יהודה ואלך

יהודה ואלך (12 במרץ 1921 – 1 באוגוסט 2008) היה מפקד בצה"ל והיסטוריון צבאי.

יהודה ואלך
Lothar Wallach

לידה	12 במרץ 1921 גרמניה
פטירה	1 באוגוסט 2008 (בגיל 87) תל אביב-יפו, ישראל
תאריך עלייה	1936
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים קולג' סנט אנטוני (אוקספורד)
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי מפקד חטיבה 10 מפקד אוגדה 38
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מבצע קדש
תפקידים אזרחיים
פרופסור והיסטוריון צבאי

תולדות חייו

ואלך נולד בגרמניה בשם לותאר ב-1921 למשפחה ציונית, ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1936.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עלה להכשרה להתיישבות בקיבוץ בית זרע, שם פגש את חוה טורצקי, שעמה התחתן. יחד היו חברים בגרעין המייסד של קיבוץ עין דור. לזוג נולדו שלושה ילדים, רוני, אליעזר ואורי.

במלחמת העצמאות היה מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי, ולחם בנגב הצפוני. במבצע יואב, בין ה-16 באוקטובר ל-17 באוקטובר 1948, פיקד ואלך על גדודו בקרב לכיבוש שתי קבוצות של משלטים^[1] שכללו ארבעה יעדים: גבעה 113, גבעה 100^[2], משלט הצומת הצפוני^[3] ומשלט הצומת הדרומי^[4]. בקרב הקשה, אבן דרך במהלך להבקעת הדרך לנגב הנצור, נהרגו 30 מחיילי גבעתי. הצומת נקראת על שם החטיבה שכבשה אותו, צומת גבעתי, וגדוד 51 זכה לשם "גדוד הבוקעים הראשון"^[5]. לאחר המלחמה שימש כמפקד חטיבת גבעתי^[6]. בשנת 1949 מונה לפקד על חטיבה 10.

ב-1956 (לפני מבצע קדש) היה אחד משלושת מפקדי האוגדות הראשונים בצה"ל (יחד עם חיים לסקוב ואברהם יפה), כאשר הקים ופיקד על אוגדה 38 שנעה בציר המרכזי בסיני. קרבות האוגדה שבפיקודו סביב אבו עגילה ואום כתף נחשבים לקרבות לא מוצלחים באותה מלחמה מבחינתו של צה"ל, ייתכן שבשל הצורה שבה הפיקוד, הרמטכ"ל משה דיין ואלוף הפיקוד אסף שמחוני התייחסו לאוגדה: הן נטו לתת פקודות ישירות ליחידות שבפיקדה, תוך עקיפת סמכותו של ואלך^[5]. בקרבות אלו לא הצליחו האוגדה (בפועל שתי חטיבות חי"ר, שכן חטיבה 7 הופעלה ישירות) להתגבר על שתי חטיבות מצריות שהיו ערוכות במתחמים מבוצרים. אבדות צה"ל בקרבות אלו היו כ-50 חללים והכוח המצרי נסוג מהמתחמים רק לאחר שלושה ימי קרב, בעקבות הצלחת חטיבה 7 והפעולה האנגלו-צרפתית במצרים^[7]. לאחר המלחמה חזר לפקד על חטיבה 10, והפך אותה לחטיבה ממוכנת, וכן שימש כראש ענף חי"ר במחלקת ההדרכה (מה"ד).

למד לתואר מוסמך בהיסטוריה כללית ובסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך לדוקטורט בהיסטוריה צבאית באוניברסיטת אוקספורד. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הדוגמה של קרב ההשמדה".

מאז שנת 1970 היה חבר סגל ופרופסור באוניברסיטת תל אביב^[8]. כיהן כראש המגמה להיסטוריה צבאית באוניברסיטה, היה חבר בצוות החוקרים של "המכון להיסטוריה גרמנית" של האוניברסיטה וראש בית הספר להיסטוריה שלה. מאז שנת 1978 היה יו"ר החברה הישראלית להיסטוריה צבאית שליד אוניברסיטת תל אביב.

ואלך ייסד את המסלול האקדמי בפו"ם (המכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה), בית הספר להכשרת הקצינים הבכירים בצה"ל, שבו משולב תואר אקדמאי, וספרו "תורות צבאיות" (מ-1977) היה במשך שנים ספר היסוד לחניכי פו"ם.

נוסף על כך, היה ואלך בעל מעמד בחו"ל, וכיהן כפרופסור אורח במרכז למחקרים אסטרטגיים ובין-לאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית. בשנת 1978 היה חבר בוועדת חקירה בינלאומית בווינה, שחקרה את עברו של הדיפלומט האוסטרי קורט ולדהיים.

בשנת 2001 נבחר על ידי המרכז לביבליוגרפיה בינלאומית בקיימברידג', כאחד מ-2000 אנשי המדע הבולטים של המאה ה-20.

בשנת 2003 זכה ואלך בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, על מפעל חיים בתחום המחשבה והספרות הצבאית.

אל"ם פרופסור יהודה ואלך הלך לעולמו באוגוסט 2008 ונקבר בבית הקברות בקיבוץ נירים.

הערכה וביקורת

בספריו, המיועדים בעיקרם לקהל הרחב, מייצג ואלך את הקו המרכזי של הנרטיב הציוני של מלחמות ישראל. ההיסטוריון תום שגב האשים את ואלך בשמרנות ובטשטוש פשעי מלחמה שנעשו כביכול על ידי לוחמי פלמ"ח וצה"ל בעת "הנכבה" — גירוש הפליטים הפלסטיניים מכפריהם. לטענתו, ואלך התעלם ממחקרים שנערכו בשנות התשעים על ידי "ההיסטוריונים החדשים" בהם בני מוריס ושגב עצמו. עמיתו של ואלך באוניברסיטת תל אביב, הפרופ' מרדכי גיחון, אמר כי ואלך לא טייח אירועים שליליים בתש"ח, אך הקפיד לשמור על התמונה הכוללת של "הוד, גבורת הלוחמים והישגים"^[5].

ספרים ומחקרים

ולאך כתב וערך 20 ספרים, ופרסם 116 מאמרים בעברית ובגרמנית. בנוסף, פרסם ספרים ואטלסים המיועדים לציבור הרחב, במטרה לקרב ציבורים גדולים לנושאי ההיסטוריה הצבאית בעיקר של ארץ ישראל ומלחמת העצמאות.

אטלסים - עורך ראשי

• אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, כרטא, 1972.
• אטלסי כרטא לתולדות מדינת ישראל (עשור ראשון, עשור שני, עשור שלישי).
• חלק מן הערכים על פעולות ומבצעים של ה"הגנה" אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992
• ...לא על מגש של כסף, תולדות מערכות ישראל, כרטא, 2000.
• מדריך כרטא למלחמת העצמאות, 2005.
• אתרי קרבות בארץ ישראל, כרטא, 2003.

כתיבה ועריכה, מבחר ספרים

• אנטומיה של סיוע צבאי, ספריית מעריב, 1981.
• אל הדגל: הקמת צבא עממי תוך כדי לחימה. הצבא הפדרלי בארצות-הברית במלחמת האזרחים וצה"ל במלחמת העצמאות - מחקר משווה, מערכות, 1997^[9]
• היינו כחולמים: קובץ מחקרים על מלחמת הקוממיות, מסדה, 1985.
• תורות צבאיות, התפתחותן במאות ה-19 וה-20 (תרגם מגרמנית: אליקים ואלך), 1977.
• תרומת העלייה במלחמת העצמאות, יד טבנקין, 1992.

עריכה מדעית

• נפוליאון בונפרטה, אמרות המלחמה, מערכות, 1991.
• וילהלם פון לב, ההגנה, מערכות, 1993.
• פרידריך השני, מלך פרוסיה, הוראות למצביאים, מערכות 1979.
• אלפרד תייר מהן, השפעת העוצמה הימית על ההיסטוריה, 1660-1783: פרקים נבחרים, מערכות, 1985.
• ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, לוחמת שריון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1985.
• לידל הארט, מחשבות על המלחמה, מערכות, 1989 .

ספריו בגרמנית

• הדוגמה של קרב ההשמדה, פרנקפורט, 1967.
• תורתו הצבאית של פרידריך אנגלס, פרנקפורט, 1968.
• התפתחות המחשבה הצבאית במאות ה-19 וה-20, פרנקפורט, 1972.

קישורים חיצוניים

• בכיר ההיסטוריונים הצבאיים הפרופ' אל"ם מיל. יהודה ואלך מאוניברסיטת תל אביב הלך לעולמו בליל שבת א' באב, אתר אוניברסיטת תל אביב.
• אורי דרומי, אוגדונר ראשון של צה"ל, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008.
• רשימת המאמרים של יהודה ואלך באתר רמב"י.
• ש' נעמן, ‏אנטומיה של סיוע צבאי, מערכות 269, יוני 1979 .
• קרבות משלטי הצומת, מאתר חטיבת גבעתי.