שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

יהודית שובל

סוציולוגית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהודית שובל
Remove ads

יהודית שובל (24 באוגוסט 192528 ביולי 2025) הייתה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית בתחום הסוציולוגיה של הבריאות. כלת פרס ישראל למדעי החברה לשנת ה'תשכ"ה (1965).

עובדות מהירות לידה, פטירה ...
Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

שובל נולדה בברוקלין, ניו יורק בשם יהודית טננבאום. אביה היה דוד טננבאום. הוא נולד בארצות הברית, ובגיל 12 נשלח לארץ ישראל עם ילד נוסף למשך שנה וחצי כדי לחזק את הקשר של הילד לארץ ישראל. אביה היה בעל תואר שני בכלכלה ודובר עברית. לאחר תקופה בה שימש כרב, עזב את הרבנות מתוך עניין גובר בעולם העסקים ומעורבות אידאולוגית גוברת בתנועה הציונית. הוא נמנה עם המייסדים של התנועה הציונית בארצות הברית. שמה של אמה היה אוגוסטה (Augusta). היא ניהלה את העסק המשפחתי בענף ההלבשה (Dolly Grey). בשונה מהנהוג בתקופה, אמה המשיכה לעבוד בעסק המשפחתי גם כשהפכה לאמא.[1]

ילדות מוקדמת

כילדה בארצות הברית למדה שובל בבית ספר יהודי Brooklyn Jewish Center Academy, שהיה בית ספר ייחודי מאוד לתקופה זו מאחר ששילב לימודי עברית ויהדות יחד עם עידוד ליצירתיות בנוסף ללימודים רגילים. בשנת 1935, בהיותה בת 9, עלתה שובל עם הוריה לארץ ישראל. בתחילה גרו ברמת גן ואחר כך עברו לתל אביב. בתקופת מגוריה בישראל למדה בבית הספר העממי רמת גן ואחר כך בבית ספר "כרמל" בתל אביב. בתקופה זו גם הצטרפה לתנועת הנוער מכבי הצעיר. בארץ ישראל אביה וחברו עמנואל ניומן הקימו חברת השקעות בתל אביב בשם איפיקו (Industrial and Financial Corporation of Palestine -IFICO). בשנת 1939 הוריה הודיעו לה שהם חוזרים לארצות הברית. שובל לא הייתה שלמה עם החלטת הוריה והבטיחה לעצמה שהיא תשוב לארץ. הבטחה שהיה לה משקל רב בהחלטות שקיבלה בהמשך.[1]

Thumb
יהודית והלל שובל, כנרת 1952

נעוריה

בשנת 1943 החלה את לימודיה במכללת האנטר, שם סיימה את לימודי התואר הראשון בסוציולוגיה בהצטיינות יתרה (1947). במקביל ללימודיה במכללת האנטר, למדה לימודי יהדות שכללו תנ"ך, עברית, משנה, תלמוד, היסטוריה וספרות עברית. הלימודים התקיימו בסופי שבוע ואחרי הצהריים.[2] שובל בחרה ללמוד סוציולוגיה כי חשבה שהתחום החברתי יוכל לתרום לישראל שנמצאת בתהליך קליטה של אלפי עולים.[1] בתקופה הזאת הייתה חברת תנועת "יהודה הצעיר", והייתה בין מייסדי תנועת הסטודנטים הציונית בארצות הברית וסגנית נשיאת התנועה הראשונה.[3]

חייה בישראל

בשנת 1949 חזרה לישראל. נישאה לפרופ' הלל שובל ב-17 בנובמבר 1952, ממנו התאלמנה ב-2013. לזוג נולדו 3 בנות.[2] במהלך המגורים בישראל נסעה המשפחה פעמים רבות לארצות הברית - למישיגן ולבוסטון - במסגרת שנת שבתון, ולביקורי קיץ. המשפחה התגוררה כל השנים בירושלים. בשנת 2008 עברו הלל ויהודית שובל לדיור המוגן "אחוזת בית הכרם". לשובל היה חשוב לשלב בין קריירה מקצועית לבין חיי משפחה, תוך הקפדה על איזון בין עבודתה לבין מחויבותה למשפחה.[1]

Remove ads

לימודים ותרומה מקצועית

סכם
פרספקטיבה
Thumb
יהודית שובל מקבלת פרס ישראל 1965

שובל למדה לימודי תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת הרווארד בסוציולוגיה (1949 ו-1955). הוריה עודדו אותה להמשיך ללמוד לתואר שני ושלישי, דבר שלא היה מקובל לנשים בתקופה ההיא. היא שילבה לימודים בין שתי פקולטות וקיבלה על כך אישור מיוחד, שילוב אינטרדיסציפלינרי שהיה באותה תקופה פחות מקובל: לימודים בפקולטה לארכיטקטורה לבין סוציולוגיה. שובל חקרה את הקשר שבין המבנה האורבני לבין החיים החברתיים בעיר. בתקופת לימודיה בהארוורד, פרשה מהפעילות בתנועת הסטודנטים הציוניים והתמקדה בלימודים.[1]

בסיום השנה הראשונה ללימודיה לתואר השני, התקבלה ללימודי דוקטורט. עם תחילת השנה השנייה, החליטה להפסיק את לימודיה באופן זמני בעקבות רצונה לעלות לישראל. בשלב זה כבר עמדה בדרישות לקבלת התואר השני.[1] תוך כדי לימודיה עלתה בשנת 1949 לישראל ומונתה לעמיתת מחקר ומנהלת פרויקט במסגרת המכון למחקר חברתי שימושי,[4] על ידי פרופ' אליהו גוטמן (שיצר את סולם גוטמן). במסגרת תפקידה זה התמקדה בחקר קליטת עלייה, התיישבות, סוציולוגיה של הרפואה וסוציולוגיה של סעד. שובל ערכה מחקר גדול ראשון במינו בארץ, על קליטת עולים חדשים. בשנים 19551956 שימשה יועצת בנושאי קליטת עלייה לאונסק"ו.

שובל היא חלוצת המחקר בישראל בתחום הסוציולוגיה של הבריאות, ובמחקריה הושם דגש על בריאות במסגרות של קליטת עלייה ואי-שוויון, יחסי מטפל ומטופל, וכן השפעת שוני תרבותי על הטיפול הרפואי.

ד"ר יהודית שובל, בשיתוף האדריכלים ארתור גליקסון ורוברט מרנס, הייתה שותפה להקמת שכונת גליקסון בקריית-גת - פרויקט ניסיוני ששילב עקרונות של תכנון פיזי עם הנדסה חברתית. השכונה תוכננה כמענה לבעיות קליטה בין-עדתיות בשנות ה־50, על בסיס מחקרה של שובל שבחן יחסי קרבה ומתח בין עדות שונות. עקרונות השכונה כללו תמהיל מגוון של טיפוסי מגורים, חלוקה לאשכולות קטנים המעודדים אינטראקציה חברתית, ושילוב קבוצות אוכלוסייה ממוצאים שונים במרחב פיזי משותף, בניסיון ליישם הלכה למעשה את חזון מיזוג הגלויות.[5] השכונה אוכלסה בסופו של דבר בניגוד לתוכנית על ידי עולים חדשים ולא על פי התכנון שכלל עולים ותיקים מעדות שונות.[6] השכונה אוכלסה ללא כל בדיקה או הכוונה של הוועדה שהוקמה לאכלוסה.[7]

בשנת 1963 פורסם ספרה "מהגרים על הסף", שזכה למהדורה מחודשת בשנת 2006. הספר מסכם את מחקרה החלוצי על תהליכי הקליטה ובעיות ההסתגלות הראשוניות של העולים במדינה הצעירה. מיקוד המחקר היה סגנון ההתמודדות של העולים עם התנאים הקשים של ההגירה. המחקר נערך בתקופה שחלק מהעולים התגוררו במעברות ובמחנות שפונו על ידי הצבא הבריטי. בתקופה ההיא היה מעט מאוד מחקר בעולם על הגירה. המחקר התבסס על סולם גוטמן עם מדגם של 1500 איש. המקור לשאלון היה בעברית, והוא תורגם ל־12 שפות. הנתונים נאספו ועובדו על גבי כרטיסים מנוקבים[1] בשנת 1965, בגיל 39, שנתיים אחרי הופעת הספר, זכתה בפרס ישראל במדעי החברה.[8]

בשנת 1968 הצטרפה לסגל המחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים וקודמה לדרג פרופסור בשנת 1979. כן שימשה במהלך השנים כמנהלת התוכנית לסוציולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית, עמיתת מחקר במכון ברוקדייל, יו"ר האגודה הסוציולוגית הישראלית (19851988) ונציגת ישראל באגודה האירופאית לסוציולוגיה של הבריאות והרפואה. בשנים 1978 ו-1981 הייתה פרופסור אורח באוניברסיטת מישיגן.

בשנת 1986 נבחרה כיו"ר האגודה הסוציולוגית הישראלית עד לשנת 2006. כמו כן שימשה כחברת הנהלה באגודה האירופאית לסוציולוגיה של הבריאות. בשנת 2006 קיבלה פרס מטעם ארגון זה על מפעל חייה.

בשנת 1994 פרשה לגמלאות. לאחר הפרישה עסקה שובל במוזיקה, הן בנגינה על צ'לו והן בשירה במקהלה באקדמיה למוסיקה בירושלים.

Remove ads

פרסומים

ספרים

מאמרים

פרסים

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads