הכיבוש הישראלי ברצועת עזה (2023 ואילך)

הכיבוש הישראלי ברצועת עזה החל זמן קצר לאחר טבח שבעה באוקטובר, כחלק ממלחמת חרבות ברזל. צה"ל הקים מחנות קבע במספר אזורים ברצועת עזה בהם הוא שולט, שהעיקריים בהם הם מסדרון נצרים, ציר פילדלפי, מעבר כיסופים וציר מורג. כוחות הצבא שפרוסים על אזורים אלו הם חילות היבשה המתמרנים וכוחות נוספים.

ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך

באפריל 2025 דיווחה סוכנות הידיעות AP כי ישראל מחזיקה בכ-50% משטחה של רצועת עזה, לאחר שהרחיבה אזורי חיץ והשמידה באופן שיטתי שכונות, מתקנים ציבוריים ותשתיות חקלאיות. האזורים שנכבשו מתוארים כאדמה חרוכה, נטולת תשתיות ומבנים^[1].

ביוני 2025, לאחר פתיחת מבצע מרכבות גדעון ועקב הודעות פינוי חוזרות ונשנות, רוכזו כשני מיליון תושבי רצועת עזה על פני 18% בלבד משטח הרצועה, בעיקר בדרום. הצפיפות הקשה גורמת להתפשטות מחלות ומזיקים, היעדר פרטיות ומצוקה נפשית הולכת וגוברת בקרב נשים ונערות^[2].

רקע

ערך מורחב – טבח שבעה באוקטובר

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים, ליער בארי ולמתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, מהאוויר ומהים, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,163^[3] בני אדם, מתוכם טבחו ב-779^[4] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251^[5] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609^[6] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329^[7] חיילים, 58^[8] שוטרים ו-10^[9] אנשי שירות הביטחון הכללי.

למחרת החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על "נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות" והחלה ההיערכות למלחמת חרבות ברזל^[10].

אזורים שנכבשו על ידי צה"ל עד מאי 2025

צפון רצועת עזה

צה"ל כבש את צפון רצועת עזה בקרב ג'באליה השלישי, שהחל ב-5 באוקטובר 2024. לפני כן נוהלו באזור זה קרבות נגד לוחמי חמאס במשך מספר חודשים, בהם קרב ג'באליה הראשון, קרב ג'באליה השני וקרב בית חאנון.

צה"ל הטיל סגר צבאי על צפון הרצועה, מנע כמעט לגמרי כניסת סיוע הומניטרי, וכן הרס את רוב הכבישים המובילים דרומה ובכך ניתק את האזור מהעיר עזה. רוב התושבים נאלצו לעזוב את בתיהם. חיל האוויר הישראלי תקף מבנים רבים בצפון הרצועה, בהם נהרגו תושבים רבים ואחרים נלכדו בהריסות. כמו כן הותקפו בתי חולים ותשתיות רפואיות. ארגוני זכויות האדם העלו חששות מפשעי מלחמה, ופעולות ישראל תוארו כטיהור אתני ורצח עם.

על פי דיווחים, לאחר קרב ג'באליה השני נסוגו כוחות צה"ל, וחמאס הצליח לשקם את כוחותיו ולגייס אלפי לוחמים חדשים. עקב כך הוחלט לצאת לקרב שלישי תוך פינוי האוכלוסייה מהאזור מבלי שתהיה לתושבים אפשרות לחזור. בשיחה עם כתב הגארדיאן אמר תת-אלוף איציק כהן, מפקד עוצבת הפלדה, כי תושבי צפון רצועת עזה לא יורשו לשוב לבתיהם^[11], אך לאחר מכן הכחיש דובר צה"ל כי יש כוונה כזו^[12][13].

ב-7 באוקטובר הוציא צה"ל צווי פינוי לתושבי ג'באליה, בית חאנון ובית לאהיא, והורו להם לנסוע דרומה לאזור ההומניטרי ליד אל-מוואסי. מיד לאחר מכן החלה התקפה צבאית באזורים אלה באמצעות הפצצות מן האוויר ומל"טים. תושבים דיווחו שהם לכודים בג’באליה בזמן ההפצצות, ושכל הכבישים באזור נחסמו מלבד הכביש הראשי המוביל החוצה. דובר צה"ל אמר כי לא תתאפשר הכנסת מזון ליישובים אלה.

על פי דיווחים מהאזור, עשרות אלפי פלסטינים מצפון רצועת עזה עברו דרך מסדרון נצרים לדרום רצועת עזה, אך דובר האו"ם, סטפן דוג'אריק, דיווח כי תושבים רבים בצפון עזה מתבצרים בבתיהם. ארגון רופאים ללא גבולות ציין שלפחות חמישה אנשי הצוות מהארגון נשארו בג’באליה, וכי מי שמנסה לברוח נורה.

פעולות צה"ל דומות לשלבים שתוארו ב"תוכנית האלופים" לפיה יש לאלץ פלסטינים לצאת מצפון רצועת עזה, למנוע כניסת סיוע הומניטרי, ואז להילחם בכוחות חמאס שיישארו בה. בכירים בדרג המדיני ובמערכת הביטחון אמרו כי פינוי צפון הרצועה אינו חלק מ"תוכנית האלופים", אך אישרו שפעולות צה"ל דומות למתואר בתוכנית. לדוגמה, קציני צה"ל דיווחו כי קיבלו פקודות לרוקן בצפון רצועת עזה כפרים וערים מתושביהם, ובאזור שבו התגוררו בעבר יותר מחצי מיליון עזתים, נשארו בנובמבר 2024 רק כ-20 אלף תושבים^[14].

ב-12 באפריל 2025 הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ כי צה"ל מתכוון לכבוש את בית חאנון ואזורים נוספים בצפון רצועת עזה ולגרש את תושביהם^[15].

מסדרון נצרים

ערך מורחב – מסדרון נצרים

מסדרון נצרים הוא מובלעת באורך 8 ק"מ ורוחב 7 ק"מ הנמצאת בשליטת צה"ל.

בתחילת מלחמת חרבות ברזל, באוקטובר 2023, כבשה אוגדה 36 של צה"ל את מסדרון נצרים. מטרת הכיבוש הייתה כיתור העיר עזה במסגרת קרב עזה, וביתור הרצועה לשני חלקים. הכיבוש הושלם ב-5 בנובמבר, כשבוע לאחר תחילת התמרון.

במרחב המסדרון נבנו מגננים גדודיים וחטיבתיים, שבהם עברו החטיבות שפעלו בו. במגננים ערכות המתריעות במקרה של ירי פצמ"רים, ומחסות מפני ירי רקטי.

צה"ל סלל, באמצעות גדודי חיל ההנדסה הקרבית 749 ו-601, ציר תנועה מהיר במסדרון, כביש 749, המאפשר תנועת כוחות צבא ואספקה באופן יעיל ומחזק את השליטה בשטח. לצידי כביש 749 מתבצעות עבודות חישוף במטרה לחשוף ולהשמיד פירים ומנהרות לחימה.

בנוסף, צה"ל הקים שתי עמדות בידוק ביטחוני חד-כיווניות, לצורך מעבר תושבים מצפון עזה לדרום הרצועה.

כתב ynet יואב זיתון דיווח בנובמבר 2024 שמסדרון נצרים הורחב במידה ניכרת ויש בו מוצבי קבע, חטיבה צפונית וחטיבה דרומית. על פי קציני צה"ל אין כוונה להישאר שם לאורך זמן: "הכול פריק ונתיק במהירות"^[16].

בדצמבר 2024 פורסמו בניו יורק טיימס תמונות לוויין וצילומי מל"טים מהן ניתן להסיק כי מספטמבר עד נובמבר 2024 צה"ל הרס יותר מ-600 מבנים סביב הכביש המרכזי בציר, ובנה סביבו רשת של עמדות המצוידות במגדלי תקשורת וביצורים הגנתיים. על פי דובר צה"ל, חלק מהמבנים שנהרסו שימשו כעמדות תצפית ומקומות מסתור למחבלים פלסטיניים. כמו כן זוהו לפחות 19 בסיסים גדולים של צה"ל באזור, בנוסף לעשרות בסיסים קטנים. רוב הבסיסים הגדולים נבנו או הורחבו מתחילת ספטמבר.^[17]

מסדרון נצרים פונה חלקית במסגרת הסכם חמאס–ישראל (2025), אך עם פתיחת מבצע עוז וחרב כבש צה"ל מחדש את האזור. ב-12 באפריל 2025 הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ כי כוחות הצבא ירחיבו את אזור הביטחון במסדרון נצרים^[15].

ציר פילדלפי

ערך מורחב – ציר פילדלפי

צה"ל כבש את ציר פילדלפי בקרב רפיח במאי 2024. החל מיוני 2024 הרס צה"ל את הבתים שעמדו לאורך הציר והרחיב אותו משמעותית. באוקטובר 2024 דווח כי צה"ל הקים כביש סלול מחוף הים של רפיח עד למעבר כרם שלום, הציב עמדות צבאיות וטכנולוגיות, וסלל קווי תאורה, תקשורת ומעקב באזור^[18].

חטיבת הנח"ל החזיקה את ציר פילדלפי שבין רפיח לסיני, כרצועה מתרחבת לאורך 14 ק"מ.

צה"ל תכנן הרחבה נוספת של השטחים עליהם הוא שולט בציר, בדומה להרחבה שנעשתה במסדרון נצרים^[16]. הרחבה זו מומשה באפריל 2025, אז כבשו כוחות צה"ל את השטח שבין ציר פילדלפי לציר מורג ויצרו אזור חיץ ברפיח.

ציר מורג ואזור החיץ ברפיח

ערך מורחב – ציר מורג

ציר מורג מפריד בין ח'אן יונס לרפיח, ועובר ברצועת עזה ממזרח למערב באזור בו שכנה ההתנחלות מורג. ב-2 באפריל 2025 הודיע בנימין נתניהו כי צה"ל יתפוס ציר זה, לאחר שהתשתיות והמבנים ברוב שטח הציר נהרסו במבצע עוז וחרב^[19].

ב-9 באפריל 2025 פורסם כי בצה"ל נערכים להפוך את העיר רפיח בדרום הרצועה ואת השכונות הסמוכות לה לחלק מאזור החיץ (הפרימטר). בשטח זה, בין ציר פילדלפי בדרום לציר מורג הצפוני לו, התגוררו כ–200 אלף פלסטינים לפני המלחמה. במהלך מבצע עוז וחרב גורשו רוב התושבים, וצה"ל זרע שם הרס רב. בצה"ל נשקלה האפשרות לשטח ולהשמיד את כל המבנים, ולמעשה להכחיד את העיר רפיח^[20].

ב-12 באפריל הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ כי צה"ל השלים את ההשתלטות על מסדרון מורג, "והופך את כל השטח בין ציר פילדלפי ומורג לחלק מאזור הביטחון הישראלי"^[15].

מעבר כיסופים

ערך מורחב – מעבר כיסופים

מתחילת מלחמת חרבות ברזל שולט צה"ל על השטח הסמוך למעבר כיסופים. בנובמבר 2024 צה"ל פתח את המעבר מחדש^[21] והחל להשמיד שכונות שלמות באזור המעבר, כדי להרחיק את איום הנ"ט מבתי התושבים בעוטף עזה^[14].

אזור החיץ

ערך מורחב – אזור החיץ ברצועת עזה

אזור החיץ הוא אזור מפורז ברוחב של כ-2 ק"מ סמוך לגדר המערכת סביב רצועת עזה. אוגדת עזה הרסה את רוב המבנים באזור החיץ וביצעה מבצעי חיפוש והשמדת מנהרות לחימה של חמאס.

באזור החיץ הוקם מערך איסוף, צילום וניטור. לשם שיטוח אזור החיץ הרס צה"ל אלפי בניינים ומבנים, בהם שכונת "מגדלי הקצינים" בבית חאנון, אלפי מבנים בשג'אעייה ואלפי מבנים בח'וזאעה. כמו כן השמיד צה"ל פרדסים, שדות וחממות שהיו באזור זה^[22].

ממאי 2025 ואילך

ערך מורחב – מבצע מרכבות גדעון

לאחר פתיחת מבצע מרכבות גדעון פרסם דובר צה"ל בערבית, אביחי אדרעי, מספר רב של הודעות פינוי לתושבי עזה. ביוני 2025 תפסו האזורים האסורים לשהייה כ-82% מרצועת עזה, ושני מיליון התושבים החיים בה רוכזו ב-18% משטחה, בעיקר בדרום.^[23]

השפעות הומניטריות

ב-24 באוקטובר 2024 הודיעה סוכנות שירותי ההצלה בעזה כי לא תוכל עוד לספק שירותי עזרה ראשונה בצפון רצועת עזה עקב איומים מצד הצבא הישראלי^[24].

ב-1 בנובמבר 2024 התריע משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים כי אוכלוסיית צפון רצועת עזה נמצאת בסיכון מיידי למוות כתוצאה ממחלות, רעב ואלימות, וכי אלפי תושבים לכודים תחת ההריסות^[25].

תגובות

עמדת ישראל היא כי צה"ל לא מחזיק בשליטה אפקטיבית על רצועת עזה. בדיון בבג"ץ אודות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה הודיעה המדינה כי לא ניתן להחשיב את ישראל לכוח כובש ברצועה, משום שלצה"ל אין סדר כוחות שמאפשר לו לשלוט באופן אפקטיבי ברצועה, וכי חמאס "ממשיך לתפקד ולהפעיל סמכויות שלטוניות"^[26].

משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם הזהיר כי ישראל "אוטמת ביעילות את צפון רצועת עזה" וייתכן שהיא מבצעת פשע מלחמה בניסיונה להוציא בכוח את האוכלוסייה האזרחית מהאזור^[27].

על פי ארגוני זכויות האדם, ישראל מבצעת בצפון עזה טיהור אתני וקיים חשש לפשעי מלחמה ורצח עם. ארגון בצלם פרסם הצהרה תחת הכותרת "העולם חייב לעצור את הטיהור האתני של צפון עזה" ובה נכתב שישראל "מבצעת פשעים בצפון רצועת עזה, כדי לרוקנה לחלוטין מהתושבים שעוד נותרו בה"^[28].

ארגון זכויות האדם Human Rights Watch פרסם בנובמבר 2024 דו"ח שבו קבע כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וטיהור אתני ברצועת עזה. לפי הדו"ח, צה"ל אילץ כמעט 90% מתושבי הרצועה, שהם 1.9 מיליון איש, להתפנות מבתיהם, לעיתים קרובות יותר מפעם אחת, ועל פי הארגון ישראל אינה יכולה להצדיק בצרכים צבאיים את הפינוי המסיבי של האזרחים, את היחס לאוכלוסייה האזרחית ואת ההרס העצום ברצועה. הארגון בחן 184 צווי פינוי שהוצאו, וקבע כי הם חורגים מכללי המשפט ההומניטרי. הארגון קרא לממשלות העולם ובמיוחד לארצות הברית ולגרמניה להטיל אמברגו נשק על ישראל. בתגובת דובר צה"ל לדו"ח נאמר כי הוא מציג נתונים באופן סלקטיבי ללא הקשרם המלא וכי יש בו עיוותים בולטים^[29].

נסיגת כוחות צה"ל וחזרתם

ב-17 בינואר 2025 נחתם הסכם חמאס–ישראל (2025), לפיו כוחות צה"ל ייסוגו באופן הדרגתי מרצועת עזה, למעט ציר פילדלפי, מרחב החיץ וחלק ממסדרון נצרים, בו דוללו הכוחות^[30].

ב-27 בינואר פינה צה"ל את חלקו המערבי של ציר נצרים ואפשר את חזרתם של רבבות מפונים לצפון רצועת עזה^[31].

ב-18 במרץ פתחה ישראל במבצע עוז וחרב שבמהלכו שב צה"ל להשתלט על ציר נצרים, וכן פעל להרחבת אזורי החיץ ולהאצת ההעברה של אוכלוסייה פלסטינית דרומה^[32].

ב-2 באפריל 2025 הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ כי הנחה את צה"ל לתפוס שטחים נרחבים ברצועת עזה "שיצורפו לאזורי הביטחון של מדינת ישראל".^[33]

קישורים חיצוניים

• אלישע בן קימון, עם "מאחזים", ורוח גבית מהקואליציה: כך דוהרת ישראל לממשל צבאי ברצועה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2024