יצחק טבנקין

יצחק טַבֶּנְקִין (בכתיב יידי: טאַבענקין; 8 בינואר 1887 – 6 ביולי 1971) היה מנהיג ציוני, סוציאליסט, מאבות התנועה הקיבוצית, המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד^[1] וחבר הכנסת.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

Remove ads

תולדות חייו

סכם

פרספקטיבה

טבנקין נולד בעיר בוברויסק שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בלארוס), בנם של משה טבנקין וגיטל-גיטה לבית קצנלסון (בת דודתו של משה כצנלסון אביו של ברל כצנלסון).^[2] הוא למד בחדר, אך בהמשך רכש גם השכלה כללית. בהמשך עבר לפולין, וסייע לייסד בה את ארגון "פועלי ציון".

בשנת 1911 עלה לארץ ישראל ותמך בהתלהבות בהתיישבות חקלאית. עבד כחקלאי בחוות החקלאיות מרחביה וכפר אוריה. בנובמבר 1913 עבד כשומר ברחובות. בעקבות רצח חברו יוסף זלצמן עבר למלא את מקומו בחוות כנרת ונמנה עם מייסדי קבוצת כנרת. בהמשך הצטרף לארגון "השומר".

ב-1921 הצטרף לגדוד העבודה, ובאותה שנה נמנה עם גרעין ההקמה של קיבוץ עין חרוד. בעקבות הסכסוך שפרץ בשנת 1923 בין טבנקין לבין מנהיגי הגדוד, נפרד משק עין חרוד מהגדוד והפך לגרעינו של הקיבוץ המאוחד. טבנקין חי בעין חרוד עד למותו.

טבנקין היה בין האישים המרכזיים בקבוצת "הבלתי מפלגתיים" שבראשות ברל כצנלסון ונמנה עם מייסדי אחדות העבודה (שקמה כאיחוד בין פועלי ציון וקבוצת "הבלתי מפלגתיים"). כאשר נוסדה מפא"י ב-1930 מאיחוד של "אחדות העבודה" עם הפועל הצעיר, הצטרף אליה גם טבנקין ונמנה עם ראשיה. לימים נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין רוב אנשי מפא"י על רקע תפקידו של הקיבוץ והיחס למשטר בברית המועצות, שטבנקין תמך בו, ועל רקע הניסיונות של בן-גוריון וברל כצנלסון לאיחוד הקיבוץ המאוחד, שטבנקין עמד בראשו, עם חבר הקבוצות. תמיכתו הבלתי מסויגת של טבנקין בברית המועצות הגבירה את חילוקי דעות במפא"י והובילה לפילוג מפא"י ב-1942, ולפרישת טבנקין והקיבוץ המאוחד בשנת 1944 בראש "סיעה ב'" והקמת התנועה לאחדות העבודה.^[3] במושב השני של מועצת מפא"י בירושלים במרץ 1944, דיבר טבנקין על שלמות הארץ ונגד תומכי רעיון החלוקה: "ארץ־ישראל על שני עברי־הירדן!... ההתיישבות שלנו חשובה ממדינה. ממנה תהיה מדינה".^[4]

אחרי שהבריטים הפסיקו לממן את הפלמ"ח, יזם טבנקין את הסדר הפלמ"ח עם הקיבוצים, ובכך הציל למעשה את הפלמ"ח, שמעט אחר כך היה הכח המרכזי במלחמת העצמאות.

טבנקין נמנה עם ראשי מפ"ם ב-1948 עד פילוגה ב-1954, אז עבר להנהיג את "אחדות העבודה - פועלי ציון". היה חבר הכנסת בכנסת הראשונה ובכנסת השלישית.

לאחר מלחמת ששת הימים, היה מאבותיה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה. הוא פרסם נאומים ומאמרים שרבים מהם עוסקים ברעיונות תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית וכן בארץ ישראל. כמו כן היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

Remove ads

משפחתו

אשתו הראשונה של טבנקין היא חוה סטאשבסקי. ונולדו להם ארבעה ילדים:

משה - משורר.
יוסף (יוספ'לה) - היה ממפקדי הפלמ"ח.
חנה - אדריכלית במקצועה.
אהוביה - פעיל למען ארץ ישראל השלמה.

לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא בשנית לחברתו חומה חיות, חלוצה מהעיר קובל, מרכזת ענייני התרבות וההסברה בקיבוץ המאוחד, אותה הכיר עוד בשנות ה-30.

נפטר ב-6 ביולי 1971 ונקבר בבית הקברות בקיבוצו.

אהרן כצנלסון

בן ציון כצנלסון

משה כצנלסון

גיטל טבנקין

Remove ads

הנצחה

המושב ייט"ב בבקעת הירדן נקרא על שמו (יד יצחק טבנקין). השם ייט"ב היה הצעה של יהושע גבעוני, חבר של משפחת טבנקין. כמו כן, נקראים על שמו מכון המחקר יד טבנקין, רחוב בחיפה, רחוב העובר בשטחי רמת גן וגבעתיים, רחוב בקריית ארבע, ורחוב בשכונת נווה יעקב בירושלים. ורחוב בשיכון דן בתל אביב.

ב-2022 יצא לאור הספר "הספר האדום" שכתב אסף ענברי. הספר מתמקד, באופן ספרותי, באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של טבנקין, לצד מאיר יערי, יעקב חזן ומשה סנה, מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה.

כתביו

לשאלות ההסתדרות, תל אביב: מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל, תש"ב-1941.
להתגייסות ולהגנה: אחדותינו הגורלית ההתגוננות ברשות עצמנו לנוכח הסכנה, לפועלי תל אביב, עין חרוד: דפוס הקיבוץ המאוחד, תש"ב.
המדינה העברית והדרך אליה: דברים בשאלת חלוקת הארץ, [עין חרוד]: הקיבוץ המאוחד, תש"ד-1944.
לאור התמורות, תל אביב: מפלגת הפועלים המאוחדת, 1948.
בשאלות המפלגה, [תל אביב: מפלגת הפועלים המאוחדת, תשי"א].
החברה הקיבוצית, [תל אביב], הקיבוץ המאוחד, תשי"ד-1954.
על דרך הקיבוץ המאוחד ועל עקרונות הקומונה, [אפעל]: יד טבנקין, תשל"ד.
אין לאן לסגת, [תל אביב]: למרחב והמרכז הסמינריוני של הקיבוץ המאוחד באפעל, [1967].
דברים כרך א', כרך ב', כרך ג', כרך ד', כרך ה', כרך ו', כרך ז', (התקין והביא לבית הדפוס אריה פיאלקוב; שבעה כרכים של מאמרים), תל אביב, יד טבנקין, הקיבוץ המאוחד, 1967–1985. באדיבות יד טבנקין
בדרכי השליחות: מבחר דברים בשאלות ההסתדרות ותנועת הפועלים (כונס והותקן בידי אברהם תרשיש ואריה פיאלקוב), [תל אביב]: תרבות וחינוך, [1969].
לקח ששת הימים: ישובה של ארץ בלתי-מחולקת, [תל אביב]: הקיבוץ המאוחד - תרבות וחינוך, תש"ל-1970.
ההתיישבות - מהות ודרך, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ג.

ביידיש

יצחק טאבענקין, וואס באדייט די צעטיילונג פון ארץ ישראל?, ורשה: החלוץ, 1937.
וועגן און אומוועגן, [פריז]: הסתדרות נוער עולמית דרור החלוץ הצעיר - המזכירות לארצות אירופה, [תש"ח-1947].

Remove ads

לקריאה נוספת

אורי ברנר, יצחק טבנקין ב"הגנה": עד 1924, עריכה: אריה פיאלקוב, רמת אפעל: יד טבנקין, 1976. באדיבות יד טבנקין
אריה פיאלקוב, יוסק'ה רינוביץ', יצחק טבנקין - פרקי חיים, האיש ופעלו, חברים ותלמידים מספרים סוגיות במשנתו, הקיבוץ המאוחד, יד טבנקין, 1982, באדיבות יד טבנקין
מתתיהו מינץ, חבר ויריב: יצחק טבנקין במפלגת פועלי-ציון 1912-1905, יד טבנקין, 1986
ברוך כנרי, לשאת את עמם: ההגשמה, השליחות והדימוי העצמי של הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ המאוחד, 1989.
אייל כפכפי, אמת או אמונה: טבנקין מחנך חלוצים, יד יצחק בן צבי, 1992.
ברוך כנרי, טבנקין בארץ ישראל, יד טבנקין, 2003
יעקב צור, מן הים עד המדבר: טבנקין והקיבוץ המאוחד באמונה ובמאבק לשלמות הארץ, יד טבנקין ויד יצחק בן צבי, 2015
אסף ענברי, הספר האדום, ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 2022.