מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי

מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל כללה בתי משפט שלום, בתי משפט מחוזיים ובית משפט לערעורים. בראש מערכת בתי המשפט עמד זקן השופטים, שהיה בריטי.

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו בדף השיחה.

מבנה מערכת המשפט

עם תום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918, משנכנסה לתוקפה הפסקת האש ובשיחות השלום החלו מסתמנים גבולות חלוקת המנדטים במזרח התיכון, עלה הצורך במשפטן שינסח במהרה מעין 'חוקה' או מערכת משפטית בארץ ישראל. מאחר שהכוחות בפיקודו של גנרל אלנבי גירשו את הטורקים מפלשתינה, השטח היה למעשה תחת כיבוש צבאי, ומשימת הסדרת המערכת המשפטית הוטלה על הצבא. האדם שנבחר למשימה היה אורם קלארק, קצין תותחנים בעל ניסיון ורקע משפטי, שהניח למעשה לבדו, בתוך חודשים בודדים, את התשתית למערכת משפטית כוללת בארץ.
בתי המשפט של המנדט הבריטי החלו לפעול ביוני 1918, על פי המתכונת של בתי המשפט בתקופה העות'מאנית. הם כללו^[1]:

• בתי משפט שלום, שדנו בעניינים ממוניים עד 50 לא"י ובעוונות קלים שעונשם מספר חודשי מאסר ובמקרים נדירים עד 4 שנות מאסר. בבתי משפט אלו כיהנו שופטים מבני ארץ ישראל, אולם היו גם שופטי שלום בריטים, בין השאר לשם שפיטה של נתינים בריטים^[2]. בתחילה שימשו קציני המחוז בתפקיד, אולם עם הגידול באוכלוסייה נתמנו שופטי שלום בריטים ייעודיים^[3][4][5][6]. בשנת 1941 הגיע מספר שופטי השלום הבריטים לחמישה^[7].
• בתי משפט מחוזיים, שדנו בעניינים ממוניים בכל סכום ובעבירות שאינן פשע. בראש בתי משפט אלו כיהנו שופטים בריטים ולצדם שני שופטים ארצישראלים.^[2]
• בית משפט לערעורים (בית דין עליון) שבראשו זקן השופטים. בית המשפט מנה שישה-שבעה שופטים קבועים. בתחילה היו שני שופטים מוסלמים, שני שופטים יהודים, שופט נוצרי ושופט בריטי^[8], אולם ב-1922 עזב מלכיאל מני את בית המשפט לערעורים ובמקומו מונה סגן נשיא בריטי. בשנת 1929 מונה שופט בריטי שלישי. לאחר פרישת מוסטפא אל-ח'אלידי ב-1938 נותר שופט מוסלמי אחד^[9]. בשנת 1944, עם פרישתו של פרנסיס כיאט, לא מונה שופט ארצישראלי אחר ובית המשפט כלל ארבעה שופטים בריטים, שופט מוסלמי ושופט יהודי^[10].

שני בתי משפט מיוחדים כוננו לצורך דיון בבעלות על קרקעות^[11]. בתחילה עמדו בראשם באופן זמני שופטים מבית המשפט לערעורים ולאחר מכן מונו להם נשיאים קבועים בריטים. כן נקבעו בתי משפט מיוחדים לעבירות שעונשן מוות, שבהרכבם נכלל שופט מבית המשפט לערעורים^[12]. לעיתים כיהנו נשיאי בתי המשפט המחוזיים בדיוני ערעור של בית המשפט הגבוה לערעורים או נשלחו לסייע בבתי משפט לקרקעות.

עניינים של מעמד אישי נדונו בפני בתי דין דתיים של כל עדה דתית. כללי מערכת המשפט נקבעו בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל שנחקק בשנת 1922^[13]. בשנת 1924 הותקנה פקודה לקביעת סמכויות בית המשפט לערעורים שכללו גם את סמכויותיו של בית המשפט הגבוה לצדק, שלימים הפך לבג"ץ^[14].

בית המשפט לערעורים קיים דיונים ב-2–3 שופטים. לעיתים, בערעורים על עונש מוות, ישבו בדין חמישה שופטים^[15].

פריסה גאוגרפית

בתי משפט שלום הוקמו בתחילה בירושלים, יפו, עזה, חיפה, שכם, נצרת, טולכרם, ג'נין, בית שאן, טבריה, צפת, עכו, רמלה, בית לחם וחברון^[1]. במהלך השנים נפתחו ונסגרו בתי משפט בהתאם לצרכים.

בתי משפט מחוזיים הוקמו בתחילה בירושלים, יפו, חיפה, שכם ונצרת. בשנת 1922 בוטל בית המשפט בנצרת והאחריות על כל הגליל הועברה לבית המשפט המחוזי בחיפה^[16]. בשנת 1937 הועברה האחריות על נפות טבריה וצפת לבית המשפט המחוזי בשכם^[17]. החלטה זאת בוטלה בסוף 1939^[18].

בשנת 1938 הועבר בית המשפט המחוזי של שכם לחיפה לתקופה קצרה, בעקבות המרד הערבי הגדול^[19].

בשנת 1936, בתחילת המרד הערבי הגדול, הוקם בית דין מחוזי בתל אביב בנוסף על זה שביפו^[20], שפעל תחילה כמושב של בית הדין ביפו^[21] עד שהוכר רשמית כמחוז נפרד.

בעלי תפקידים

בראש בתי המשפט המחוזיים עמדו בשנים 1929–1930: פרנסיס בייקר בירושלים, ויליאם ליט בחיפה, אמברוס ווב בשכם ורנדולף קופלנד ביפו. כן כיהנו שני נשיאי בתי משפט מחליפים: ג'וליאן דה-פרייטס ואוליבר פלאנקט.

שופטי בית המשפט לערעורים, לא כולל זקני השופטים

שנת לידה	שם	תחילת כהונה	סיום כהונתו	תפקידים	תפקידים אחרים
1875	עלי ג'ראללה	1920	1932	שופט מוסלמי	נפטר במהלך כהונתו ב-31 במאי 1932[22]
1882	אוון קורי	1920	1936	שופט וסגן נשיא	ב-1936 מונה לזקן השופטים באיי פיג'י
1887	גד פרומקין	ספטמבר 1920	1948	שופט יהודי
1873	מוסטפא אל-ח'אלידי	1920	1938	שופט מוסלמי	עבר לכהן כראש עיריית ירושלים
1860	מלכיאל מני	1920	1922	שופט יהודי	בתחילת 1922 עבר למחוזי ביפו שם כיהן עד יציאתו לגמלאות ב-1929
	ג'ורג' חומצי	1920	1921[23]	שופט נוצרי
1882	פרנסיס ח'יאט	1922	1944	שופט נוצרי	1920-1922 שופט מחוזי ביפו
1887	פרנסיס בייקר	1929	1936	שופט בריטי נוסף	1920-1928 נשיא המחוזי בירושלים
	מאג'ד עבדול האדי	1934[24]		שופט מוסלמי	קודם לכן היה שופט מחוזי בירושלים
1882	יוסף משה ולירו	1935	1938	שופט יהודי
1882	רנדולף קופלנד	אוקטובר 1936	1943[25]	שופט בריטי	נשיא מחוזי מחליף (1921–1926), נשיא בית המשפט המחוזי ביפו (1926-1936)[26]
1883	ריצ'רד ג'וזף מנינג	1936	1939	סגן נשיא	ב-1939 עבר להיות שופט בסינגפור
1881	מוריס גרין	אפריל 1937[27]	אוגוסט 1939	שופט בריטי	מ-1928 נשיא מחוזי בקפריסין[28]
1899	אלן רוז	1939	1944		1936-1939 תובע כללי[29], בסוף 1944 עבר לציילון[10]
1892[30]	אדוארדס	1941[31]	1947	סגן נשיא	נשיא מחוזי (1935-1941)[26], בתחילת 1947 עבר לאוגנדה[32]
1884	אוליבר פלאנקט	1943	1945		היה נשיא מחליף של בתי משפט מחוזיים (1929–1934), נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (1934–1940) ונשיא בית המשפט בתל אביב (1940–1943)
1891	ברנארד וידל שאו	ינואר 1945			נשיא מחוזי מאוקטובר 1936[33], בירושלים 1942–1944
	קלייב קורי	אוקטובר 1945[34]		שופט בריטי	שופט שלום, נשיא מחוזי חלופי, נשיא מחוזי בחיפה[35] ובירושלים[36]
1899	הנרי מקסים דה-קומרמונד	דצמבר 1945		שופט בריטי	פרקליט ראשי בטרינידד (1938-1945)[37]

ראו גם

• בתי המשפט בישראל
• מערכת המשפט ברשות הפלסטינית

לקריאה נוספת

• נתן ברון, שופטים ומשפטנים בארץ ישראל - בין קושטא לירושלים, 1900—1930, הוצאת מאגנס, 2008.
• נתן ברון, משפט, יצרים ופוליטיקה: שופטים ומשפטנים בסוף המנדט ובראשית המדינה, הוצאת סטימצקי, 2014^[38].
• שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, ידיעות ספרים, 2004, הפרק "מעמד השופטים בארץ ישראל המנדטורית", עמ' 63–74.
• Assaf Likhovski, Law and Identity in Mandate Palestine (2006)

קישורים חיצוניים

• הספרייה הלאומית, יש שופטים בישראל! הכירו את הבריטי שהמציא את מערכת המשפט שלנו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 28.05.2018
• עופר אדרת, בזכות קצין בריטי צעיר, יש שופטים בירושלים כבר 100 שנה, באתר הארץ, 1 ביוני 2018
• נדב שרגאי, משפט של איש אחד, באתר ישראל היום, 31 במאי 2018
• תערוכה "מאה שנה להקמת המנדט הבריטיː שנים ראשונות" באתר ארכיון המדינה.