אליעזר בן יואל

רבי אליעזר בן יואל הלוי, המכונה ראבי"ה^[3]; סביבות ד'תת"ק (1140~) - אחרי ד'תתק"פ (1220+), היה בן תקופת הראשונים ומחבר הספר אבי העזרי.^[4]^[1]

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

אליעזר בן יואל

עמוד השער של ספר ראבי"ה, דפוס ראשון
לידה	1140 בסביבות ד'תת"ק מיינץ, ארכיבישופות מיינץ
פטירה	1225 (בגיל 85 בערך) אחרי ד'תתק"פ
מדינה	גרמניה
תחומי עיסוק	תלמוד, הלכה ופסיקה
חיבוריו	"אבי העזרי" (ספר ראבי"ה),^[1] "אביאסף"
תקופת פעילות	המאה ה־12 – המאה ה־13 (כ־100 שנה)
השתייכות	בעלי התוספות
רבותיו	אביו רבי יואל הלוי מבונא, רב משה הכהן ממגנצא, רבי אליקים בן יוסף ממגנצה, זקנו הראב"ן, דודו רבי שמואל בן נטרונאי חתן הראב"ן, רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, רבי שמואל החסיד משפייר, רבי יצחק בן אשר הלוי משפייר, רבי אליעזר ממיץ ועוד.
תלמידיו	רבי יצחק בן משה מחבר הספר אור זרוע, ואולי גם רבי גרשום בן יעקב הגוזר, אך זיהוי זה מפוקפק. בעבר זוהו גם תלמידים נוספים.^[2]
בני דורו	רבי אלעזר מוורמס
אב	רבי יואל הלוי מבונא

Remove ads

תולדות חייו

רבי אליעזר נולד בעיר בון שבגרמניה,^[5] למשפחת רבנים ופוסקים מבעלי התוספות: אביו רבי יואל הלוי רַבָּהּ של בון, סבו רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן), ודודו רבי שמואל בן נטרונאי.

תקופתו הייתה מרובה ברדיפות וגירושים, ולכן נדד בערים רבות בגרמניה ובצרפת, כמו בון, קלן, מיינץ, מץ, וירצבורג, בינגן, שפייר, ועוד. רוב שנותיו חי בעיר בון, ולעת זקנותו מילא את מקום אביו ברבנות קלן. באחרית ימיו כהו עיניו.

רבי אליעזר עסק בצרכי הציבור ובפדיון שבויים, וקשר קשרים עם אנשי השלטון והכנסייה.

בתחילה לא רצה רבי אליעזר לקבל על עצמו את עול הרבנות, אך משנעשה לרב היה נוהג בתקיפות רבה נגד העוברים על מצוות התורה.

היה מיודד עם רבים מגדולי דורו, וקשר מיוחד היה לו עם רבי אלעזר מוורמס, בעל הרקח.

אחד מבניו נקרא בשם יואל, ואח בשם אורי נשרף בשנת ד'תתקע"ו על קידוש השם.

Remove ads

רבותיו חבריו ותלמידיו

בקטנותו הספיק ללמוד מפי אבי אם אמו, רבי אליקים בן יוסף ממגנצא ומפי סבו רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן), על אף שלא למד אצלם תקופה ארוכה, הרבה לצטט מהם פסקי הלכה וללמוד ממנהגיהם. מקורות משפחתיים נוספים לפסיקותיו היו אביו רבי יואל הלוי אצלו למד, ודודו רבי שמואל בן נטרונאי.

הוא למד בישיבות במגנצא שם רבותיו המובהקים היו רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, רבי אליעזר בן שמואל ורבי משה הכהן בן שלמה. בנוסף, למד אצל רוב חכמי אשכנז של אותו הדור: אצל רבי אליעזר ממיץ, אצל רבי יהודה החסיד ברגנשבורג, ובשפיירא למד בישיבת רבי ריב"א הבחור, נכדו של ריב"א ואצל רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא.^[6]

הוא התכתב עם בני דורו, עם רבי שמואל החסיד ורבי יצחק בן אשר הלוי שניהם מהעיר שפיירא, רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, ועם רבי אליעזר ממץ ואולי גם עם רבי דוד בן שאלתיאל ורבי שלמה הכהן.^[7]

תלמידו המובהק הוא רבי יצחק בן משה מחבר הספר אור זרוע המזכירו בספרו רבות. ייתכן שתלמיד נוסף שלו הוא רבי גרשום בן יעקב הגוזר. בעבר היה זיהוי שגוי של תלמידים ישירים רבים נוספים, בעקבות שיבושי העתקה והבנה בספריהם, כמו הכתוב "מורי" בציטוט דברי המהרי"ח בספר הגהות אשר"י, שלמעשה היה ציטוט מתוך הספר אור זרוע.^[2]

תלמיד נוסף שלו הוא רבי ברוך בן אברהם רבי ברוך ממגנצא^[8].

Remove ads

חיבוריו

סכם

פרספקטיבה

עיקר פסקיו הגיע לידי הפוסקים בתקופת הראשונים דרך כתבי תלמידו בספר אור זרוע שבעצמו צוטט בהגהות אשר"י על פסקי הרא"ש.

ספרו אבי העזרי, שהודפס בשם "ספר ראבי"ה" על שם מחברו,^[1] כולל לקט נרחב של פסקים ופירושים ב-1,155 סימנים, לפי סדר מסכתות התלמוד. חלק קטן מהספר נדפס בידי רח"נ דמביצר בקרקא בשנת ה'תרמ"ב, אך רובו ככולו נדפס על ידי אביגדור אפטוביצר בתוספת מבוא מקיף והערות רבות. הכרכים הראשונים של הספר יצאו לאור בהוצאת חברת מקיצי נרדמים בברלין שנת ה'תרע"ג ובירושלים שנת ה'תרצ"ה, כרך הוספות ותיקונים בשנת ה'תרצ"ו וכרך המבוא בשנת ה'תרצ"ח. בהשתדלותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג יצאה הסדרה לאור מחדש על ידי מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה, כאשר חלק נוסף יצא לאור מכתבי יד על ידי הרבנים אליהו יצחק פריסמן ושאר ישוב כהן. חלקים נוספים (עד סופו של הספר) יצאו לאור בשנים האחרונות על ידי הרב דוד דבליצקי. בשנת תשס"ה הוציא הרב דוד דבליצקי את כל הראבי"ה מחדש, גם החלקים שכבר נדפסו, על פי כתב יד נוסף, ובהקדמתו העיר על כמה טעויות של אפטוביצר.

ציטוטים רבים מהספר, מהם גם כאלו שאינם נמצאים כיום לפנינו, מובאים בחיבורי הלכה שונים של חכמי אשכנז בדורות שאחריו, כמו במרדכי, הגהות מיימוניות, תשובות מהר"ם בן ברוך - דפוס פראג שכולם מבית מדרשו של מהר"ם, ספר האסופות ועוד.

חיבור נוסף של רבי אליעזר הוא ספר אביאסף. שמשמעו א'ליעזר ב'ן י'ואל אסף, כיוון שהוא איסוף דברי זקנו, ראב"ן^[9]. ככל הנראה על הלכות בסדרים נשים ונזיקין, כהמשך לספרו אבי העזרי. גם מספר זה ציטוטים רבים בספרי הדורות שאחריו אולם ספר זה לא הגיע לידינו.

כמו כן ערך "תוספות" לכמה מסכתות, ותלמידו מביא מהם בספר אור זרוע.

מסופר שהרא"ש בעת בריחתו לספרד לא נטל עמו ספרים כמעט, ואף את ספרו של זקנו הראב"ן לא לקח עמו, אבל הביא עמו את ספר הראבי"ה שטרם פשט אז בספרד^[^{דרוש מקור]}.

רבים מפסקי הראבי"ה התקבלו על ידי פוסקי הדורות, ופסקיו שימשו כאחד מעמודי ההוראה באשכנז לפני חיבור השולחן ערוך. גם סעיפים רבים בשולחן ערוך מבוססים על דבריו. אף שספריו אביעזר ואביאסף לא נפוצו (מהדורה מודפסת של ספרו אבי עזרי יצאה רק במאה העשרים וספר אביאסף נותר עד המאה ה-19 בכתב יד ואז אבד) פסקיו הונחלו דרך הספר אור זרוע של תלמידו ר' יצחק מווינא.

כמו כן חיבר מספר פיוטים הנמצאים בכתבי יד שונים. הוא השלים שלשה בתים מפיוט 'זולת' של סבו הראב"ן הנאמר בקהילות המערביות של אשכנז בשבת שלפני שבועות ובשבת חזון. הפיוט עוסק בשעבוד מלכויות, ונאמר בקהילות אשכנז המערבי באמצע הזולת הנאמרת בשבת לפני שבועות ובשבת חזון; שאר הזולת נכתב על ידי סבו,^[10]

מפסקיו

הדלקת נרות שבת ויום טוב בברכה - פסיקות אלו הובאו בשם הירושלמי, אך זהו למעשה מתוך ספר ירושלמי, והוא המקור לברכת נרות שבת ויום טוב.^{[דרושה הבהרה]}
ביטול כפיית המיטה - אין צורך שאבלים ישנו על מיטה הפוכה, וכך גם אין ישנים על מיטה הפוכה בתשעה באב, אף על פי שזו הייתה ההלכה עד ימיו. הסיבה שנתן היא שהמשרתים שאינם יהודים נכנסים אל הבית, ובתלמוד הבבלי הופסק המנהג במקום שהגויים חושדים ביהודים שהם מקיימים טקסי כישוף.
רחיצת רגליים במעבר נהר ביום הכיפורים - לפי הבדלים בין כתבי היד, ייתכן שחל שיבוש בהעברת הלכה זו, לפיה מי שחוצה נהר, אגב כך רוחץ את רגליו המטונפות. אך לפי נוסח אחר רבי אליעזר התיר רק את המעבר למרות הירטבות הרגליים, ולא דיבר על רחיצתם מטינופת.

מידע נוסף תקופת חייו של הרב אליעזר בן יואל על ציר הזמן ...