הזכות להישכח

הזכות להישכח היא מושג מתחום זכויות האדם ובפרט מתחום הזכויות הדיגיטליות, שנדון בפורומים שונים במסגרת האיחוד האירופי ובארגנטינה החל משנת 2006.^[1] העיסוק בנושא החל לאחר שאנשים הביעו רצון "לקבוע את התפתחות חייהם בצורה אוטונומית, מבלי לסבול באופן תמידי או זמני מסטיגמה כתוצאה מפעולה שביצעו בעברם".^[2]

היסטוריה

חוקי הגנת המידע של האיחוד האירופי מבטיחים הגנה על מידע פרטי של אזרחים שעלול לפגוע בהם. הרעיון של "הזכות להישכח" נובע ממספר ערכים אירופאים שהתקיימו עוד לפני עידן האינטרנט. למשל, ישנה אמונה ארוכת שנים בממלכה המאוחדת, המתבטאת אף בחוק האנגלי לשיקום עבריינים, כי לאחר תקופה מסוימת "פג תוקפן" של הרשעות פליליות. כלומר, בהינתן שחלף זמן רב, אין להתייחס למידע הקשור לעברו הפלילי של אדם בקבלה לעבודה או בקניית ביטוח. באופן דומה, צרפת מקדשת את הזכות לשכחה (le droit d’oubli או באנגלית the right to oblivion) המתבטאת בחוק צרפתי משנת 2010.

הדעות לגבי זכות זאת חלוקות במידה רבה במיוחד בין ארצות הברית לאיחוד האירופי. ארצות הברית מבכרת את הזכות לדעת ואת חופש הביטוי על פי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית על פני הזכות להישכח, כל עוד המידע המדובר נאמן למציאות. אף על פי כן, מאז פסיקתו של בית הדין האירופי לצדק כנגד חברת גוגל בתיק קוסטחה (ב-30 במאי 2014), החל דיון ציבורי במדינות רבות לגבי האפשרות להחיל זכות כזו גם במקומות אחרים.

המחלוקת על הזכות

ישנה מחלוקת באשר ליישום הזכות באופן מעשי כחלק מדיני זכויות האדם הבינלאומיים, הן בשל התנגשות עם דיני חופש המידע והן בשל עמימותם של פסקי הדין שהתייחסו לזכות זו עד עתה.^[3] טענות נוספות גורסות כי יישום זכות כזו יפגע בהכרח בחופש הביטוי ובזכות לפרטיות. עוד נטען כי ניצול הזכות להישכח עלול לפגוע באיכות המידע המקוון ולפעול כאמצעי צנזורה או כאמצעי המעוות או משכתב את ההיסטוריה.^[4] מצדדי הזכות טוענים כי תוצאות ממנועי חיפוש אינטרנטיים עלולים לקשר את שמו של אדם עם פורנוגרפיה שפורסמה ללא אישורו ("פורנוגרפיית נקם", Revenge Porn) או פרטים על עברות שביצע. גם עברות מזעריות או פרטים מביכים אחרים עלולים לשמש כ"עקבות דיגיטליים" (Digital Footprint) שיקושרו כחלק בולט וחשוב עם שמו של אדם במרחב המקוון.^[5]

המצדדים בזכות גם טוענים לפגיעה הקשה בזכות לפרטיות לאנשים המופיעים במסמכים משפטיים, לעיתים בכאלה שהם בצד התובע, והחשיפה אליהם מתוצאות החיפוש תחת שמם יכולה לפגוע להם במוניטין - בהיבט האישי והמקצועי-עסקי. בהקשר הזה נפתחו עצומות, על מנת לקדם את הזכות בחוק הישראלי.^[6]

ראו גם

• עקבות דיגיטליים

קישורים חיצוניים

• אשר שכטר, גוגל לא שוכחת: השלדים שלכם לא נמצאים רק בארון - אלא גם ברחבי האינטרנט, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2014
• ועודד ירון, המונופול של גוגל על ההכרעה מי ייזכר ומי יישכח מדאיג את אירופה, באתר הארץ, 24 באפריל 2016
• Esther Hovers, The Right to be Forgotten, 2021