שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
המופיליה
מחלת דם תורשתית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
הֵמוֹפִילְיָה (בעברית: דַּמֶּמֶת) היא מחלה תורשתית המתבטאת בתפקוד לקוי של מנגנון הקרישה של הדם. עקב תפקוד לקוי של הקרישה, כל פגיעה בכלי דם עלולה לגרום לדימום רב, חיצוני או פנימי. בנוסף לעצם איבוד הדם, דימום פנימי יכול לגרום לפגיעה ברקמות פנימיות. שריטות חיצוניות ופצעים קלים מגילוח, למשל, בעייתיים וגורמים לדימום מעבר לרגיל.
Remove ads
גורמי המחלה
סכם
פרספקטיבה
המופיליה נגרמת עקב מחסור באחד מגורמי קרישת הדם או תפקוד לקוי של אחד מהגורמים האלה, עקב שיבוש במבנהו. ישנם שלושה סוגי המופיליה, כאשר ההבחנה ביניהם נעשית במעבדה:
- המופיליה A (המופיליה קלאסית) - חוסר בפקטור 8.
- המופיליה B ("מחלת כריסמס") - חוסר בפקטור 9.
- המופיליה C - חוסר בפקטור 11.
למעט מקרים נדירים ביותר של מחלה אוטואימונית הגורמת להמופיליה, המופיליה היא מחלה תורשתית הנובעת מלקות בגן האחראי לייצור אחד ממרכיבי הקרישה בדם.
הגנים האחראים לייצור פקטור 8 ופקטור 9 נמצאים בתאחיזה לכרומוזום X. כיוון שהגנים מצויים ביחסי דומיננטיות-רצסיביות מספיק כרומוזום אחד תקין על מנת שלא ללקות במחלה. לנקבות (XX) יש שני כרומוזומי X, ונדיר מאוד ששניהם יהיו פגומים - בייחוד לאור העובדה שכדי ללקות במחלה על אבי האישה להיות חולה המופיליה. לזכרים (XY) יש רק כרומוזום X יחיד, לכן סיכוייהם ללקות בהמופיליה A, B גבוהים בהרבה משל נקבות, והמחלה נחשבת כמעט כמחלה של זכרים.
גבר חולה המופיליה לא יוריש את המחלה לבניו, אך כל בנותיו תהיינה נשאיות של המחלה, ואם גם האם נשאית, לבנותיו יש 50% סיכוי להיות חולות. אצל אם נשאית, לכל אחד מבניה סיכוי של 50% לקבל גן פגום ולחלות, ולכל אחת מבנותיה סיכוי של 50% לקבל גן פגום ולהיות נשאית. המופיליה A מופיעה בערך אחת ל-5,000 לידות זכרים, והמופיליה B - אחת ל-30 אלף לידות זכרים.
הגן האחראי לייצור פקטור 11 נמצא על כרומוזום 4, לכן כדי ללקות בהמופיליה C יש לקבל שני גנים פגומים, ושני ההורים צריכים להיות נשאים או חולים. המחלה נפוצה יחסית אצל יהודים אשכנזים אך אינה חמורה כמו המופיליה A ו-B.
Remove ads
תסמינים וטיפול
סכם
פרספקטיבה
החולים סובלים בעיקר משטפי דם לתוך חללי המפרקים הגדולים - כתפיים, מרפקים, ירכיים, ברכיים, קרסוליים, אך עלולים לדמם גם בכל מקום אחר - שרירים, מערכת העיכול, המוח, דימומים תת-עוריים ועוד. הדימומים מטופלים באמצעות עירוי של גורם הקרישה החסר. דימומים חוזרים באותו מפרק גורמים להרס הסחוס והעצם - ולכן סובלים חלק מהחולים מנזקים אורתופדיים משמעותיים.
אפשר למנוע נזק כזה על ידי מתן טיפול מונע - הזרקה של הגורם החסר באופן סדיר, ולא רק אחרי היווצרות דימום. בשל מחירו הגבוה של גורם הקרישה, בעבר הוענק טיפול זה בישראל לחולים מעטים. כיום ניתן טיפול זה לכל חולי ההמופיליה הקשה (A ו-B).
בעבר לא היה טיפול יעיל למחלה והחולים נפטרו לרוב בגיל צעיר. עם התפתחות הטכנולוגיה של עירויי דם ומיצוי גורמי הקרישה מתוך הדם, הפכה המחלה לכזו המאפשרת תוחלת חיים נורמלית או קרובה לנורמלית[1]. על התפתחות מבורכת זו העיבו דיווחים על חולי המופיליה שנדבקו באיידס (עד סוף שנות השמונים של המאה ה-20) ובצהבת נגיפית מסוגים B ,A ו-C (עד תחילת שנות התשעים של המאה ה-20), עקב היחשפות למוצרי דם מזוהמים. בעקבות הקפדה על תהליכים של סינון תורמים, בדיקת מנות הדם ועיקורן ושימוש בגורמי קרישה סינתטיים, לא דווח על מקרים כאלה בשנים שלאחר מכן.
כיום מושקע מאמץ בפיתוח טכנולוגיה של ריפוי גנטי להמופיליה - כלומר החדרת הגן התקין לגורם 8 או 9 לתאים בגופו של ההמופילי - אך דומה כי יעברו עוד שנים מספר בטרם יאושר הליך כזה לשימוש[2][3].
ניתן לבצע אבחון טרום לידתי לעוברים זכרים שאימותיהן "חשודות" כנשאיות המופיליה.
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
יצחק פרויס בספרו הרפואה במקרא ובתלמוד טוען כי קרוב לוודאי שחכמי התלמוד אבחנו מחלה זו, כשדנו בשאלה האם יש למול תינוק ששני אחיו דיממו למוות בברית המילה, ופסקו שלא למול את התינוק. כדברי פרויס, כתב גם כצנלסון בספרו התלמוד וחכמת הרפואה. במקרה זה, התינוק אמנם פטור ממצוות מילה בגלל פיקוח נפש, אולם הוא מוגדר כערל לעניין אכילת קרבן פסח, מצווה המוגבלת אך ורק לנימולים (שמות י"ב, מח). עם זאת, אדם הנודר שלא יהנה מהערלים רשאי ליהנות מערל זה, שכן כוונתו הייתה לגויים הערלים ולא ליהודי הפטור ממצוות מילה. גוי חולה המופיליה שאינו יכול לעבור ברית מילה - אינו יכול להתגייר, כיוון שאינו יכול להימול.
הרופא הערבי אבו אל-קאסם תיאר במאה ה-11 משפחה בה הזכרים היו מתים מדימום בעקבות פציעות קלות. גם הרדב"ז במאה ה-15 סיפר כי ראה אדם שאיבד דם משריטות קלות באוזנו עד שמת.[4]
ב-1803 תיאר הרופא ג'ון קונרד אוטו מפילדלפיה את המחלה, וזיהה שהיא תורשתית ותוקפת בעיקר זכרים. ד"ר אוטו זיהה את האם הקדמונית של חולי ההמופיליה שהכיר, כאישה שהתיישבה בפלימות', מסצ'וסטס, ב-1720. המושג "המופיליה" שימש לראשונה בתיאוריו של הופפ מאוניברסיטת ציריך ב-1828. ב-1911 תיאר תומאס אדדיס את הסימפטומים של ההמופיליה והציע אפשרות שיש לחולי המופיליה לקות אנטומית במבנה של מולקולת פרו-ת'רומבין. באותה שנה תארו ויליאם בולוץ' ופאול פילדס את דרכי ההורשה של ההמופיליה והרכיבו רשימת 949 משפחות שנשאו את המחלה.
המחלה נודעה בעבר בכינוי "המחלה המלכותית", כי וויקטוריה מלכת בריטניה, הייתה נשאית המופיליה, וצאצאיה, שנישאו לבני משפחות מלוכה שונות באירופה, העבירו את המחלה למשפחות אלה. כך הופיעה המחלה במשפחות המלוכה בבריטניה, ברוסיה, בפרוסיה ובספרד. אלכסיי, בנו יורש העצר של הצאר ניקולאי השני ואשתו אלכסנדרה, שהייתה נכדתה של ויקטוריה, היה חולה בהמופיליה. מחלת ההמופיליה נחשבה באותה עת כחסרת טיפול, ועובדת היות יורש העצר חולה המופיליה הוסתרה על ידי הצאר (מה שגרם לתרעומת בקרב הציבור הרוסי). [5] יש האומרים שהדאגה לבן, והסתרתו השיטתית הייתה מהגורמים לערעור שלטונו ולכישלונו במלחמת העולם הראשונה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "המופיליה", באתר ויקירפואה
- עמותת על"ה: עמותה לחולי המופיליה
- מהי המופיליה - סרטון הסברה על המחלה בהפקת עמותת על"ה (מאי 2006. אורך הסרטון: 6:04 דקות)
- עמוד ה-Facebook של עמותת על"ה (עמותה לחולי המופיליה).
- פורטל המופיליה
- המופיליה, באתר כל זכות
- לוטם אליהו, התיק נסגר – משפחות המלוכה האירופאיות סבלו מהמופיליה מסוג B, באתר "הידען", 6 בנובמבר 20
- אסף אריה ברג ואחרים, המופיליה בארץ הקודש, הרפואה 158, מרץ 2019
- המופיליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
המופיליה, דף שער בספרייה הלאומית
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads