לוביה (כפר)

לוביה (בערבית: لوبيا תעתיק מדויק: לוביא) היה כפר ערבי מוסלמי בגליל התחתון בצד כביש 77, דרומית-מזרחית למחלף גולני.

לוביה (יישוב לשעבר)
لوبيا

מבנה נבי שוואמין (ידוע גם בשם שיח׳' אלחמא) בכפר. כנראה קברם של שני מפיצי הדת הדרוזית מהמאה ה-11.
טריטוריה	המנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז	הגליל
נפה	טבריה
שפה רשמית	ערבית
תאריך ייסוד	התקופה העות'מאנית
שטח	39,629 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	מלחמת העצמאות
תאריך נטישה	18 ביולי 1948
יישובים יורשים	לביא, גבעת אבני
דת	מוסלמים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	2,350 (1945)
קואורדינטות	32°46′33″N 35°25′46″E
אזור זמן	UTC +2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הגליל העליון מוגדלת)   לוביה (למפת הגליל העליון רגילה)   לוביה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום לוביה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום לוביה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מפת אזור הכפר 1870

שם הכפר

השם לוביה הוא גלגול של השם העברי "לביא", שמה של עיירה יהודית בתקופת המשנה והתלמוד. העיירה הייתה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי ולפיכך היה במקום פונדק לשירות עוברי האורח המכונה בתלמוד "פונדק דלוי". השם "לוי" מעיד על כך שאנשי הגליל בעת ההיא לא הבחינו בין ב' רפויה והאות ו'. זאב וילנאי כותב ששם הכפר מזכיר את הקטנית לוביה^[1].

היסטוריה

בחפירה ארכאולוגית שנערכה בשטח הכפר בשנת 2006, נחשפו שרידי יישוב שהתקיים ברציפות מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד המאה ה-5^[2].

הכפר יושב שוב החל מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל. הצבא הצלבני חנה בכפר ביולי 1187 בערב שלפני קרב קרני חיטין^[3].

התקופה העות'מאנית

באפריל 1799 נערך סמוך לכפר קרב בין הצבא הצרפתי לבין כוחות ערביים כחלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל.

בתחילת המאה ה-19 ביקר בכפר הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם, ותיאר אותו ככפר גדול השוכן בראש גבעה רמה. הכפר מוזכר גם ביומניו של הנוסע השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט. החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון עבר בכפר בשנת 1838 וכתב שהוא ניזוק קשה מרעידת האדמה שפקדה את האזור שנה קודם לכן וגבתה את חייהם של 143 מתושביו. לקראת סוף המאה ה-19 תואר הכפר כבנוי מאבן בראש גבעת אבן גיר ואוכלוסייתו מנתה בין 400 ל-700 תושבים, שעיקר פרנסתם הייתה על כרמי זיתים ותאנים.

החוקר צרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1875 וכתב: "בכפר 700 תושבים... ויש במקום שרידים של כנסייה"^[4].

ב-1895 הוקם בית ספר יסודי בכפר, שפעל בו עד תום תקופת המנדט.

תקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר מנהלית לנפת טבריה והיה הכפר הגדול באוכלוסייתו בנפה. בכפר התגוררו מספר משפחות עשירות, הודות לאדמה הטובה וריבוי המים. אולם התושבים היו מסוכסכים ביניהם, והכפר היה ידוע בריבוי של מקרי אלימות וגנבות. המשטרה הבריטית הקימה במקום באמצע שנות ה-20 תחנת משטרה והגלתה מהכפר אנשים שהיו חשודים כאחראים למהומות^[5].

במפקד האוכלוסין של 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה אוכלוסיית הכפר 1,712 תושבים, רובם מוסלמים, אך גרו במקום גם מספר נוצרים ודרוזים^[6]. במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-1,849 תושבים אשר שכנו ב-405 בתים^[7].

על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 נאמדה בו אוכלוסייה בת 2,350 תושבים, ושטח אדמותיו היה 39,629 דונם טורקי, מתוכם 1,051 דונם בבעלות יהודית ו-5,683 דונם בבעלות ציבורית^[8].

תושבי לוביה התנכלו ליהודים עוד בשנים הראשונות של המושבה סג'רה^[1]. בשנת 1913 נרצח שומר בסג'רה והמשטרה עצרה שני נאשמים ברצח מלוביה^[9]. בספטמבר 1936, בחודשים הראשונים של המרד הערבי הגדול, עצרו הבריטים 26 מתושבי הכפר כחשודים בסיוע לכנופיות^[10]. ב-15 ביוני 1939 הותקפה מכונית נוטרים ליד לוביה והנוטר בנימין קירשון נהרג^[11]. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חוליית ההגנה בפיקוד שלמה שמיר, שכללה את יגאל אלון, יוסי הראל ודוד שאלתיאל^[12], פעולת תגמול בלוביה בה נהרגו מספר גברים ונשים שלא היו קשורים לכנופיות. הפעולה הייתה ככל הנראה יוזמה מקומית של נחום שדמי שלא אושרה על ידי דרגים בכירים יותר בהגנה^[13][14]. פעולה זו ספגה ביקורת קשה. מאמר מערכת בעיתון דבר גינה את הפעולה במילים קשות^[15]:

"פשע חדש אירע בכפר לוביה, פשע מבעית, המעיד כי מבצעיו איבדו את שארית ההבחנה ונסתלק מהם זיק אחרון של הרגש האנושי. יריות אלו אשר רצחו ישישים ונשים ושפכו דם תינוק וזקן גוסס, מעידות כי הושלכנו לתוך מדרון אפל, המדרדר תהומה. ... וזכר מעשה לוביה, כזכר כל המעשים המתועבים אשר קדמו לו, ידון לדראון את מבצעיו המחריבים - יהיו אשר יהיו."

— דבר, 22 ביוני 1939

מלחמת העצמאות

עם פרוץ מלחמת העצמאות החלו ערביי לוביה לתקוף את המכוניות היהודיות בדרך לטבריה. ב־24 בפברואר 1948 הניחו ערביי לוביה מארב על הכביש ופתחו באש על אוטובוס אגד ועל טנדר פתוח של נוטרים. התפתח קרב שבו היו מעורבים גם חיילים ערביים מחיל הספר העבר-ירדני, ובהמשך כוח של הצבא הבריטי. בקרב נהרגו שני נוטרים. לאחר מכן נחסם הכביש לתנועה בכלי רכב בלתי ממוגנים, והתנועה היהודית הופנתה לכביש יבנאל - כנרת^[16].

ב-9 ביוני 1948 תקף גדוד "דרור" של חטיבת גולני את לוביה במטרה לכבשה. ההתקפה נכשלה, והכוחות נסוגו לאחר 24 שעות. בקרב נפלו 21 מחיילי צה"ל^[17].

בקרבות עשרת הימים, לאחר שמונה ימים רצופים של התקפות על סג'רה, התמוטט "צבא ההצלה", בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י, והחלה נטישה של משלטים באזור. ערביי לוביה ברחו מהכפר, וב-18 ביולי 1948, לאחר הפגזת הכפר יום קודם לכן, נכנסו כוחות של גדוד "ברק" לכפר ונפתחה הדרך לטבריה^[18].

לאחר מלחמת העצמאות בתי לוביה פוצצו כחלק מהמדיניות הישראלית להריסת השכונות והכפרים הערביים הנטושים. מעט אחרי תום המלחמה הוקם הקיבוץ הדתי לביא בסמוך לאדמות הכפר, ועל חורבותיו החלה קק"ל ב-1964 בנטיעת יער לביא^[19], בו ניתן למצוא שרידי מבנים, קברים ובורות מים. כמו כן, על שטחיו החקלאיים נוסד היישוב הקהילתי גבעת אבני בשנת 1991.

לקריאה נוספת

• יוסף ארגמן: מלחמת הצללים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 123–140 (פרשת לוביה), 2007
• שמואל גרואג, "לוביה ביער לביא: על שימור המורשת הפלסטינית הבנויה בישראל", בתוך: חיים יעקובי וטובי פנסטר (עורכים), זיכרון, השכחה ו[ה]בניית המרחב, מכון ון ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ב-2011, עמ' 177–209, ISBN 978-965-02-0624-6

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוביה בוויקישיתוף

• ביקור ביער לביא(הקישור אינו פעיל)
• לוביה באתר palestine remembered
• יהודים מדרום אפריקה בטקס התנצלות על חלקם במחיקת כפר ערבי, באתר "שיחה מקומית", 1 במאי 2015
• * ההתקפה על לוביה, 9-10 ביוני 1948, מערכות גיליון 66-67
• לוביה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית