ביאוולף

ביאוולף (באנגלית עתיקה: Beowulf) הוא שמה של פואמה אפית שנכתבה באנגלית עתיקה ונחשבת לאחת היצירות החשובות והקדומות ביותר אשר נכתבו על ידי אנגלו-סקסונים, בעת שלטונם באנגליה. האפוס הועלה על הכתב באנגלית עתיקה ככל הנראה בין שלהי המאה ה-10 לראשית המאה ה-11,^[1] אך ניתן להניח כי הוא מתבסס על טקסטים וסיפורים מוקדמים יותר. מחבר האפוס, אנגלו-סקסוני תושב אנגליה בן התקופה, איננו ידוע.^[2] כתב היד המקורי נמצא כיום בספרייה הבריטית בלונדון. הוא נפגע באופן חמור בשריפה אשר פרצה במקום בשנת 1731, אך הטקסט המלא שרד עקב קיומם של עותקים נוספים וכתבי יד מאוחרים.^[3]

ביאוולף Beowulf
חלק מקודקס נוול
קטע מהדף הראשון של האפוס
שפת המקור	אנגלית עתיקה
ארץ מקור	ממלכת וסקס ממלכת וסקס
מיקום נוכחי	הממלכה המאוחדת הספרייה הבריטית, לונדון, הממלכה המאוחדת
יצירת העלילה	550–900
העלאה על הכתב	975–1010
הדפסה ראשונה	1815
סוגה	שירה אפית
אורך	3,182 שורות

הפואמה מתרחשת באזור סקנדינביה על רקע מלחמה בין הדנים, השוודים והגטים, ומספרת על ביאוולף, גיבור רב עוצמה שנאבק בהצלחה, הודות לכוחו הגופני, אומץ ליבו ונאמנותו, בשלושה יצורים מיתולוגיים.

השירים מלאים באפיונים מהמיתולוגיה הנורדית וכן בביטויים מהנצרות. הם אינם אסופת קרבות חסרת משמעות; הם נחשבים ליצירה מורכבת בעלת מסגרת נרטיבית אפית, אפיון פסיכולוגי של הדמויות, ושימוש באלגוריה ובסמלים^[4]. בנוסף לערכה הספרותי, היא גם שופכת אור על דרך חייהם של בני התקופה. באמצעות היצירה אפשר לבחון איך ראו שבטים גרמאניים בכלל והאנגלו-סקסונים בפרט את עברם ומוצאם. הפואמה הועלתה על הכתב בתקופה בה אנגליה הייתה נוצרית, אך עלילתה והדמויות המופיעות בה מתוארות כקודמות לנצרות ובעלות מאפיינים פגנים, או מהוות סינתיזה בין השניים (למשל, המפלצת גרנדל מתוארת כצאצאית של קין). עובדה זו הובילה לשתי תאוריות מתחרות בדבר זהות המחבר וזמן חיבור היצירה. תיאוריה אחת טוענת שהיצירה חוברה לראשונה בתקופה פרה-נוצרית והועברה בעל פה מספר דורות, וכן האלמנטים הנוצריים שמופיעים בה נוספו בשלב מאוחר על ידי מספרים נוצריים, בעוד התאוריה השנייה גורסת כי הפואמה חוברה מראש בתקופה הנוצרית ובידי מחברים נוצריים ואלמנטים פגנים שמופיעים בה נועדו לשוות לה מראה עתיק.

היצירה תרמה רבות לספרות המודרנית והשפיעה על סופרים כגון ג'. ר. ר. טולקין, ששאב רעיונות רבים מיצירה זו ליצירתו שלו, "שר הטבעות". היצירה גם נתנה השראה לסופר האמריקאי ג'ון גרדנר, שכתב את "גרנדל", המספר את סיפור ביאוולף מנקודת המבט של גרנדל.

רקע

מחקר אקדמי

ביאוולף נכתב באנגליה בשנים 975–1010 על ידי אנגלו-סקסונים, ומתאר מאורעות מחיי אבות אבותיהם. מוצאם של האנגלו-סקסונים הוא מהשבטים הגרמאניים תושבי סקנדינביה, אשר חיו שם עד למאה ה-5, ואז עזבו והתיישבו באנגליה שמעברו השני של הים הצפוני. קיימת סברה כי היצירה מהווה העלאה על הכתב של שירים ומסורות בעל פה אשר היו רווחות במשך תקופה ארוכה בקרב האנגלו-סקסונים.

רוב השמות המוזכרים בביאוולף, לרבות שמות הדמויות, המשפחות, השבטים והעמים, מוכרים גם במסורות ויקינגיות קדומות כמו הסאגות הנורדיות.^[5] רוב החוקרים טוענים כי כמה מהדמויות המוזכרות ביצירה, לרבות חלק ממלכי הדנים, התקיימו בסקנדינביה של המאה ה-6.^[6] אף על פי שרובם של האירועים המוזכרים ביצירה הם בדיוניים, היא כוללת גם אזכורים לאירועים שיש ודאות גבוהה ביחס להתרחשותם במציאות, כגון העימותים בין העמים השונים המוצגים ביצירה. חוקרים אשר ניסו לתארך אירועים היסטוריים אלו, מצאו כי רבים מהם התרחשו במהלך אמצע המאה ה-6, מה שעשוי לסייע לרמוז לתאריך המקודם ביותר בו היצירה כבר הייתה מוכרת.^[7][8][9] ממצא מאוחר ויוצא דופן אשר יש שניסו לקשור אותו לביאוולף, אותר בשנת 2006 במרכז שלן שבדנמרק במסגרת חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום. ארכאולוגים מצאו מתחם מלכותי בן שלושה אולמות אשר אורך כל אחד מהם הוא כ-50 מטר, ועת בנייתו תוארכה למאה ה-6. חוקרים ניסו לזהות מתחם בתור אולם ה"האורוט" (Heorot), המוזכר בתחילת ביאוולף כאולם משתאות ענק ומפואר שבנה מלך הדנים הרותגר למען עמו.^[10]

יש המשערים כי ביאוולף חובר עוד בסקנדינביה כיצירה בעל פה והובא משם יחד עם האנגלו-סקסונים, אז הועלה על הכתב.^[11][12] גישה דומה טוענת שביאוולף מהווה למעשה תרגום לאנגלית של יצירת סקנדינביה מקורית.^[13] חוקרים אחרים הציעו כי מוצאם של השירים עליהם התבססה ביאוולף הוא במאה ה-7 ושהם נוסחו בממלכת מזרח אנגליה בעלת הקשרים ההדוקים עם הוויקינגים, כמאתיים שנים לאחר עזיבת האנגלו-סקסונים את סקנדינביה.^[14] דעות נוספות קושרות את מוצאה של היצירה לחצרי מלכים בתקופה מאוחרת יותר: לחצרו של אלפרד הגדול, מלך וסקס במאה ה-9, או לחצרו של קנוט הגדול, מלך דנמרק שמלך גם על אנגליה במאה ה-10.^[15] ג'ון רונלד רעואל טולקין האמין כי ביאוולף נכתב סביב שנת 700, דורות אחדים לאחר התנצרותה של אנגליה, ומהווה מסמך המשמר זיכרונות ממשיים מהפגניות האנגלו-סקסונית.^[16] לצד מקור סקנדינבי באשר להשפעה או ניסוח ביאוולף, הועלו גם השערות לגבי השפעה אירית (תאוריה שהעלה בין השאר וילהלם גרים),^[13] גרמנית,^[13] קלאסית (בהקשר זה הוזכרו האודיסיאה של הומרוס ואינאיס של ורגיליוס)^[13][17][18] וכנסייתית מאוחרת.^[13][19]

תרגום היצירה

עד למאה ה-19, חסרה עלילת ביאוולף תרגום של ממש ללשונות אחרות, ובמלואו הוא היה זמין רק בצורתו המקורית, באנגלית עתיקה. בשנת 1805, ההיסטוריון הבריטי שרון טרנר הוציא תרגום לחלקים נבחרים מהיצירה לאנגלית מודרנית. כעשר שנים לאחר מכן, פרסם החוקר האיסלנדי-דני גרימור ג'ונסון תורקלין תרגום מלא ראשון של היצירה ללטינית. שנים ספורות מאוחר יותר, בשנת 1820 פרסם ההוגה הדני ניקולאי גרונטוויג תרגום של ביאוולף לדנית. רק בשנת 1837, נכתב לראשונה תרגום מלא של ביאוולף לאנגלית מודרנית, על ידי ההוגה הבריטי ג'ון מיטשל קמבל, מתלמידיו של יעקוב גרים; ולקראת סוף המאה, בשנת 1895, פרסם המתרגם ויליאם מוריס תרגום חשוב ליצירה שזכה לתהודה.^[20]

בשנת 1921 הפילולוג הגרמני פרדריק קלאבר פרסם חיבור רב חשיבות אשר כלל בין השאר תרגום שלו לביאוולף, הטקסט המקורי של היצירה ומילון מונחים מקיף. עד מהרה הפך החיבור של קלאבר ל"מקור המרכזי עבור סטודנטים לתארים מתקדמים בבואם לערוך מחקר" על ביאוולף.^[21] אדם נוסף שחקר את ביאוולף בשנות ה-20 היה ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר הוציא באותה העת תרגום משלו ליצירה. ספר זה (Beowulf: A Translation and Commentary) יצא לאור רק בשנת 2014 בעריכת בנו כריסטופר.^[22] במהלך המשך המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, ביאוולף תורגם לעוד עשרות שפות נוספות,^[23][24] כאשר תרגומו משנת 1999 לאנגלית של חתן פרס נובל לספרות שיימוס היני, זכה כנראה לפרסום הבולט ביותר.^[25]

תרגומים לעברית

• תרגום מלא של ביאוולף לשפה העברית יצא בשנת 2008 לפי תרגומו של אריה סתיו בהוצאת הקיבוץ המאוחד.^[26]
• בתרגום דן דאור בתוך "משתה לאדם בודד: הרבה תרגומים, מעט מקור, כמעט הכל שירה", חרגול הוצאה לאור והוצאת עם עובד, תשע"א, 2010
• בתרגום דן דאור בתוך "אנתולוגיה של ספרות ימי-הביניים", הוצאת דביר, תשנ"א, 1991

סקנדינביה הקדומה

עלילת ביאוולף מתרחשת בסקנדינביה העתיקה, ככל הנראה בשנים אותן ניתן לתארך כבין המאה ה-4 לבין מאה ה-7. בשנים אלו של ימי הביניים המוקדמים, בדרך כלל נעדר האזור מדינות בעלות ארגון פוליטי הדוק. התושבים היו גרמאניים ודתם הייתה פגאנית, כלומר מרובת אלים, תוך שהיא מבוססת היטב במיתולוגיה הנורדית. עם זאת, לנוכח הפיכתה של הנצרות לדת השלטת באזורים רבים באירופה בתקופה זאת, נציגיה בדמות מסיונרים החלו כבר לחדור אל האזור. סקנדינביה של אותה התקופה הייתה ענייה, כפרית ודלילת אוכלוסין, כאשר המסגרת החשובה ביותר הייתה המסגרת השבטית והמשפחתית. תושביה, אותם אנו מזהים כיום בתור ויקינגים, התפרנסו בעיקר מחקלאות ודיג, אך גם ממסעות ביזה שערכו בקרב אוכלוסיות שכנות. האזור כולו התקיים הרחק מהמרכזים העירוניים של אירופה באותה העת – שהיו סמוכים לים התיכון, שבהם התקיימה האימפריה הרומית בשנותיה האחרונות, אשר כבר הייתה בתהליכי פירוק מתקדמים לנוכח פלישות נשנות.

עשרות שבטים ועמים שונים מוזכרים בביאוולף, חלקם ממלאים תפקיד חשוב בעלילה, כמו הגטים, עמו של ביאוולף והדנים, העם שהוא נחלץ לעזרתו בתחילה. חלקם, כמו הפרנקים והגפידים, אזוטריים ונמצאים במקום שולי יחסית ביצירה. באופן מעניין, דווקא האנגלים והסקסונים, אבות אבותיהם של מחברי ביאוולף אשר חיו באזור בתקופת העלילה, אינם נזכרים בה.

מפה משוערת של השבטים והעמים המוזכרים בביאוולף

תקציר העלילה

הקרב הראשון: גרנדל

עלילת ביאוולף נפתחת עם הדנים. הם מתוארים כעם מרשים ורב-תהילה, ומאה השורות הראשונות של היצירה מוקדשות לתולדות השתלשלות המלכים הדנים, הצלחתם וגבורתם במלחמות. המספר סוקר ארבעה דורות של מלכים – סקילד (Scyld; או שילד), ביאואה (Beowa) או ביאוולף (Beowulf; נקרא גם "ביוולף הדני"), הלפדן (Healfdene) והרותגר (אנ').^[27]

בהמשך מתואר כי מלך הדנים הרותגר, בנה אולם משתאות ענק ומפואר לעמו בשם "האורוט" (Heorot):

ויורה לאנשיו בית משתים לו לבנות,
היכל יקרות, אשר שמו ינון
בקרב עמו לעולמי עולמים;
כל טוב שמים שם יחלוק
לצעירים וזקנים ולא יחסוך...
המלאכה נשלמה ועל מכונו ניצב
הגדול באולמות; "האורוט" קרא לו...^[27]

המפלצת גרנדל, לפי ציור משנת 1908 של הציירת הבריטית הנרייטה אליזבת מרשל

בעוד ב"האורוט" בילו הלוחמים הדניים את זמנם בשירה ובחגיגות, הגיח ממאורתו גרנדל, יצור בעל גוף אנושי למחצה, המנודה מהחברה. הוא החל לתקוף את באי האולם והרג רבים מהלוחמים. אירוע זה לא היה חדש בממלכת הדנים, ולפי המסופר אחת לכמה שנים יצא גרנדל ממאורתו שמתחת לפני האגם ופגע בחוגגים במשתאות בעת ליל.^[27]

לוחם צעיר בשם ביאוולף, בנו של המלך הגדול של בני גאט-היגאלק, שמע את הדבר ובא לעזרה. תחילה החיילים הדנים לא בטחו בו, אך אחרי שהתברר למלך כי ביאוולף הוא ממשפחה מיוחסת שהכיר, אישר לו הרותגר לאסוף כמה מלוחמיו וללון באולם המשתאות.^[27]

בליל בואו של ביאוולף עם חבורת לוחמיו, נערך לכבודם בארמון משתה, שבמהלכו התקיים מעין טקס סמלי שנועד לאחד את קבוצת הלוחמים בני לווייתו (הקומיטטוס) של המלך, ולהבהיר את ההיררכיה ביניהם, ובו תופסת המלכה וֶאַלְחַתְ‘אוּ (אנ') את התפקיד המרכזי:^[28]

ותִגַש אז וֶאַלְחַתְ‘אוּ, אשת חֲרוֹדְ'גַאר, חכם לבה ועדייה זהב, ותברך האשה אצילת הנפש את הגברים בּאוּלָם ותתן הגביע לשומר בני דנְיָה [המלך חרוד'גאר] בארצם אשר במזרח; את אהוּב עמּוֹ בקשה להיטיב לבו בשׁכר; במשתה ובגביע שמח אז המלך גבור התהלה. ותִסֹב בינותם זקנים וצעירים גבירת בני הלְמינְג באולם הגדול גביע הפז בידה, עד באה אל בּיאווּלְף המלכה החסודה עטורת האצעדות, את ספל התֶמֶד לגבור הגישה; ותברך את בן אֶגֶ‘תֶ'או ולאלוהים נתנה תודה – מה נאוו מִדַּבְּרוֹתֶיהָ – כי נתן לה בקשתה, ויִמַָּצֵא לה לוחם להיות מבטחָהּ מול זֵדים^[29]

בלילה יצא גרנדל והחל לתקוף את הלוחמים. לאחר שהרג אחד מהם, הוא פנה לתקוף את ביאוולף. ביאוולף נלחם בגבורה תוך כדי שהוא נאבק בגרנדל בידיים חשופות, פוצע אותו אנושות וכורת את ידו. לבסוף נמלט גרנדל לביתו שבתחתית האגם.^[30] ידה הכרותה של גרנדל נשארה עומדת על גג האולם כאות זיכרון למאורע. ביאוולף זכה להצלחה כה מרובה והוקרה כל כך גדולה מצד הלוחמים הדנים, שערכו לכבודו משתה מכובד יותר מזה שהיו נוהגים לערוך למלך ולמלכה.^[31] באפוס פני הדברים מתוארים בין השאר כך:

לשלוף חרבם, המבקשים את נפשו,
להגן על אדונם כי אין בארץ
כי לא ידעו לפגוע בגופו
בני החיל של חורש האוון,
אשר באו סביבו, לא תצלח נגדו;
חרב אשר תוכל ביטל כוחם
...וימהרו הישועים כי הטובה בחרבות
חרב קדמונים, בקסם לחש
ככל אשר ויכלו; של כלי המלחמה...^[30]

הקרב השני: אימו של גרנדל

על אמו של גרנדל (אנ') סופרו עלילות רבות, מביניהן שהיא צאצא של קין.^[31] באפוס נכתב עליה בין השאר:

אשה בת תופת, ...אמו של גרנדל,
אימי המצולה, ביגונה מהרהרת:
לה משכן גזרה, וקור הזרמים
על אחיו היחיד מאז קם קין
את בן ואביו, ויהרגהו,
נע ונד בארץ, ארור, חמוץ מדם
רחוק ממשוש אדם, בארץ ישימון
גזע מפלצות, וירבה שם זרעו,
ובהם גרנדל...^[31]

ביאוולף ואנשיו נשואים את ראשה של המפלצת גרנדל, לפי ציור משנת 1908 של הציירת הבריטית הנרייטה אליזבת מרשל

בלילה שלמחרת הקרב בו הוכרע גרנדל, על רקע המשך חגיגות הניצחון, יצאה אמו ממקום מושבה שבמאורה התת-קרקעית שמתחת לאגם. היא הבחינה בלוחם דני, אותו חיסלה בזעם כנקמה על מה שאירע לבנה. אמו של גרנדל הצליחה לגרור את גופת הלוחם המת עד למאורתה. עם היוודע דבר מות הלוחם וחטיפת הגופה, יצאו המלך רותגאר, ביאוולף ומספר לוחמים לעקוב אחר נתיבה של המפלצת עד שמצאו את מקום האגם אשר מתחתיו הייתה המאורה. הם גילו כי האגם שורץ נחשים, ושלצד האגם על אחד מהסלעים עומד ראשו של הלוחם הדני שהרגה אמו של גרנדל. ביאוולף החל לצלול לאגם, אך לפתע יצאה אמו של גרנדל ותקפה אותו. היא דחקה את ביאוולף אל מעין מאורה באמצע האגם, שם הם המשיכו להילחם. ביאוולף השתמש בראשית הקרב בחרב קסמים בשם "חרוטינג" שקיבל קודם מהלוחם אונפרת', שהיה חרש חרבות אומן. לאחר שלא הצליח לגרום לפגיעה של ממש, הבין ביאוולף כי חרב הקסמים איננה כה יעילה. לפיכך, השליך אותה והחל להיאבק במפלצת בידיים חשופות, אך אז איבד ביאוולף את שיווי משקלו, החליק ונפל אל הארץ. אמו של גרנדל ניצלה את ההזדמנות, ותוך כדי שהיא אוחזת סכין התקרבה אל ביאוולף. היא הכתה בו בחוזקה, אך הוא ניצל בזכות שריונו. ביאוולף קם וירד בריצה אל קרקעית המאורה, שם מצא "חרב אלוהית", אשר הייתה כנראה פרי שלל שאגרה המפלצת לאורך שנים. כאשר הרים ביאוולף את החרב האלוהית, אשר הייתה כבדה במיוחד, הוא התקשה להניף אותה בעוצמה, אך לבסוף ערף את ראשה.

לאחר שהכריע את אמו של גרנדל, יצא ביאוולף לחפש את גרנדל עצמו, על מנת לברר אם נותר בחיים לאחר תבוסתו בקרב באולם "האורוט" יומיים קודם לכן. אחרי חיפושים, בעזרת לפידים אותם נשאו הלוחמים הדנים אשר התלוו אל ביאוולף, הם הצליחו לזהות את גופתו של גרנדל, שמת מפצעיו. על מנת לוודא את מותו של גרנדל, ביאוולף כרת את ראשו בחרבו.^[32] עם כריתת ראשה של גרנדל, מסופר:

ניתך הלהב, ...כבר נמסה החרב
של בן השחץ, כי רותח דמו
עד מהרה ורעל בשרו.
הגיבור אשר צפה עלה אל פני המים
שקטו הגלים בנפילת אויבו;
טוהרו מימיה, בברכת הענק
השוכנת במעמקים, כי מתה המפלצת
בא יומה...^[32]

לאחר מותם של גרנדל ואמו האימתנית, ערכו הלוחמים הדנים משתה וחגיגה לכבודו של ביאוולף, באולם "האורוט". בסיום הפרשה, לאחר שהדנים הודו לו על העזרה החיונית, שב ביאוולף צפונה אל מולדתו, ארץ הגאטים. בארצו העביר את שגרת חייו, וזכה לכבוד ודברי שבח והלל רבים מפי כל, אשר שמעו על מעשי גבורתו. לפיכך, בהגיעו לגיל מבוגר הוכתר למלך הגאטים.^[33]

הקרב השלישי: הדרקון

וויגלאף משוחח עם ביאוולף רגעים ספורים לפני מותו, לפי ציור משנת 1908 של הציירת הבריטית הנרייטה אליזבת מרשל

חמישים שנה לאחר מכן, כשהגיע ביאוולף לגיל הקרוב ל-100, התרחש בדרום ממלכת הגאטים אירוע יוצא דופן. עבד אלמוני חדר אל תוך מאורת דרקון, ובאמצעות תכסיס הרואי הצליח לגנוב משם גביע מוזהב. כאשר נודע דבר הגניבה לדרקון, הוא עזב את מאורתו והחל לזרוע הרס ולהטיל אימה ברחבי הממלכה. על אף גילו המופלג, החליט ביאוולף לצאת בעקבות הדרקון למסע יחד עם 11 לוחמים גיבורים נוספים. לבסוף הם פגשו בדרקון, ובין הניצים ניטש קרב. עשרה מהלוחמים נמלטו בהשאירם את ביאוולף עם לוחם אחד בלבד – גיבור בשם וויגלאף. לאחר קרב מפרך וקשה, הובס הדרקון, אך לא לפני שביאוולף הקריב את עצמו על מנת לגבור על האויב. לפני מותו העביר ביאוולף את צוואתו וכלי נשקו אל וויגלאף. מחוץ למאורה מצא וויגלאף את עשרת הלוחמים שברחו קודם לכן בסערת הקרב, והטיח בהם האשמות חריפות.

וויגלאף שב אל מקום מושבו, כשהוא נושא את גופתו של ביאוולף. שם מילא את צוואתו הצנועה בה ביקש ביאוולף לשרוף את גופתו על המוקד כשכלי נשק ערוכים סביבו, ולבסוף להיקבר במקום הצופה את גלי האוקיינוס.^[34] סיום האפוס מתאר את דברי ההספד של 12 מלוחמיו הטובים של ביאוולף:

כי יאה לאדם לשבח במלים
את אדונו ומלכו בבוא שעתו
להילקח מהבשר. כך ביכו הגאטים
רעיו ליד האח את מות מלכם;
אמרו שהיה מכל המלכים
הטוב והנדיב והרך באנשים
אוהב עמו ותאב תהילה.^[35]

עיבודים מאוחרים

ספרי קריאה

• ג'ון גרדנר, גרנדל (Grendel), רומן, 1971 – עלילת ביאוולף מנוקדת מבטה של המפלצת גרנדל.
• מייקל קרייטון, אוכלי המתים (Eaters of the Dead), רומן, 1976 – עלילת ביאוולף בשילוב עם אפוסים ערביים מאת אחמד אבן פדלאן.
• ניל גיימן, דברים שבירים (Fragile Things), סיפור קצר, 2008 – אוסף סיפורים קצרים, הכולל גם את ביאוולף (Beowulf) המתאר את עלילת ביאוולף.
• מייקל מורפורגו, ביאוולף (Beowulf), רומן, 2013 – עיבוד מודרני לסיפור עלילת ביאוולף.

• 
  גרנדל (1971)
• 
  אוכלי המתים (1976)
• 
  דברים שבירים (2008)
• 
  ביאוולף (2013)

סרטי קולנוע

• Satori Corporation, גרנדל גרנדל גרנדל (Grendel Grendel Grendel), אנימציה, 1981 – סיפור עלילת ביאוולף. מבוסס על הספר גרנדל (1971).
• Miramax, ביאוולף (Beowulf), פנטזיה, 1999 – סרט על עלילת ביאוולף המשלב מדע בדיוני ופוסט-אפוקליפסה.
• Touchstone Pictures, הלוחם ה-13 (The 13th Warrior), פעולה, 1999 – נוסע ערבי פוגש בוויקינגים. הוא מצטרף בתור הלוחם ה-13 ליחידה צבאית מקומית. מבוסס על הספר אוכלי המתים (1976).
• Truly Indie, ביאוולף וגרנדל (Beowulf & Grendel), הרפתקאות, 2005 – סרט קנדי-איסלנדי המבוסס באופן רופף על עלילת ביאוולף.
• Warner Bros, ביאוולף (Beowulf), פנטזיה, 2007 – סרט רב תקציב המבוסס באופן חלקי על עלילת ביאוולף. נכתב בין השאר על ידי ניל גיימן.
• Weinstein Company, נחיתה רכה (Outlander), פעולה, 2008 – סרט הכולל חלקים מעלילת ביאוולף ומשלב אלמנטים רבים של מדע בדיוני.

• 
  גרנדל גרנדל גרנדל (1981)
• 
  ביאוולף (1999)
• 
  הלוחם ה-13 (1999)
• 
  ביאוולף וגרנדל (2005)
• 
  ביאוולף (2007)

סדרות טלוויזיה

• Film Roman, מייטי מקס (Mighty Max), אנימציה, 1993 – בפרק "שבעת המופלאים", מקס יחד עם וירג'יל ונורמן מגייסים את הגיבור ביאוולף למאבק כנגד אויבם.
• UPN, מסע בין כוכבים: וויאג'ר (Star Trek: Voyager), מדע בדיוני, 1995 – בפרק "גיבורים ושדים" הארי קים מבצע גרסה של מעשי ביאוולף.
• Universal Television, זינה הנסיכה הלוחמת (Xena: Warrior Princess), פעולה, 2000 – בשניים מהפרקים זינה מאחדת כוחות עם ביאוולף כנגד אויביה.
• ITV Studios, ביאוולף: בחזרה לשילדלנדס (Beowulf: Return to the Shieldlands), פנטזיה, 2016 – סדרת טלוויזיה הכוללת חלקים מעלילת ביאוולף.

משחקי לוח

• Kosmos, ביאוולף: האגדה (Beowulf: The Legend), משחק לוח, 2005 – משחק רב משתתפים המבוסס על עלילת ביאוולף.

משחקי מחשב

• Grendel Enterprises, מערת גרנדל (Grendel's Cave), תפקידים, 1998 – משחק אשר מתחקה באופן עקבי יחסית אחר עלילת ביאוולף.
• Ubisoft, מגילות הזקנים: מורוווינד (The Elder Scrolls III: Morrowind), פעולה, 2002 – בגרסת הרחבה למשחק (גרסת Bloodmoon) אפשר לשחק אירועים המשתקפים בעלילת ביאוולף.
• Ubisoft, מגילות הזקנים: שכחה (The Elder Scrolls IV: Oblivion), פעולה, 2006 – במשחק שחקנים עלולים להיתקל באם המפלצת גרנדל.
• Ubisoft, ביאוולף: המשחק (Beowulf: The Game), פעולה, 2007 – ביאוולף נלחם ביצורים שונים ברחבי סקנדינביה העתיקה. מבוסס על הסרט ביאוולף (2007).
• Konami, סקולגירלז (Skullgirls), פעולה, 2012 – המשחק כולל דמות קרב בשם ביאוולף.

• 
  מערת גרנדל (1998)
• 
  מגילות הזקנים: מורוווינד (2002)
• 
  מגילות הזקנים: שכחה (2006)
• 
  ביאוולף: המשחק (2007)
• 
  סקולגירלז (2012)

לקריאה נוספת

• אריה סתיו, ביוולף, הקיבוץ המאוחד, 2008
• לבנה ליטני, המיתולוגיה הבריטית, חלק שני: ביאוולף, מפה, 2005

• Heaney S., Beowulf: A New Verse Translation. New York City, New York: W. W. Norton & Company, 1999.
• Tolkien J.R.R., Beowulf: A Translation and Commentary. Boston, Massachusetts: Mariner Books, 2014.
• Davis G. J., Beowulf: The New Translation. CreateSpace, 2014.
• Raffel B., Beowulf . New York City, New York: New American Library, 2008.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ביאוולף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ביאוולף

• ביוולף בתרגום לעברית מאת אריה סתיו, כולל מבואות ונספחים
• ביאוולף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ביאוולף, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

גרסאות טקסט של ביאוולף

• ביאוולף באנגלית עתיקה ואנגלית מודרנית, באתר Humanities
• ביאוולף באנגלית עתיקה, באתר Sacred Texts
• כתב היד המלא, באתר כתבי היד של הספרייה הבריטית
• כתב היד המלא, גרסה מאוחרת של ויליאם מוריס, באתר הספרייה הדיגיטלית של אוניברסיטת קיימברידג'

העיבודים המאוחרים

• גרנדל גרנדל גרנדל (1971), חלק ראשון של הסרט מתוך עשרה, סרטון באתר יוטיוב
• "הלוחם ה-13 (1999)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ביאוולף וגרנדל (2005)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ביאוולף (2007)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)