פרסי גביע העולם בכדורגל

בסוף כל טורניר גמר של המונדיאל, מוענקים מספר פרסים לשחקנים ולנבחרות שהצטיינו בהיבטים שונים של המשחק.

פרסים

• כיום ישנם חמישה פרסים המוענקים לאחר הטורניר, לפי שיקול דעתה של הוועדה הטכנית של פיפ"א:^[1]
  • כדור הזהב (השם הרשמי: "כדור הזהב של אדידס") לשחקן המצטיין של הטורניר, הוענק לראשונה ב־1982;
  • מגף הזהב (השם הרשמי: "מגף הזהב של אדידס", עד 2006 נקרא "נעל הזהב של אדידס) לכובש השערים המצטיין של הטורניר, הוענק לראשונה ב־1982;
  • כפפת הזהב (השם הרשמי: "כפפת הזהב של אדידס", עד 2006 נקרא "פרס לב יאשין") לשוער המצטיין של הטורניר, הוענק לראשונה ב־1994;
  • פרס השחקן הצעיר של פיפ"א (עד 2010 נקרא "פרס השחקן הצעיר המצטיין") לשחקן הטוב ביותר שהיה מתחת גיל 21 בתחילת השנה הקלנדרית, הוענק לראשונה ב־2006;
  • פרס המשחק ההוגן של פיפ"א לנבחרת עם המאזן הטוב ביותר מבחינת נקודות משמעת, מבין הנבחרות שהעפילו לשלב הנוקאאוט, הוענק לראשונה ב־1970.
• ישנו כיום פרס אחד המוענק במהלך הטורניר, לפי הצבעה פתוחה הנערכת באתר פיפ"א:
  • שחקן המשחק (השם הרשמי: "שחקן המשחק של באדוויזר", עד 2018 נקרא "איש המשחק") לשחקן המצטיין בכל משחק במהלך הטורניר, הוענק לראשונה ב־2002.
• ישנם כיום שני פרסים המוענקים לאחר הטורניר, לפי הצבעה פתוחה שנערכת באתר פיפ"א:
  • שער הטורניר (השם הרשמי: "שער הטורניר של יונדאי") לשער הטוב ביותר של הטורניר, הוענק לראשונה ב־2006;
  • הנבחרת המבדרת ביותר לנבחרת שבידרה את הצופים יותר מכל נבחרת אחרת, הוענק לראשונה ב־1994.
• בין השנים 1994–2006 ניתן פרס אחד נוסף:
  • נבחרת הטורניר לקבוצת השחקנים הטובה ביותר בטורניר, שנבחרה על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א.

כדור הזהב

כדור הזהב הוא פרס המוענק לכדורגלן הטוב ביותר בכל מונדיאל, שנבחר מתוך רשימה המחוברת על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א, וממנה נבחר הזוכה על ידי נציגי התקשורת. השחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בהצבעת אנשי התקשורת מקבלים את פרסי כדור הכסף וכדור הארד של אדידס בהתאמה. הפרס בצורתו הנוכחית הוענק לראשונה במונדיאל 1982 בחסות אדידס ופראנס פוטבול.

הזוכים

מונדיאל	כדור הזהב	כדור הכסף	כדור הארד
1982	איטליה פאולו רוסי	ברזיל פלקאו	גרמניה קרל היינץ רומיניגה
1986	ארגנטינה דייגו מראדונה	גרמניה הרלד שומאכר	דנמרק פרבן אלקיאר לארסן
1990	איטליה סלבטורה סקילאצ'י	גרמניה לותר מתאוס	ארגנטינה דייגו מראדונה
1994	ברזיל רומאריו	איטליה רוברטו באג'ו	בולגריה חריסטו סטויצ'קוב
1998	ברזיל רונאלדו	קרואטיה דאבור שוקר	צרפת ליליאן תוראם
2002	גרמניה אוליבר קאן	ברזיל רונאלדו	קוריאה הדרומית הונג מיונג-בו
2006	צרפת זינדין זידאן	איטליה פאביו קנבארו	איטליה אנדראה פירלו
2010	אורוגוואי דייגו פורלאן	הולנד וסלי סניידר	ספרד דויד וייה
2014	ארגנטינה ליונל מסי	גרמניה תומאס מילר	הולנד אריין רובן
2018	קרואטיה לוקה מודריץ'	בלגיה אדן הזאר	צרפת אנטואן גריזמן
2022	ארגנטינה ליונל מסי	צרפת קיליאן אמבפה	קרואטיה לוקה מודריץ'

זכיות לפי מדינה

לאום	זהב	כסף	ארד	סך הכול
ארגנטינה	3	0	1	4
איטליה	2	2	1	5
ברזיל	2	2	0	4
גרמניה[א]	1	3	1	5
צרפת	1	1	2	4
קרואטיה	1	1	1	3
אורוגוואי	1	0	0	1
הולנד	0	1	1	2
בלגיה	0	1	0	1
בולגריה	0	0	1	1
דנמרק	0	0	1	1
קוריאה הדרומית	0	0	1	1
ספרד	0	0	1	1

1. כולל גרמניה המערבית.

זכיות לא רשמיות

ביולי 1978 פאנל של 23 מומחים שהורכב משחקני עבר, מאמנים ואנשי תקשורת, בחר במירב קולות במריו קמפס הארגנטינאי לשחקן הטוב ביותר במונדיאל 1978, והוא מוזכר כזוכה בכדור הזהב של מונדיאל זה באתר RSSSF.^[2]

מונדיאל	כדור הזהב	כדור הכסף	כדור הארד
1978	ארגנטינה מריו קמפס	איטליה פאולו רוסי	ברזיל דירסאו

נעל הזהב

פרס נעל הזהב במונדיאל מוענק למלך השערים של כל מונדיאל, החל ממונדיאל 1982. תואר מלך השערים הוכר כבר במונדיאל 1930 שהיה הראשון. במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית הוענקו פרסי נעל הכסף ונעל הברונזה לשחקנים שסיימו במקום השני והשלישי בטבלת המבקיעים. מאז 1994 מופעל כלל ולפיו במקרה שיש שוויון בין שחקנים במספר השערים הבכיר יותר הוא זה שלזכותו מספר גבוה יותר של בישולים. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א היא זו הקובעת האם מסירה כלשהי נחשבת כאסיסט או לא. אם גם במצב זה יש שוויון יוענק הפרס לשחקן שהשתתף בפחות דקות משחק.

זוכי התארים והפרסים הם^[3]:

מלך השערים
מונדיאל	מקום ראשון	שערים	מקום שני	שערים	מקום שלישי	שערים
1930	ארגנטינה גיז'רמו סטאבילה	8	אורוגוואי פדרו סאה	5	ארצות הברית ברטראנד פייטנוד	4
1934	צ'כוסלובקיה אולדז'יך ניידלי	5[א]	גרמניה הנאצית (1933–1935) אדמונד קונן איטליה אנג'לו סקיאביו	4	—	—
1938	ברזיל לאונידאס	7[ב]	הונגריה ג'רג' שארושי הונגריה גיולה ז'נגלר ממלכת איטליה סילביו פיולה	5	—	—
1950	ברזיל אדמיר	9[ג]	אורוגוואי אוסקר מיגס	5	אורוגוואי אלסידס גיג'ה ברזיל צ'יקו ספרד 1939 אסטניסלאו באסורה ספרד 1939 טלמו סארה	5
1954	הונגריה שנדור קוצ'יש	11	שווייץ יוזף הגי גרמניה מקס מורלוק אוסטריה אריך פרובסט	6	—	—
1958	צרפת ז'יסט פונטיין	13	ברזיל פלה גרמניה המערבית הלמוט ראן	6	—	—
1962	ברזיל גארינצ'ה ברזיל ואוה צ'ילה לאונל סאנצ'ס יוגוסלביה דראז'ן ירקוביץ' ברית המועצות ולנטין איבנוב הונגריה פלוריאן אלברט	4	—	—	—	—
1966	פורטוגל אאוזביו	9	גרמניה הלמוט האלר	6	גרמניה פרנץ בקנבאואר הונגריה פרנץ בנה אנגליה ג'ף הרסט ברית המועצות ואלרי פורקויאן	4
1970	גרמניה גרד מילר	10	ברזיל ז'אירזיניו	7	פרו תאופילו קוביאס	5
1974	פולין גז'גוז' לאטו	7	הולנד יוהאן ניסקנס פולין אנדז'יי שארמאץ'	5	—	—
1978	ארגנטינה מריו קמפס	6	פרו תאופילו קוביאס	5	הולנד רוב רנסנברינק	5
נעל הזהב
מונדיאל	נעל הזהב	שערים	נעל הכסף	שערים	נעל הארד	שערים
1982	איטליה פאולו רוסי	6	גרמניה קרל היינץ רומניגה	5	ברזיל זיקו	4
1986	אנגליה גארי לינקר	6	ספרד אמיליו בוטראגניו ברזיל קארקה ארגנטינה דייגו מראדונה	5	—	—
1990	איטליה סלבטורה סקילאצ'י	6	צ'כוסלובקיה תומאש סקורהבי	5	קמרון רוז'ה מילה אנגליה גארי לינקר	4
1994	רוסיה אולג סלנקו[ד] בולגריה חריסטו סטויצ'קוב	6[ה]	—	—	שוודיה קנט אנדרסון ברזיל רומאריו	5[ו]
1998	קרואטיה דאבור שוקר	6	ארגנטינה גבריאל בטיסטוטה איטליה כריסטיאן ויירי	5	—	—
2002	ברזיל רונאלדו	8[ז]	גרמניה מירוסלב קלוסה ברזיל ריבאלדו	5	—	—
2006	גרמניה מירוסלב קלוסה	5	ארגנטינה הרנן קרספו	3[ח]	ברזיל רונאלדו	3[ח]
מגף הזהב
מונדיאל	מגף הזהב	שערים	מגף הכסף	שערים	מגף הארד	שערים
2010	גרמניה תומאס מילר	5[ט]	ספרד דויד וייה	5[ט]	הולנד ווסלי סניידר	5[ט]
2014	קולומביה חאמס רודריגס	6	גרמניה תומאס מילר	5	ברזיל ניימאר	4[י]
2018	אנגליה הארי קיין	6	צרפת אנטואן גריזמן	4[י"א]	בלגיה רומלו לוקאקו	4[י"א]
2022	צרפת קיליאן אמבפה	8	ארגנטינה ליונל מסי	7	צרפת אוליבייה ז'ירו	4[י"ב]

1. בתחילה פיפ"א זקפה לזכותו של ניידלי ארבעה שערים בלבד, מה שהפך אותו למלך השערים יחד עם אדמונד קונן הגרמני ואנג'לו סקיאביו האיטלקי, עם זאת בנובמבר 2006 הכירה פיפ"א כי ניידלי כבש שלושער בניצחון 3–1 בחצי הגמר, ובכך הפך למלך השערים הבלעדי של הטורניר עם חמישה שערים.^[4]
2. בתחילה פיפ"א זיכתה את לאונידאס בכיבוש צמד בניצחון 2–1 על צ'כוסלובקיה במשחק החוזר של רבע הגמר, אך בנובמבר 2006 הכירה פיפ"א ברוברטו אמיליו דה קוניה ככובש השער, מה שהוריד את מאזנו של לאונידאס לשבעה שערים בטורניר.^[4]
3. הייתה מחלוקת לגבי מספר השערים שכבש אדמיר, כתוצאה מנתונים חלקיים ממשחקה של ברזיל נגד ספרד בסיבוב הגמר, בו ניצחה ברזיל 6–1. שערה החמישי של ברזיל נזקף בתחילה לזכותו של ז'איר, אך נרשם מאוחר יותר לזכותו של אדמיר.^[5]
4. סלנקו הוא השחקן היחיד שזכה במלכות השערים למרות שהודח בשלב הבתים. ששת שעריו, שחמישה מהם הובקעו במשחקה של רוסיה נגד קמרון, הם שעריו הבינלאומיים היחידים בנבחרת רוסיה.
5. סטויצ'קוב וסלנקו סיימו עם שישה שערים ובישול אחד, ולכן חלקו את הפרס.^[6]
6. אנדרסון ורומאריו זכו במשותף בנעל הארד עם חמישה שערים ושלושה בישולים, תוך שהם גוברים על יורגן קלינסמן הגרמני ורוברטו באג'ו האיטלקי שכבשו גם הם חמישיית שערים.^[6]
7. לאחר הניצחון 5–2 על קוסטה ריקה בשלב הבתים, מחה רונאלדו על רישום אחד משעריו כשער עצמי, ופיפ"א אכן העניקה לו את השער מאוחר יותר.^[7]
8. שמונה שחקנים כבשו שלושה שערים. קרספו (בישול 1, 308 דקות) זכה במגף הכסף, רונאלדו (בישול 1, 411 דקות) זכה במגף הארד, זינדין זידאן (בישול 1, 559 דקות) סיים במקום הרביעי. שאר השחקנים סיימו ללא בישולים.
9. מילר, וייה, סניידר ודייגו פורלאן כבשו חמישה שערים. מילר (3 בישולים) זכה במגף הזהב, וייה (בישול 1, 635 דקות) זכה במגף הכסף, סניידר (בישול 1, 652 דקות) זכה במגף הארד, פורלאן (בישול 1, 654 דקות) סיים במקום הרביעי.
10. ניימאר, ליונל מסי ורובין ואן פרסי כבשו ארבעה שערים. ניימאר, (בישול 1, 480 דקות) זכה במגף הארד. מסי (בישול 1, 693 דקות) וואן פרסי (0 בישולים, 548 דקות) סיימו במקומות הרביעי והחמישי בהתאמה.
11. גריזמן, לוקאקו, דניס צ'רישב, כריסטיאנו רונאלדו וקיליאן אמבפה כבשו ארבעה שערים. גריזמן (2 בישולים) זכה במגף הכסף, לוקאקו (בישול 1) זכה במגף הארד, שאר השחקנים סיימו ללא בישול.
12. ז'ירו וחוליאן אלברס כבשו ארבעה שערים. ז'ירו (423 דקות) זכה במגף הארד, אלברס (467 דקות) סיים במקום הרביעי.

כפפת הזהב

כפפת הזהב מוענק לשוער הטוב ביותר, עד לשנת 2006 נקרא פרס יאשין על שמו של שוער העבר הסובייטי המנוח לב יאשין, הנחשב לאחד מגדולי השוערים בהיסטוריה. קבוצת המחקר הטכני של פיפ"א (FIFA Technical Study Group) מכריזה על השוער הטוב ביותר בטורניר לפי ביצועיו במהלך התחרות. אף שלשוערים יש פרס ייחודי לעמדה שלהם, הם עדיין זכאים להיבחר לכדור הזהב, כגון המקרה של אוליבר קאן ב־2002. פרס יאשין הוענק לראשונה ב־1994, אך גם לפני מונדיאל זה נבחרו שוערים לנבחרות הטורניר. זוכי הפרס הם:

פרס לב יאשין
מונדיאל	פרס לב יאשין	רשתות נקיות
1994	בלגיה מישל פרודום	2
1998	צרפת פביאן בארטז	5
2002	גרמניה אוליבר קאן	5
2006	איטליה ג'אנלואיג'י בופון	5
כפפת הזהב
מונדיאל	כפפת הזהב	רשתות נקיות
2010	ספרד איקר קסיאס	5
2014	גרמניה מנואל נוייר	4
2018	בלגיה טיבו קורטואה	3
2022	ארגנטינה אמיליאנו מרטינס	3

השחקן הצעיר

פרס השחקן הצעיר של פיפ"א (2006–2010, פרס השחקן הצעיר המצטיין) הוענק לראשונה במונדיאל 2006 ללוקאס פודולסקי הגרמני. הפרס ניתן לשחקן הטוב ביותר בטורניר מתחת גיל 21. ב־2009 פיפ"א ארגנה סקר מקוון בו נבחרו השחקנים הצעירים המצטיינים בכל טורניר בין 1958–2002. פלה, שנבחר לשחקן הצעיר המצטיין של מונדיאל 1958, נבחר ברוב הגדול ביותר, עם 61% מקולות המצביעים.^[8]

מונדיאל	שחקן	גיל
1958	ברזיל (1889–1960) פלה	17
1962	הונגריה פלוריאן אלברט	20
1966	גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר	20
1970	פרו תיאופילו קוביאס	21
1974	פולין (1928–1980) ולדיסלב ז'מודה	20
1978	איטליה אנטוניו קבריני	20
1982	צרפת מנואל אמורוס	21
1986	בלגיה אנזו שיפו	20
1990	יוגוסלביה רוברט פרוסינצ'קי	21
1994	הולנד מארק אוברמארס	20
1998	אנגליה מייקל אואן	18
2002	ארצות הברית לנדון דונובן	20
2006	גרמניה לוקאס פודולסקי[9]	21
2010	גרמניה תומאס מילר[10]	20
2014	צרפת פול פוגבה[11]	21
2018	צרפת קיליאן אמבפה[12]	19
2022	ארגנטינה אנסו פרננדס	21

שחקן המשחק

הפרס לשחקן המצטיין בכל משחק הוצג לראשונה במונדיאל 2002 בשם איש המשחק (Man of the Match). השם שונה לשחקן המשחק (Player of the Match) במונדיאל 2022. ב־2002 ו־2006 השחקן נבחר על ידי הוועדה הטכנית של פיפ"א,^[13] ומאז 2010 הוא נבחר על ידי הציבור הרחב בסקר מקוון באתר הרשמי של פיפ"א.^[14]

מונדיאל	מירב פרסי שחקן המשחק	פרסים
2002	ברזיל ריבאלדו	3
2006	איטליה אנדראה פירלו	3
2010	הולנד וסלי סניידר	4
2014	ארגנטינה ליונל מסי	4
2018	צרפת אנטואן גריזמן בלגיה אדן הזאר אנגליה הארי קיין קרואטיה לוקה מודריץ'	3
2022	ארגנטינה ליונל מסי	5

זכיות לפי שחקן

מעודכן לאחר מונדיאל 2022.

דירוג	שחקן	פרסים	מונדיאלים
1	ארגנטינה ליונל מסי	11	2010, 2014, 2018, 2022
2	פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו	7	2010, 2014, 2018, 2022
3	הולנד אריאן רובן	6	2006, 2010, 2014
4	צרפת קיליאן אמבפה	5	2018, 2022
	קרואטיה לוקה מודריץ'		2018, 2022
	אורוגוואי לואיס סוארס		2010, 2014, 2018
7	צרפת אנטואן גריזמן	4	2018, 2022
	בלגיה אדן הזאר		2014, 2018
	יפן קייסוקה הונדה		2010, 2014
	אנגליה הארי קיין		2018, 2022
	גרמניה מירוסלב קלוזה		2002, 2006
	גרמניה תומאס מילר		2010, 2014
	ברזיל ניימאר		2014, 2018, 2022
	קוריאה הדרומית פארק ג'י-סונג		2002, 2006, 2010
	קולומביה חאמס רודריגס		2014, 2018
	הולנד וסלי סניידר		2010

זכיות לפי מדינה

מעודכן לאחר מונדיאל 2022.

דירוג	לאום	זכיות	שחקנים
1	ברזיל	25	16
2	גרמניה	23	13
3	צרפת	22	12
4	ארגנטינה[15]	21	9
5	ספרד	18	12
6	אנגליה	17	14
7	הולנד	16	7
8	מקסיקו	14	11
	פורטוגל		8
10	ארצות הברית	13	8

פרס פיפ"א למשחק הוגן

פרס פיפ"א למשחק הוגן מוענק לנבחרת עם הרקורד הטוב ביותר של משחק הגון במהלך הטורניר, כלומר הכי מעט כרטיסים ועברות. רק נבחרות שהעפילו משלב הבתים רשאיות להתחרות על הפרס. הנבחרת הזוכה מקבלת גביע, תעודה, מדליה לכל שחקן ואיש צוות רשמי, ומענק בסך 50,000 דולרים עבור ציוד כדורגל לשחקנים צעירים. הנבחרות הזוכות הן:

מונדיאל	נבחרת
1970	פרו
1974	גרמניה המערבית
1978	ארגנטינה
1982	ברזיל
1986	ברזיל
1990	אנגליה
1994	ברזיל
1998	אנגליה צרפת
2002	בלגיה
2006	ברזיל ספרד
2010	ספרד
2014	קולומביה
2018	ספרד
2022	אנגליה

פרס הקבוצה המבדרת ביותר

פרס פיפ"א לקבוצה המבדרת ביותר הוא אחד הפרסים החדשים במונדיאל. פרס זה מוענק באופן סובייקטיבי לנבחרת שעשתה את המירב על מנת לשמח את הציבור בגישה חיובית למשחק. הפרס מוענק תמיד לאחר השתתפות הציבור במשאל מיוחד. הנבחרות הזוכות הן:

מונדיאל	נבחרת
1994	ברזיל ברזיל
1998	צרפת צרפת
2002	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
2006	פורטוגל פורטוגל
2010	גרמניה
2014	קולומביה
2018	בלגיה

נבחרת טורניר

נבחרת הטורניר כוללת את השחקנים שהציגו את היכולת הגבוהה ביותר במהלך הטורניר. הדרך בה היא נבחרה השתנתה במרוצת השנים. באופן מסורתי, קבוצת עיתונאים, בעיקר מאירופה ומדרום אמריקה, בחרה את הקבוצה. בין מונדיאל 1994 למונדיאל 2006, בחרה הוועדה הטכנית של פיפ"א את נבחרת הטורניר, והתואר הוענק תחת חסותה של חברת מאסטרקארד. החל ממונדיאל 2010, נבחרו השחקנים על ידי הגולשים הרשומים באתר הרשמי של פיפ"א.

מונדיאל	שוערים	שחקני הגנה	קשרים	חלוצים
1930	אורוגוואי אנריקה בז'סטררו	אורוגוואי חוסה נסאסי ממלכת יוגוסלביה מילוטין איבקוביץ'	ארגנטינה לואיס מונטי אורוגוואי אלבארו חסטידו אורוגוואי חוסה לאנדרו אנדראדה	אורוגוואי פדרו סאה אורוגוואי הקטור קסטרו אורוגוואי הקטור סקארונה ארגנטינה גיז'רמו סטאבילה ארצות הברית ברטראנד פייטנוד
1934	ספרד 1931 ריקרדו זאמורה	ספרד 1931 חסינטו קינקוסס ממלכת איטליה ארלדו מונצליו	ממלכת איטליה לואיס מונטי ממלכת איטליה אטיליו פראריס ספרד 1931 לאונרדו סילאורן	ממלכת איטליה ג'וזפה מאצה ממלכת איטליה ריימונדו אורסי ממלכת איטליה אנריקה גואיטה אוסטריה מתיאס סינדלר צ'כוסלובקיה אולדז'יך ניידלי
1938	צ'כוסלובקיה פרנטישק פלניצ'קה	ממלכת איטליה פייטרו ראבה ממלכת איטליה אלפרדו פוני ברזיל (1889–1960) דומינגוס דה גויה	ממלכת איטליה מיקלה אנדראולו ממלכת איטליה אוגו לוקאטלי	ממלכת איטליה סילביו פיולה ממלכת איטליה ג'ינו קולאוסי הונגריה (1940–1945) ג'רג' שארושי הונגריה (1940–1945) גיולה ז'נגלר ברזיל (1889–1960) לאונידאס דה סילבה
1950	אורוגוואי רוקה מספולי	שוודיה אריק נילסון ספרד 1939 חוסה פארה אורוגוואי ויקטור רודריגס אנדרדה	אורוגוואי אובדוליו וארלה ברזיל (1889–1960) באואר אורוגוואי אלסידס גיג'ה ברזיל (1889–1960) ז'איר דה רוסה פינטו	ברזיל (1889–1960) זיזיניו ברזיל (1889–1960) אדמיר אורוגוואי חואן סקיאפינו
1954	הונגריה (1949–1957) גיולה גרושיץ'	אוסטריה ארנסט אוקווירק ברזיל (1889–1960) דז'למה סאנטוס אורוגוואי חוסה סנטמריה	גרמניה המערבית פריץ ואלטר הונגריה (1949–1957) יוזף בוז'יק הונגריה (1949–1957) נאנדור הידגקוטי הונגריה (1949–1957) זולטן צ'יבור	גרמניה המערבית הלמוט ראן הונגריה (1949–1957) פרנץ פושקש הונגריה (1949–1957) שנדור קוצ'יש
1958	צפון אירלנד הארי גרג	ברזיל (1889–1960) דז'למה סאנטוס ברזיל (1889–1960) הילדרלדו בליני ברזיל (1889–1960) נילטון סנטוס	צפון אירלנד דני בלנצ'פלאוור ברזיל (1889–1960) ואלדיר פריירה שוודיה גונאר גרן צרפת רמון קופה	ברזיל (1889–1960) פלה ברזיל (1889–1960) גארינצ'ה צרפת ז'יסט פונטיין
1962	צ'כוסלובקיה ויליאם שרויף	ברזיל (1960–1968) דז'למה סאנטוס איטליה צ'זרה מלדיני ברית המועצות (1955–1980) ולרי וורונין גרמניה המערבית קרל-היינץ שנלינגר	ברזיל (1960–1968) מאריו זגאלו ברזיל (1960–1968) זיטו צ'כוסלובקיה יוזף מסופוסט	ברזיל (1960–1968) ואוה ברזיל (1960–1968) גארינצ'ה צ'ילה לאונל סאנצ'ס
1966	אנגליה גורדון בנקס	אנגליה ג'ורג' כהן אנגליה בובי מור פורטוגל ויסנטה לוקאס ארגנטינה סילביו מרסוליני	גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר פורטוגל מריו קולונה אנגליה בובי צ'רלטון	הונגריה פלוריאן אלברט גרמניה המערבית אווה זלר פורטוגל אאוזביו
1970	אורוגוואי לדיסלאו מזורקייביץ'	ברזיל (1968–1992) קרלוס אלברטו אורוגוואי אטיליו אנצ'טה גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר איטליה ג'אצ'ינטו פאקטי	ברזיל (1968–1992) ז'רסון ברזיל (1968–1992) ריבלינו אנגליה בובי צ'רלטון	ברזיל (1968–1992) פלה גרמניה המערבית גרד מילר ברזיל (1968–1992) ז'אירזיניו
1974	גרמניה המערבית ספ מאייר	גרמניה המערבית ברטי פוגטס הולנד רוד קרול גרמניה המערבית פרנץ בקנבאואר גרמניה המערבית פול ברייטנר	גרמניה המערבית וולפגנג אובראת' פולין קז'ימייז' דיינה הולנד יוהאן ניסקנס	הולנד רוב רנסנברינק הולנד יוהאן קרויף פולין גז'גוז' לאטו
1978	ארגנטינה אובלדו פיליול	גרמניה המערבית ברטי פוגטס הולנד רוד קרול ארגנטינה דניאל פסארלה ארגנטינה אלברטו טרנטיני	ברזיל (1968–1992) דירסאו פרו תיאופילו קוביאס הולנד רוב רנסנברינק	איטליה רוברטו בטגה איטליה פאולו רוסי ארגנטינה מריו קמפס
1982	איטליה דינו זוף	ברזיל (1968–1992) לואיזיניו ברזיל (1968–1992) ז'וניור איטליה קלאודיו ג'נטילה איטליה פולביו קולובאטי	פולין זביגנייב בונייק ברזיל (1968–1992) פלקאו צרפת מישל פלאטיני ברזיל (1968–1992) זיקו	איטליה פאולו רוסי גרמניה המערבית קרל היינץ רומניגה
1986	בלגיה ז'אן-מרי פפאף	ברזיל (1968–1992) ז'וסימר צרפת מנואל אמורוס ברזיל (1968–1992) ז'וליו סזאר	בלגיה יאן קולמנס צרפת ז'אן טיגנה צרפת מישל פלאטיני ארגנטינה דייגו מראדונה	דנמרק פרבן אלקיאר לארסן ספרד אמיליו בוטרגניו אנגליה גארי ליניקר
1990	ארגנטינה סרחיו גויקוצ'אה קוסטה ריקה לואיס גאבלו קונחו	גרמניה המערבית אנדראס ברמה איטליה פאולו מלדיני איטליה פרנקו בארזי	ארגנטינה דייגו מראדונה גרמניה המערבית לותר מתאוס הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה דראגן סטויקוביץ' אנגליה פול גאסקוין	איטליה סלבטורה סקילאצ'י קמרון רוז'ה מילה גרמניה המערבית יורגן קלינסמן
1994	בלגיה מישל פרודום	ברזיל ז'ורז'יניו ברזיל מרסיו סנטוס איטליה פאולו מלדיני	ברזיל דונגה בולגריה קרסימיר בלאקוב רומניה גאורגה חאג'י שוודיה תומאס ברולין	ברזיל רומאריו בולגריה חריסטו סטויצ'קוב איטליה רוברטו באג'ו
1998	צרפת פביאן בארטז פרגוואי חוסה לואיס צ'ילאברט	ברזיל רוברטו קרלוס צרפת מרסל דסאי צרפת ליליאן תוראם הולנד פרנק דה בור פרגוואי קרלוס גמארה	ברזיל דונגה ברזיל ריבאלדו דנמרק מיכאל לאודרופ צרפת זינדין זידאן הולנד אדגר דווידס	ברזיל רונאלדו קרואטיה דאבור שוקר דנמרק בריאן לאודרופ הולנד דניס ברגקאמפ
2002	גרמניה אוליבר קאן טורקיה רושטו רצ'בר ספרד איקר קסיאס	ברזיל רוברטו קרלוס אנגליה סול קמפבל ספרד פרננדו היירו קוריאה הדרומית הונג מיונג-בו טורקיה אלפאי אוזלאן ברזיל קאפו	ברזיל ריבאלדו ברזיל רונאלדיניו גרמניה מיכאל באלאק ארצות הברית קלאודיו ריינה קוריאה הדרומית יו סאנג-צ'ול גרמניה דיטמר האמאן ספרד חואקין סאנצ'ס יפן הידטושי נקטה בלגיה מארק וילמוטס	ברזיל רונאלדו גרמניה מירוסלב קלוזה סנגל אל חג'י דיוף טורקיה חסן שאש ארצות הברית לנדון דונובן
2006	איטליה ג'אנלואיג'י בופון גרמניה ינס להמן פורטוגל ריקרדו פריירה	ארגנטינה רוברטו אז'אלה אנגליה ג'ון טרי צרפת ליליאן תוראם גרמניה פיליפ לאם איטליה פאביו קנבארו איטליה ג'אנלוקה זמברוטה פורטוגל ריקרדו קרבאליו	ברזיל זה רוברטו צרפת פטריק ויירה צרפת זינדין זידאן גרמניה מיכאל באלאק איטליה פרנצ'סקו טוטי איטליה אנדראה פירלו איטליה ג'נארו גאטוסו פורטוגל לואיש פיגו פורטוגל מאניש	ארגנטינה הרנן קרספו צרפת תיירי הנרי גרמניה מירוסלב קלוזה איטליה לוקה טוני
2010	ספרד איקר קסיאס	גרמניה פיליפ לאם ברזיל מאייקון ספרד קרלס פויול ספרד סרחיו ראמוס	הולנד וסלי סניידר גרמניה בסטיאן שוויינשטייגר ספרד צ'אבי ספרד אנדרס אינייסטה	ספרד דויד וייה אורוגוואי דייגו פורלאן
2014	גרמניה מנואל נוייר	ברזיל מרסלו ברזיל דויד לואיז ברזיל טיאגו סילבה גרמניה מאטס הומלס	ארגנטינה אנחל די מריה גרמניה טוני קרוס קולומביה חאמס רודריגס	ברזיל ניימאר ארגנטינה ליונל מסי גרמניה תומאס מילר
2018	בלגיה טיבו קורטואה	צרפת רפאל וראן ברזיל טיאגו סילבה אורוגוואי דייגו גודין ברזיל מרסלו	קרואטיה לוקה מודריץ' ברזיל פיליפה קוטיניו בלגיה קווין דה בראונה	צרפת קיליאן אמבפה אנגליה הארי קיין פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו

שער הטורניר

הפרס לשער היפה של הטורניר הוענק לראשונה במונדיאל 2006.

זוכים

מונדיאל	שחקן	כבש נגד	תוצאה	דקה	תוצאת המשחק	שלב	מקור
2006	ארגנטינה מקסי רודריגס	מקסיקו	2–1	98' (ה)	2–1	שמינית הגמר	[16]
2010	אורוגוואי דייגו פורלאן	גרמניה	2–1	51'	2–3	מקום שלישי
2014	קולומביה חאמס רודריגס	אורוגוואי	1–0	28'	2–0	שמינית הגמר
2018	צרפת בנג'מין פבאר	ארגנטינה	2–2	57'	4–3	שמינית הגמר
2022	ברזיל רישרליסון	סרביה	2–0	73'	2–0	שלב הבתים	[17]

זוכים לא רשמיים

בשנים 2020–2021 ערוץ היוטיוב הרשמי של פיפ"א דירג את עשרת השערים הטובים ביותר שלושה טורנירי עבר.

מונדיאל	שחקן	כבש נגד	תוצאה	דקה	תוצאת המשחק	שלב	מקור
1970	ברזיל קרלוס אלברטו	איטליה	4–1	86'	4–1	גמר	[18]
1986	ארגנטינה דייגו מראדונה	אנגליה	2–0	55'	2–1	רבע הגמר	[19]
1990	איטליה רוברטו באג'ו	צ'כוסלובקיה	2–0	78'	2–0	שלב הבתים	[20]

קישורים חיצוניים

• פרסי המונדיאל באתר הרשמי של פיפ"א (הקישור אינו פעיל, 03 בדצמבר 2022)