שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

בית לחם

עיר ברשות הפלסטינית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית לחםmap
Remove ads

בֵּית לֶחֶםערבית: بيت لحم בֵּיתּ לַחְם) היא עיר בהר חברון שבהרי יהודה, כ-10 ק"מ דרומית לירושלים. העיר נמצאת בשטח C שבשליטת ישראל.

עובדות מהירות טריטוריה, נפה ...
Thumb
The way between Ierusalem and Bethlem 1621

על-פי המסופר במקרא, בית לחם היא עיר הולדתו של דוד, בה הוא נמשח בידי שמואל למלך על ישראל, ובהמשך ביצר אותה נכדו, רחבעם מלך יהודה. העיר נזכרת בברית החדשה כעיר הולדתו של ישו. במהלך מרד בר-כוכבא, העיר נחרבה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס. במאה ה-4 העיר נבנתה מחדש בידי הלנה, אימו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס, ולאחר מכן הוא בנה בה את כנסיית המולד, על הגבעה בה לפי המסורת הנוצרית אירעה לידתו של ישו. העיר נפגעה קשות במהלך מרידות השומרונים, אך שוקמה בהמשך בידי הביזנטים. חומותיה פורקו בידי הממלוכים, אך נבנו מחדש על ידי העות'מאנים.

נכון ל-2010 מתגוררים בעיר כ-30,000 בני אדם. העיר היא בירת נפת בית לחם, שכוללת עיירות כגון בית סאחור, בית ג'אלה, אל-ח'דר ועוד. בנפה מתגוררים על פי הערכות הרשות הפלסטינית כ-200,000 בני אדם[1].

בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגרפיים שכללו הגירת נוצרים רבים אל מדינות המערב בשל חיכוכים עם המוסלמים שבעיר, הגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, וילודה גבוהה יותר בקרב המוסלמים, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה. לפי אומדנים שונים, כיום הנוצרים מונים 20%–40% בלבד מאוכלוסיית העיר[2][3].

Remove ads

מקור השם

הפירוש הנפוץ והמקובל ביותר הוא "בית לחם", כלומר, מקום שבו מגדלים ומשגשגים גידולי דגן, במיוחד חיטה ושעורה, מהם מייצרים לחם. האזור סביב בית לחם היה ידוע עוד מימי קדם בפוריות אדמותיו והתאמתו לחקלאות. הדבר מתיישב היטב עם הסיפורים המקראיים הקשורים לעיר, כמו מגילת רות, שבה מתוארת קציר השעורים בבית לחם. אולם ע"פ המדרש, פירוש השם "בית לחם" אינו לחם אלא מלחמה, מהשורש "ל-ח-מ".

חוקרים מסוימים מציעים שהשם המקורי של העיר היה "בית לחמו". "לחמו" (אנ') ובת זוגו "לאחמו" (אנ') היו אלי הפוריות המסופוטמיים בתקופה הפגאנית בכנען. במקרה זה, השם היה מתפרש כ"בית האל לחמו", כלומר, מקדש או מקום פולחן לאל הפריון. ממצאים מתקופת אל-עמארנה (סביבות 1400 לפנה"ס) מזכירים את העיר בשם "בית-לחמי".

Thumb
מפת בית לחם כפי שדמיין אותה צ'רו 1760
Remove ads

היסטוריה וארכאולוגיה

סכם
פרספקטיבה

אתרה של בית לחם הקדומה

בסקר הר יהודה[4] נמצאו החרסים הקדומים במדרונות מזרחית לכנסיית המולד, מכאן ברור שהאתר הקדום שכן בראש הגבעה, אלא שבניית כנסיית המולד מחקה את רובו. נ"צ האתר הוא 1698.1235 (מרכז הגבעה), גובה מוחלט 765 מ', גובה יחסי 2 מ', תצפית בינונית (לכיוון המדבר: טובה). קשה להעריך את שטחו המרבי, אך נראה שהיה כ-25 דונם.

הכלקולית ותקופת הברונזה

לפי העדויות הארכאולוגיות מהסקר[4] ומחפירה, ראשית היישוב בתקופות הכלקולית והברונזה הקדומה 1, מהן נחשפו מערות מגורים וכן קברים, בשולי האתר. נראה שלא התקיימה אז עיר של ממש, אלא שתושבי היישוב היו חקלאים ורועים.

מתקופת הברונזה התיכונה 2 מוכרת מערת קבורה אחת באזור, אך אין עדות ליישוב. לא ברור עד כמה הייתה פה פעילות אנושית בתקופת הברונזה המאוחרת.

בתקופת הברונזה המאוחרת, בין מכתבי אל עמארנה, מאמצע המאה ה-14 לפסה"נ, נזכרת במכתב של מלך ירושלים לפרעה: "עיר בארץ ירושלים בית נינ-אורתה[5] (bit ninurta) שמה"... . נינורתה הוא אל החקלאות ומאוחר יותר גם המלחמה מסופוטמי. מובן השם בשומרית ייתכן- אל/אדון השעורה[6]. החל משנות ה-60 של המאה הקודמת נמצאו שלושה אתרי קבורה מרכזיים דרומית לבית לחם, האחרון בשנת 2016, בסה"כ מוערכים בכ-150 קברים, חלקם קברים מפוצלים. הממצאים רבים ועשירים מהקברים מסוף תקופת הברונזה הקדומה ומהברונזה התיכונה כולה ובודדים ודלים מתקופת הברונזה המאוחרת ומספר קברים מראשית תקופת הברזל עד לכ-700 לפסה"נ (ע"פ פרופ. לורנצו ניגרו- מנהל החפירות) וייתכן שכל בית קברות כזה שימש משפחת אב-חמולה. הדבר יכול להצביע על כך שבסביבה היה ישוב/ים מועט באוכלוסין, אולם מקומו של ישוב זה לא ידוע. בבית לחם אין ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת[7]. ייתכן שמקומה של עיר זו הנזכרת היה באזור עין ארטס (הורטוס בלטינית- גן) בסביבות מחנה פ. דהיישה. ישנו קשר בין שם זה לבין השם בית לחם גם במשמעות, ויותר מכך עם השם אפרתה הנזכר בתורה, בעניין מקום קבורת רחל.

תקופת הברזל

האתר חוזר ונושב בהיקף מצומצם (5–10 דונם ואולי פחות) בתקופת הברזל 1. הוא גדל בהדרגה עד תקופת הברזל 2ג, ואז מגיע לשיא גודלו, כמו רבים מאתרי יהודה המקראית. מתקופה זו נמצאה טביעת 'למלך' אחת; טביעות אלה מתוארכות למרד חזקיהו באשורים (705–701 לפסה"נ). בתקופת הברזל 2ד הצטמצם היקף האתר בכחצי בערך; סביר להניח שהעיר חרבה במסע סנחריב, והתאוששה באופן חלקי בלבד לאחריו. מהתקופה הפרסית ואילך היקף האתר הקדום מינימלי, ויש להניח כי בית לחם חרבה יחד עם ירושלים בעת חורבן בית ראשון, והתקיימה כיישוב קטן בימי שיבת ציון.[4]

במהלך סינון עפר מהחפירות הארכאולוגיות של רשות העתיקות בעיר דוד בשנת 2012, נחשפה חותמת בולה קדומה שעליה מופיע לראשונה שמו של היישוב בית לחם בכתב עברי קדום, ממצא ראשון מסוגו מתקופת הברזל. הממצא מהווה עדות ארכאולוגית מוחשית ראשונה לכך שבית לחם הייתה קיימת בתקופת הבית הראשון, ומאמת את אזכורה במקרא כעיר משמעותית בממלכת יהודה. הבולה, שגודלה כ־1.5 ס"מ, כוללת את הכיתוב: "בשבעת / בת לחם / (למל)ך", ומתוארכת לסוף המאה ה־8 או ה־7 לפנה"ס. בולה "פיסקלית" זו היא מעין חותם שנועד לאבטח את המס שנשלח, שיכול היה לכלול כסף, יין או תוצרת חקלאית אחרת. ככל הנראה היה זה משלוח מס מבית לחם שנשלח למלך בירושלים, במסגרת מערכת המיסוי של ממלכת יהודה.

היסטוריה מקראית

חוקרי מקרא מאמינים כי בית לחם, הממוקמת ב"הרי" יהודה, עשויה להיות זהה לעיר אפרת המקראית, שמשמעותה "פורייה", שכן יש אליה התייחסות בספר מיכה כבית לחם אפרת או בית לחם אפרתה. התנ"ך גם מכנה אותה בית לחם יהודה. היא נזכרת לראשונה בתנ"ך כמקום מות האם רחל, שם נקברה[8].

בבית לחם התיישבו האפרתים, אחת משלוש המשפחות הגדולות ביהודה (לצד הכלבים והירחמאלים): אֵלֶּה בְנֵי חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם[9]. העיר נזכרת גם בספר שופטים, פרק י"ז ופרק י"ט בסיפור פסל מיכה ובפרשת פילגש בגבעה. על פי מגילת רות, העמק שממזרח הוא המקום שבו לקטה רות המואבייה בשדות וחזרה לעיר עם נעמי. בספרי שמואל, בית לחם נזכרת כביתו של ישי, אביו של דוד מלך ישראל, וכאתר משיחת דוד על ידי הנביא שמואל. ממעיין בית לחם הביאו לו שלושה מגיבוריו מים כשהסתתר במערת עדולם. בית לחם נמנית ראשונה ברשימת הערים למצור המיוחסת לרחבעם[10] (דה"ב יא 6), וברשימת ערי יהודה, בקבוצה 9 שבהר[11]. שתי הרשימות מיוחסות במחקר המודרני למחצית השנייה של תקופת המלוכה. כן נזכרת העיר בדברי הימים א'.

בתנ"ך מוזכרת העיר בית לחם, אשר הייתה קרויה גם "אפרת" בספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק ט"ז, וכן בפרק מ"ח 7, וכן במגילת רות ד' 11, בשם "יב וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים" בספר שמואל א' י"ז 12, ובשם "א וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" בספר מיכה, פרק ה', פסוק א'. רחל נקברה על אם הדרך המובילה לבית לחם ("דרך אפרתה") צפונית לעיר (בראשית מ"ח 7), וכן בעיר התגוררה רות המואביה בשובה לארץ. על פי ספר שמואל, בעיר נולד דוד המלך ובה נמשח למלך על ידי שמואל (שמואל א' ט"ז 4–13). לאחר שנאלץ דוד המלך לגלות מן העיר, התגעגע למי הבאר בעיר, ושלושה מגיבוריו הביאו לו מים מהבאר (שמואל ב' כ"ג 13–17). כמו כן, בספר שופטים מוזכר השופט אבצן מהעיר בית לחם.

לפי המסורת רחל נקברה לא הרחק מבית לחם, והמבנה הקרוי "קבר רחל" והמצוי במבואותיה הצפוניים, הוא אתר עלייה לרגל.

התקופה הרומית ביזנטית

Thumb
פנים כנסיית המולד

העיר בית לחם נהרסה במהלך מרד בר כוכבא, ובמסגרת גזירות אדריאנוס תושביה היהודים גורשו מהעיר. ולאחריו הקימו הרומאים בעיר מקדש לאדוניס. בשנת 326 הקימה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס כנסייה במקום בו עמד המקדש. בסוף המאה הרביעית התיישב בעיר הירונימוס וייסד בה שני מנזרים.

הנוסע מבורדו כתב במאה ה-4 כי קברי דוד, יחזקאל, אסף, איוב, ישי ושלמה ממוקמים ליד בית לחם.

במהלך מרד השומרונים בשנת 529 נחרבה העיר שוב. הכנסייה שנהרסה נבנתה מחדש בהוראת הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.

התקופה המוסלמית המוקדמת

בשנת 637 נכבשה העיר על ידי החליף עומר בן אל-ח'טאב שהורה לשמר את כנסיית המולד ונתן חופש פולחן לנוצרים בעיר.

התקופה הצלבנית

לפי המסורת הנוצרית, ישו נולד בעיר ובה נבנתה כנסיית המולד. עם זאת, חוקרים מציעים כי ייתכן ומדובר בבית לחם הגלילית, הקרובה לנצרת, על סמך ממצאים מהתקופה.

בשנת 1099 נכבשה העיר על ידי הצלבנים אשר ביצרו את העיר, בנו סביבה חומות וכן בנו את המנזר המצוי צפונית לכנסיית המולד. לאחר הכיבוש הצלבני נוספו נזירים בנדיקטינים למספר הנזירים המידלדל. ביום חג המולד בשנת 1100 הוכתר בעיר בולדווין הראשון כמלך ממלכת ירושלים.

ב-15 בספטמבר 1187 כבש סלאח א-דין את העיר וגירש את כל תושביה הנוצרים, יחד עם הבישופות הלטינית והכמורה. בשנת 1192 התיר צלאח א-דין לארבעה כמרים לשוב אל העיר. לא נגרם שום נזק לכנסייה עם כיבושו של צלאח א-דין, למעט שומרים מוסלמיים שהוצבו בשער. בשנת 1229 נכבשה העיר בשנית על ידי הצלבנים, והכמורה שבה למקום באופן מלא מעכו. היא נשארה בידיהם עד שנת 1244, עת חוּללה על ידי הטורקים הח'וורזימים. עם עלייתו לשלטון של הסולטאן ביברס בשנת 1250 גורשו הכמרים שבעיר ובשנת 1263 נהרסו חומות העיר ביחד עם המנזר. ידוע על אגדה שלפיה ביברס ניסה להעביר לקהיר את השיש והעמודים מהכנסייה, אך כוונתו סוכלה על ידי הופעה ניסית של נחש. ב-1271 התיר ביברס גישה למקום עבור צליינים מהמערב. בשנת 1347 הותר לכמרים הפרנציסקנים לשוב לעיר ולהחזיק בכנסיית המולד.

התקופה העות'מאנית

Thumb
בית לחם בשנת 1856 כפי שצולמה בידי אוגוסט זלצמן
Thumb
אנשי בית לחם בצילום של הילמה גרנקוויסט, 1927
Thumb
הכניסה למבנה הממשל הפלסטיני (במקור מצודת טיגארט), 1995

במהלך השלטון העות'מאני בעיר רבו המחלוקות בין הכמרים היוונים אורתודוקסים והכמרים הקתוליים על השליטה בכנסיית המולד. בין השנים 1831–1841 שלט בעיר מוחמד עלי, ובשנת 1841 חזרה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית.

בשנת 1897 קנה שליחו של הרב צבי הירש קלישר חלקת אדמה בבית לחם, מול קבר רחל. הניסיונות ליישב את החלקה לא צלחו והוואקף השתלט עליה[12].

בראשית המאה ה-20 רכש נתן שטראוס נחלה נוספת באזור קבר רחל. הנחלה נקראה על שמו "נחלת שטראוס". יורשיו של נתן העבירו את החלקה לבעלות קרן קיימת לישראל, אך גם על חלקה זו השתלטו ערבים[13].

בתקופת המנדט הבריטי

בשנת 1917 נכבשה העיר על ידי כוחות צבא בריטיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בסקר הכפרים בשנת 1945 אוכלוסיית העיר מנתה 8,820 תושבים[14]. בשנת 1930 הקימו רשויות המנדט בית הסוהר לנשים בבית לחם[15] שפעל בעיר עד תום המנדט במאי 1948.

על-פי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, הייתה בית לחם אמורה להיות חלק מהאזור הבינלאומי המצוי בשליטת האו"ם יחד עם העיר ירושלים. לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית, וסביבה הוקמו מספר מחנות פליטים עבור פליטים פלסטינים, מחנה "אל-עזה" (מחנה בית ג'יברין), מחנה עאידה, מחנה דהיישה ומחנה אל-ערוב מדרום לעיר.

Thumb
בול של ממשלת המנדט בשנת 1927 המראה את מבנה קבר רחל

לאחר מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי צה"ל. זמן קצר לאחר מכן, לאחר סיפוח מזרח ירושלים, פנה ראש העיר אליאס בנדק, יחד עם ראשי בית סאחור ובית ג'אלא וביקשו להסתפח לישראל[16]. על הבקשה חתמו גם 500 נכבדים מבית לחם[17].

בין השנים 19721997 שימש כראש עיריית בית לחם אליאס פריג'. פריג' היה ראש העירייה היחיד בגדה המערבית אשר לא הודח ממשרתו על ידי הממשל הצבאי הישראלי. הוא אף היה ראש העיר היחיד אשר לא הזדהה עם הפת"ח ואשר לא הודח ממשרתו בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית. הוא שמר על יחסים טובים עם שלטונות ישראל ועד האינתיפאדה השנייה המצב הביטחוני בעיר היה רגוע. פריג' עבד בשיתוף פעולה עם ראש עיריית ירושלים טדי קולק כדי לקדם את התיירות והתשתיות העירוניות באזור[18].

בעקבות הסכמי אוסלו הוגדר רוב שטח העיר כשטח A, וב-21 בדצמבר 1995 עברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית.

המאה ה-21

בעקבות תחילת האינתיפאדה השנייה נכנסו כוחות צה"ל לעיר במאי 2002. כ-40 פלסטינים חמושים אשר היו מבוקשים על ידי צה"ל כאחראים לפיגועי טרור נמלטו לכנסיית המולד והסתגרו בה תוך שהם מחזיקים כ-200 בני ערובה בנוסף ל-46 כמרים. הפלסטינים המבוקשים הציתו חלקים מקודשים במתחם הכנסייה. בנוסף, לפי עדות כמרים שהוחזקו במקום, הם גנבו איקונות ומנורות יקרי ערך והשתמשו בדפים של ספרי קודש של הכנסייה כבנייר טואלט[19]. צה"ל צר על המבנה אך לא נכנס לתוכו על מנת שלא לפגוע בקדושת המבנה, עם זאת, צלפים של צה"ל ירו בחמושים במבנה שניסו לירות על חיילי צה"ל. לאחר משא ומתן שנמשך מספר שבועות הוסכם כי 13 מבוקשים שרצחו ישראלים יגורשו לקפריסין, 26 מבוקשים נוספים יגורשו לעזה ושאר המבוקשים ישוחררו.

לדברי ראש העירייה לשעבר ויקטור בטארסה אם במאה ה-20 האוכלוסייה הנוצרית הייתה הרוב המוחלט בעיר (כ-90%), עתה הם מהווים מיעוט של כ-40% מאוכלוסיית העיר[20].

Remove ads

דמוגרפיה

בעקבות הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, תושביה הנוצרים של בית לחם עברו תהליך ערביזציה, אם כי מלכתחילה רבים ביניהם היו במוצאם ערבים משבט ע'סאן.[21] שתי החמולות הנוצריות המרכזיות בעיר, חמולות נג'אג'רה ופראחיה, טוענות למוצא משבט ע'סאן. הראשונה מתייחסת לבני השבט שהיגרו מאזור תימן ומוואדי מוסא בירדן של ימינו, והשנייה מתייחסת לבני השבט שיצאו מהכפר נג'ראן, הנמצא בדרום ערב הסעודית של ימינו, בסמוך לגבול בינה לבין תימן.[21] חמולה נוצרית נוספת, ענאתרה, מתייחסת גם היא לשבט ע'סאן.[21] חמולת פוואע'רה מוסלמית ומקורה בכפר בית פאע'ור.[22]

החוקר הגרמני בלדנשפרגר כתב בשנת 1897 שבימיו אוכלוסיית בית לחם הורכבה משלוש קבוצות מרכזיות: מוסלמים שהגיעו מחורבות בית פאע'ור הסמוכה והתיישבו באחד מחלקי העיר בשלהי המאה ה-18; נוצרים לטינים, שהם צאצאיהם של צליינים וסוחרים אירופאים, שלאור המקור האיטלקי של שמותיהם ייתכן שמקורם מוונציה; והנוצרים היוונים, שהם צאצאי תושביה הנוצרים הוותיקים יותר של העיר, או שהיגרו אליה במשך השנים.[22]

אחוז הנוצרים בבית לחם נמצא בירידה מתמדת מאמצע המאה ה-20.[23][24][25][26]

חינוך

בעיר ממוקמת אוניברסיטת בית לחם, אוניברסיטה פלסטינית נוצרית-קתולית. בשנת 2014 למדו בה כ-3,200 סטודנטים. היא נוסדה בשנת 1973, והיא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בגדה המערבית.

ספורט

מרתון פלסטין

ערך מורחב – מרתון פלסטין

באפריל 2013 התקיים מרתון פלסטין הראשון בבית לחם, המרתון התחיל ונגמר ליד כנסיית המולד[27]. מאז מתקיים המרתון מדי שנה[28].

כדורגל

כחמישה ק"מ מערבית לבית לחם ממוקם אצטדיון אל-ח'דר. האצטדיון נחנך בשנת 2007, מכיל 6,000 מושבים ונבנה במימון ממשלת פורטוגל. המגרש עומד בתקן הבינלאומי ובכל דרישות פיפ"א. אורכו 106 מטר ורוחבו 76 מטרים. באצטדיון משחקות קבוצות ואדי א-ניס ושבאב אל-ח'דר מליגת העל הפלסטינית[29].

Remove ads

ערים תאומות

Remove ads

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads