הדור האבוד

הדור האבוד (באנגלית: Lost Generation) הוא מונח המתאר את דור הצעירים שחיו בארצות המערב בזמן מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. אי לכך, דור זה נקרא גם לעיתים דור מלחמת העולם הראשונה או דור שנות ה-20. באירופה הם ידועים בעיקר בתור הדור של 1914, השנה שבה החלה מלחמת העולם הראשונה. בצרפת, שבה התיישבו גולים רבים, הם נקראים Génération au Feu ("דור האש"). על פי ויליאם שטראוס וניל האו בספרם "דורות", דור זה נולד בין השנים 1883 ל-1900.

המונח נטבע על ידי גרטרוד שטיין כדי לתאר קבוצת סופרים אמריקנים^[1] שחיו בפריז בשנות ה-20 וה-30. כמה מהחברים הנודעים בקבוצה זו הם הסופרים ארנסט המינגוויי, פ. סקוט פיצג'רלד ושטיין עצמה. המונח התפרסם והפך לנפוץ וידוע ברבים על ידי המינגוויי, אשר בהתייחסו לדור הצעירים שגדל בתקופת מלחמת העולם הראשונה כתב בספרו המפורסם "וזרח השמש" (1926) את המשפט "You are all a lost generation" .

סביהם הטיפוסיים של בני הדור האבוד היו הדור המוזהב; הוריהם היו הדור המתקדם ודור המיסיונרים. ילדיהם היו דור ה-GI והדור השקט; נכדיהם הטיפוסיים היו דור הבייבי בום.

מאפיינים כלליים

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בניצחון של מדינות ההסכמה. המדינות בריטניה, צרפת וארצות הברית הכריעו את הקיסרות הגרמנית ואת האימפריה העות'מאנית. ממדי הקטל וההרס שחוללה המלחמה היו כבדים. כ-10 מיליון בני אדם נהרגו, רובם צעירים מתחת לגיל 40, וכ-20 מיליון בני אדם נפצעו. דור שלם של אנשים צעירים (בעיקר בריטים, צרפתים, רוסים וגרמנים) נספה ועבר מן העולם. הם כינו את שנות המלחמה "שנים אבודות" ואת בני דורם "הדור האבוד" כי רבים מן החיילים חשו שהמדינאים והמפקדים הוליכו אותם שולל ושמלחמה, אובדן החברים, הפציעות הקשות וסבל המשפחות היו לשווא.

על "הדור האבוד" נאמר כי הוא התפכח על ידי הטבח חסר התכלית של מלחמת העולם הראשונה. דור ציני, שבז למושגי המוסר והנימוס הוויקטוריאניים. ככל ניסיון לתאר דור שלם, הכללה זו נכונה לכמה טיפוסים בני דור זה ולא לאחרים.

בין חברי דור זה נפוצה התלונה כי האמנות והתרבות האמריקאיות חסרות את רוחב היריעה שבעבודות אירופאיות – מה שהוביל צעירים רבים לשהות זמן רב באירופה – ושמרבית הנושאים שראוי לעסוק בהם ביצירה ספרותית כבר זכו לטיפול. אף על פי כן, אותה תקופה עצמה הביאה לפריחה בספרות ובאמנות האמריקאית, ונוצרו בה כמה מיצירות הספרות החשובות ביותר שנכתבו על ידי אמריקאים. דור זה הביא גם לפריחה במוזיקת הג'אז, שיש הטוענים שהיא הז'אנר האומנותי האמריקאי הראשון.

אישים בולטים שמזוהים עם הדור האבוד

אישים אמריקאים בולטים אשר השיוך שלהם לקבוצה הדמוגרפית "הדור האבוד" התפרסם במקורות מהימנים בולטים:

• פ. סקוט פיצג'רלד (1896–1940), סופר אמריקאי ממוצא אירי אשר נחשב כיום לדוברו של "הדור האבוד"^[2]
• סינקלר לואיס (1885–1951), עיתונאי, סופר ומחזאי אמריקאי^[3]
• ארנסט המינגוויי (1899–1961), סופר ועיתונאי אמריקאי^[2][4][3]
• ג'ורג' פטון (1885–1945), מצביא וגנרל אמריקאי שנודע בעיקר משירותו במלחמת העולם השנייה^[5][6]
• אירווינג ברלין (1888–1989), פזמונאי ומלחין יהודי אמריקאי^[7]
• מיי וסט (1892–1980), שחקנית קולנוע ותיאטרון, מחזאית, ותסריטאית אמריקאית, ממוצא יהודי וסמל מין.^[6]
• המפרי בוגרט (1899–1957), שחקן קולנוע אמריקאי^[6]

בנוסף לכך, שני נשיאים אמריקאים מזוהים עם "הדור האבוד":

• הארי טרומן (1884–1972), נשיאה ה-33 של ארצות הברית בשנים 1945–1953.^[7][6]
• דווייט אייזנהאואר (1890–1969), נשיאה ה-34 של ארצות הברית בשנים 1953–1961. אייזנהאואר היה גנרל בצבא האמריקני במהלך מלחמת העולם השנייה ושירת כמפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה.^[8]

אישים לא-אמריקאים בולטים אשר השיוך שלהם לקבוצה הדמוגרפית "הדור האבוד" התפרסם במקורות מהימנים בולטים:

• צ'ארלי צ'פלין (1889–1977), שחקן קומי, במאי קולנוע ומלחין אנגלי, שזכה להצלחה רבה בעידן הסרט האילם.^[3]
• רודולף ולנטינו (1895–1926), שחקן קולנוע איטלקי.^[3]
• אדולף היטלר (1889–1945), הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1933–1945 ומנהיג המפלגה הנאצית החל משנת 1920 ועד מותו^[7]
• מאו דזה-דונג (1893–1976), שליטהּ של סין בין השנים 1949–1976 אשר נחשב אבי "הקפיצה הגדולה קדימה", תוכנית פיתוח שגרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים^[7]
• ג'. ר. ר. טולקין (1892–1973), סופר ובלשן אנגלי אשר נודע במיוחד כמחבר של הספרים "ההוביט" ו"שר הטבעות".^[4]

• 
  פרנסיס סקוט פיצג'רלד
• 
  דווייט אייזנהאואר
• 
  הארי טרומן
• 
  אדולף היטלר
• 
  צ'ארלי צ'פלין
• 
  ג'. ר. ר. טולקין

תרומות תרבותיות בולטות שמזוהות עם הדור האבוד

• גטסבי הגדול (פ. סקוט פיצג'רלד)^{[דרוש מקור]}
• ארץ השממה (ת"ס אליוט)^{[דרוש מקור]}
• בביט (סינקלר לואיס)^{[דרוש מקור]}
• הקול והזעם (ויליאם פוקנר)^{[דרוש מקור]}
• אמריקאי בפריז (ג'ורג' גרשווין)^{[דרוש מקור]}
• Monkey Business (האחים מרקס)^{[דרוש מקור]}
• Creed of an Advertising Man (ברוס ברטון)^{[דרוש מקור]}
• Ain't Misbehavin (פאטס וולר)^{[דרוש מקור]}
• הנץ ממלטה (דשיל האמט) – הפך מאוחר יותר לסרט.^{[דרוש מקור]}
• השינה הגדולה (ריימונד צ'נדלר)^{[דרוש מקור]}
• The View from Eighty (מלקולם קאולי)^{[דרוש מקור]}

לקריאה נוספת

• Craig Monk, Writing the Lost Generation: Expatriate Autobiography and American Modernism, University of Iowa Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
• D.J. Taylor, Bright Young People: the Lost Generation of London's Jazz Age, Farrar, Straus and Giroux, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
• Reinhild Steingröver, Last Features: East German Cinema's Lost Generation, Boydell & Brewer, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
• Malcolm Cowley, A Second Flowering: Works and Days of the Lost Generation, Penguin Books, 1980 (הספר בקטלוג ULI)
• John W. Aldridge, After the Lost Generation: a Critical Study of the Writers of Two Wars, Books for Library Press, 1971 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• הדור האבוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)