הסלע האדום (שיר)

"הסלע האדום"
	תקליט "הסלע האדום" בקול ישראל עליו מדבקה של "אסור לשידור"
	שיר בביצוע אריק לביא
פורמט	מוזיקת פולק
שפה	עברית
כתיבה	חיים חפר
לחן	יוחנן זראי

"הסלע האדום" הוא פזמון ישראלי שנכתב בשנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי חיים חפר, הולחן בידי יוחנן זראי והושר בידי אריק לביא. בפזמון מתואר מסעם של צעירים ישראלים אל "הסלע האדום": אתר פטרה ובו מקדש החצוב בסלע, באבני החול של הרי אדום.

עובדות מהירות פורמט, שפה ...

השיר מתחיל במילים:

מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא הסלע האדום.
הו, הסלע האדום,
האדום.

פטרה ממוקמת בדרום ירדן, במרחק 25 ק"מ מהגבול עם ישראל (בסמוך לפארן). בשל הקרבה לישראל ויופיו הקסום והמרהיב של המקום, ולאור האתגר שבכך, ניסו במשך השנים מספר צעירים לחצות את הגבול לירדן, כדי לראותו במו עיניהם. הראשונים שעשו זאת היו, ככל הנראה, מפקד יחידה 30 חיים דים וסגנו אהרון קמארה שביקרו בפטרה ב-1952.

המסע לפטרה, המתואר בפזמון, הפך בעיני רבים להרפתקה רומנטית וחתרנית, אך בפועל היה מסוכן ביותר: רבים מהצעירים שניסו לשחזר את המסע חצו את הגבול לירדן בניגוד לחוק, חלקם נתפסו על ידי הלגיון הירדני, ורבים נרצחו. ההשראה למסעות אלה נבעה, בין היתר, ממסעו של מאיר הר-ציון במאי 1953 יחד עם חברתו רחל סבוראי – מסע שהפך לחלק מהמיתוס הציוני של התקופה, אף כי פרטיו המלאים מעורפלים. אחד ממעשי הרצח התרחש באוגוסט 1953, כאשר חמישה ישראלים נטבחו בדרכם לעיר הנבטית פטרה – תקרית שהובילה להחמרת איסור המעבר ולצנזורה על השיר "שיר הפטרה" מחשש שייתן השראה לחיקויים מסוכנים נוספים.

כותב השיר, חיים חפר, סיפר כי הוא עצמו ביקש מדוד בן-גוריון להפסיק את שידור הפזמון בקול ישראל כשראה שהוא מעודד הליכה מסוכנת לפטרה. באותו זמן הוא פגש קצין צעיר, שתיאר לו כמה הוא מתרגש מהשיר ושהוא שוקל לצאת למסע לפטרה. "באותו רגע ידעתי שאני נותן יד לחרם" טען חפר^[1]. החלטה על כך התקבלה ב-30 ביולי 1958. בהחלטה גם נאסר להשמיע את הבלדה "אנקש", אף הוא בביצועו של אריק לביא. בעקבות החלטה זו לא הושמע הפזמון במשך עשרות שנים.

רק לאחר הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994 התאפשר לאזרחי ישראל לבקר באופן חוקי בירדן ובפטרה.

[1]

הסלע האדום (שיר)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on