוקת. בימי הביניים היו מן הראשונים^[1] שסברו שהוא מתקופת התנאים, וזיהו אותו עם התנא רבי אלעזר ברבי שמעון, שעליו נאמר במדרש^[2] כי היה דרשן ופייטן (לגרסה אחרת, המדרש עוסק ברבי אלעזר בן ערך, ובהתאם לה יש שזיהו את הקליר עמו^[3]). גם המצטטים סברה זו רואים בה כאחת האפשרויות, ומוסיפים אפשרות נוספת שהוא חי לאחר חיתום התלמוד הירושלמי. חכמי המקובלים סברו גם הם כי הקליר הוא רבי אלעזר ברבי שמעון, כמו שמביא רבי חיים ויטאל בספרו שער הכוונות בשם רבו האר"י: "שמעתי בשם מורי ז"ל, כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון", אך הוסיף הסתייגות "אבל אני לא שמעתי ממורי"^[4]. בתקופת ההשכלה נטו לאחר את זמנו, וסברו שהוא בן המאה ה-10 או ה-11 באיטליה, והיו מהם שאף זיהו את מקום מגוריו עם קליארי (Cagliari). עיקר הביסוס לכך נבע מההנחה שהחריזה הגיעה אל השירה העברית בהשפעה מהשירה הערבית, ולפיכך לא ייתכן שהוא חי בתקופה שקדמה להשפעה זו.

עם גילוי גניזת קהיר, ובהּ אוסף גדול של פיוטיו, התאפשר תיארוך מבוסס יותר, לצד פירכת ההנחה האמורה שיצרה את התיארוך של חכמי ההשכלה, על ידי מציאת חריזה עברית קדומה בשלבים שונים. במקומו של הקליר ייתכן שנהגו בשני ימים של ראש השנה^[5]^[6], כמנהג הצפון ולא כמנהג הדרום שראש השנה שווה לשאר ימים טובים שהם יום אחד^[7]. וכנראה נהגו לסיים מחזור קריאת התורה מדי שנה (במקום המחזור התלת-שנתי הארץ ישראלי)^[8].

בפיוטיו יש אזכורים רבים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל, ומכך, נוסף לבחינת סגנון פיוטיו, מסיקים שחי במאה ה-6 או בראשית המאה ה-7, בסוף התקופה הביזנטית. בעבר רווחה הדעה כי חי טרם הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה, והמוסכמה הייתה כי אין זכר לערבים בפיוטיו, אך עם השנים נמצאו בפיוטיו אזכורים מועטים לערבים^[9], ועל פי אזכורים אלו, נראה שבסוף ימיו ראה את הכיבוש הערבי^[10]. אם כן, ניתן לתארך את תקופתו על פי זה למחצית הראשונה של המאה השביעית, ואולי לסוף המאה השישית.

עזרא פליישר הצביע על סילוק בקדושתא לשבת איכה של הקליר, שלדעתו מתייחס למרד היהודים נגד הרקליוס ולפיכך נכתב בין השנים 629 ל-634^[11], מכאן הוא הביא ראיה סופית, לדעתו, שהקליר פעל במחצית הראשונה של המאה השביעית. חוקרים אחרים חלקו על פרשנותו לסילוק זה וממילא לראיה שהובאה ממנו^[12].

בחלק מפיוטיו חתם בראשי השורות (אקרוסטיכון) בשם עירו "קריית ספר", עיר לא מוכרת, שעל פי סברה אחת היא טבריה, שהייתה מרכז לחכמים ולסופרים עד לכיבוש הערבי. לא ידוע על מקום מגוריו אחרי כן.

Remove ads

מקור שמו

משמעות השם קליר אינו ברור (לעיתים מופיע גם קלר וקיליר). על פי רבי נתן בעל 'הערוך', מקור השם במילה היוונית, κολλύρα^[13] שפירושהּ עוגה, וזאת מפני שחכמתו של ר' אלעזר באה לו מעוגה שאכל ושהיה בתוכה קמע^[14]. שד"ל הטיל ספק בהסבר זה, ובמקומו הציע שייתכן שמקורו בהיפוך אותיות של השם הביזנטי קיריל, ויש לקראו קיליר^[15].

יש הסבורים שמקור שמו הוא במונח קלירוס (יוונית: κλήρος, זכר יחיד), מונח כנסייתי מוקדם המציין איש ממסד כנסייתי לעומת נוצרים רגילים^[16]. ייתכן שמילה זו שימשה גם לגבי אנשי דתות אחרות כמו רבנים. תופעה דומה נצפתה גם בשפות אחרות; כך למשל, שם המשפחה היהודי הנפוץ "קפלן" בא מן המונח לאיש דת בשפות אירופאיות רבות.

Remove ads

יצירותיו הפיוטיות

סכם

פרספקטיבה

סוגי יצירותיו

הקליר חיבר מאות פיוטים שונים, במגוון מסוגי הפיוט הקדום. עיקר יצירתו הוא בתחום הקרובה, כלומר פיוטים לתפילת העמידה.^[17] פיוטיו מקיפים את כל סוגי הקרובה: מספר רב של קדושתאות מקיפות לתפילות שחרית במועדים ובשבתות מצוינות, וכן לתפילת מוסף בראש השנה ולכל תפילות יום הכיפורים; שבעתות לעמידה של מוסף, מנחה וגם מעריב (שלא נאמרה בהן קדושה) לשבתות ולמועדים; קרובות י"ח לתפילות שמונה עשרה של ימות החול המצוינים (פורים, תשעה באב, י"ז בתמוז, ועוד); וקדושתות י"ח לימות חול שנאמרה בהם קדושה (חנוכה, הושענא רבה). יצירתו כוללת גם פיוטים נוספים לתפילת העמידה דוגמת תקיעתות לברכות מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה, ומספר רב מאוד של קינות לתשעה באב. בנוסף, הוא כתב גם פיוטים למעמדות מחוץ לתפילת העמידה, כמו למשל פיוטי הושענות, ברכות מזון מפויטות ועוד.

בניגוד ליניי, שעיקר פיוטיו הם קדושתאות לשבתות רגילות, לפי מחזור קריאת התורה, ביצירתו של הקליר לא נמצאו כמעט פיוטים לשבתות רגילות, אלא רק לחגים ולמועדים, לשבתות מצוינות (ארבע פרשיות, שבע דנחמתא, ועוד), ולשאר ימים מיוחדים בלוח השנה. כמו כן, הוא כתב גם פיוטים למעמדות שונים בחיי הפרט, כמו נישואין ואבל.

עובדה בולטת בפיוטי הקליר היא חסרונם של היוצרות (קטעי פיוט לברכות קריאת שמע) מיצירתו. במנהגי אירופה יוחסו לו היוצר ליום ראשון של ראש השנה^[18], שני היוצרות של יום ראשון של סוכות^[19], היוצר לשמיני עצרת, והיוצרות לשבתות ארבע פרשיות. הדבר אפשרי מבחינת סגנון הכתיבה של היוצרות האלה, אך הם אינם חתומים בשמו, ולכן ייחוסם מוטל בספק. בגניזת קהיר נמצא מחזור גדול הכולל פיוטים לכל השנה עם החתימה "אלעזר ברבי קילר", אך הוכח שמדובר בפייטן אחר ומאוחר בהרבה^[20]. אכן נמצאו בגניזה מעט חלקי יוצר המיוחסים אליו ברמה גבוהה של ודאות, אך מדובר בחומר מועט למדי.
עם זאת, שולמית אליצור מצאה בכתבי יד שרידים של שלוש מערכות יוצר שונות של הקליר המיועדות כולן לחג השבועות, והסיקה מכך שככל הנראה כתב גם הרבה יוצרות שלא הגיעו לידינו למועדים נוספים. יוצרות אלו לא שרדו בגניזה הקהירית כנראה משום שפייטנים מאוחרים יותר הרבו לכתוב יוצרות, שדחקו את המערכות הקדומות יותר. גם חלק מיוצרות אלה לא חתומים בשמו במפורש, ולכן ייתכן שחבר מערכות נוספות (כמו גם המערכות שיוחסו לו באירופה) אך לא חתם בהן את שמו ולכן ייחוסם אליו נעלם^[21].

סגנונו

פיוטיו של הקליר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו. לעומת הסגנון השירי שלפני תקופת הקליר, בפיוטיו של הקליר וממשיכיו כבר קיימת חריזה משוכללת יחסית, השורות בנויות במשקל תיבות (אם כי חופשי למדי), ומבנה השיר עשוי לפי כללים ברורים בשורות, בבתים ובפרקי הפיוט השונים. משתכלל גם השימוש באקרוסטיכון ונוספת חתימת הפייטן בראשי הבתים. נעשה גם שימוש רב בכינויים במקום בשמם המפורש של אישים ומקומות ("אזרח" במקום אברהם, "נעקד" במקום יצחק), לרוב על סמך המדרש. ההיזקקות לאמצעי סגנון אלה מלוּוה בהתעשרות ובהתעצבות של לשון השיר, הן בצורות דקדוקיות והן באוצר מילים חדש. שפת השיר ברובה לקוחה מלשון המקרא, אולם ניכרים בה גם יסודות מלשון חז"ל, ובמידה פחותה גם השפעה של ארמית ויוונית, השפות שדוברו באותה תקופה בארץ ישראל. בין מאפייני שפת הפיוט הקלירי:

מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
צורות מקוצרות והפיכת לשון נקבה ללשון זכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה
הצמדת אותיות שימוש לפעלים וקיצור הפעלים: כחז במקום כאשר חזה
שימוש רב בכינויים כרמז לדמויות, במקום שמותיהם: נעקד כרמז ליצחק אבינו, אומן כרמז למרדכי היהודי

כדוגמה לסגנונו של הקליר מביאים פעמים רבות את פיוטו לשבת זכור "אץ קוצץ", המסמל את החידתיות והמורכבות של לשונו^[22]:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

Remove ads

ביקורת והערכה

סכם

פרספקטיבה

סגנונו עורר ביקורת רבה בתקופות שלאחריו. בתור הזהב של יהדות ספרד נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. ר' אברהם אבן עזרא סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה', א'):

יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...] והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש [...] והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...] אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְּמָה"^[23], בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...

הוא הביא כדוגמה את חרוזו של הקליר "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלוך"^[24], ותוך שהוא מביא פירושים רבים וסברות שונות לפרש את כוונתו הנעלמה של הקליר בחרוז זה, הוא מראה כי דבריו חתומים וסתומים והמתפלל אינו יכול להבינם על בוריים, בניגוד לתפילות ולבקשות המצויות בתנ"ך - שאף שאומריהן היו פיקחים יותר מהמתפללים שבעבורם חיבר הקליר את פיוטיו, בכל זאת התפללו בלשון ברורה ופשוטה, ולא ראו צורך לחרוז חרוזים או לסלסל דבריהם במילים גבוהות^[25].

כנראה בעקבות הביקורת הקשה של האבן עזרא על הקליר, הוצאו פיוטיו מסידורי התפילה של הספרדים ובני עדות המזרח, ובמקומם הוכנסו פיוטיהם של משוררי ימי הביניים, כגון: ר' אברהם אבן עזרא, ר' משה אבן עזרא, ר' שלמה אבן גבירול ועוד.

בלשונו של הקליר זלזלו גם כמה מאנשי תנועת ההשכלה ומאנשי תחיית הלשון העברית. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאָצקוֹצצים" כדי ללגלג על סגנונם הסתום – בעיניו – של הפייטנים^[26], וביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ"^[27].

מצד שני, פיוטי הקליר גם זכו לשבחים רבים במשך הדורות: מבין מחיי השפה העברית עצמם, העריץ אליעזר בן-יהודה את הקליר וקרא לו "ראש מחיי לשון עברית"^[28]; ועם התגברות המחקר במאה ה-20, וגילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה בגניזת קהיר, עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

ר' חיים ויטל מעיד על רבו, האר"י הקדוש, כך:^[29]

ועתה אכתוב נוסח התפילה שקבלתי ממורי ז"ל ובראשונה אכתוב עניין אחד שאמר לי מורי ז"ל בעניין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים. דע כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה אבן גבירול וכיוצא, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה... אבל היה אומר התפילות והבקשות והפזמונים שתקנו הראשונים כמו תפילת רבי עקיבא ע"ה ותפילת ר"א בן ערך ותפילת ר' נחוניה בן הקנה וכן היה אומר כל הפיוטים והפזמונים שתיקן ר"א הקליר.

רש"י מזכירו בפירושיו לתנ"ך ולתלמוד במקומות רבים; לדוגמה, בפירושו לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ב מצטט רש"י מתוך הקרובות ליום הראשון של ראש השנה - "הוא שייסד הפייטן ”הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִבְהֲלָה.”" הפייט המוזכר הוא ר' אלעזר הקליר ב"משלש" בקדושתא לראש השנה הפותח במילים "אבן חוג". גם בעלי התוספות וראשונים אחרים מצטטים רבות בפירושיהם מפיוטיו של הקליר, תוך הסתמכות על דבריו או לעיתים לשם משא ומתן בהם^[30].

Remove ads

הנצחה

על שמו נקראו רחובות בשכונת שערי חסד בירושלים, בתל אביב (מצפון לבניין העירייה), בחולון ובנתניה.

לקריאה נוספת

סכם

פרספקטיבה

מהדורות של פיוטיו

יצירות רבות של רבי אלעזר בירבי קליר נדפסו במחזורי אשכנז השונים ומספר יצירות נוספות במחזורים נדירים יותר (למשל נוסח רומניא). יצירות רבות שלא הגיעו למחזורי אירופה נתגלו בגניזה, וחלקן נתפרסמו באקראי במאמרים שונים. קבצים שלמים שהוקדשו לריכוז פיוטיו:

קדושה ושיר: קדושתאות לשבתות הנחמה לר' אלעזר בירבי קיליר, התקינה שולמית אליצור, ירושלים תשמ"ח.
בתודה ושיר – שבעתות לארבע הפרשיות לר' אלעזר בירבי קליר, התקינה שולמית אליצור, ירושלים תשנ"א.
רבי אלעזר בירבי קליר: קדושתאות ליום מתן תורה, התקינה שולמית אליצור, ירושלים תש"ס.
"פיוטים לשמיני עצרת פרי עטו של אלעזר בירבי קיליר", מיכאל רנד, גנזי קדם ג (תשס"ז), חלק לועזי, עמ' 9*–99*.
רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה, ביארה והוסיפה מבוא שולמית אליצור, התקין מכתבי היד מיכאל רנד, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשע"ד. יצא בהדפסה שנייה עם קונטרס הוספות ותיקונים בתשפ"א.
רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים ליום הכיפורים, ביארה והוסיפה מבוא שולמית אליצור, התקין מכתבי היד מיכאל רנד, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשפ"א^[31].
פיוטים לחנוכה / אלעזר בירבי קליר, ההדיר והוסיף מבוא וביאורים אופיר מינץ-מנור, מוסף פעמים 4, מכון בן-צבי, ירושלים תשפ"ב.
רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לחג הסוכות ולשמיני עצרת, ההדירה והוסיפה מבוא וביאורים שולמית אליצור, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשפ"ד

עליו

שמואל דוד לוצאטו, אגרות שד"ל א, עמ' 464 ואילך.
שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), זמן ומקום ר' אלעזר הקליר, וענייני פיוטיו ופיוטי זולתו, וקצת ענייני התפלות., וורשה, דפוס "הצפירה" תרע״ג, באתר היברובוקס
שלמה יהודה רפפורט, יריעות שלמה, ורשה, תרס"ד, באתר היברובוקס עמ' 24–55.
הליכות קדם (עורך: גבריאל אייזק פאלק). אמסטרדם, תר"ז. מחלקה שנייה, עמ' 56–64.
יוסף זליגר, "לתולדות הפיוט והפיטנים (ר' אלעזר קליר)". בתוך: כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר ירושלים: לאה זליגר מו"ל, תר"ץ, עמ' צז–קב.
יהודה בן ברזלי (הברצלוני). ספר העתים: כולל פסקי הש"ס והלכות, גם חדושים ותשובות מהגאונים קדמונים (ההדיר והוסיף מבוא: יעקב שור), עמ' 364–365.
י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (תרגם על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר; ערך והשלים יוסף היינמן). תל אביב: דביר, תשל"ב, עמ' 233–239.
הרב נתן רפאל אויערבך, "תולדות הפייטן רבי אלעזר הקליר: מאת רבי יעקב קאפיל הלוי במברגר אב"ד ווארמס" (חלק א), המעין טז [א] (תשרי תשל"ו), עמ' 3–14; חלק ב, המעין טז [ב] (טבת תשל"ו), עמ' 32–52.
צבי מלאכי, בנועם שיח: פרקים מתולדות ספרותנו, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ג, עמ' 114–156.
צבי מלאכי, "הפייטן אלעזר הקליר - לחקר שמו ומקומו". בתוך: באורח מדע: פרקים בתרבות ישראל מוגשים לאהרן מירסקי במלאת לו שבעים שנה (עורך: צבי מלאכי), לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ו, עמ' 539–543.
אהרן מרקוס, ברזילי: מסה בתולדות הלשון העברית, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג, עמ' 346.
עזרא פליישר, "עניינים קיליריים", תרביץ נ (תשמ"א), עמ' 282–302.
עזרא פליישר, "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד [ג] (ניסן–סיון תשמ"ה), עמ' 383–427.
שולמית אליצור, "מכתבי חידה אל ליריקה זכה: לבחינת יצירתו של ר' אלעזר בירבי קיליר", נספח: "מבחר מפיוטי ר' אלעזר בירבי קיליר", דחק - כתב עת לספרות טובה ב (תשע"ב), עמ' 16–71.

Remove ads

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלעזר בירבי קליר
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:אלעזר הקליר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלעזר בירבי קליר